הפוסט הזה מוקדש לכל אותם חברה שעקפו אותי בנסיעה בתוך העיר על 120 קמ"ש תוך שהם מסכנים את חיי, את חייהם ואת חיי הולכי הרגל – רק כדי שהם יוכלו לנפנף לי מהחלון, לצפור לי ובכלל להרגיש גברים שהם עקפו את האופנוען.
SOAP: Oh, you assume, do ya? What do they say about assumption being the brother of all fuck-ups?
TOM: Its the mother of fuck-ups, stupid!
SOAP: Well, excuse me, brother, mother or any other sucker, doesn't make any difference, they are still fucking guns, and they still fire fucking bullets!
Lock, Stock and Two Smoking Barrels
תרבות הנהיגה במדינתנו הקטנה היא עלובה עד בלתי קיימת. אנחנו נוהגים כמו שאנחנו מתנהגים – בברבריות, באגרסיביות ובחוסר התחשבות משווע באחר. כשאתה נמצא על שני גלגלים ההנחות של נהגי הרכבים עלולות להיות קטלניות. הנה מספר הנחות שכאלה – ובאמת – זה לא אישי
הנחה ראשונה: אלופים בפתיחות
מצב: שני טורים של רכבים ממתינים לפני הרמזור, האופנוע משתחל ונעמד בראש אחד הטורים, בראש הטור השני ערס מצוי שולח מבט.
ההנחה של הערס: האופנוען רוצה לעשות פתיחות ברמזור.
ההתנהגות הערסית המצויה: חרקה אימתנית, ניסיון לעקוף את האופנוען, אם אפשר גם לחתוך אותו – מה טוב.
האופנוען השפוי: תחזיק את הברקס עוד חצי שניה ותן לו לרוץ, אם תרצה, תוכל לנופף לו לשלום כשתעבור על פניו ברמזור הבא – גם הוא יחכה שם.
הערה לנהג הישראלי: אנחנו לא מנסים להראות לך שאנחנו טובים יותר בפתיחות, אנחנו מנסים לפתוח מרחק מעדר רכבים שלא ממש מתחשב בנו ועלול להרוג אותנו בקלות. בחיי – זה לא אישי
הנחה שניה: אופנוען מניאק
המצב: אותו מצב כמו בסצנה הראשונה – הפעם יש רק מסלול אחד לפני הרמזור והאופנוען הגיע לראשו.
ההנחה של הערס: האופנוען עושה לי דווקא.
ההתנהגות הערסית המצויה: היצמדות לאופנוע מאחור, היבהוב עם האורות, שימוש מוגזם בצופר ובכלל לא אכפת לו שהוא כבר רודף אחרי אופנוע ב 120 קמ"ש באמצע העיר ואין לאופנוען לאיפה ללכת.
האופנוען השפוי: אל תיבהל, אל תילחץ, אל תעשה תנועות מגונות. כן – חפש את המקום הראשון שיאפשר לך לעצור בבטחה ולתת לפרימיטיב לעבור
הערה לנהג הישראלי: אנחנו לא נוסעים לאט, באמת שלא. אנחנו גם לא עושים לך דווקא, רק רוצים קצת מרווח מאחור והרבה מרווח מלפנים. תן לנו לרכב בשלום – זה לא אישי
הנחה שלישית: גבר גבר
מצב: רמזור, שני מסלולים, האור התחלף לירוק ואתה נותן בגז ומתרחק.
ההנחה של הערס: הוא פתח יותר מהר ממני, אבל אני אוכיח לו שהב.מ.וו עם חישוקי המגנזיום שלי עדיפה.
ההתנהגות הערסית המצויה: האצה למהירויות מטורפות, עקיפה תוך שימוש בצופר ונפנוף בידיים אל מחוץ לחלון.
האופנוען השפוי: אתה כבר השלישי היום, מה הסיפור שלך?
הערה לנהג הישראלי: אנחנו נוסעים מהר אבל לא מנסים לשבור את מהירות האור / הקול או חשוב מכך – את המהירות המתאימה לדרך. אם תאיץ למהירות מספקת תוכל לעקוף אותי, אין לי עם זה שום בעיה בכל מקרה אני אפגוש אותך ברמזור. אגב, רוב הסיכויים שאני כבר בשלב של נהיגה רגועה בהילוך רביעי – תזכור שיש לי עוד שני הילוכים. אני לא עושה איתך תחרות רק מנסה להגיע הביתה בשלום – זה לא אישי.
הנחה רביעית: הוא זוכר אותי
מצב: אתה נוסע בכביש רכב שעקפת בשלב כלשהו מזהה אותך מרחוק.
ההנחה של הערס: הוא חתך אותי / עקף אותי / חלף על פני בעדינות
ההתנהגות הערסית המצויה: האצה, שימוש מוגזם בצופר, הבהוב עם האורות, עקיפה ותנועות מגונות עם היד.
האופנוען השפוי: אמממ…. מי אתה ?
הערה לנהג הישראלי:אנחנו עוקפים הרבה רכבים, אנחנו לא עושים לכם דווקא, אנחנו לא רוצים להראות את העליונות של הרכב שלנו על שלכם, אנחנו פשוט מנצלים את הכביש כדי להגיע הביתה – באמת, אבל באמת שזה לא משהו אישי.
הנחה חמישית: האופנוע דק מספיק
מצב: כביש פקוק בין שני מסלולים. האופנוען משתחל בין הרכבים, ערס טיפוסי רואה אותו מתקרב לעקיפה.
ההנחה של הערס: האופנוען בחור מתחשב והוא ישמח לחכות בפקק כמוני.
ההתנהגות הערסית המצויה: שבירת ההגה ימינה או שמאלה והתקדמות איטית על מנת לצמצם את הרווח בינו לבין הרכב השני ובכך למנוע את מעבר האופנוע
האופנוען השפוי: מוצא נתיב חילופי, לחילופין – נעצר מול החלון ומבקש בנימוס שיזוז
הערה לנהג הישראלי: זה לא אישי, אבל אם תתחכם איתנו ככה אתה יכול להרוג אותנו, לחילופין אתה יכול לאבד את המראה שלך – שזה הרבה יותר זול אבל מתסכל לא פחות. באמת שזה לא אישי, אבל גם המראה שלך לא נוגעת לנו באופן אישי. אגב, רוב הסיכויים שאנחנו נעלם לפני שתבין מה קרה.
וזהו, עכשיו קצת ברצינות – התמונה הזו ממחישה מה קורה כשאופנוע ורכב נפגשים. כאן למשל, מדובר בג'יפ מיצובישי לאופנוע – שימו לב לנזק ה"איום" לג'יפ, והשוו עם הנזק האיום לרוכב (נהרג במקום).
התמונה באדיבות אתר החדשות, הצילום נעשה על ידי מדור הצילום של זק"א
עד כמה שההתנהגות של חלק מרוכבי הדו גלגלי נראית לא אחראית לעיתים הרי שמדובר רק בחלק, ולרוב מדובר בחלק שמאולץ לעשות כך על ידי מעסיקים קפדנים. חלקנו הניכר מתיחסים אל האופנוע כאל רכב, כאל כלי שאמור לקחת אותנו מהבית לעבודה, לחברים, להורים, לאישה וחזרה. אז אם עקפנו / חתכנו או בכלל עשינו משהו שפגע בכם או בכבודכם – סליחה, אבל באמת ש-זה לא אישי
כתיבת תגובה