סיוט ברכבת

הכל התחיל כשהרכבת איחרה, למעשה, אילולא הייתה הרכבת מאחרת כל הטקסט הזה בוודאי לא היה נכתב. לא שאני אחרתי לתחנה חס וחלילה, אלא שבמקום שלושה בודקים בטחוניים בכניסה שאיפשרו זרימה יחסית זריזה של אנשים אל התחנה, החליט מישהו ברכבת ישראל להציב בכניסה לתחנת השלום מכונת שיקוף תיקים אימתנית ולחייב את כל הנכנסים להניח את התיק במכונה.

הערה: הטקסט הזה נכתב כמכתב אל מחלקת פניות הציבור של רכבת ישראל על נסיעה מסוייטת במיוחד ב 18 לאוגוסט, ומפורסם פה בשינויים קלים בלבד. אני מקווה שברכבת ישראל יחליטו להתייחס למכתב הזה, ואם כן, תפורסם בהמשך גם תגובתם.

תור לרכבת
תור לרכבת
שני מאבטחים מתפעלים את המכונה, עוד מאבטחת מפנה את האנשים להניח את התיקים במכונה ועוד מאבטח מחזיק את השער המצפצף, ארבעה מאבטחים ותור אינסופי. שמאחד שלושה תורים לתור בודד. נשגבה מבינתי ההתעקשות לבדוק תיקים של חיילים במיוחד את של אותם חיילים קרביים הנושאים עליהם נשק ומציגים את החוגר למאבטח.

המאבטחים בתחנת השלום ידועים בגישתם המזלזלת והאדישה לנוסעים, והתור שנוצר בכניסה בסביבות השעה 5 הפך לסיוט של כל נוסע רכבת המפחד לאחר את הרכבת שלו. הוספתה של המכונה הזו והפיכה של 3 עמדות בידוק לעמדת בידוק בודדת רק מאריכה את התור. כך, למרות שאל התחנה הגעתי ב 17:10, אל הרציף הגעתי רק ב 17:16, מזל שהרכבת שאמורה הייתה להגיע ב 17:14 הגיעה רק ב 17:20.

במשך השנים, הרגילה הרכבת את הנוסעים לגבי מקומות העמידה על הרציף, אנחנו עדיין לא יודעים לחזות בדיוק איפה תיפתח הדלת, אבל רוב הנוסעים כבר למדו איפה בערך לעמוד כדי לעלות לקרון הרצוי, רק שאתמול, נהג הרכבת החליט לעצור את הרכבת הרבה יותר מוקדם מהרגיל – בערך במרחק של קרון וחצי מהמיקום הרגיל. בתוך שניות הפך הרציף הצר והעמוס לגוש של אנשים המסתערים על הקרון ורומסים אחד את השני בשביל הסיכוי למקום ישיבה. הסכנה שמישהו יפול ברווח שבין הרציף לקרון או לחילופין סתם ירמס ע"י אדם אחר הייתה מאוד מוחשית וכבר יצא לי לשמוע לא מעט אאוצים ו"תיזהר אדיוט אתה דורך עלי".

הכל הסתיים כשנכנסתי אל הקרון ואף הצלחתי לתפוס מקום, לרגע לא חששתי שזהו רק הסיפתח של הסיוט. כשבאתי לסגור את החלון הפתוח (עד כמה שאפשר לקרוא לדבר הזה חלון) ביקשו שאר הנוסעים בקרון שאשאיר אותו פתוח שכן המזגן לא עובד. כששאלתי את המאבטח שבדיוק עבר בקרון אם ניתן להדליק את המזגן הוא ידע להסביר לי שיש תקלה ואין מזגן בכל הרכבת. גם מאבטח אחר שעבר בקרון אישש את דבריו והבטיח שהמצב זהה בכל הרכבת.

יש לי זמן אני לא ממהר
יש לי זמן אני לא ממהר
30 ומי יודע כמה מעלות בחוץ, קרון רכבת עמוס באנשים, הבל פה מתערבב באוויר עומד וכל אספקת האוויר הטרי שנכנסת אל הקרון מגיעה מחלון שאותו אפשר לפתוח רק כדי חרך. בתוך 10 דקות הפך הקרון לאסופה של אנשים מזיעים. מזל שאין בקרונות הרכבת את אותם הפטישים המוכרים לנו מהאוטובוסים שכן ללא ספק אם היו כאלה, הנוסעים היו טורחים לייצר מקורות איוורור נוספים. זו גם הפעם הראשונה שבה שמתי לב שלמרות שמעל חלק מהחלונות מודבקת מדבקה האומרת "חלון יציאת חרום" אין באמת שום דרך קלה ופשוטה להעיף את החלון הזה החוצה. אומנם במקרה הזה נחסכה לרכבת ישראל העלות של רכישת חלונות חדשים אך תמהני מה יקרה אם וכאשר יקרה מקרה חירום אמיתי שיצריך את העפתם של החלונות הללו.

וכך, העברנו את כל הנסיעה לחיפה בעודנו מנופפים בפיסות העיתון שכיסו כל מדף פנוי, לשם שינוי הודתי לרכבת ישראל על כך שהיא לא טורחת לפנות את הזבל מהקרונות.

אני מניח שהייתי יכול לשכוח בקלות מכל הסיפור הזה אם כאן הוא היה מסתיים, משהו על צרת רבים חצי נחמה ועל זה שכולם סובלים אז גם אני יכול, רק שבבואי לרדת מהרכבת בתחנת מרכז השמונה בחיפה נתקלתי בגל קור מפתיע שהגיע מהקומה העליונה של הקרון (הייתה זו רכבת קומותיים). בעוד שאנחנו התבשלנו בחלקו התחתון של הקרון ישבו להם אנשים חצי קפואים בקומה העליונה והתעבות של כפור כיסתה את התיקרה.
המסקנה המתבקשת היא, שאותם המאבטחים שהבטיחו לנו תוך כדי העמדת פנים של "גם אני סובל פה" שהתקלה היא בכל הרכבת שיקרו לנו בפנים וזה החלק שהכי הרתיח אותי בכל הסיפור, שכן אם מדובר אך ורק בתקלה מקומית במקום ספציפי, מן הראוי היה להגיד שאין מזגן בחלק התחתון של הקרון הספציפי, בהתחשב בכך שהרכבת הנכנסת לתחנת השלום עדיין ריקה ברובה רוב הסיכויים שהייתי מוצא מקום בקרון אחר ולא נאלץ לסבול במהלך כל הנסיעה.

אז מה היה לנו פה?

  • מאבטחים הפרושים בצורה לא אופטימלית, המעכבים את הנוסעים ויוצרים פקק בכניסה לתחנה.
  • רכבות מאחרות
  • בלגן ומהומה ברציפים
  • סכנת חיים ברציפים
  • קרונות ללא מיזוג
  • מאבטחים המשקרים לנוסעי הרכבת
  • יציאות חירום חסומות
  • ולמען הסדר הטוב
    פה בערך הסתיים המכתב, כלומר יש עוד פיסקת המשך שמזמינה את דוברות הרכבת להגיב על הטענות ביחד עם ציון העובדה שהעסק יפורסם אצלי בבלוג. להגיד שאני באמת מצפה שיקרה משהו? אני מסופק, אבל מקווה.

    הרכבות עדיין מאחרות, הרבה פחות אומנם, אבל בהחלט מאחרות. הפיתרון של הרכבת הוא "מדד דיוק הרכבות" שמציין באתר החדש עד כמה הרכבות מדייקות בהגעה. בכל פעם שבדקתי, גם כשהרכבת אחרה ב 30 דקות עדיין המדד הזה נע בתחום של 85-95 אחוזים. הסיבה אגב, מאוד פשוטה ומתחבאת באותיות הקטנות, בדומה ל 29 דקות זה לא חצי שעה, הרי שאיחור של פחות מ 5 דקות לא נחשב ע"י רכבת ישראל כאיחור. עצם העובדה שהאיחור הזה משמעו עבורי (ועבור אנשים נוספים) הוא זמן המתנה של 30-40 דקות בתחנת האוטובוס הוא לחלוטין לא רלוונטי לרכבת ולא מעניין אותה. מצד שני, כלקוח שבוי אין לי באמת אלטרנטיבה.
    פעם לפחות יכולתי לרכוש כרטיס מקום שמור ולהיות בטוח שיהיה לי איפה לשבת. אבל האקט האחרון של רכבת ישראל כלל את ביטול המקומות השמורים בחודש אוגוסט בגלל "העומס הצפוי". האם הרכבות באמת הרבה יותר עמוסות? כאחד שנוסע על בסיס יומי כבר 3 שנים, התשובה שלי היא – לא, הרכבות לגמרי לא נראות יותר עמוסות. נהפוך הוא, לרוב יש מקומות פנויים גם אחרי בינימינה והרכבת מתמלאת רק בחדרה (בניגוד לתקופות בהן אנשים ישבו על הריצפה כבר בעתלית).
    על מה אני מלין אם אין בעיית מקומות? ובכן, עצם העובדה שאין בעיית מקומות לא מונעת את ההסתערות הברברית על הדלתות של הרכבת ברגע ההגעה שלה לתחנה. אם עד היום לפחות יכולתי לעלות בשקט על הקרון מבלי לחטוף מכות מעשרות חיילים, הרי שכיום גם זה אינו אפשרי.

    בסופו של דבר, כך הסביר לי פעם נוסע שהוא בגדר "מקור מבפנים", הנוסעים לא מעניינים את הרכבת, רכבות הנוסעים הן סוג של צפרדע שהרכבת צריכה לבלוע על מנת לתפעל את העסק הרווחי באמת – רכבות המטען. בהעדר תחרות, גם הלקוח הכי מעוצבן ישאר לקוח משלם ועכשיו, עם הדיבורים על אגרת הגודש בכניסה לת"א, ככל הנראה יגיעו עוד לקוחות שכאלה. כמות הנוסעים שבאמת מנצלת את כרטיסי הפיצוי היא זעומה, מה גם שהאיחורים הם לרוב קטנים מ 30 דקות. אומנם התחיל להתפתח איזשהו תהליך שמסדיר את הזכות של נוסעים לתבוע את הרכבת על איחורים אבל עד שזה יקרה עוד רחוק היום.

    ובינתיים, נותר רק לרתוח מבפנים ולחכות לתגובה רשמית.

    לדרג את הפוסט
    0

    Comments

    9 תגובות על “סיוט ברכבת”

    1. תמונת פרופיל של bill
      bill

      נוראי ביותר, לצערי גם אני סובל מהצורך לנסוע ברכבת בתכיפות.

      רק הערה קטנה לגבי חיילים; בודקים אותם כי הם עיקר הציבור שמכניס אמצעי לחימה לרכבת
      http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/07/issue21/05.htm
      זה גם פורסם במעריב מתישהו. בתור חייל ששומע על המקרים האלה מקרוב אני יכול לומר שזה כן דבר חיוני.

      לא שזה מצדיק להביא רק מכונה אחת וליצור תור ארוך ומטומטם..

    2. כנוסע קבוע ברכבת מזה שנים, אני מוכרח לציין שכבר ראיתי (כמעט) הכל, כולל למשל רכבת שהצליחה "לפספס" את התחנה ועצרה מחוץ לתחנה. מאחר ומסובך עבורם להסיע את הרכבת ברוורס (הנהג צריך לעבור לקטר שבצידה השני של הרכבת, בהנחה ובכלל יש שם קטר נוסף) ונוסעי רכבת שלמה נדרשו לרדת וללכת רגלית לצידי הרכבת עד לתחנה.

      נסיעות ברכבות חמות במיוחד בהחלט לא מפתיעים אותי. כבר ראיתי מקרים בהם אנשים אפילו פתחו דלתות בזמן נסיעה ברכבת עמוסה במיוחד בשביל לאוורר את הקרון (את הדלתות החיצוניות, לא אלו שמפרידות בין קרונות). למיטב הבנתי אין ברכבות מערכת מיזוג מרכזית, ובעיית מיזוג תהיה תמיד נקודתית בקרון, אלא אם לאורך כל הרכבת אין אספקת חשמל סדירה וגם תאורת הקרון לא מתפקדת.

      בנוגע למערכות הבידוק החדשניות, בתחנת חוף הכרמל קיימת מכונת שיקוף באחת משתי הכניסות ואני מוכרח לציין שהיא עובדת טוב במרבית הזמן ולא מייצרת תורים בהשוואה לשער הכניסה לתחנת האוטובוסים הסמוכה בה קיים עומס לאורך כל שעות היממה. בחוף הכרמל יש אטרקציה נוספת – כוכבת לרגע בתוכנית ריאלטי יושבת על המשמר מול המכונה הנ"ל. מה שאומרים על תוכניות ריאלטי נכון, ורוב האנשים אפילו לא מזהים את "הכוכבת" מיה-מאטבחת ברכבת ישראל מהישרדות (מזל שהיא לא מסתובבת שם בביקיני!).

    3. תמונת פרופיל של תומר
      תומר

      גם לי יש תלונה על הרכבת. כלומר יש לי הרבה תלונות, אבל יש לי גם אחת שלא כתבת בפוסט.

      לפני כשבועיים עליתי על רכבת ממודיעין מרכז לתחנת חוצות המפרץ. לתומי קניתי כרטיס נסיעה לחיפה (כך הופיע על המסך של המכונה – לא צוינה תחנה ספציפית, פשוט "חיפה"). כמובן שהרכבת יצאה באיחור של 10 דקות כבר מהתחנה הראשונה בקו – ובהתאם הגיעה באיחור של 15 דקות.

      כשירדתי בחוצות המפרץ, המעבר של היציאה (לא יודע איך קוראים לזה…) סירב לקבל את הכרטיס שלי. פנייה לסדרן העלתה תשובה מהירה שאני קניתי כרטיס לא נכון, ועכשיו אני צריך ללכת לקופה ולשלם 7.5 שקלים תמורת כרטיס מחיפה לחוצות המפרץ. חשוב לציין ש"המפרץ" ב"חוצות המפרץ" מתייחס למפרץ חיפה, כן? כששאלתי את המוכרת למה התחנה לא נחשבת חלק מחיפה, ואם פה זה במקרה הקריות היא ענתה לי "פה זה לפלנד"… עד כאן שירות לקוחות.

      מילא אם זה סתם היה עניין של ניסוח לא ברור (אני תמיד הייתי בטוח שהמפרץ הוא חלק מחיפה, אבל כנראה שברכבת חכמים יותר), אבל יחד איתי יצאו מהתחנה עוד *עשרות* אנשים שקנו כרטיס לא נכון ונאלצו לשלם את התוספת השערורייתית הזו. כלומר, מדובר בבעייה שמוכרת לרכבת. חוץ מזה, יצאתי בנזק של 43.5 ש"ח, בעוד שאם הייתי קונה את הכרטיס ה"נכון" הייתי משלם 3.5 שקלים פחות. אה, וגם יותר מאוחר כשהתקשרתי למוקד של הרכבת קיבלתי את התשובה המרגיזה "לא נורא, תמיד יש פעם ראשונה, ועכשיו תדע לפעם הבאה".

      רק רכבת…

      1. בתחנת השלום, יש (או היה) שלט שאמר שמי שיורד בחוצות המפרץ צריך לקנות כרטיס לחוצות המפרץ. אני אישית נוסע עם כרטיסיה, ועדיין לא יצא לי לרדת בחוצות המפרץ, אבל אני תוהה מה יקרה אם וכאשר זה יקרה.
        בזמנו סירבתי לשלם לפקחים ברכבת את ה 3 שקלים תוספת ישירה, אמרתי להם שכמו שלא מפצים אותי בכל פעם שהרכבת מאחרת, אני לא מוכן שיכריחו אותי לשלם את התוספת הזו. לרוב הכרטיסן ביקש את הפרטים שלי ורשם בתוך פינקס, מעולם לא קרה עם זה שום דבר.

    4. תומר, במקרה שלך באמת הטעות היא שלך, שלא הקשבת בשיעורי גיאוגרפיה בבית הספר, ולא ידעת להבדיל בין חיפה ללפלנד. 🙂

      הבעיה היא קשה הרבה יותר. בחיפה שתי תחנות אוטובוסים מרכזיות, ובסמוך לכל תחנת אוטובוסים קיימת תחנת רכבת. מרבית הקווים שיוצאים מתחנת מרכזית אחת עוברים את רחובות חיפה ומסיימים את הקו בתחנה המרכזית השנייה. שתי תחנות הרכבת המדוברות הן תחנת "חיפה חוף הכרמל" ותחנת "לב המפרץ".

      בהנחה ואתה בא מכיוון המרכז, ובכל מקרה צריך לתפוס קו אוטובוס הנוסע בתוככי חיפה, קיים כאן משהו מעניין – אתה משלם פחות על האוטובוס לפי התחנה שאתה יורד בה. מבחינת אגד מדובר בקו עירוני; מבחינת רכבת ישראל – לא.

      1. ויותר מזה, באשר לאגד ושירות – כדי להגיע למכללת עמק יזראל, צריכים לקחת אוטובוס ממרכזית המפרץ, פעם הייתי משלם לאוטובוס עד למרכזית ואחר כך מחיר של כרטיס מלא לקו ההוא. עד שיום אחד נהג נחמד שאל אותי לאיפה אני ממשיך אחר כך וגילה לי שהוא יכול למכור לי ישירות את הכרטיס למכללה ובעצם לחסוך לי את החמישה וחצי שקלים של הנסיעה. מבחינת אגד, זה אפילו לא קו עירוני אלא אותו הקו.

    5. באמת דרק.
      אולי שווה לפנות למישהו ב"עבודה שחורה" (blacklabor.org)
      ולשאול לאיזה חברי כנסת אפשר להציק עם הדבר הזה.

      שויין.

    6. […] (אבוי) ללא מזגן ובלי שישנה אפשרות לפתוח את החלונות (שזה סטנדרט לנוסעים ברכבת הרי). אני מזכיר לקוראי Mynet שבפעם הבאה שהם בוחרים לעזוב […]

    7. […] סוף אוגוסט, נקלעתי לנסיעה מסוייטת במיוחד ברכבת ישראל. המזגן לא עבד, הרכבת אחרה, היה תור, שירות מחורבן וכן […]

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *