סוף סוף תגמול הולם?

בדף הראשי של "ישראל הי!ם" מתנוססת הכותרת "מהפכת המילואים", שדנה בהצעתו של אהוד ברק לתגמל את מערך המילואים בצורה הולמת יותר. התוכנית תוגש לממשלה ביום ראשון וכמו במדינת ישראל – בטח תידחה בתואנה שאין תקציב.

אז מה מבטיחים לנו?
קודם כל – הגבלת ימים – לכל היותר 25 ימי מילואים בשנה. בהתחשב בזה שנכון לעכשיו אני עושה כמעט כפול מזה – זו בהחלט הטבה מצויינת.

תעסוקה מבצעית – אחת לשלוש שנים – ועל זה אני אישית מודה, כי להתרוצץ חודש עם שכפץ קרמי בגיל שלושים, זה כבר לא כל כך סימפטי, בטח באיזור לא מוכר ולא אוהד שהייתי מעדיף לא להימצא בו.

הטבות כספיות – כאן יש כבר כמה סעיפים. ראשית, מדובר על כך שמילואימניקים יקבלו כ 50% הנחה בשכר לימוד. על תשלום של 10 ש"ח בשנה זו בהחלט הנחה מכובדת – אני רק מקווה שהיא תיושם לפני שאסיים את התואר שלי.
שנית – הטבה במס הכנסה בצורה של נקודות זיכוי כמו של תושבי קו העימות – הטבה שיכולה להגיע לעוד כמה מאות שקלים בחודש.
בנוסף, שלל הטבות בארנונה, במיסים על קניית רכב חדש ובשלל אגרות ממשלתיות.
ולבסוף – "כרטיס מועדון" שאמור להקנות שלל הנחות בשלל מקומות – ככל הנראה בדומה לכרטיס של חבר אם כי קרוב לוודאי לא באותו היקף.

בסך הכל, סוף סוף רואים כאן הבטחה לחבילת הטבות איכותית בשביל האנשים שמוכנים לשים את החיים בהולד לחודש בשנה ולסכן את חייהם, השאלה היא מה הסיכוי שהחבילה הזו תעבור ותיושם בזמן סביר.

לדרג את הפוסט
5

Comments

3 תגובות על “סוף סוף תגמול הולם?”

  1. א. הגבתי אצלי על הידיעה. יש לי קצת ביקורת עליה, אבל כמובן שהיוזמה מבורכת.
    ב. הקטע של התעסוקה פעם בשלוש שנים זה מוקש (!!!), זה נועד בשביל שהם יוכלו לתכנן על פני שלוש שנים כשכמות הימים היא הרבה יותר בעייתית.
    ג. לי ייצא מאז אוגוסט 2006 ועד אמצע ינואר 2007 102 ימים (!!!!!@#$@$!). שתתפלא או לא, לא ביקשו ממני לחתום התנדבות עליהם רק בגלל שהצבא עשה כל מיני תרגילים שלישותיים מלוכלכים.

    במילים אחרות- שידחפו את כרטיס ההנחות שלהם, ושיהיו הוגנים יותר גם בכמות הימים וגם בהטבות.

  2. הכרטיס הנחות הזה פחות מעניין אותי, שאר ההטבות לעומת זאת – במיוחד ה 5000 ש"ח שיחסכו לי בשנה בלימודים, ומי יודע כמה שקלים בחודש על מס הכנסה – זה, יותר משמח אותי.

  3. תמונת פרופיל של דרור
    דרור

    כמו תמיד, הסיכוי אפסי. הספין הזה חוזר על עצמו לפחות אחת לשנה, ולמיטב זכרוני כבר חזר על עצמו שלוש פעמים השנה. העיקר להוציא כותרת שמנה.

    (ד"א, הפסימיזם של אנשים כמוני הוא בדיוק מה שמאפשר לספין להתפוגג בלי נזק לזה שמסובב אותנו – אנחנו לא מצפים באמת, אז אנחנו גם לא כועסים…)

    נ.ב. מזל שאני לא חי"רניק (או קצין).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *