בינואר הקרוב, עוד חודש וכמה ימים, ימלאו שנתיים ליום בו נטשתי את קופסת הסיגריות והפסקתי לעשן. כמעט שנתיים ללא עישון אקטיבי. שבוע לאחר שהפסקתי לעשן יצאתי עם חברים לפאב, ופתאום הבנתי עד כמה הריח הזה מפריע לי. ניסיתי לצאת לפאבים עוד מספר פעמים עד שנשבר לי ונטשתי את הנושא, ענן הסירחון שפתאום עטף אותי לא היה שווה את זה. זה לא שקודם לא הסרחתי, פשוט שכמעשן האף שלך לומד להתעלם מהריח של הסיגריות, קצת כמו הבחור ההוא במשרד שכולם חושבים שהוא צריך לשים דאודורנט ובכלל לא מודע לעובדה שהוא מסריח.
בשלהי 2007 נכנס לתוקפו החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים, ועבור רוב האוכלוסיה הישראלית זו הייתה סיבה למסיבה. חודש לאחר כניסת החוק לתוקפו יצאתי לפאב עם חברים וישבנו באווירה נטולת עשן – פשוט תענוג. ביום שישי האחרון ניסינו לחזור על החוויה הזו בפאב הפולה בחיפה – אחרי 2 דקות נמלטנו החוצה כשאנחנו מריחים כמו מאפרות משומשות.
כמה צעקתם אז, המעשנים, איך אתם מסכנים, איך מקפחים אתכם, איך זה יכול להיות שבדמוקרטיה המיעוט (76.7% מהאוכלוסיה) הלא מעשן יכול לכפות על הרוב (23.3% מהאוכלוסיה) הלא מעשן להפסיק. כמה טיעונים הבאתם, כמה מופרכים הם נשמעו ועדיין נאבקתם על הזכות שלכם לזהם את המרחב האישי שלי, להסריח אותי ולכפות עלי לשאוף את אותו העשן שהחלטתי שאין ברצוני לשאוף יותר.
מדגדג לכם כבר? מרגישים לאיפה אני מוביל את זה? אה, כן – החוק נגד הספאם.
בואו נבהיר דבר אחד, אני נגד ספאם בדיוק כמו שאני נגד העישון במקומות ציבוריים, אני שונא שמעשנים עלי בדיוק כמו שאני שונא ששולחים לי ספאם, וזה לא הולך להיות איזה מאמר שמצדיק את הספאמרים המסכנים, אלא מאמר שמוכיח אתכם – כל אלה שחטאו במה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. כי אולי אין דין סיגריה כדין מייל ואין מה להשוות בין הנזקים הנגרמים ועדיין, אני מקבל משהו שלא ביקשתי ושאני לא יכול לגרום לו להעלם.
אז הנה שלל הטיעונים של המתנגדים לחוק העישון והמתנגדים לחוק הספאם, אחד מול השני ואתם מוזמנים להוסיף אם שכחתי או להסביר למה זה לא אותו הדבר.
opt-out מול opt-in –
הספאמרים: צריך לעשות כמו באמריקה – רשימה שכל מי שרשום בה לא מקבל ספאם וכל השאר כן.
המעשנים: צריך להקים מקומות שמוגדרים כמקומות למעשנים ושהלא מעשנים ילכו למקום אחר.
שני הטוענים גורסים שאלה שלא רוצים לסבול צריכים לבצע פעולה אקטיבית של התרחקות. במקום שהנורמה תהיה כזו שאתה לא סובל אלא אם ביקשת את זה, הגישה היא – לא נעים לך, אז לך לחפש מקום אחר.
אתם סוציומטים שפוגעים בעסקים
הספאמרים: מי שיפגע זה בעלי העסקים הקטנים והמסכנים שלא יהיה להם עכשיו איך לפרסם את עצמם בכלל.
המעשנים: מי שיפגע זה בעלי הפאבים המסכנים שיאבדו את כל הלקוחות שהם.
הפאבים לא נסגרו, הם המשיכו לעבוד, בדיוק כמו שבעלי העסקים הקטנים ימצאו דרכים אחרות ולגיטימיות לפרסם את עצמם.
נהפוך הוא, דווקא לאחר חוק איסור העישון יותר צרכנים לא מעשנים הגיעו אל הפאבים והמסעדות.
יש צרות גדולות יותר
הספאמרים: פורנו באתרים יותר פוגע מהודעת ספאם על שירות לגיטימי למה לא לטפל בפורנו.
המעשנים: למה נופלים על המעשנים, אוטובוס או מפעל פולטים הרבה יותר עשן ממני.
או, זה טיעון מנצח כי הוא אומר שיש בעיות יותר דחופות ולכן צריך לפתור אותן לפני שפותרים את הבעיה שלו. למעשה, אין קשר בין שתי הבעיות ושתיהן מטופלות במישורים נפרדים. הן אם מדובר בחקיקה לגבי תקנים מחמירים יותר של דלקים ופליטות חלקיקים מהמנוע והן אם מדובר בחוק הצנזורשת המדובר של ש"ס – שניהם חוקים שבאים לטפל בבעיות האחרות, מי בדרכים מקובלות יותר ומי בדרכים מקובלות פחות.
המרחב הפרטי הוא בר זיהום
הספאמרים: אפשר לחשוב מה עשינו, שלחנו דואר? למחוק ספאם זה שטויות, ואם אתם לא רוצים תתקינו אנטיספאם.
המעשנים: אפשר לחשוב מה עשינו, הדלקנו סיגריה? שטויות, לא רוצים תתרחקו / אל תבואו / תשארו בבית.
העשן של הסיגריות לא נשאר צמוד למעשן, הוא מתפשט בכל רחבי הפאב. הוא נשאר שם גם כשהמעשן אינו מעשן והוא ישאר שם גם אחרי שמהעשן ילך. אם זה היה רק מעשן אחד או רק סיגריה אחת ניחא, אבל אם כל מעשן מדליק "רק" סיגריה אחת ובכל פאב יש "רק" 23% מעשנים עדיין מדובר בכמות מצטברת של עשן ששורר באוויר. כמה חבל שהעשן לא מכיר בגבולות והוא לא יודע לזהות את השלב שבו הוא עובר את תחום אזור המעשנים.
אותו דבר לגבי הספאם, בשביל הספאמר הספציפי הזה אולי מדובר רק בהודעה אחת שהוא שלח רק פעם אחת, אבל בעולם מופצץ ספאמרים הלקוחות מקבלים עשרות אם לא מאות הודעות ביום. ההודעות הללו תופסות נפח מהתיבה, והמחיקה שלהן מצטברת להרבה יותר מרק שניה. נכון שאפשר לעשות מחיקה גורפת של תיבת הספאם, אבל מיניין לכם שאין שם מייל רלוונטי שנפל קורבן למסנן?
זה לא יעזור
הספאמרים: החוק החדש לא ימנע מכם לקבל ספאם.
המעשנים: החוק החדש לא ימנע מכם לשאוף עשן סיגריות.
ראשית, גם אם הוא לא ימנע – הוא בכל זאת יפחית בצורה משמעותית – סיגריות או ספאם – ובכך כבר הושג שיפור מהמצב הקודם. עם זאת, עצוב למדי, אבל נכון לגמרי – בדיוק כמו שעדיין יש בתי עסק שמתעלמים מהוראות החוק ומאפשרים לעשן בתוכם ימשיכו להיות ספאמרים שיתעלמו מהוראות החוק וימשיכו לזבל.
קצת לפני שנכנס לתוקפו החוק נגד עישון היה גל כזה של תביעות נגד בתי עסק שהרשו לאנשים לעשן, זה עבד זמן מה, אנשים עשו קופה ובסוף לשופטים נמאס והם התחילו לגלגל אנשים מכל המדרגות – כשיש חוק אבל אין אכיפה, אין כל טעם לחוק.
אותו הדבר לגבי חוק הספאם – בהתחלה אנשים יתבעו, בסוף לשופטים ימאס מבזבוז הזמן וה"חמדנות" והם יתחילו לזרוק את התביעות הללו לכל הרוחות. גם לאנשים ימאס באיזשהו שלב לחרוש את תיבת הספאם שלהם על בסיס יומי בתקווה למצוא את האלפייה הבאה והחוק הזה יתפוגג בדיוק כמו שהחוק נגד עישון התפוגג.
הנקודה היא, שחלק גדול מחברי שבעד החוק כנגד הספאם מתנגדים לחוק נגד עישון במקומות ציבוריים, סוג של טיעון נוחיות. כשפוגעים להם בתיבה – הם נגד המזהמים, כשפוגעים להם ב"זכות" לפגוע במישהו אחר, בדיוק כמו הספאמרים – הם מצטעקים.
זהו, אמרתי את מה שהיה לי להגיד בנידון.
כתיבת תגובה