קטגוריות
תחבורה

לא אישי – החיים על שני גלגלים

הפוסט הזה מוקדש לכל אותם חברה שעקפו אותי בנסיעה בתוך העיר על 120 קמ"ש תוך שהם מסכנים את חיי, את חייהם ואת חיי הולכי הרגל – רק כדי שהם יוכלו לנפנף לי מהחלון, לצפור לי ובכלל להרגיש גברים שהם עקפו את האופנוען.

הפוסט הזה מוקדש לכל אותם חברה שעקפו אותי בנסיעה בתוך העיר על 120 קמ"ש תוך שהם מסכנים את חיי, את חייהם ואת חיי הולכי הרגל – רק כדי שהם יוכלו לנפנף לי מהחלון, לצפור לי ובכלל להרגיש גברים שהם עקפו את האופנוען.

SOAP: Oh, you assume, do ya? What do they say about assumption being the brother of all fuck-ups?
TOM: Its the mother of fuck-ups, stupid!
SOAP: Well, excuse me, brother, mother or any other sucker, doesn't make any difference, they are still fucking guns, and they still fire fucking bullets!
Lock, Stock and Two Smoking Barrels

תרבות הנהיגה במדינתנו הקטנה היא עלובה עד בלתי קיימת. אנחנו נוהגים כמו שאנחנו מתנהגים – בברבריות, באגרסיביות ובחוסר התחשבות משווע באחר. כשאתה נמצא על שני גלגלים ההנחות של נהגי הרכבים עלולות להיות קטלניות. הנה מספר הנחות שכאלה – ובאמת – זה לא אישי

flickr:  Refracted Momentsהנחה ראשונה: אלופים בפתיחות
מצב: שני טורים של רכבים ממתינים לפני הרמזור, האופנוע משתחל ונעמד בראש אחד הטורים, בראש הטור השני ערס מצוי שולח מבט.
ההנחה של הערס: האופנוען רוצה לעשות פתיחות ברמזור.
ההתנהגות הערסית המצויה: חרקה אימתנית, ניסיון לעקוף את האופנוען, אם אפשר גם לחתוך אותו – מה טוב.
האופנוען השפוי: תחזיק את הברקס עוד חצי שניה ותן לו לרוץ, אם תרצה, תוכל לנופף לו לשלום כשתעבור על פניו ברמזור הבא – גם הוא יחכה שם.
הערה לנהג הישראלי: אנחנו לא מנסים להראות לך שאנחנו טובים יותר בפתיחות, אנחנו מנסים לפתוח מרחק מעדר רכבים שלא ממש מתחשב בנו ועלול להרוג אותנו בקלות. בחיי – זה לא אישי

הנחה שניה: אופנוען מניאק
המצב: אותו מצב כמו בסצנה הראשונה – הפעם יש רק מסלול אחד לפני הרמזור והאופנוען הגיע לראשו.
ההנחה של הערס: האופנוען עושה לי דווקא.
ההתנהגות הערסית המצויה: היצמדות לאופנוע מאחור, היבהוב עם האורות, שימוש מוגזם בצופר ובכלל לא אכפת לו שהוא כבר רודף אחרי אופנוע ב 120 קמ"ש באמצע העיר ואין לאופנוען לאיפה ללכת.
האופנוען השפוי: אל תיבהל, אל תילחץ, אל תעשה תנועות מגונות. כן – חפש את המקום הראשון שיאפשר לך לעצור בבטחה ולתת לפרימיטיב לעבור
הערה לנהג הישראלי: אנחנו לא נוסעים לאט, באמת שלא. אנחנו גם לא עושים לך דווקא, רק רוצים קצת מרווח מאחור והרבה מרווח מלפנים. תן לנו לרכב בשלום – זה לא אישי

הנחה שלישית: גבר גבר
מצב: רמזור, שני מסלולים, האור התחלף לירוק ואתה נותן בגז ומתרחק.
ההנחה של הערס: הוא פתח יותר מהר ממני, אבל אני אוכיח לו שהב.מ.וו עם חישוקי המגנזיום שלי עדיפה.
ההתנהגות הערסית המצויה: האצה למהירויות מטורפות, עקיפה תוך שימוש בצופר ונפנוף בידיים אל מחוץ לחלון.
האופנוען השפוי: אתה כבר השלישי היום, מה הסיפור שלך?
הערה לנהג הישראלי: אנחנו נוסעים מהר אבל לא מנסים לשבור את מהירות האור / הקול או חשוב מכך – את המהירות המתאימה לדרך. אם תאיץ למהירות מספקת תוכל לעקוף אותי, אין לי עם זה שום בעיה בכל מקרה אני אפגוש אותך ברמזור. אגב, רוב הסיכויים שאני כבר בשלב של נהיגה רגועה בהילוך רביעי – תזכור שיש לי עוד שני הילוכים. אני לא עושה איתך תחרות רק מנסה להגיע הביתה בשלום – זה לא אישי.

הנחה רביעית: הוא זוכר אותי
מצב: אתה נוסע בכביש רכב שעקפת בשלב כלשהו מזהה אותך מרחוק.
ההנחה של הערס: הוא חתך אותי / עקף אותי / חלף על פני בעדינות
ההתנהגות הערסית המצויה: האצה, שימוש מוגזם בצופר, הבהוב עם האורות, עקיפה ותנועות מגונות עם היד.
האופנוען השפוי: אמממ…. מי אתה ?
הערה לנהג הישראלי:אנחנו עוקפים הרבה רכבים, אנחנו לא עושים לכם דווקא, אנחנו לא רוצים להראות את העליונות של הרכב שלנו על שלכם, אנחנו פשוט מנצלים את הכביש כדי להגיע הביתה – באמת, אבל באמת שזה לא משהו אישי.

הנחה חמישית: האופנוע דק מספיק
מצב: כביש פקוק בין שני מסלולים. האופנוען משתחל בין הרכבים, ערס טיפוסי רואה אותו מתקרב לעקיפה.
ההנחה של הערס: האופנוען בחור מתחשב והוא ישמח לחכות בפקק כמוני.
ההתנהגות הערסית המצויה: שבירת ההגה ימינה או שמאלה והתקדמות איטית על מנת לצמצם את הרווח בינו לבין הרכב השני ובכך למנוע את מעבר האופנוע
האופנוען השפוי: מוצא נתיב חילופי, לחילופין – נעצר מול החלון ומבקש בנימוס שיזוז
הערה לנהג הישראלי: זה לא אישי, אבל אם תתחכם איתנו ככה אתה יכול להרוג אותנו, לחילופין אתה יכול לאבד את המראה שלך – שזה הרבה יותר זול אבל מתסכל לא פחות. באמת שזה לא אישי, אבל גם המראה שלך לא נוגעת לנו באופן אישי. אגב, רוב הסיכויים שאנחנו נעלם לפני שתבין מה קרה.

יחי ההבדל הקטןוזהו, עכשיו קצת ברצינות – התמונה הזו ממחישה מה קורה כשאופנוע ורכב נפגשים. כאן למשל, מדובר בג'יפ מיצובישי לאופנוע – שימו לב לנזק ה"איום" לג'יפ, והשוו עם הנזק האיום לרוכב (נהרג במקום).

התמונה באדיבות אתר החדשות, הצילום נעשה על ידי מדור הצילום של זק"א

עד כמה שההתנהגות של חלק מרוכבי הדו גלגלי נראית לא אחראית לעיתים הרי שמדובר רק בחלק, ולרוב מדובר בחלק שמאולץ לעשות כך על ידי מעסיקים קפדנים. חלקנו הניכר מתיחסים אל האופנוע כאל רכב, כאל כלי שאמור לקחת אותנו מהבית לעבודה, לחברים, להורים, לאישה וחזרה. אז אם עקפנו / חתכנו או בכלל עשינו משהו שפגע בכם או בכבודכם – סליחה, אבל באמת ש-זה לא אישי

לדרג את הפוסט
4.6

9 תגובות על “לא אישי – החיים על שני גלגלים”

שים לב לנקודת המוצא המעט עקומה שלך, שמאוד מאפיינת נהגי דו-גלגלי: זה נראה לך מאוד טבעי וסביר שאופנוע/טוסטוס משתחל ברווח הצר בין מכוניות או חולק מסלול עם כלי רכב אחר במטרה להגיע לראש הטור. מה שבעצם הוא התנהגות מסוכנת ועבירה על החוק הוא בעיניך התנהגות כביש יומיומית, טבעית ולגיטימית.

נהגי דו גלגלי מתנהגים כאילו הם לא באמת רכב על הכביש. הם לא חושבים שהם צריכים להיצמד למסלולים, לציית לחוקי התנועה או לקחת בחשבון כלי רכב אחרים על הכביש או הולכי רגל. למשל מראה שאתה יכול לראות כל יום: נהגי דו גלגלי שנוסעים עד הרמזור האדום ככלי רכב, ואז נוסעים לרוחב הכביש בירוק של הולכי רגל, עולים קצת על המדרכה כדי לקחת את הפניה שכל שאר כלי הרכב מחכים לה באדום, ואז חוזרים לכביש וממשיכים כאילו כלום. שלא לדבר על הסטנדרט של השתחלות בין מכוניות (לפעמים לא לוקחים בחשבון שהארגז רחב יותר מהאופנוע ופוגעים במכוניות).

פרט לכך, הנטייה לעקוף ולעמוד מעבר לקו העצירה, בד"כ על מעברי חציה, מסוכנת מאוד להולכי רגל. לא פעם חיכיתי לאור ירוק כהולך רגל, וכשאני כבר באמצע החצייה נעצר לפני בחריקת בלמים, על מעבר החצייה, נהג טוסטוס שבכלל לא סופר אותי כגורם רלוונטי על הכביש.

ומי קבע שכשאני נוהג באוטו, בכל רמזור אני צריך לעמוד מאחורי שורה של טוסטוסים (לפעמים 7 או 10, יותר מפי 3 ממספר המסלולים הקיימים בפועל!) שעומדים כאילו הם מחכים ליריית הפתיחה של מירוץ אבל עד שהם זזים יוצאת לך הנשמה? מה אכפת להם, הם פשוט יעברו בירוק של ההולכי רגל או יחמקו שוב לראש המסלול.

זה לא מצדיק נהגים שמרוב עצבים נכנסים לתחרויות מטופשות ומסוכנות עם דו-גלגליים, אבל אולי כדאי שתקדיש רגע למבט אמיתי על תרבות הנהיגה שלך.

על פי התאור גיל, אני מניח שאתה תל אביבי. וזה בסדר, אני יכול להבין את הטיעון שלך. יצא לי כבר להגיע לתל אביב עם האופנוע וגם אני חושב שבת"א הציבור הדו גלגלי לא ממש תרבותי – בלשון המעטה.

עכשיו צא ולמד – בפעם הבאה שאתה מגיע לצומת ורואה עשרה קטנועים על "קו הזינוק" תעיף מבט, אבל אחד אמיתי כזה – כמה מתוכם שליחים? מתקיימים על 18 שקל לשעה וחיים על הטיפ?
עשה לרגע הבדל – כמה מהם רוכבים על קטנוע וכמה על אופנוע? כמה מהם נמצאים על נפח של 125 ומטה, כמה על 500 ומעלה?

אני לא באמת יכול לשפוט את תל אביב, אבל כרוכב על אופנוע כבד אני יכול להגיד לך שיש צד שלם של רוכבים שמאוד מודעים לעצמם, לציבור ולמסביב.

לפני כמה חודשים הייתה את ההפגנה של האופנוענים בת"א כנגד העלאת תעריפי הביטוח – הם החנו את האופנועים בחניות של רכבים בכל מרכז העיר. בריונות? או שמא לגיטימיות של כלי רכב?

וזה כבר פותח פתח לשאלה חדשה – אם באמת היה חל שינוי שכזה וכל הקטנוענים היו מסתדרים אחד במסלול, אחד אחרי השני וממתינים כמו מכוניות לפני כל רמזור – עד כמה זה היה עוצר את תל אביב?

אם דו גלגלי מנצל את יכולת ההשתחלות שלו בין רכבים – זה אומר שהוא לא עומד בתור כמו רכב. נכון, הוא יזנק ראשון ברמזור ואתה לא – אבל מצד שני, אם הוא היה אוטו אתה היית עומד מקום אחד אחורה. אם כולם היו מכוניות – אתה היית צריך לחכות עוד שניים שלושה סבבים של הרמזור בכל צומת.

ניצן, תודה על הפוסט המלבב.

גיל, אתה צודק. קיימת קהילה של רוכבים שמתנהגת בצורה שמוציאה שם רע לכולנו (כן, גם אני רוכב, וכמו ניצן, בסה"כ כדי להגיע הביתה). שכחת לציין את אלה שנוסעים על המדרכות עשרות מטרים (המדרכה היא אקס טריטוריה, מחוץ למרחב החוקי), אלה שחונים על מדרכות, כמו הציבור ליד בתי קפה מסויימים באבן גבירול (והלב נכמר מכל הקשישים שמפחדים להסתובב שם) ועוד מיני חטאים. אני מקווה שהמשטרה תטפל בנושא באופן רציני, זה פשוט עבירה על החוק ופגיעה בציבור.

בצד זה, אין לנהגים דרך להבין כמה אנחנו פגיעים, אני מזמין אותך לסיבוב איתי, אחרי שה"חברים של ניצן" יעברו 10 ס"מ מאיתנו, הדברים ייראו אחרת. אני עדיין זוכר איך עמוד השדרה שלי קפא מאימה כששמעתי נהג מונית (אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק מה קורה מאחור) דופק ברקס פראי בגלל שלא שרפתי אדום שלדעתו עוד היה "לגיטימי". גם אם אתה בטוח כנהג שטעינו וכולנו רעים, אני מקווה שאתה לא מרגיש שיש לך זכות "להעניש" אותנו. ובאותו עניין, אני נוטה לראות את החוק כסדר חברתי שדואג לזכויות של כולנו, במיוחד במרחב המשותף שבו אנחנו נפגשים. אם תשאל אותי על פרשת שי דרומי אני אתקשה להיות חד משמעי אבל אני מודאג מהתמיכה העממית במעשים שלו, ועדיין, יום אחד באחד הצמתים הגדולים ראיתי רוכב קטנוע דופק מכות באטרף מוחלט לנהג ברכב שפשוט פנה מהנתיב הימני ביותר שמאלה והוריד אותו. עצרתי והרגעתי את הבחור אבל להגיד לך שלא היה לי בלב באיזה פינה קתרזיס קטן…זה תסכול מצטבר, וזה יתפוצץ יום אחד.

כמה שאתה צודק!
אילו רק הערסים, ה"גבר, גבר", נהגי המשאיות (פה שלוחה תודתי לנהג המשאית שהתקרב אלי עד כדי 5 ס"מ מהארגז בזמן שעמדנו ברמזור, כנקמה שעקפתי אותו בתור) ושאר מחלותיה של "תרבות הנהיגה בישראל" היו נרגעים קצת ולומדים מהאירופאים מהי תרבות נהיגה, או תרבות בכלל…

צודק, וזה עוד לפני המוניות שמנסות לעבור מהנתיב השמאלי לעצירה מול לקוח מזדמן בלי להבחין בדו"ג, ונהגי האוטובוסים שפשוט לא רואים אותנו ממטר.
גיל: רוכב אופנוע שינהג בכביש כאילו מדובר במכונית (כלומר – באמצע הנתיב) ימצא את עצמו מהר מאד בבית החולים, אם לא בבית הקברות. יכולת הבלימה של האופנוע לא משתווה לזו של מכונית, ועל תוצאותיה של התנגשות אני לא צריך להרחיב את הדיבור. לכן אחד הכללים הבסיסיים לבטחון הרוכב הוא – לעולם אל תיתן לעצם כלשהו, נייד או נייח, להיות מולך במסלול הנסיעה שלך. במילים אחרות – נסיעה בין שני נתיבים או בשולי הנתיב במקום במרכזו הנה חיונית לבטחון הרוכב. פשוט. וכפי שניצן אמר, אנחנו רק מנסים להגיע הביתה בשלום.

גיל היקר, אתה צודק במאה אחוז, אין אופנוענים שומרי חוק. הסיבה לכך פשוטה – כולם נהרגו מזמן. אותם ההתנהגויות "עברייניות" שנראות לך חסרות אחריות (ואני לא מדבר על נסיעה על מדרכות וכד') הן לרוב לא יותר מאשר אמצעי שרידה. כי בפעם האחרונה שנסעתי במהירות התנועה מסביבי (שהיא אגב אף פעם לא המהירות החוקית) נצמדו אלי מאחור (עד מרחק של 2 מטר במהירות 100 קמ"ש!!), כשלא עקפתי אנשים החליטו שבנתיב יש מקום גם להם והורידו אותי לשוליים, ואם אני לא במרחק בטוח מלפני טור המכוניות כשמתחלף הרמזור אז מישהו יכנס בי מאחורה (קרה לי עם האופנוע הקודם).
בקיצור, זה נחמד להתלונן על אופנוענים מטורפים, אבל על כמה נהגי מכוניות שנהרגו מאופנוע שמעת? עכשיו תחשוב כמה אופנוענים נהרגו (ויהרגו) ממכוניות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *