מושחתים, פישלתם… תתפטרו

באופן מפתיע למדי, הקריאה הזו אינה מופנה כלפי אולמרט וממשלתו, נהפוך הוא הקריאה הזו מופנה אל ראשי אגודת הסטודנטים. איתי שונשיין, בועז טופורובסקי, איתי ברדה – פישלתם, עכשיו תתפטרו.

זה לא סוד שאחת הדרכים המהירות ביותר לפוליטיקה הישראלית עוברת דרך אגודות הסטודנטים. זה גם לא סוד שבמדינת ישראל מי שצועק הכי הרבה מקבל את מבוקשו.
אני לא חושב שיש יותר מדי צורך להזכיר את שביתת הסטודנטים הגדולה הקודמת. במשך חודש שבתו הסטודנטים וכל הבלאגאן נגמר בכמה משולשים של פיצות, הורדה תיאורטית של שכר הלימוד וסלילת הדרך לפוליטיקה של מנהיגי "מרד הסטודנטים הגדול".

אז מה קרה פה?
לקראת סוף חודש פברואר, הגיעו נציגי הסטודנטים להסכמות עם משרד החינוך לגבי שכר הלימוד, הוועדות השונות וכיוצ"ב.
כמה ימים מאוחר יותר, מחליטים פתאום נציגי הסטודנטים שהם בעצם מתחרטים. הם, טעו, הם רומו, הם נכבשו על ידי מסע לחצים וכדומה. בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה – אין אחריות אישית, האשמים הם רק מסביב.
בועז טופורובסקי למשל טורח להסביר שהחתימה שלו נוספה רק בגלל "חולשתן של כמה אגודות סטודנטים בארץ שלא היו מוכנות לשביתה ארוכת טווח ולחצו להגיע להסכם".

די, נמאס
איתי שונשיין, בועז טופורובסקי ואיתי ברדה מנסים (ביחד עם עוד כמה מחבריהם) לדחוף את עצמם אל תוך הפוליטיקה הישראלית על גבם של הסטודנטים. בסופו של דבר, לחבורה העליזה הזו לא ממש אכפת איך יסתיים הסיפור, מה שלהם חשוב זה שבקורות החיים הם יוכלו לסמן V ליד מנהיגות, היכולת לסחוף, היכולת לשנות ושאר יכולות שחשובות על הנייר בלבד לפוליטיקאי בישראל – שהרי בישראל לאף אחד לא אכפת מה השגת, הכל תלוי בכמה רעש עשית בדרך. שבוע לאחר שהשביתה הזו תסתיים ידעו כל הסטודנטים בישראל לקטר על איך מכרו אותם הנציגים, אך אלו, מקומם כבר מובטח.

שביתה? מי שם על זה?
כשהמורים משביתים את התיכונים לפני תקופת הבגרויות תקום זעקה.
כשחברת החשמל מאיימת בשביתה, המדינה בפאניקה.
כשעובדים בנתב"ג משביתים את נמל התעופה – הארץ בהיסטריה.
אבל כשהסטודנטים שובתים, זה לא מזיז לאף אחד.

הכלי של השביתה מאפשר לצד אחד במריבה (לרוב העובדים) למנוע מתן שירותים מהצד השני במריבה (לרוב ההנהלה). אותה מניעת מתן שירותים פוגעת ביכולתו של הגוף לתפקד וגורמת נזק רב לאותו גוף ולא רק במישור הכלכלי. אם למשל היו מחליטים המרצים להשבית את הלימודים הרי שהאוניברסיטאות לא היו מסוגלות לספק שירותים לסטודנטים ולכן היו מגיעות להסכם כלשהו עם המרצים. כאשר הסטודנטים שובתים – זה לא פוגע באף אחד.
האוניברסיטה – כבר קיבלה את שכר הלימוד. אם הסטודנטים יגיעו או לא יגיעו – זה לא מה שישנה.
המרצים – מקבלים את המשכורת שלהם בכל מקרה. אם הסטודנטים יגיעו או לא יגיעו – זה לא מה שישנה.
הסטודנטים – יגלו בסוף השביתה שהם ביזבזו שבועות יקרים על חופש וים (חצי מליון סטודנטים במדינה, אבל רק 400 בהפגנות) ועכשיו הם עומדים אל מול סוף הסמסטר כאשר יש פער ניכר בין החומר הנלמד לבין הסילבוס.
לכשתסתיים השביתה מול המדינה, יתחיל מאבק חדש – אל מול המוסדות האקדמאים, בדרישה לייצר הקלות, למתוח את הסמסטר וכדומה. שוב יתעופפו האשמות, שוב יתנוסס דגל השביתה – ושוב, המפסידים היחידים יהיו הסטודנטים.

עופו מפה, ותנו ללמוד
איתי שונשיין, בועז טופורובסקי, איתי ברדה – כסטודנט בישראל, וכאחד שעובד במשרה מלאה על מנת לפרנס את עצמו ואת שכר הלימודים הגבוה, אני מבקש שתרדו מהעץ עליו טיפסתם, אין כל תועלת בשביתה הזו ובעבור שכר הלימוד שאני משלם אני רוצה ללמוד, לא לשמש ככלי במשחק שלכם בדרך לפוליטיקה.

וסתם כתהייה אישית, רוב הסטודנטים מגלים שכשצריכים לשלם שכר לימוד של 13 אלף שקל בשנה, בנוסף לשלם שכירות, חשמל, ארנונה, הוצאות רכב וכדומה ובמקביל ללמוד 8 שעות ביום, צריכים לעבוד. זה אומר, שבין הלימודים, לעבודה ולמטלות הבית אין הרבה זמן לפעילות חברתית, מקסימום – בירה עם החברים בשעה 10 בלילה פעם בשבוע.
אז מה קורה איתכם? אתם לא לומדים או לא עובדים? מי משלם את שכר הלימוד שלכם?
אה, רגע… זה אנחנו, הסטודנטים, שכן התפקידים הבכירים, מסתבר, הם תפקידים בשכר. (תודה לונדו)

לדרג את הפוסט
4.8

6 תגובות על “מושחתים, פישלתם… תתפטרו”

אם רק היית יודע עד כמה חובבני, לא ענייני, רשלני ואינטרסנטי הוא ניהול ה"מאבק" הפתטי הזה…

מאבק כנגד החלטות של וועדה שעדיין רחוקה מלהחליט, וגם אם תחליט – אין לדעת האם החלטותיה מיטיבות או מזיקות לציבור הסטודנטים.
מאבק שהצעד הראשון הננקט בו הוא גם "נשק יום הדין" ולכן אין אפשרות לדרדור אמצעים.
מאבק שלאף אחד ממוביליו אין נתונים מגבים או סותרים בנוגע לתמיכת הציבור בו.
מאבק בו מוקמים "צוותי מו"מ" מפוארים אך ההסכמים מתקבלים בדעת יחיד.
מאבק שגם אם ישיג את מטרותיו, כבר פוגע בנו הסטודנטים בפועל (הפסד חומר רב, שמי יודע אם ואיך יושלם).

בקיצור, אוי לנו הסטודנטים, שכך נראית הנהגתנו. אוי לציבורנו האדיש כל כך נוכח "מנהיגים" שמוליכים אותו שולל, עד לאן שרוח האינטרס מובילה אותם…

צודק לגמרי! זה לא חוכמה לנהל מאבק על גב הסטודנטים. בעוד חודש שום דבר לא ישתנה ורק אנחנו ניצטרך להשלים את הפערים בבית.

הסיפור פשוט. בועז טופורובסקי (מפלגת העבודה) והחמולה שלו באגודת הסטודנטים של תל-אביב עברו מהצד של עמיר פרץ לעמי איילון, ולכן הם נכנסים עכשיו ביולי תמיר, שהיא מעמודי התווך במחנה פרץ. הכל קשור לפריימריס בסוף מאי.
איתי ברדה האא פעיל בליכוד, ולכן פועל להיכנס בממשלה שהמורכבת מקדימה והעבודה.
בדרך כמובן שהם זוכים לחשיפה תקשורתית עצומה (למרות שרק מעייני הסטודנטים בראשם).
אין מה לדאוג, סטטיסטית אף אחד מהם לא יגיע לכנסת (מקרה גילה גמליאל הוא יוצא דופן, רב ראשי האגודות באים ונעלמים).

אני מסכים עם כל מה שנאמר, אבל השורה התחתונה היא שצריך להפסיק את המצב בו רוב הסטודנטים, אלא שלא נעזרים בהורים, צריכים לעבוד וללמוד.

ובשביל זה צריך או להוריד את שכר הלימוד (מה שלדעתי לא אפשרי לביצוע במדינה שלנו בגלל כל מיני סיבות, למרות שהדעות בנושא חלוקות) או לתת הלוואות לשכר לימוד ולמחיה שיהיה אפשר להחזיר אחרי שעובדים ומרוויחים יותר מהשכר הממוצע במשק. וגם אז להתחשב יותר במי שעושה מילואים וכדומה.

הלוואות בתנאים טובים להחזרה שנתיים+ אחרי הלימודים זה הפתרון, לדעתי. אתה מזכיר לי את התקופה שעשיתי את התואר הראשון, איזה חוסר חיים. כבר כמעט שכחתי איך זה היה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *