שנקל הוא בסה"כ מטבע, עוד אחד בארנק ליד המטבע של השקל, החצי שקל, עשרות האגורות וכן הלאה. אז למה כל כך קשה ריגשית – לשלם עם מטבע של שנקל? למה זה כל פעם שבאים לשלם אנשים יעדיפו לחפור את כל הארנק שלהם בחיפוש אחרי עשרות אגורות וחצאי שקלים במקום לשלוף מטבע של שנקל.
מילא לגבי אדם שיש לו רק שנקל אחד, אבל מה קורה עם אנשים שיש להם הרבה שנקלים? גם עדיין קשה לשלם? והאם זה כואב רק בפעם הראשונה או שלנצח יכאב לנו להיפרד מהשנקל שלנו.
ובכלל – האם שנקל וחצי זה שלושה שקלים או 2.50?
שאלה טובה כמה זה שנקל וחצי.
שנקל וחצי הם שלושה שקלים,
שנקל וחצי שקל הם שניים וחצי שקל.
כמו שתריסר שנקלים הם עשרים וארבעה שקלים.
אם כך, במקום להגיד שני שקלים ומחצית השקל יש לאמר כעת שנקל ורבע.
וכך, היאך הידד, זכינו גם אנחנו, כמו אחינו האמריקאים, במטבע של quarter
שלשום בלילה השגתי סוף סוף את השנקל הראשון שלי, אחרי שבועות של דכאון והרגשה שכל הארץ מדברת על המטבע הזה שלא יצא לי אפילו לראות.
מה שהפתיע אותי היה כמה המוכרת ב-AMPM שמחה להפטר מהמטבע הזה. "אני מנסה לדחוף אותו לכמה שיותר לקוחות, ואף אחד לא רוצה" היא אמרה, ואז ביצעה טקס-העברת-שנקל מרשים, ואף אמרה שאת הרגע הזה, בו קבלתי לראשונה את המטבע הכסוף, אזכור לעד. אולי זה אפילו נכון.
כך או כך, עקב היחס של המוכרת הנ"ל יש סיכוי שהבעיה עמוקה מדי מחוסר היכולת של האנשים לשלם בשנקלים – והיא חוסר הרצון של האנשים לקבל שנקלים מלכתחילה. מה שכנראה אומר שהם הבינו שדי מיותר לשמור בארנק מטבע "נדיר" שקשה להפרד ממנו.
כתיבת תגובה