אחרי התקנה של חלונות 7 על נטבוק נותר רק לטפל בכמה בעיות "קטנות" שקשורות לכך שהנטבוקים הם מחשבים חלשים יחסית עם מעט מדי משאבים. המעבד הוא מעבד אטום חלוש, הזיכרון הוא בד"כ 1 ג'יגה וניתן להרחבה עד 2 ג'יגה בלבד והכונן הקשיח מגיע במהירות סיבוב של 5400 RPM. אז נכון שהנטבוקים מריצים חלונות 7 בלי בעיה, אבל הנה טיפ קטן שישדרג את חווית השימוש.
קונים כרטיס SD חדש, בנפח של לפחות 256 MB (בהצלחה בלמצוא משהו כזה קטן), רצוי מדגמי ה SDHC המספקים נפח גדול יותר. הנה אחד של 4GB בכ 10$, זול רק במעט מבמיטב חנויות ארצנו. חשוב לקחת בחשבון שרוב הנטבוקים תומכים לכל היותר בנפח כרטיס של 16GB, אך לעיתים התמיכה היא עד 8GB, כדאי לבדוק את נפח הזיכרון הנתמך.
את כרטיס הזיכרון משחילים אל אחד מחריצי ה SD בנטבוק (לאייסר ONE יש שני חריצים, לא סגור לגבי יצרנים אחרים) כשחלונות 7 כבר פועלת ורצה כדי לקבל את מסך ההפעלה האוטומטי הבא:
האפשרות האחרונה נקראת speed up my system והיא מאפשרת לייצר קובץ Swap על כרטיס ה SD. האופציה הזו זמינה למעשה כבר מחלונות ויסטה, אבל אני לא חושב שהיה משהו שהיה יכול לעזור למפלצת ההיא. בחירה בה תפתח את המסך הבא:
במסך זה, ניתן להגדיר את הנפח המוקצה לטובת קובץ ה Swap של חלונות והסיבה שחלונות 7 ממליצה לי פה על 532 מגה זה כי מדובר בכרטיס של 1 GB שלא פורמט קודם לכן, מן הסתם כרטיסים גדולים יותר יזכו להקצאות זיכרון גדולות יותר. לחילופין, ניתן לבחור באופציה השניה שתקצה את כל כרטיס הזיכרון לטובת קובץ ה Swap. זהו, בשלב הזה לוחצים על OK וממשיכים לעבוד כרגיל, רק טיפה יותר מהר.
מה מתחת למערכת
השימוש בזיכרון לוגי ( swap ) לטובת ניהול זיכרון הוא תרגיל עתיק יומין המאפשר למערכת לקבל יותר זיכרון ממה שיש לה באמת. מערכת ההפעלה יוצרת קובץ פיזי על הכונן הקשיח ובכל פעם שתוכנה עוברת ל"מנוחה" מקטע הזיכרון שהיא תופסת ברכיב הזיכרון הפיזי, מועתק אל תוך הקובץ שבכונן הקשיח. כל פעם שאנחנו ממזערים חלון למשל, הזיכרון של אותה תוכנה מועתק אל הקובץ (הזיכרון הלוגי), כשחוזרים אל אותו החלון המידע נטען מהזיכרון הלוגי אל הזיכרון הפיזי. נהוג לקבוע את גודל הזיכרון הלוגי כפי 3 מגודל הזיכרון הפיזי, אבל כמובן שההגבלה היחידה היא נפח הדיסק הקשיח. בלינוקס מקובל לייצר מחיצת swap נפרדת בעוד שחלונות שומרת את הקובץ במחיצה הראשית, שתי הגישות, כל זמן שהן משתמשות באותו דיסק פיזי מאבדות למעשה מערכן. הבעיה היא שהמחשב יכול לגשת ברגע נתון לנתון אחד בלבד בדיסק הקשיח, לכן, אם הוא בדיוק קורא מידע מקובץ אחד ובו זמנית הוא גם צריך לקבל גם מידע מהזיכרון הלוגי המחשב נתקל בצוואר בקבוק שמעכב את זרימת המידע. העברה של קובץ הזיכרון אל כונן פיזי נפרד כבר יש בה שיפור משמעותי, אם כי אני מסופק אם יש הרבה אנשים שמחזיקים כונן נפרד ל swap בלבד במחשב ביתי.
בנטבוקים יש למעשה שתי בעיות. הראשונה היא שאין כונן קשיח נוסף אלא רק כונן אחד. כך שגם אם מעבירים את הקובץ למחיצה שונה, הבעיה נשארת. הבעיה השניה היא שהנטבוקים כאמור מאכלסים כוננים איטיים יותר (5400 לעומת 7200 ואף 10K RPM ויותר בכוננים במחשבים נייחים) מה שכמובן מקטין את זמן הגישה ומגדיל את צוואר הבקבוק.
השימוש בהתקן ה SDHC פותר לנו את שתי הבעיות הללו. ראשית, מדובר בהתקן נפרד שמוקדש רק לניהול הזיכרון הלוגי – כך שהתחרות על קריאה מזיכרון או קובץ נעלמת. הכונן הקשיח מטפל בקבצי התוכנות ואילו ה SD מטפל בזיכרון הלוגי. היות וכרטיס ה SD הוא למעשה התקן פלאש ללא חלקים נעים, הליך הקריאה, הכתיבה, איתור הנתונים וזמן הגישה מתקצרים בצורה משמעותית. בצורה הזו, גם ביטלנו את התחרות על המידע וגם האצנו את מהירות הגישה לזיכרון הלוגי. והשיפור, במיוחד במחשבי הנטבוק החלשים, אמור להיות מורגש בצורה משמעותית.
כתיבת תגובה