לפני חצי שעה בערך עשיתי תאונה עם האופנוע. לא משהו הירואי שכזה, או לחילופין משהו שישאיר צלקות שאפשר להראות לנכדים ולספר סיפור נוסטלגי. הלוואי והייתי יכול להגיד הייתי אידיוט, או הנהג השני היה אידיוט, אבל בתאונה הזו אין את מי להאשים מלבד בור אחד בכביש ועירייה שלא טרחה לתקן אותו.
למרגלות גני הבאהיים בחיפה משתרעות להן שדרות בן גוריון. בעבר רחוב מוזנח ועצוב וכעת, לאחר פרוייקט שיקום ארוך ומושקע רחוב מדהים ביופיו. רצה המזל ועיקר פרנסי העיר חיים להם בראש הכרמל ואילו דווקא הדירות הפחות נחשבות מצויות להן למטה באזור המושבה, וכאשר משהו לא מתחת לאף שלך – אז למה להשקיע.
וכך, במשך השנים נוצר סביב בור ביוב בכביש חור אימתני. מכונית שתעבור במקום אפילו לא תרגיש בקיומו אך האופנוע – ובכן האופנוע שלי זכה לנחות בתוך הבור והגלגל הקדמי נתפס בין האספלט לבין מכסה הביוב. נתפס בדיוק לשניה שלאחריה האופנוע הוטח באבן השפה המפרידה בין המסלולים. לרוע המזל על שיווי המשקל לא הצלחתי לשמור והאופנוע זכה להיגרר על המדרכה כמה מטרים טובים כאשר אני עליו. למרבה המזל אני מקפיד לרכב תמיד עם ציוד מגן ועד עכשיו כל גופי מודה לי. המכנסיים האהובים עלי נקרעו, שתי הכפפות זכו לקריעה חביבה באזור כפות הידיים. והאופנוע – נכון ליכולת ההבחנה שלי בלילה – ידית בלם שבורה, משולש היגוי עקום וכיסוי המנוע השמאלי התפצח. מחר על הבוקר ניקח את הבונבון למוסך, לרוע המזל אני מסופק אם הוא ישרוד את עלות התיקונים (בהתחשב בגילו ובהיקף התיקונים, יש לי חשש מבוסס ביותר שמדובר פה בטוטאל לוסט).
כתיבת תגובה