בלהט הצעקות, מתבלבלים אנשים לחשוב שלפי פסיקת בית המשפט תקבל אישה שלוקחת מטפלת 1500 שקל, והחשבון בראש הוא משהו בסיגנון קיבלתי 6000 מהמעסיק ועוד 1500 מהמדינה. בפועל, החישוב האמיתי הוא קיבלתי 6000 מהמעסיק וניכיתי הוצאות של 1500 ש"ח ולכן יש לי הכנסה למס של 4500 שקל. אם נחשב את מס ההכנסה לפי 2.75 נקודות זכות (אשה נשואה שלבן זוגה יש הכנסה) על 6000 שקלים נגלה שאותה אישה צריכה לשלם 207 שקלים. התוספת של נקודת מס אחת לזיכוי משמעה חיסכון של 197 שקלים, כלומר שבפועל, אישה שמשתכרת 6000 שקל תשלם 10 שקלים מס הכנסה לפי שטייניץ לעומת 0 שקלים לפי בית המשפט.
איפה זה מתחיל להיות משמעותי? אם נקפוץ טיפה בסכומים, למשל לאישה שמשתכרת 10000 שקל בחודש – לפני החקיקה / בית המשפט משלמת 1066 שקלים בחודש. לפי בית המשפט היא תשלם 676 בעוד שלפי שטיייץ היא תשלם 869 שקלים – הפרש של 190 שקל בחודש.
לפי נתוני הלמ"ס, השכר הממוצע של אשה שכירה במשק הישראלי הוא 5700 שקלים, עליהם היא תשלם מס של 159 שקלים כיום ואפס שקלים לפי שטייניץ או לפי בית המשפט (למעשה, נקודת האיזון היא אי שם סביב ה 5940 שקלים לחודש). כאשר בפועל, רק 23% מהנשים בישראל מקבלות שכר שהוא מעל השכר הממוצע במשק – כלומר עבור 77% מהנשים בישראל, אין שום משמעות להטבה הזו לא לפי שטייניץ ולא לפי פסיקת בית המשפט. לצערי לא הצלחתי למצוא באתר של הלמ"ס מידע מדוייק של התפלגות שכר הנשים במשק באחוזים. באופן כללי מדובר על 35.5% המרוויחות פחות משכר המינימום, כאשר כמעט 14% מתוכן מרוויחות פחות משכר המינימום. עוד 41.2% מרוויחות שכר שהוא בין שכר המינימום לשכר הממוצע ו 23.3% כאמור מרוויחות מעל השכר הממוצע. לצערי, החלק הכי מעניין בגרף הוא כיצד נראות המשכורות של אותן 23.3% ואת זה לא הצלחתי למצוא.
חבר מהמילואים סיפר לי פעם שאשתו אמרה לו שנמאס לה לשבת בבית עם הילדים והיא רוצה לחזור לעבוד. שלף אותו הבחור דף נייר ועט והתחיל לעשות את החישוב של עלות של מעון ומטפלת לשלושה ילדים והגיע אל סכום של כ 7500 שקל. חמושה במידע זה, יצאה אשתו לחפש עבודה ואכן מצאה עבודה בשכר של כ 10K שקלים. זיכוי במס הם לא קיבלו, אבל הם אכן הצליחו לכסות את העלות של מטפלת ומעון לילדים. הבעיה היא שמעטות הן הנשים שמסוגלות לצאת אל שוק העבודה כשיש להן ילד – שניים בבית ואכן להגיע לסכומי ההכנסות הללו. רובן תקבלנה בהתחלה הצעות הקרובות לשכר הממוצע במשק במקרה הטוב, והצעות שמגרדות את שכר המינימום מלמטה ברוב המקרים. כמו שנאמר, עבור כ 80% מהנשים, להחלטה של שטייניץ אין כל רלוונטיות.
והתרעמות קטנה
מדינת ישראל נרעשה מהסכנה התקציבית הגלומה בהחזרי המס על מטפלות והזדרזה להציע את אותה נקודת זכות מדוברת, מהלך שהיה אולי מוטעה מכיוון אחר. על פי שיטת בית המשפט, אותה אם הייתה צריכה לבצע תיאום מס בסוף שנה ולהראות חשבוניות מהמטפלת או מהגנון כדי לקבל את ההחזר. זה אומר שכל אמא שכזו, שהייתה רוצה לקבל את ההחזר הייתה צריכה לדרוש מהמטפלת או הגנון חשבונית מס. בצורה שכזו, חלק גדול של המטפלות שעובדות היום בשחור בלי חשבונית היו צריכות להרשם כעוסקות ולדווח על ההכנסות שלהן – ומכאן שגם להתחיל לשלם מס הכנסה – כסף שהיה נכנס ויכול היה לכסות על אותו ההחזר מס שדרשו האמהות. עכשיו לעומת זאת, כל האמהות יקבלו את אותה נקודת הזיכוי, ואלו שמשתכרות מתחת למינימום יקבלו קצת כסף תחת הסעיף של מס הכנסה שלילי – כסף שאנחנו משלמים בדלק, במע"מ ובשאר המיסים שאנחנו משלמים.
לקריאה נוספת
הפוסט של נדב – הקלות מס על מטפלות – סדר בבלגן
כתיבת תגובה