עניין של תודעה צרכנית

הפוסט שלי על חישוב עלות שעת העבודה שלי גרר כמה חצים שטענו שחישובי ההוצאות אותם הצגתי הן מופרכות ובכל המקרים התשובה שלי הייתה אחת – כמובן שהן מופרכות, זו רק דוגמא. הסעיף היחיד שבאמת היה יחסית מדוייק היה סעיף האוכל ב 20K שקל לשנה, והוא גם אחד מחוטפי החיצים הגדולים ביותר.

איך יכול להיות שאתה צורך אוכל רק ב 20 אלף שקל בשנה – הרי זה כ 55 שקלים ביום, מה כבר אפשר לאכול ב 55 שקלים ליום? השאלות הללו הציקו לי כי הן הגיעו לא רק מרווקים תל אביביים שגרים מעל סניף של AM:PM אלא גם מאנשים בעלי משפחות שגרים מחוץ לחיפה. ולכן, הנה ההסבר שלי לאוכל שנתי ב 20K שקל – ומדובר אגב בחישוב זוגי – שלי ושל אשתי ביחד.

כשהייתי ביסודי הייתה חנות מכולת ליד בית הספר שלנו. רובנו השתמשנו בשירותיה בשביל לקנות קרטיב או קרמבו בסוף יום לימודים, אבל אחד החברה, כמעט באופן קבוע, היה קונה במכולת גביע קוטג', שקית חלב וכיכר לחם – “אמא שלי ביקשה שאני אביא בדרך מבית ספר" היה אומר באדישות תוך כדי משיכת כתפיים.
השנים חלפו להן, הגעתי לחטיבת הביניים והורי החליטו שאני כבר מספיק בוגר כדי לערוך קניות בסופר השכונתי (היום הוא כבר מגה בעיר, פעם הוא סתם היה “סופרכל כרמליה”), וכך, בבוקר אחד קיבלתי לידי את "הרשימה" – עמוד A4 מודפס המציין את רשימת הפריטים לקנייה ואת הכמויות הנדרשות. אני לא זוכר אותן בעל פה, אבל בדרך כלל הן כללו 24 קופסאות חלב (24 ליטר) 5 קרטוני ביצים (של 12 כל אחד), 8 גביעי קוטג' / גבינה, 7 כיכרות לחם פרוס, 15 עגבניות, 15 מלפפונים וכן הלאה. למי שהרים גבה לרגע, אני אציין רק שאני הבכור מבין 5 ילדים, הווה אומר בית עם 7 נפשות ומדובר ברכישה שבועית.

פעם בכחודש וחצי, היה אבי מדפיס את "הרשימה הגדולה" והיינו נוסעים לאחת מרשתות השיווק כדי לעשות קניית "סטוקים". הרשימה הורכבה בעיקר מדברים שבצה"ל נוהגים לכנות "קשות" – פסטה, אורז, קמח, מלח וכמו כן שלל בשרים להקפאה, מוצרי ניקיון והגיינה וכן הלאה.
אחד הדברים הראשונים שאבא שלי לימד אותי זה שלבחור את הקופסה שעליה מוטבע המחיר הזול יותר לא בהכרח אומר שזהו המוצר הזול ביותר וצריך לבדוק את המחיר ביחס לכמות – מגמה שהתחילה בפועל להופיע כפרסום בחנויות רק בשנה האחרונה בעקבות ההקמה של מגה בול. הדבר השני שלמדתי הוא שככל שהקופסה גדולה יותר המחיר היחסי הוא זול יותר. משפחה של 7 נפשות לא קונה חומוס בקופסאות של 250 גרם או קופסאות אישיות, היא קונה חומוס בקופסאות של קילו.

ככה התנהלו להם חיינו במשך השנים, ועד היום, כשכולנו כמעט יצאנו מהבית, אבי ממשיך לחלק את הקניות שלו לרכישה שבועית ורכישה דו חודשית.

באחת מהחופשות שלי באירופה נכנסתי למכולת השכונתית, פתחתי שקית והתחלתי להעמיס פירות כשראיתי שהמחיר הוא זול. אחד המוכרים ראה אותי וכנראה הבין מה אני עושה וטרח לציין בפני שהמחיר הוא ליחידה, לא לקילו. זה נראה לי ביזארי לחלוטין, הרי מי נכנס לחנות וקונה בננה אחת? זה הרי מטופש לחלוטין.

עניין של סניף

דקה מהבית שלי נמצא סניף של מגה בעיר, ב 5 דקות נסיעה אני יכול להגיע אל אחד משלושה סניפי שופרסל ביג ועשר דקות נוספות של נהיגה יובילו אותי אל סניף השופרסל דיל הקרוב – וההפרשים הם משמעותיים – עגלה זהה יכולה להיות זולה בכ 30-40 שקלים בין שופרסל דיל לביג שלא לדבר על הבדלים משמעותיים אף יותר לעומת מגה בעיר. בסופו של דבר, ככל שהסניף קטן יותר ושכונתי יותר, המחיר עולה. מי שמוכן לנסוע כמה דקות ולהתרחק טיפה ממרכז העיר יגלה מחירים נמוכים משמעותית.

כרטיס חבר

יש לי כרטיס מועדון של שופרסל, למעשה יש לי אותו כבר משנת 2000, רק שאי שם ב 2007 טרחנו לשדרג אותו לכרטיס אשראי שופרסל. אחת ההטבות שמעניק הכרטיס חבר הזה הוא אפשרות לבחור 5 מוצרים עליהם תתקבל הנחה של 5% בכל רכישה. הטבה נוספת מגיעה בדמותם של תווי קניה (כ 30 שקל בשבוע) ולבסוף, הטבה משמעותית נוספת היא שברוב הסניפים של שופרסל מופיע מחיר כפול – המחיר הרגיל ומחיר מוזל לחברי מועדון. (וחוץ מזה יש לי 20 אג' הנחה לליטר דלק בפז, שבמצטבר זה גם בין הרבה להמון).
"אני לא מפחד מהאח הגדול, אני מפחד מסלקום" אמר לי פעם חבר, הוא חושש מהידע שגוף צרכני זה אחר אוסף עליו ובצדק. אני מכיר לפחות מקרה אחד שבו רשת בורגראנץ' שילמה כסף לחברת אשראי כלשהי על מנת שתדפיס לכל הלקוחות שהזמינו פיצה בחודש הקודם אבל לא הזמינו בורגראנץ' קופון הנחה לבורגראנץ' בין הקופונים המצורפים לדף חיוב האשראי החודשי. כן, שופרסל אוספת עלי מידע, המחשבים שלה זוכרים את רשימת הקניות שלי, יודעים לפלח אותה ולראות מה אני נוהג לרכוש, אבל בתמורה נותנים לי קופוני הנחה שהם רלוונטים עבורי ולא קופונים ג'נריים שאין לי כל צורך בהם. באותה מידה, פעם בשלושה חודשים לערך אני מקיים שיחה עם סלקום כדי שיעריכו את ההוצאות שלי ויתאימו את התוכנית שלי לפי הצרכים שלי.

יש ימים ושעות שהם מועדים לפורענות, נסו להיכנס לסופר גדול ביום שישי או בחמישי בערב ומובטחת לכם חוויה מתסכלת. לעומת זאת, הגיעו לאותו הסופר ביום ראשון / שני, בשעות הצהריים ותראו סניף ריק וקופאיות משועממות. הרשתות מודעות למצב הזה ומנסות לתקן אותו בעזרת מבצעי הנחות שונים, רובם על פירות וירקות אבל לא רק. כך למשל חזרה אשתי מהקניות אתמול עם שני ליטר חלב שעלו 20 אגורות לאחד. בדיוק באותה מידה לפני חג השבועות רוקנה מחלקת החלב כמעט לגמרי כשהמחירים על מירב המוצרים הוצנחו לכ 20 אג' לגביע והירקות חוסלו לאחר הצנחה אל 70 אג' לקילו.

הרכישה השבועית שלנו כוללת 3 קרטוני חלב, קרטון ביצים, עוף, מבחר בשרים קפואים, ירקות, פירות, גבינות, מעדנים למיניהם וכן הלאה. בפועל, פעם בשבוע אנחנו ממלאים את המקרר שלנו וזה מחזיק למשך כשבוע. העלות השבועית הממוצעת היא 400 שקלים, זה יוצא 1600 שקלים בחודש ועל גבי שנה זה יוצא כ 19,000 שקלים.

כשהייתי בתאילנד, קניתי לעצמי תיק גב חדש, המוכר רצה 700 באט, בסוף סגרנו על 450 באט (70 שקלים או 45 שקלים), מישהו הסביר לי שיצאתי פראייר ואם היתי מתווכח עוד קצת הייתי יכול לרדת ל 400 באט. בפועל ההבדל במחיר הוא 5 שקלים ולא נראה לי במקום המאמץ באותו הרגע, במצטבר – שקל פה, שני שקלים שם על פני טיול של חודש התרגמו ללא מעט כסף. אותו דבר לגבי הקניות שלנו בסופר, נורא נוח לרדת שניה למכולת השכונתית ולקנות רק חלב וקוטג', בפועל הקניות הקטנות הללו, במצטבר, מתרגמות להמון כסף בשנה.