במשך 3 שנים, מגיל 16 עד גיוסי למעשה, התנדבתי במד"א. זה התחיל כקורס 60 שעות בסיסי דרך בית הספר במסגרת פרוייקט מחויבות אישית ונגמר בשלוש שנות התנדבות, כולל קורס תער"ן שמסמיך מתנדבים גם לטיפול במסגרת של ניידות טיפול נמרץ. עם הזמן זה הפך למסורת משפחתית ולמעשה, עד שאחותי הקטנה התגייסה לפני כשנתיים, במשך כ 16 שנים, תמיד היה נציג של המשפחה בתחנת מד"א בחיפה.
אחד הדברים שהכי זכורים לי זה הפרצופים שעשו נציגי המשפחה כשהורדנו אותם בחדר מיון ומסרנו להם את טופס ההתחיבות. אנשים משוכנעים שאמבולנס זה בחינם ותמיד התפלאו כשגילו שבסוף הנסיעה, צריך לשלם את החשבון. אני לא יודע כמה זה עולה כיום, בזמני זה עלה קרוב ל 300 שקלים.
כולם מקבלים את טופס ההתחיבות הזו, מי שאושפז בבית החולים מקבל החזר של 100% על ההוצאה הזו, מי שלא אושפז יגלה שעליו לשלוף את הארנק מכיסו. הסכום של ה 300 שקל הוא הסכום המינימלי שדיבר על נסיעה של 20 ק"מ, מי שכמובן צריך נסיעה ארוכה יותר ישלם יותר.
הנקודה היא שבלחץ ארוע, מבלי לחשוב לרגע האם יש סיבה, אנשים ממהרים להרים את השפופרת ולהזעיק אמבולנס. כמובן שבמקרה שזה באמת נדרש יש לכך הצדקה אבל בשלוש השנים בהן התנדבתי יצא לי לראות לא מעט מקרים שאפילו לא הסתיימו בפינוי.
וכל ההקדמה הזו על שום מה ולמה? על שום שני טיפשים בני 19 שהחליטו לעשות "מבחן אומץ" ולעבור את הגבול למצריים עם אופניים. אין גדר, יש מצלמות ובתוך כמה דקות כל כוחות הביטחון באזור הוקפצו לחיפושים וסריקות מתוך החשש שנחטפו ע"י גורמים עויינים. אין לי מושג מה קרה, צו איסור פרסום הוטל כמעט מיידית ואפילו הפורומים של רוטר שבד"כ מומחים בלהציף את הפרטים מראש בצורה עקומה אכפו את האיסור בצורה גורפת. מה שכמובן גרם לכולם לדעת שקרה אירוע בטחוני חשוב בגבול מצריים אך שם זה הסתיים. בסופו של דבר התברר שהילדים חטפו קצת מכות משוטרים מצריים ולבסוף הוחזרו לארץ.
עכשיו, ויפה שעה אחת קודם, זה זמנה של מדינת ישראל להגיש למשפחותיהם את חשבון ההוצאות המנופח. התעלול של אותם ילדים עלה למדינת ישראל לא מעט כסף ואנשים חייבים להתחיל ללמוד שעל שטויות שכאלה – צריך לשלם, ואין כמו חשבון מנופח בסיומה של מתיחה כדי להעיר אנשים ולגרום להם לחשוב פעמיים לפני צעד מטופש.
ולא רק על מתיחות מדובר פה, אלא על צעדים מטופשים בכלל – כל שנה אנחנו שומעים שוב ושוב על טיול של החברה שיצאו לראות שטפונות במדבר או כאלה שיצאו במהלך אוגוסט לטיול לבדם – סיפורים שבד"כ נגמרים במסוק חילוץ באוויר. או לחילופין סיפורי הזוועות שמתרוצצים על הורים נסערים שמבקשים את עזרת המדינה בחילוצו של ילד זה או אחר שרק נסע לטיול אחרי צבא ומצא את עצמו יושב בכלא של מדינה זרה.
כי מה לעשות שבמדינתנו, סוף מעשה במחשבה תחילה אינו תופס אם ארנק מרושש אינו כלול בסיפור.
לקריאה נוספת:
Ynet – מזמינים אמבולנס: כמה זה עולה ומתי מקבלים החזר
nana10 – הצעירים שחצו למצרים: "רצינו לעשות מעשה אמיץ לפני הגיוס"
כתיבת תגובה