המטרה שלשמה הוקם טיגו היא לספק ביקורות מוצרים איכותיות ומקיפות ככל האפשר. פעמים רבות, מוצר נראה אידיאלי בתנאי מעבדה בעוד שבזמן אמת פתאום מתחילות להופיע בעיות שמישות. כך למשל, ה FujiFilm FinePix S100fs היא מצלמה דמויית SLR ששוקלת כמעט קילו – זה לא היסטרי או מורגש במיוחד כשבודקים אותה בישיבה ליד שולחן, אבל נסו לשים אותה עליכם וללכת לצלם את אדמונית החורש בפריחה (צמח שפורח שבועיים בשנה באזור הר מירון בלבד) ותגלו שכשמטפסים על ההר במשך שעתיים, קילו נוסף הוא די משמעותי.
ברוב סוגי המוצרים הבדיקה היא יחסית פשוטה, רוצה לבדוק נגן? זרוק עליו כמה שירים ונסה לנסוע איתו באוטובוס או לרוץ איתו בים. לבדוק לפטופ? שוב, אין הרבה בעיה, התוכנות כבר מותקנות ורק נותר לפתוח ולסגור. הנקודה היא שברוב המוצרים אנחנו משתמשים בהם רק כשאנחנו משתמשים בהם ואילו היוצא מהכלל הוא הטלפון הסלולארי שבו אנחנו משתמשים גם כשאנחנו לא משתמשים בו. במה דברים אמורים? הלפטופ והסלולר שלי מונחים זה לצד זה כרגע, שניהם בשלב טעינה. הלפטופ כבוי, והשינוי היחיד שאני מצפה לראות בו הוא את נורית הטעינה משנה צבע מכתום לירוק, הסלולר לעומת זאת דולק, הוא יצפצף להתריע לי שיש לי תזכורת, כשיכנס SMS או לכשמישהו יתקשר – כלומר גם כשאני לא משתמש בו בפועל, אני כל הזמן שומר אותו בקרבתי מצפה למצב שיגרור "תחילת שימוש".
סלולרי קשה לבדוק בתנאי מעבדה וחייבים לבדוק אותו בתנאי היום יום. האם הרטט שלו מספיק חזק כשמישהו מתקשר ואתה בישיבה אבל מספיק דיסקרטי כדי שלא כולם ישמעו את ה זזזזזז בוקע מהכיס שלך? האם הצלצול שלו מספיק חזק כדי שתשמע אותו כשאתה הולך לצד כביש סואן? האם התפעול שלו מספיק נוח כדי שתוכל לקרוא SMS ביד אחת בזמן שהיד השניה נאחזת בעמוד של האוטובוס בכדי לא ליפול? בדיקות שכאלה קשה מאוד לביים, הן חייבות לבוא בצורה ספונטנית, מבלי שנחכה להן וההצלחה או הכישלון בהן יכולה להיות משמעותית מבחינת הציון שיקבל המכשיר.
בניגוד לאבולוציה המטורפת שעוברים מכשירי הסלולר שלנו במשך השנים, רכיב אחד משמעותי נותר קבוע וכמעט ללא שינוי – כרטיס ה SIM. במכשירי הסלולר הישנים נוהל ספר הטלפונים (וגם תכתובת ה SMS) על גבי כרטיס ה SIM ובמקרה של שדרוג מכשיר כל שהיה לעשות זה להעביר את הכרטיס בין המכשירים ואפשר לחזור לשימוש סדיר בצורה מידית. השנים חלפו והזכרונות הפנימיים של המכשירים גדלו, גם כמות המידע שהתחלנו לשמור עבור כל איש קשר גדלה עד מאוד. אם בעבר שמרנו שם ומספר, הרי שהיום ניהול אנשי קשר יכול להכיל שם, מספר טלפון, מספר סלולר, מספר פקס, כתובת דוא"ל, תמונה מקושרת ואפילו פקודת חיוג קולי. במילים אחרות, אם תשלפו את כרטיס ה SIM שלכם מהמכשיר ותכניסו אותו למכשיר אחר תישארו ללא אנשי הקשר שלכם, או לחילופין אם הכרטיס איתכם כבר הרבה שנים מספר מצומצם של טלפונים ישנים. הפחד מאובדן הנתונים מאפשר לחברות הסלולר להציע שירותי גיבוי תכנים בתשלום וכשאנחנו כל כך תלויים במכשיר שלנו – מה הפלא שאנחנו נרכוש.
בנקודה הזו בדיוק טמונה הבעיתיות בביקורת של מכשירי סלולר. מחד, אנחנו רוצים לעשות בדיקה כמה שיותר מציאותית למכשיר ומאידך, החלפה של מכשיר היא סוג של התנתקות מכל מה שהוא אנחנו. האם באמת נסתכן באובדן שיחה כי המספר אינו שמור על הטלפון החדש, או לחילופין, נענה לאותו אחד שאנחנו מתחמקים ממנו כי הודעת ה "לא לענות" לא קפצה לנו אל מול העיניים? במכשירי הנוקיה מותקנת תוכנה המאפשרת הגירה בין מכשירים – הפעלה של ה BT בשניהם והפעלת התוכנה תסנכרן את אנשי הקשר, ההודעות ושאר פריטים חשובים בין שני המכשירים כך שהמידע יהיה זמין ישירות. אבל מה קורה כשעוברים מנויקה לסוני אריקסון? מסמסונג ל LG? היעדר של פרוטוקול סינכרון אחיד גורם לכך שהגירה בין מכשירים של חברות שונות (ולפעמים גם מכשירים של אותה חברה) הופך להיות משימה מסובכת ומעיקה. לרוב זה מסתכם בהתקן תוכנה של חברה א', בצע סינכרון מול אאוטלוק, התקן תוכנה של חברה ב', בצע סינכרון מול אאוטלוק – כל זה כמובן בהנחה שיש לך אאוטלוק ולתוכנה יש אפשרות סינכרון ישירות מולה.
בדיוק כאן נכנס השירות המצויין של גוגל סינק המאפשר לסנכרן את אנשי הקשר אל מול פנקס אנשי הקשר של ג'ימייל. כל שיש לעשות זה הגדרה חד פעמית של נקודת הגישה וסינכרון הנתונים. כך למשל, כשבדקתי את ה Sony Ericsson W902 נדרשתי ללא יותר מ 5 דקות של עבודה (כפי שכתבתי בביקורת, המכשיר לא ידידותי לבעלי אצבעות גדולות) אל מול המדריך של גוגל שבסופם המכשיר הכיל את כל אנשי הקשר הקיימים בנוקיה שלי (וגם כמה כאלה שלא היו שם). מרגע זה ואילך, נותר רק להעביר קצת מוזיקה אל כרטיס הזיכרון ולצאת לדרך. בתום השימוש כל שנותר לעשות זה לאתחל את המכשיר למצבו הראשוני ולהחזיר אל היחצן.
כתיבת תגובה