מכל קוראי ה RSS שאי פעם ניסיתי, הגוגל רידר הוא החביב עלי ביותר. לא משנה אם אני בבית, במשרד או בדרכים חומר הקריאה המועדף עלי זמין בכל מקום ובכל מכשיר. כמובן שהכי עדיף לקרוא על מסך מחשב אבל גם מחשב כף היד עושה את העבודה ואפילו הממשק הסלולרי על ה N95 מאפשר קריאה נוחה. אבל, גם לרידר יש כמה בעיות שלפחות לי נראות כמו קצת חוסר תשומת לב בממשק המשתמש. אותם פיספוסים יכולים להיות די מרגיזים, למרות שבטח יש כאלה שיאמרו שאני קצת קנטרן.
דומה שהפתגם אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה, הופך אצל הגוגל רידר משמעות נוספת – אמור לי מי חבריך ואביא לך חומר טוב לקרוא. בסופו של יום, כל הקטע של חברים זה שהם חולקים נושאי עניין משותפים והרידר בעיקר מגשר פה על השלב של שיחת ה"קראתי פוסט מצויין…".
נכון להיום יש לי 70 פידים שאני הוספתי לרשימה, ועוד כ 10 חברים שאני מקבל את הפידים המשותפים שלהם. רוב הפידים מתעדכנים בתכיפות של 1-2 בשבוע, חלק קטן מתעדכן פעם ביום אבל מי שבסופו של דבר מקפיץ את כמויות החומר הם דווקא החברים שמשתפים. רק כמות הפידים היומית של "שלושת המובילים" מספקת בין 20 ל 50 פוסטים משותפים ביום. אותה שלישיה מובילה אותי אל הסעיף הראשון בבעית השימושיות – היפוך סימון.
שימו לב לשלושת המצבים המוצגים בתמונה (קליק להגדלה), אלו שלושת האפשרויות לסופית של פוסט ברידר. הראשון – מצב של פוסט שעדיין לא נקרא, תיבת הסימון "Mark as Read" עדיין ריקה. הפוסט השני הוא פוסט שהרגע סומן כנקרא, הפעם תיבת הסימון עדיין מופיעה רק שהיא מסומנת. גם הפוסט השלישי כבר נקרא, רק שזה פוסט שסומן כנקרא בפעם קודמת – הווה אומר שסימנתי שקראתי אותו, יצאתי מהעמוד ולאחר מכן חזרתי אליו. שימו לב, שהפעם אין אפשרות לשנות את סטטוס הפוסט.
שלושת המצבים הללו לא ממש משנים כאשר מדובר בפוסטים מתוך פיד שאני מנוי לו. כאמור רוב הפידים מספקים פוסט אחד בכל פעם ולכן אין שום בעיה בקטע של הסימון. הבעיה מתחילה, כאשר נכנסים למשתף חזק עם כמות מכובדת של פוסטים. יש לי ידידה בגרמניה, היא גרפיקאית שמייצרת כ 15 פוסטים משותפים ביום. חלק מהתוכן הוא בגרמנית, חלקו האחר הוא מדריכי עיצוב למיניהם והיתר נוגע בממשקי משתמש, קצת תכנות ושאר דברים שמעניינים אותי. מתוך 15 פוסטים ביום שהיא משתפת ככל הנראה אני ארצה לקרוא 2-3. כל זמן שיש לי זמן אין בעיה, אני קורא אותם על המקום, אבל לפעמים, אני רוצה להשאיר פוסטים לקריאה מאוחרת ולכן, מסמן את כל מה שלא רלוונטי עבורי כנקרא ואת מה שמעניין משאיר לא מסומן. יום אחד החלטתי שבמקום לסמן 15 פוסטים כנקראו אחד אחד, יותר פשוט להשתמש בכפתור ה "Mark all as read" ולאחר מכן להחזיר 2-3 פוסטים למצב של עדיין לא נקראו. בלתי אפשרי!
פונקציית הסמן את כל הפוסטים כנקראו מרפרשת את העמוד, לכן המצב של כל אחד מהפוסטים לאחר שימוש בכפתור הוא המצב השלישי – כלומר, אי אפשר לסמן את הפוסטים חזרה כפוסטים שלא נקראו.
איפה שמתי את זה?
כל משתמש, לנוכח תקלה, מוצא לעצמו את אותם האקים קטנים שמאפשרים לו לעבוד בצורה יותר נוחה. ממשק משתמש שבנוי בצורה נכונה, לא רק ממקד את המשתמש לפונקציות העיקריות אלא גם מאפשר לו לפתח צורת חשיבה שתואמת לממשק. במילים אחרות, על סמך ההתנהגות של הממשק המשתמש מצפה למצוא דברים מסויימים במקומות מסויימים.
סוג של כלל לא כתוב אומר שאם המשתמש לא מוצא את הפונקציה במקום בו הוא ציפה לה – יש בעיה בממשק.
וכך, אחרי שגיליתי שיש בעיה עם החזרה של סטטוס לא נקרא לפוסטים החלטתי להשתמש באופציה אחרת אותה דאג הצוות להדגיש – שימוש בתגיות. יצרתי לעצמי תגית ספציפית עבור פוסטים שארצה לקרוא אחר כך ופשוט סימנתי את הפוסטים הרלוונטיים בעזרת התגית הזו. אחר כך, הנחתי, אוכל למצוא אותם בקלות ולקרוא אותם בנוחות. טעות!
הרידר מחולק לשולשה חלקים עיקריים. החלק הראשי הוא איזור הקריאה בו מוצגים הפוסטים, שני החלקים הנוספים נמצאים בבר הימני כאשר החלק התחתון מנהל את הפידים אליהם אני מנוי בעוד שהחלק העליון מנהל את כל ה"דברים שלי" כגון – הפריטים המשותפים שלי, החברים שלי וכיוצ"ב.
ועכשיו, במחשבה מהירה, באיזה משלושת החלקים הכי צפוי למצוא את "התגיות שלי"?
בהתחשב בעובדה שגם הפריטים המשותפים וגם פריטים שסומנו בכוכב הם סוג של תגיות (ואף מוגדרים כך במסך התגיות של הרידר) הייתי מצפה למצוא שם, תחת My Stuff גם את My Tags, רצוי עם איזה +- לידו שיאפשר להרחיב ולכווץ את התצוגה.
כפי שאפשר לנחש (מהתמונה) זה לא היה שם. התגית שלי לא התווספה אל תוך האזור "שלי". אין שום בעיה, הרידר, כמוצר של גוגל מתהדר במנוע חיפוש בראשו, אקיש שם את שם התגית ואמצא את הפוסטים. לא. זה גם לא עזר, הרידר התעקש שהוא לא מצא כלום.
בג'ימייל, ניתן להגדיר מה מחפשים ישירות במחרוזת החיפוש. כך למשל אם רוצים למצוא את כל ההודעות שסומנו בתגית Porn, צריך להקליד במנוע החיפוש: label:Porn ולקבל את כל ההודעות המתאימות. משוכנע שזה יעבוד גם כאן, הקלדתי במנוע החיפוש tag:4Later – כצפוי, גם כאן כשל המנוע מלמצוא את מבוקשי והחזיר הודעה שלא נמצאו תוצאות.
בשלב הזה, ניגשתי אל מסך האפשרויות ושם לאיזור העוסק בתגיות מתוך תקווה שלפחות שם יהיה לינק לתגית הספציפית. טעות! לא לינק ולא נעליים, התגית רשומה אבל אינה לינקבילית.
ביאושי, התחלתי ללחוץ בכל מקום, כך גם לחצתי על כפתור ה Trends שעוסק בניתוח הפידים הנקראים ושם, בתחתית העמוד, בפונט הכי קטן שיכולתי למצוא, מצאתי את התגית שלי והיא אפילו הייתה לינקבילית. אז לחצתי ובאותו הרגע התעדכן המסך והציג בפני את כל הפוסטים שסימנתי לקריאה מאוחרת, אבל בנוסף לכך, היבהוב קצר באזור של הפידים שלי, הבהיר לי בדיוק איפה נשמרות התגיות. כן כן, במקום למקם את התגיות באזור של המשתמש, החליטו בצוות הרידר לדחוף אותן דווקא אל תוך רשימת הפידים אליהם אני מנוי כאשר בין התגית לבין פיד מבדיל בסך הכל איקון של תגית במקום איקון של RSS בכל שאר הפידים.
אז נכון, ניתן להגיד שבעיית השימושיות כאן נפתרה שכן ברגע שמצאתי את המיקום בו מוצגות התגיות אני כבר לא צריך לחפש. אבל עצם העובדה שהייתי צריך לחפש מלכתחילה מעידה על הליקוי בתכנון. הצוות שבנה את המערכת הגדיר איזשהו קו מנחה ואיזורים חמים ולבסוף, בחר להתעלם מהם.
כתיבת תגובה