בימים האחרונים, נחשפנו למספר הצעות חוק אשר נראה כי כל הקשר ביניהן למציאות הינו מקרי בהחלט. למעשה, כאשר מסתכלים על הצעות חוק אלו מדובר בלא יותר מבדיחה פתטית אשר אין למעשה אפשרות ריאלית לישומה, דבר שרק מעצים את מעמד חברי הכנסת הנוכחית כבדיחה עלובה.
פופוליסט ראשון – ח"כ ישראל חסון.
לא צריך להרחיב הרבה לגבי הצעתו של ח"כ חסון להגביל את הטיקבוק למשתמשים שיאותו להזדהות והיטיב לנסח מכל – יהונתן קלינגר.
האנונימיות ברשת היא אשליה מתוקה מבחינת הגולש הפשוט, הוא יכול להרשות לעצמו לחתום על טוקבק תחת כל שם ולהיות משוכנע שאיש לא יודע שזה הוא. למעשה, מספיקה פנייה אל האתר על מנת לקבל את כתובת ה IP של אותו הגולש ופניה נוספת לספק תנתץ את אשליית האנונימיות במהירות. גולש מעט מתוחכם יותר, יודע בוודאי שהאתר שומר אצלו את כתובת ה IP וקרוב לוודאי שימנע לכתוב תגובות "מסוכנות" מהמחשב שלו. למרבה המזל, לא חסרים מקומות אחרים מהם ניתן לכתוב תגובות מתלהמות, ביניהן נמנות ספריות, חוות מחשבים של האקדמיה / בית ספר ואפילו מרוב מקומות העבודה. בבדיקה על הלוגים שלה שערכה Xslf, מסתבר שלפחות בחור אחד היה מספיק חכם כדי לחפש סקס ברשת מאחורי כתובת פרוקסי.
איפה הפרקטיות?
בהנחה שתצא הצעת חוק זו אל הפועל, כיצד יתבצע הרישום? האם בעזרת טופס רישום וסימון V ליד "הסתר את הפרטים שלי"?
במשך שנים מסתובבות ברשת גירסאות אלו ואחרות של תוכנות כגון רישומון המאפשרות לקבל את כל הפרטים על כל אדם מעל גיל 18 על פי מספר פרמטרים. מה בדיוק ימנע מהגולש המצוי לאמץ את פרטיו של אדם אחר ובעזרת הסתוות מאחורי פרוקסי אנונימי לפרסם תגובות נאצה? יתרה מזאת, מה ימנע מהגולש מחפש הנקמה להשתמש בפרטיו של אדם שנוא במיוחד עימו הוא רוצה לחסל חשבונות על מנת לפרסם תגובות עמוסות שינאה וזעם אשר יכולות לסבך את יריבו המושבע בחוויה לא נעימה?
נראה כאילו שאלה זו הטרידה את מוחו של אמנון כהן אשר הפגין לרגע שביב של תבונה ודרש זיהוי ביומטרי.
פופוליסט שני – ח"כ אמנון כהן
ח"כ אמנון כהן, החליט כי לא מוצא חן בעיניו נושא הפורנו וההימורים ברשת ויש לחסום אותם כבר בצד הספק. בהיותו נבון יותר מישראל חסון הבין אמנון כהן שני דברים – האחד יש צורך בזיהוי ודאי, השני – הפורנו וההימורים הם אחד מהמרכיבים המבוקשים ביותר ברשת ולכן יש למצוא דרך לאפשר אותם בכל זאת. הפיתרון מגיע כמובן באמצעות זיהוי ביומטרי.
ואיפה הפרקטיות?
ראשית – נושא הזיהוי הביומטרי אל מול ספקי האינטרנט הינו דבר מופרך למדי. כיום, השיטה הנפוצה ביותר (והזולה ביותר) הינה שימוש בסורק טביעות אצבעות. אומנם מדובר ברכיב לא יקר במיוחד אך ההשלכה של הנושא מפחידה במקצת. נכון להיום יש שני גופים המחזיקים ברשותם טביעות אצבעות של אזרחי מדינת ישראל – צה"ל (אשר אוסף טביעות אצבעות מכל מלש"ב) ומשטרת ישראל (אשר מחזיקה טביעות אצבע מכל אדם שנעצר במהלך חייו). הצעתו של של אמנון כהן מעניקה לספקיות האינטרנט כוח המצוי למעשה רק ברשותן של המשטרה וצה"ל.
שנית – כיצד מבצעים חסימה גורפת כנגד פורנוגרפיה והימורים מבלי לחסום תוכן רלוונטי. בתאוריה, ניתן להגדיר פילטר אשר יבצע באופן אוטומאטי הפניה לעמוד על השרת של הספק בכל פעם שכתובת ה URL תכיל מילים "אסורות" כגון sex, אך מה ימנע מהמשתמש להזין באופן ישיר את כתובת ה IP של האתר? כמו כן, כיצד מבדילים בין אתר שמתעסק בפטיש לשדיים לאתר שמתעסק בטיפול בסרטן השד אם שניהם נושאים ב URL את המילה שדיים?
האם חס וחלילה מבקש למעשה השר שהספקיות יתחילו לנתח את תעבורת הרשת של כל אחד מהגולשים ותיירט כל תעבורה לא "הולמת"? שוב נתקלים באותן בעיות בדיוק – מידע על שדיים ועל סקס הוא לא בהכרח פורנוגרפי וגם מפעל הפיס הוא למעשה גוף הימורים. מלבד זאת – בקשה שכזו הינה בלתי ישימה בעליל שכן כוח המחשוב הדרוש על מנת לנטר תנועת גולשים על בסיס קבוע, לזהות בקשות לא לגיטימיות בזמן אמת וליירט אותן על המקום – הוא למעשה, אינו זמין כיום, אך מלבד זאת הינו מהווה פגיעה חמורה בפרטיות הגולש.
בנוסף, חלקו הארי של החומר ה"לא הולם" מסתובב סביב תמונות וסרטונים – ושום אלגוריתם ממוחשב הקיים כיום לא ידע לזהות מעבר חומר שכזה בזמן אמת ולחסום אותו כבר בהתחלה. בל נשכח גם את נושא רשתות שיתוף הקבצים, המחלקות את הסרטים והתמונות לחלקים ומעבירות בכל פעם רק חלק אחר – ומהוות חלק ניכר ביותר מהתוכן הפורנוגרפי ברשת.
פופוליסט (בהסתייגות) שלישי – ח"כ יעקב מרגי
הצעת החוק של ח"כ יעקב מרגי הינה דווקא הנבונה מכל ההצעות המדוברות. ילדים אשר מתאספים בספרייה של בית הספר על מנת לצפות בפורנו. עובדי רס"ר בבה"ד 1 אשר מנצלים את חוות המחשבים של הבסיס על מנת לצפות בפורנו, וכמובן עובדי ציבור אשר מעצימים את כוחו של הביטוי – לשבת במשרד ולגרד בביצים. לרוע המזל – בשורה הפרקטית – הצעתו של ח"כ יעקב מרגי נופלת בדיוק באותן הנקודות בהן נפלה הצעתו של ח"כ אמנון כהן.
פופוליסטים רביעי וחמישי – רמון ומופז.
רמון ומופז (שרי ממשלה: משפטים ותחבורה) הגיעו למספר סיכומים ביזארים על חשבון הנהגים הישראלים. כאילו לא מספיקה החקיקה הקודמת אשר נתנה למשטרה סמכות של בית משפט ואת הזכות להפקיע מנהגים את הרכב למשך עד חודשיים, החליטו רמון ומופז להחמיר עם החקיקה וכמובן עם הענישה.
עיקרי הדברים על רגל אחת: תודה באשמה ותשלם פחות, תנסה לגשת למשפט – אנחנו כבר נשחיל לך בהפוכה.
פרקטיקה – במשך שנים מהווה בית המשפט לתעבורה חותמת גומי של משטרת ישראל. לאדם המגיע להישפט בבית המשפט לתעבורה עדיף להודות באשמה או לנסות להגיע קודם לעיסקת טיעון עם התובע המשטרתי שכן ניסיון המאבק במערכת ברוב המקרים יעלה לו יותר מאשר תשלום הקנס וספיגת העונש. הצעת החקיקה הנוכחית, כמו גם החקיקה הקודמת לה, מעמידה את השוטר במעמד של שופט המזכירה בצורה מסויימת את סרט מדע הבדיוני "השופט". בדיוק כמו שמתואר בסרט, מקבל השוטר את הסמכות לעצור את הנהג, להחליט שהוא אשם ולגזור עליו עונש במקום מבלי שהנהג יהיה זכאי להליך משפטי הוגן. אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו? לא בכבישי ארצנו. החקיקות הללו מסוכנות משתי סיבות. ראשית, יש פה פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם (תודה יהונתן), שנית – הגברת הסכנה על הכביש.
אם עד כניסת התקנות החדשות לתוקפן הפחד העיקרי של נהג הייתה שלילה ל 30 יום, הרי שעתה אל תפיסה על הכביש מתווספת שלילת הרכב לעד חודשיים תוך תשלום כבד על הגרירה והאיכסון, ועל פי ההצעה החדשה – גם הליך שיפוט מהיר במקום על ידי השוטר תוך הרתעה מנסיון גישה למשפט הוגן (שגם אם יתבצע בסופו של דבר, לא ימנע את עוגמת הנפש על אובדן הרכב והכסף). הכוונה של המחוקק הייתה קרוב לוודאי ליצור הרתעה שהיא מספיק חזקה כך שאנשים יחשבו פעמיים לפני שהם יעלו על הכביש שתויים או עם רגל כבדה על הגז. בפועל, זה אינו מתבצע ואנשים ממשיכים לעלות על הכבישים ללא שיקול דעת רציונאלי. אך הפעם, הופעתה של ניידת משטרה בזירה, מגבירה את מפלס הסכנה. למרות שהחוק מחייב לעצור לניידת המשטרה, העונש הכבד למדי יכול ליצור גורם הרתעה חזק במיוחד מעצירה שכזו. אותו נהג, עלול להכביד את לחיצת הרגל על הדוושה ולנסות להימלט מהניידת – תוך סיכון חייו וחיי הנוסעים איתו, חיי השוטר, וחיי נהגים אחרים על הכביש.
לסיכום, ארבע הצעות חוק מופרכות שבינן לבין המציאות אין שום קשר. לנוכח ההצעות הללו אני חייב להגיד שלדעתי, החוק הראשון שצריך לחוקק במדינה הזו זה שכל הצעת חוק צריכה להיות מלווה במחקר מקיף, אפיון מדוייק של הבעיה, מספר הצעות פרקטיות ולבסוף חישובי עלות ותועלת. אאוטסורסינג להצעות חוק יכול להיות פרויקט מעניין.
כתיבת תגובה