מכירים את זה שפעם בכמה זמן יש תמונה גדולה בעיתון של אדם חבוש במסכה האוחז בידו צ'ק ענקי ולידו עומד מחייך מנכ"ל משרד הפייס? מכירים את זה שאומרים שאסור להאמין לכל מה שכתוב בעיתון? בדיוק ככה.
איש אחד זוכה בלוטו, סכום דו ספרתי של מליוני שקלים חדשים. שמח וטוב לב הוא מגיע אל משרדי מפעל הפיס, לוקח לידיו את הצ'ק הענק והמסכה, מצטלם עם מנכל מפעל הפייס ובא לצאת. רגע רגע, לא כל כך מהר עוצרים אותו ולוקחים מידיו את הצ'ק הענק. במקום הצ'ק הזה אותו איש חביב צריך למלא טופס פרטים הכולל את שמו, מספר תעודת הזהות שלו וכמובן חשבון הבנק אליו יועברו כספי הזכיה. אין שום בעיה חושב האיש לעצמו, חסכו לי את הטיול לבנק ואת ההפקדה, הכסף יגיע וליבו שקט.
למחרת בבוקר, בא האיש לצאת מביתו והנה עוצר לידו רכב משוריין בעל חלונות כהים. מהרכב יוצאים שני בריונים שאין שום ספק לגבי כוונתם ובתוך הרכב יושב העבריין העירוני. העבריין מזמין את האיש לארוחת צהריים "ידידותית" ובה הוא "מזכיר" לאיש שבעצם הם מילאו את הטופס ביחד ולכן מגיע לו נתח מהזכיה. האיש, שכבר למד שבמדינת ישראל אין אף אחד שיגן עליו עושה את הדבר החכם ומעביר נתח לאותו העבריין. אל תדאגו, האיש שלנו לא התרושש מזה, הוא רק טיפה פחות עשיר. יומיים אחר כך, מגיע רכב חדש לשכונה, ושוב חוזר הסיפור רק שהפעם נמצא שם מישהו ממשפחות הפשע הגדולות. ושוב האיש שלנו מעביר סכום מכובד מהכיס שלו לכיס של מישהו אחר בכדי להגן על חייו ועל חיי משפחתו.
מכירים את זה שסרט מתחיל בנקודה לא ברורה ואחרי כמה דקות פתאום מופיעה כתובית "24 שעות קודם לכן"? אז הנה:
יום אחד מסיים אחד מעובדי מפעל הפיס את עבודתו וחוזר הביתה. הוא לא איש עשיר, הוא עובד על בסיס שעות ושכר מינימום, יש לו משכנתא, אישה, שניים וחצי ילדים ואוברדראפט. בעודו שקוע בהירהוריו על כך ששוב התקשרו מהבנק לגבי פיגורים על המשכנתא ניגש אליו גברתן צעיר, דוחף לו מעטפה עבה ליד ואומר – יש עוד הרבה כאלה, בוא נגיע לאיזה סידור. הם יושבים באיזה בית קפה והגברתן מסביר לו שהם שמו עליו עין כבר תקופה, שהם יודעים שהוא עובד במפעל הפיס וכל מה שהם צריכים ממנו זה שכשבא זוכה לגבות את הפרס, שיאסוף את הפרטים של הבחור ויעביר אותם הלאה. בהתחלה הוא מהסס, אבל הבנק והאוברדראפט והילדים והנה מתחילים התירוצים – רק פעם פעמיים, עוד מעט נפסיק עם זה, זה רק עד שאסתדר וזה כמובן הופך להרגל. כשהאיש שלנו זכה בפרס הגדול של הלוטו אותו בחור אפילו לא מהסס כשהוא מסמס את הפרטים של האיש אל המספר שנתנו לו. כשהוא חוזר הביתה, מחכה המעטפה הקבועה במקום הקבוע.
הסיפור הזה, דמיוני ככל שהוא נשמע, אכן קרה. רק שאת השמות של כל המעורבים העדפתי לשכוח מסיבות ברורות ופה הועברו רק רוח הדברים. בפועל, מפעל הפיס מודע לעיניין ואם תשאלו, יגידו לכם שאם אתם מסוגלים להעלם לאיזה שנה, עדיף שתעשו את זה.
המאגר הביומטרי ששיטרית מבשל לנו ידלוף, לעולם הפשע יש אינטרס שהוא ידלוף שכן דליפה שכזו תמחק בשניות כל טיעון של המשטרה שינסה להתבסס על טביעות אצבעות שנמצאו בזירת פשע. הרי אם המאגר דלף וכל אחד יכול בקלות (כפי שהדגים אפי פוקס) לזייף טביעת אצבע של כל אדם אחר, איזו משמעות יש לטביעות אצבע בזירת הפשע?
ואם המאגר יאפשר לך לייצר טביעת אצבע מדוייקת של כל אדם במדינה, מה הבעיה ליצור קשר עם חברה שמתקינה מנעולים ביומטרים לבתים כדי לקבל רשימת לקוחות ופשוט להיכנס עם טביעת אצבע של אחד מבעלי הבית ולרוקן אותו? ועכשיו לך תשכנע את חברת הביטוח שלך שאכן פרצו לביתך שכן המנעול בבירור מראה על כך שהדלת נפתחה אך ורק עם טביעות אצבע לגיטימות.
שיטרית מדבר על אבטחת מידע, על תוכנות וחומרה שיהיו מאובטחים, אבל את התוכנה כותבים אנשים, את החומרה מתחזקים אנשים ומדהים אותי כל פעם לראות עד כמה אנשים מתעלמים מהפעולות של פועל הניקיון. הגורם האנושי הוא הבעיה הגדולה, למצוא באג בחומרה זה קשה, למצוא את קופת השרצים של אדם ולהשתמש בה כדי לאלץ אותו לעשות כרצונך? זה פשוט.
כתיבת תגובה