בכתבה שהתפרסמה אתמול בלילה בוואינט מדובר על היוזמה של מצגר לחסימת הקופות ממכירת חמץ התגובות, כצפוי – מתלהמות וזועקות כפיה דתית. ה"חכמים" שבחבורה יודעים לספר כי החוק מדבר על איסור הצגת חמץ ולא על מכירתו. על פי אותם מבריקים, אם כבר פילחתם משהו ממתחת לכיסוי ושמתם בעגלה, הרשת חייבת למכור להם כי החוק לא אוסר על מכירת חמץ – הנה להם פירצה ועליה הם מרוויחים.
אישית, אני סובל מרגישות למוצרי חלב, אני מחפף, נכון, אבל את מעדני החלב שלי למשל החלפתי במעדני סויה של אלפרו. לצערי מדובר במוצר מיובא והוא כמובן לא כשר ולכן מכוסה כלאחר כבוד בניירות וניילונים. אם לא הספקתי להצטייד מראש, או נגמר לי – אין ברירה אלא לפלח ממאחורי הוילון ולנסות להגיע לקופה בשלום. בשנה שעברה יצא לי לשמוע כמה וכמה סיפורים של אנשים שנכנסו לסופר, ניסו להגיע עם חמץ לקופה עת קפץ עליהם דוס זה או אחר והחליט לטרפד את הרכישה.
האמת היא, שאת מצגר בכלל לא מעניין חוק החמץ, הוא לחלוטין לא רלוונטי לנושא הדיון – החנויות שמוכרות חמץ הן מראש חנויות לא כשרות שמשרתות ציבור חילוני ו/או לא יהודי – ומלבד העובדה שהוא יכול לשלוח אליה פקחים ולעשות קצת כסף, זה לא לגמרי מטריד אותו. למעשה, למרות שחוק החמץ מתיר את מכירת החמץ, הרי שמצגר, דרך הרבנות, יכול לסגור את השאלטר הזה יחסית מאוד בקלות. יש שתי דרכים כדי לקבל אישור מהרבנות על מקום כשר לפסח – האחת, זה לעשות ניקיון יסודי, להיפטר מכל החמץ, לשלם את הבקשיש למשגיחי הכשרות והרי לכם תעודת הכשרות המיוחלת. כאשר מדובר בעסקים גדולים כגון רשתות שיווק ענקיות, להיפטר ממלאי זה משימה בלתי אפשרית הן מבחינת העבודה הכרוכה בזה והן מבחינת העלויות. לכן, עסקים כאלה מוכרים את החמץ לגוי, מכסים אותו היטב כך שלא יהיה אפשר לגשת אליו בקלות ועם סוף החג קונים וחושפים אותו מחדש.
הבעיה היא, שברגע שהתבצעה המכירה לגוי, למעשה המלאי הוא רכושו של הגוי ולא של החנות ולכן אסור לחנות למכור את החמץ לא כי הוא חמץ אלא כי אין הוא בבעלותה. למעשה, יכול מצגר לטעון (ובצדק) כי אין פה מעשה של כפיה דתית אלא רק פיקוח על עסקים כי הרכוש שהם מוכרים הוא אכן שלהם – בדיוק כפי שהיה מעוניין למנוע מצב בו נוכל מוכר דירה שאינה בבעלותו.
הנקודה הכואבת בכל הסיפור היא עמדת הכוח של הרבנות בנושא ההכשר ובדיוק כמו שבית עסק שפתוח בשבת, למשל, לא יכול לקבל תעודה שכזו, תוכל הרבנות להחליט שעסק שלא מתקין את התוכנה לא יקבל את התעודה המיוחלת. אם חשבתם שכאן זה יגמר, הרי שהדרך עוד ארוכה – שהרי מה ימנע מהרבנות להגיד לרשת שופרסל או מגה שהתקנת התוכנה והפעלתה היא חובה בכל סניפי הרשת ודי בסניף נטול תוכנה כדי לשלול את ההכשר מכל הסניפים? ואם כבר סניפים, למה לא ללכת על טרפוד עסקים לפי בעלים – כך למשל, בפעם האחרונה שבדקתי, רשת AM:PM הייתה בבעלותו של דודי וייסמן וגם הוא התחיל להיכנע ללחצי החרדים ברגע שהגיעו איומים על שפע שוק והריבוע הכחול. אולטימטום שכזה יכול להכריח את וייסמן להתקין את התוכנה המיועדת בחנויות ה AM:PM – וגם התלאביבים יוכלו להגיד שלום לחמץ בפסח.
כתיבת תגובה