בימים עברו, הוצאות להורג נעשו בכיכר העיר. בין אם דובר בסקילה, בגיליוטינה, בתליה או באיש מאוד גדול עם גרזן ענק הרי שההוצאה להורג הייתה מעין "הפנינג של צדק". כיום, בעולם המפותח לפחות, הוצאות להורג נפוצות הרבה פחות וגם אלו, נעשות בדממה כאשר הצופים היחידים הם בני משפחה (של הקורבן ושל המורשע) קומץ עיתונאים והרבה מפגינים שעומדים בחוץ ומוחים על הנושא.
ההוצאות להורג של פעם יצרו אצל הקהל אקט אקטיבי, בין אם מדובר בלהרים אבן ולהשתתף בסקילה לבין התעללות בנאשם במסלול שעשה אל הגרדום. לכאן או לכאן, לא היה זה חוש צדק מפותח במיוחד שהניע את הקהל אלא התאווה לדם.
גם היום, שנים רבות מאוחר יותר, מסתבר שאנחנו לא יותר טובים. מאחורי המסכה של החוק, התרבות והערכים מסתתרת אותה חיה שצהלה בעת שראש כרות התגלגל לו לרגלי המוציא להורג.
הפה שלי אקדח והמילים זה כמו כדור לראש – שבק ס, אל תגידו לי
אנחנו רוצים לחשוב שהתקדמנו, שאנחנו חברה נאורה. אצלנו, כבר לא סוקלים אנשים למוות בכיכר העיר על בסיס החלטה שרירותית של בעל סמכות זה או אחר. לנו יש מערכת משפט, אנחנו חברה מתקדמת. בולשיט – התקדמנו, זה נכון, אבל למרות כל הקידמה הזו, קמצוץ מריח הדם מחזיר לפעולה את החיה שבתוכנו, זו שאנחנו מדכאים, זו שאנחנו מתכחשים לה. האבנים של היום הן וירטואליות, קוראים להן טוקבקים ואנחנו לרוב לא חושבים פעמיים לפני שאנחנו מטיחים אותן בקורבן.
בשבועיים הקודמים, נסקלו ונרגמו ללא היכר שתי קהילות גדולות – החרדים והגאים. צה"ל הוריד משפחה בעזה? הנה קורבן סקילה חדש. קסאם נפל בשדרות – הנה האבנים משנות את הכיוון שלהן. לפני כמה שנים עלה לכותרות שירות שהציע שליחה של פתקים לכותל דרך האינטרנט, הטוקבקים מאפשרים לכולנו להשתתף בסקילה המונית מבלי לזוז ממסך המחשב שלנו. סימנו עם א'? נעבור לב'. סימנו עם ב'? בוא נראה אם א' כבר מת סופית. היות ולכל מטבע יש שני צדדים, הסקילה המשותפת הופכת במהירות הבזק להיות סקילה הדדית בין הסוקלים עצמם. מהר מאוד נחלקים הטוקבקיסטים לשני מחנות עיקריים המיידים אבנים וירטואליות אחד בשני ללא היסוס. למה הדבר דומה? ללהקת טורפים שזה עתה סיימה לצוד במשותף את הקורבן שלה ועכשיו כל אחד מחבריה נלחם על הזכות להיות הטועם הראשון. מוצא האדם מן החיה? דארווין מעולם לא צדק יותר.
הסקילה הציבורית הזו, לא פוסחת על איש, במשך החודשים האחרונים נסקלו המנהיגים שלנו, בין אם בקריאות נזעמות על תוצאות המלחמה בלבנון והן בגלל פרשות ההטרדות המיניות המרובות שפרצו אל התודעה הציבורית. חף מפשע עד שהוכחה אשמתו? אל תצחיקו אותי.
כמו אבן בבריכה קטנה
כל ילד יודע שכאשר זורקים אבן אל תוך מים מתחילים להיווצר גלים מסביב לנקודת הפגיעה. הגלים הללו הולכים ומתרחקים מנקודת הפגיעה וככל שהם מתרחקים עוצמתם דועכת. אם משליכים אבן קטנה מספיק אל תוך בריכה גדולה מספיק ידעכו לרוב האדוות הרבה לפני שתגענה אל דפנות הבריכה.
לעומת זאת אם האבן גדולה מספיק, או לחילופין – הבריכה קטנה מספיק, תפגענה האדוות בדפנות ותחלנה לחזור אל נקודת המוצא. בדרכן חזרה, תפגשנה האדוות ובאותן נקודות חיתוך תגבר השפעת הגל.
"אתם יודעים שמחרימים את ארומה" הפטירה היום אחת העובדות במשרדי לאחר שמישהו באזור ציין עד כמה בא לו קפה. כחיפאי, שלא ממש מעודכן בפוליטיקה הפנים תל-אביבית שאלתי מדוע וקיבלתי הסבר מפורט על התבטאותו הגזענית של סהר שפע, מנכ"ל ארומה ת"א, בפני מלי, נציגת חברת כלמביל.
משעשעת, אותי לפחות, במידה מסויימת ההתעוררות הזו כנגד סער שפע. אם בשבוע שעבר ניתן גזר הדין, הרי שמן הסתם מדובר במשפט שנמשך תקופה מסוימת, כך שלא מדובר באירוע חדש. אבל, שוב מתעוררת החיה שבנו ומצפה לראות את הדם של סער נשפך. הדרך הפשוטה ביותר מן הסתם תהייה הפגיעה בכיסו האישי. הוא עושה 800 שקל בדקה? אין בעיה – חרם על הרשת ונראה כמה כסף הוא יעשה. אומנם עוד כסף זה תמיד יותר טוב אבל סער כבר מחזיק בחשבון בנק נפוח. מאידך, מי שיפגע מאותו חרם הם דווקא העובדים הזוטרים – סטודנטים, משוחררים טריים ושאר חברים שרק רוצים להכניס משכורת נוספת לבנק. כשצריך לעשות קיצוצים לא פוגעים במנהל הסניף אלא מעיפים את העובדים הפשוטים. כולם רוצים לראות את השפריץ הגדול של אבן החרם אבל אף אחד לא רוצה לראות מה יהיו התוצאות של מפגשי האדוות.
כתיבת תגובה