בצעד מפתיע הודיעה התאחדות חברות ההקלטה האמריקאית (RIAA) על תחילת הפצת מוזיקה על כרטיסי SD.
לדברי RIAA, היות וכרטיסי ה SD נעשו לתקן כמעט אחיד ומופיעים הן בחלק ניכר מנגני ה mp4 כמו גם ברובם המכריע של מחשבי היד, הוחלט להתחיל למכור את המוזיקה גם על כרטיסי SD יעודיים.
כמו כן נמסר מהחברה כי לחובבי המוזיקה יתאפשר לרכוש את המוזיקה בשתי דרכים.
השיטה ה"זולה" יותר תציע כרטיס SD בנפח של 64 מגה שיכלול דיסק אחד בלבד ואילו היקרה יותר תציע אוסף של כל הדיסקוגרפיה של האמן / להקה בכרטיסים של 256/512 מגה. קבצי המוזיקה יהיו מוגנים כמובן בעזרת DRM אך רכיב הפעלה יחודי אשר יצורף אל תוך כרטיס ה SD יאפשר עידכון של מרבית נגני ה mp4 ונגני המדיה של מחשבי כף היד.
ואם כבר בעידכונים לוהטים עסקינן – צניחה צפויה במחיר הדלק בגין מציאת מרבץ נפט באזור מדבר יהודה. כמו כן, חשש לצפיפות בערים בעקבות הגעתו של המשיח.
בקיצור, למי שעדיין לא הבין את הציניות הנוטפת פה – להד"ם (שזה ראשי תיבות של לא היו דברים מעולם).
אתמול קיבלתי את שני הדיסקים החדשים של System of a Down. היות והמחשב שלי בעבודה אינו מצוייד בכונן CD והאופנוע שלי מגיע ללא נגן תקליטורים חיכיתי בקוצר רוח לרגע שבו אני אגיע הביתה ואוכל לשמוע את הדיסקים החדשים. לרוע המזל, כונן ה DVD שלי במחשב החליט לשבוק חיים וסירב להגיב לכל סוג של לחיצה, איתחול ניתוק וחיבור מחדש או איומים בהשלכה לפח הזבל הקרוב. גם נגן ה DVD שלי החליט בצעד לא ברור שנמאס לו לעבוד והחל להוציא ולהכניס את מגש התקליטורים על פי אלגוריתם לא ברור. בשלב הזה הכרתי בעובדה המצערת שיש לי תקליטורים אך אין לי איך להאזין אליהם.
עד לפני כמה חודשים עוד הסתובבתי עם מינידיסק וגם הוא הומר כלאחר כבוד בנגן mp3 – שניהם דרשו חיבור למחשב בשביל לקבל את המוזיקה שלהם. מחשב כף היד שלי מכיל חריץ הרחבה ל SD ונגן מדיה אבל גם הוא לא מחזיק בכונן תקליטורים. את הדיסקמן לעומת זאת זנחתי אי שם בתחילת שנות האלפיים כשהבנתי שהוא גדול, מסורבל ולא ממש סיפטי. האמת – שהעדפתי להסתובב עם הווקמן במקום הדיסקמן.
ומכאן הגיעה ההבנה – הגיע הזמן לנטוש את התקליטורים ולעבור למדיה קצת יותר נורמאלית, ככה שאם מישהו מתעשיית המוזיקה קורא את זה – שידאג שזה יקרה בבקשה וכמובן שידאג לעדכן אותי.
כתיבת תגובה