7 בום

המילים שאיל שחר השתמש בהן כדי להודיע לי שהוא תייג אותי במשחק ה 7 בום הזה היו פחות או יותר בהצלחה ומצטער, שזה ניסוח מצויין להשחלתי לך, תסתדר. לקח לי קצת זמן, הרי הסיבה העיקרית שאנחנו לא מספרים משהו על עצמנו זה כי אנחנו מתביישים בו, לא כי שכחנו. בסופו של דבר זה הפך להיות כמו המשחק הזה שמשחקים עם המראיין בראיון עבודה – הוא מבקש שתספר 3 דברים שליליים על עצמך ואתה שולף את אותם דברים בנאליים שהם כאילו רעים אבל טובים למעסיק פוטנציאלי. בלי להכביר במילים נוספות ובהתעלמות זריזה מהסעיף שדורש ממני לפרט את חוקי המשחק – הנה ה 7 בום שלי

השכלה

אל כיתה א' הגעתי כשאני יודע לקרוא ולכתוב בכתב ובדפוס בלי ניקוד. מערכת החינוך הישראלית לא יודעת להתמודד עם ילדים כאלה שמצליחים לקרוא אבא בא, בא אבא מהאלפון בלי להסס. זה גרם לי ללא מעט ריבים עם המורה וגרר ביקורים רבים של הורי במוסד הזה שנקרא יסודי. אמא שלי יודעת עד היום לספר איך המורה בכיתה א' עשתה איתי ברוגז.

קריאה

מאז ומתמיד הייתי תולעת ספרים, אבל מערכת החינוך כאמור לא יודעת איך להתמודד אם ילדים כמוני. כשהגעתי אל הספריה של בית הספר בכיתה א' כדי לשאול ספר גירשו אותי בבושת פנים, גם בסיפריה העירונית היו לא מעט ויכוחים על סידרת הספרים שאני יכול לקרוא. הספרניות חשבו שילד בגילי צריך לקרוא חסמבה, אני רציתי לקרוא ז'ול וורן (ואת מרבית ספריו סיימתי לקרוא עוד לפני שסיימתי את כיתה ב' – הדרישה הרשמית לכניסה לספריית הבית ספר היסודי.

ילד טוב ירושלים

הייתי ילד פרוע, עד כיתה ו' הספקתי לשבור יד אחת, 2 שיניים, לפתוח את הסנטר 3 פעמים את העין פעם אחת ואת הראש 7 או 8. ההורים שלי הוזמנו על בסיס חודשי לבית הספר בגלל הנטיה שלי להמציא כלי משחית ולקרוא להם משחקים.

טיולים

מכל המקומות בהם טיילתי בעולם, איסלנד מצאה חן בעיני ביותר. אין כמו לשבת בבריכת מים חמים של 40 מעלות כשבחוץ יש שלג וטמפרטורות שמתחת לאפס. המקום הבא בתור הוא מדבר יהודה, לא צריך לנסוע רחוק.

עבודה

מכל העבודות שעשיתי, אבטחת טיולים הייתה המהנה ביותר. במשך חצי שנה זכיתי לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה ולא רק שלא הייתי צריך להוציא גרוש על נסיעות, אוכל או לינה אפילו שילמו לי על זה. נכון שהייתי צריך להיסחב עם נשק, מצד שני היו לכך טובות הנאה משל עצמן.

מוזיקה

בכיתה י"א יצאתי עם המשלחת לפולין למסע שואה שכזה והיות וזו הייתה פולין הערוץ היחיד בטלוויזיה איתו היסתדרנו היה Mtv. אחד הלהיטים באותה תקופה היה הקליפ Risin' High של h-blockx והוא התנגן בכל לילה 3 או 4 פעמים בערוץ. הפיזמון שלו נקלט היטב וזומזם על ידי חלקנו לא מעט פעמים, רק שהמורה המלווה עם השמיעה הלא כל כך טובה לא הצליחה ממש להבדיל בין rising high לזיג הייל וזה לא ממש התקבל בברכה בהתחשב במעמד.

כשחזרתי ארצה רציתי את הוידאו קליפ מה שגרם לי לנצל כל דקה פנויה שאני בבית מול ערוץ Mtv – ואין לכם מושג איזה סבל זה עבור מישהו שאוסף הקסטות שלו נע סביב מטאליקה, מגאדת', אירון מיידן וכ'. בסוף היה לי רעיון "גאוני" בניסיון לחסוך מעצמי את הסבל – הכנסתי לוידאו קסטה והקלטתי 6 שעות של mtv וצפיתי בהם לאחר מכן – בדיעבד זה היה מטומטם, היום, יש לי יוטיוב.

ברומר, דור ההמשך

בסוף חודש אפריל, אמורה להגיח אל אוויר העולם הנצר החדש לבית משפחת ברומר – ביתי הבכורה. אין לי עדיין יותר מדי מה להוסיף בעניין, אני מניח שגל האושר והקיטורים יגיע לקראת מאי.

מעביר את השרביט

כמו במשחקי הפירמידה, ככל שזו רצה יותר זמן, יש פחות ופחות קורבנות שאפשר לצרף. בכל זאת יש כמה שהייתי רוצה לקרוא אודותיהם ואלו הם:

1. אילן – שבאמת עבר יותר מדי זמן מאז שכתב משהו.
2. איתמר שאלתיאל – זה שאתה מתחבא בבלוגים שיתופיים לא אומר שאין לך איפה לכתוב..
3. שרון גפן – שלא ברור לי אם היא לא תוייגה או לא שיחקה.
4. יהונתן קלינגר – כי הבן אדם גם ככה כותב רק בנקודות.
5. עירא – כי עכשיו שאני יודע שהוא גם חולק את חיבתי לד"ר who זה עוד יותר מסקרן.

זהו, היו שלום ותודה על הלינקים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *