הנה זוג נעליים חביב. אלו לא סתם נעליים – אלו היו הנעליים שלי. היו, בלשון עבר כי למרות שהן אולי נראות סביר למדי בתמונה, הרי שאי אפשר לראות עד כמה הן באמת מפורקות.
את הנעליים הללו קניתי בברמא לפני כשנה וחצי לערך. הן מצאו חן בעיני ויתרה מזאת הן היו מאוד נוחות והלכו מצויין עם האופנוע. למעשה, מכל זוגות הנעליים איתן רכבתי אי פעם – הנעליים הללו היו המוצלחות ביותר.
היום, אני ומרת פופיק ערכנו קרב קצר. פופיק שלפה דיאודורנט סטיק ישן שנשאר מאחת הכתבות שלה ואיימה בעזרתו על חיי. לאחר הפגנת תושיה קצרה, הצלחתי להשתלט על הנשק המסוכן בעוד אורן הוברמן מעודד משל היינו גלדיאטורים ברומא העתיקה. האמת שזה לא ממש עזר, פופיק שלפה נשק מסוכן לא פחות – מטרייה הנושאת את שאריות הגשם שירד בחוץ עת הגיעה אל המשרד – והחלה להשפריץ עלי את טיפות הגשם הקטלניות. מלבד הלוחמה בנשק קונבנציונאלי (דאודורנטים, מטריות, בקבוקי מים ריקים ולבבות ספוג דחוס) נקטה פופיק בטריק מלוכלך עד מאוד ודרכה על רגלי. זה לא כאב אך נזק נגרם לזוג נעליי, עת חלק מהסוליה החליטה להיפרד מהנעל.
ברמא מעניקים, ברמת העיקרון, שלוש שנים אחריות על הנעליים שלהם. הבעיה היא שההגדרה שלהם לאחריות היא חלקית. לקח לי 3 ביקורים לחנות עם בעיה כזו או אחרת בנעליים עד שהבנתי שיש דברים שלא מכוסים באחריות.
ניסיתי לסרוק את חנויות הנעליים בחיפוש אחר זוג דומה אך חיפושי העלו חרס, פשוט לא בנמצא, לפחות לא בסכום הגיוני. ככה, שאם מישהו רואה, ככה במקרה, זוג נעליים דומות – ולא ברשת החנויות של ברמא – אשמח למידע.
כתיבת תגובה