זהירות! פדופילים!

ראשית, מחמאות לילדה ולצוות התחקירנים שלה על התחקיר המקיף שנעשה על הפדופיל המסוכן ובכך הובילו לחשיפת הנושא הכה חשוב. ברכות ליובל דרור על כתבת השער הראשית בידיעות אחרונות (ואיפה הקרדיט לצוות התחקיר) ולבסוף – סחטיין על ידיעות שהשכילו למחוק את הכתובת של האתר המשוקץ בדף הכתבה ואף זכרו לציין זאת – חבל רק שבדף השער הכתובת נשארה. חבל רק שלקחתם אתר של ילד בן 17 והפכתם אותו ל"תופעת הפדופילים המסוכנים", שבשמו של הסקופ הייתם מוכנים להזנות נושא שכזה. הנה, עכשיו לא רק שיש באינטרנט הזה פורנוגרפיה והומואים, יש שם גם פדופילים – לחסום, מהר, אטיאס בטח מחייך.

לפני כמה חודשים עלה, כמדי שנה, נושא מצעד הגאווה בירושלים. ירושלים היא גם הבירה של הקהילה ההומולסבית בישראל ולכן המצעד לגיטימי, אמרו המצדדים במצעד. הומוסקסואליות היא לא סטייה, היא עניין של העדפה מינית, של מגדר, זו אינה מחלה וצריך להגביר את המודעות על מנת שהומוסקסואלים יוכלו להרגיש חופשי לצאת מהארון ולא להתבייש בנטייתם המינית.

הטיעון העיקרי שהתנוסס מנגד היה שהיום מקבלים הומוסקסואליות ומחר יבואו הפדופילים וידרשו שוויון זכויות. שהרצון שלהם לאהוב ילדים הוא לגיטימי, שזו העדפה מינית ולא סטייה.

בערך באותה תקופה בערך, בעוברי על הסטטיסטיקות של הבלוג שלי זיהיתי כניסה מאדמין וורדפרס לא מוכר. קליק על הלינק והנה נחשף בעיני הבלוג, טוען את אותן הטענות שכבר התרגלתי לראות בטוקבקים – אהבה לילדים זו לא סטיה, זה לגיטימי, ילדים הם יפים ולאהוב אותם זה בסדר.

אני חייב לציין, שבשניה הראשונה הייתי מזועזע מהאתר, פדופיל פותח לעצמו ככה בלוג באמצע האינטרנט ודורש לא רק בהכרה, אלא גם בלגיטימציה. רגע לאחר מכן זה התחבר לי לכל התגובות והעסק נפסל על סף ה"בטח פרובוקציה כלשהי" שמישהו מנסה לעורר. מאז האתר נמחק מזכרוני, הזעקות מהקרב על ירושלים שכחו, והכל התנהל על מי מנוחות עד שילדה החזירה את הנושא לכותרות.

בקצב הזה לא ירחק היום בו נתחיל לשמוע טענות מצד הסנגורים של הפדופילים (בדומה למה שהסנגורים של ההומוסקסואלים משמיעים היום) כי הבעיה לא טמונה כלל במשיכה המינית של הפדופיליה אלא ביחס החברה אליהם ושיש לקבל אותם ואת משיכתם המינית הלגיטימית.
מתי יבינו כי חריגות מינית מושפעת מהקשר נפשי התפתחותי ושאין מקום בחברה להתנהגויות כאלה?
אין זה אומר שחלילה יש להוקיע את האנשים אך יש להוקיע את מעשיהם ולעזור להם בכיבוש היצר שלהם ותיעול האנרגיה המינית לכיוון אישה, שזו ההעדפה המינית התקינה היחידה.
לומר שמשיכה לילדים היא סוג של העדפה מינית כמו שאחד אוהב שוקו והשני וניל זוהי הבחנה שגויה ומוטעית. פדופיליה אינה העדפה מינית כשם שהומוסקסואליות אינה העדפה מינית אלא סימנים מובהקים לבעיות נפש.
פדופיל הוא אדם שיש לו חסך בפיתוח קשרים עם אנשים בוגרים ולכן הוא האנרגיה המינית שלו פונה לילדים ואילו הומוסקסואל הוא גבר שיש לו פחד אמביוולנטי מגברים ובעל תסביך בנוגע לתחושת הגבריות שלו אותה הוא מנסה להשלים באמצעות גבר אחר.
מספיק עם הניסיון הנואש לנרמל את כל הסטיות המיניות האלה!

הציטוט הנ"ל היה התוכן של אחת מהתגובות ב Ynet לכתבה המדוברת. יתר על כל, לא רק שזה היה תוכנו של הציטוט אלא שהוא אף סומן כטוקבק מומלץ (אדום) הווה אומר שמבין כל הטוקבקים שהתפרסמו היו כאלה שסימנו אותו כמועדף. אני לא יודע אם מנגנון הסימון האדום ב ‏Ynet הוא אוטומטי או כפוף לבחירת עורך אבל נראה לי שהשורה הסופית כאן היא ברורה, בשביל אנשים מסויימים – פדופיליה דינה כהומוסקסואליות – סטיה מינית ותו לא.

דיון לגיטימי?

במשך ההיסטוריה נשברו לא מעט מוסכמות, רובן נעשו ע"י העלאה של הנושא אל "שולחן הדיונים". בין אם מדובר במאבקם של השחורים בארה"ב לשוויון זכויות וביטול העבדות, זכותן של נשים להצביע, או שלל נושאים אחרים שנחשבו כמגוחכים עד לאותה תקופה ורק לאחר מאבק ממושך התחילו לראות הכרה, לאחר מכן תמיכה ולבסוף הצלחה. עד לא מזמן, החותמת של הומו / לסבית הייתה חותמת של סטייה ותו לא. הומוסקסואליות עד לא מזמן נתפסה ע"י רוב האנשים (ועדיין נתפסת ע"י מספר לא מובטל בכלל) כסוג של מחלת נפש. החותמת הזו של "מחלת נפש" היא דרך ההתמודדות של חלק מהאנשים עם הבעיה. אם אדם הוא חולה הרי שאפשר לטפל בו, וכך, בסיומו של הליך טיפולי מוצלח יהיה לנו שוב אדם תקין. ההכרה בכך שהעדפה כזו או אחרת היא עובדה ואיננה ניתנת לשינוי, היא זו שמלחיצה אותנו.

לרוב האוכלוסיה קל לקבל את הקהילה ההומולסבית בעזרת שני טיעונים עיקריים. הטיעון הראשון מבצע את ההפרדה שבין הקהילה ההומולסבית לבין הקהילה ההטרוסקסואלית ואומר שכל זמן שההפרדה הזו קיימת אז אין "ממש בעיה". הטיעון השני, וזה מחזיר אותנו לנושא הפדופיליה, מצוי בנושא הבגרות וההסכמה. בעוד שיחסים הומוסקסואלים נעשים ע"י בגירים, הרי שבפדופילה שלב ההסכמה אינו באמת קיים. גם אם תשאל קטין אם הוא מסכים ליחסי מין והוא אכן יסכים, הרי שהסכמה הזו לא באמת "קיימת" שכן הקטין לרוב אינו מבין את אופי השאלה או המעשים על מנת להבין מה ההשלכה שלהם.

נשלפו הסכינים.

המקרה המדובר מראה בדיוק עד כמה אנחנו זקוקים לאתרים שמעלים את הנושאים הללו לדיון, עצוב לראות איך דווקא בדיון שבגלוב היחיד שהיה רהוט דיו, שידע לנמק, שלא התלהם היה דווקא אותו "פדופיל מסוכן". אותו אחד שאמר שהוא נמשך לילדים ומייד חטף את אותן החותמות שנשאו ההומוסקסואלים עד לא מזמן – חולה נפש, סוטה מין. עצוב לראות איך זה שאותם אנשים שידעו לגנות אותו בצורה כל כך חריפה, שידעו להתלונן על האתר למשטרה, שידעו לשחוט אותו ככה על במת הטוקבקים הם אותם אנשים שידעו להאבק כל כך יפה לזכותם של ההומסקסואלים להכרה.

אין פה כל הגנה וסניגוריה, אבל האם מישהו חשב לרגע על כך שמדובר בילד בן 17? שמדובר בתלמיד י"א שיתכן ונדלק על בחור זה או אחר מבית ספר, שיכול להיות באותה מידה בן 13-14? שבסך הכל ההבדל פה הוא 3-4 שנים? לא שזה משנה למישהו, מה פתאום – הוא פדופיל, הוא הכריז על כך בעצמו – הנה, אפשר להתנגח בו, להכריז עליו כעל סכנה, לבקש מהמשטרה לחשוף אותו.

השיח על הפדופיליה הוא שיח לגיטימי בהחלט, והוא זכאי לקיום גם אם אנחנו סולדים מהרעיון עצמו (כמו שאותו בחור הכריז בעצמו, אבל למה להיתפס לקטנות). עצם השתקה של נושא כלשהו לא תגרום לאותו נושא להעלם, נהפוך הוא, עצם קיום הדיון הציבורי היה תורם לבעיה הרבה יותר מדמוניזציה שלה, הצפה של הנושא היה גורם לאנשים אחרים עם נטייה דומה להבין שהם לא לבד, שיש מסלולי טיפול ותמיכה אפשריים. לרוע המזל, וציין את זה גם הנער שפתח את הבלוג, הוא אינו יכול לגשת כיום לטיפול שכן המטפל מחוייב לדווח עליו לרשויות.

חבל, כל כך חבל שאותה קהילה שכל כך נלחמה עד לא מזמן בכזו חורמה כנגד הטלת צנזורה על האינטרנט, דווקא היא זו שעומדת מאחורי הדרישה לצנזר אותו. שאותה קהילה שהחמיאה ליובל על איך הוא הצליח לדחוף לאותו חרדי בראיון תמונה של "דויד העירום" עם זעקות – זה יחסם? היא זו שזועקת היום "תחסמו". והכי עצוב, שלרגע, אף אחד לא עצר לחשוב, לתהות, לשאול את השאלות הנכונות. שאף אחד לא היה מוכן להקשיב לטיעוניו של אותו נער, שללתם אותו ישר, על המקום, אין לו זכות דיבור, אין לו זכות קיום, הוא מבחינתכם צריך לשבת מאחורי הסורגים.

עצוב? אולי סתם דו פרצופי.