את רחוב העצמאות בחיפה, לא ממש צריך להציג. הרחוב, המכונה בפי המקומיים גם "הימאים" הוא סוג של שוק המלא בבאסטות המוכרות סחורה ש"נפלה ממכולות", הורדה מהאינטרנט או זויפה בשטחים. אפשר להשיג שם פאקט LM בכ 50 שקלים, אבל אל תתפלאו אם בפנים יהיה קש מזרונים.
התכולה של רוב הדוכנים היא פחות או יותר זהה. כולם מכילים חגורות, כובעים, דוקרנים, סכינים, מצתים, משחקי PS2 צרובים וכמובן – פורנו. כל בעל דוכן שמכבד את עצמו יחזיק לפחות מדף אם לא סטנד המכיל את מיטב סרטי הפורנו שהוא הצליח להוריד ולצרוב. אפילו הבחור הדתי בפינה שמוכר נעליים של מיטב הפירמות ב 50% ממחירן בחנות העמיד כמה קופסאות נעליים ועליהן סידר אוסף תקליטורים המציג את מיטב זוגות השדיים שהצליח להדפיס.
פעם, היה לנו כבוד לפורנו שלנו. קסטות הוידאו היו רגישות, המכשירים היו מחורבנים וסרט שהתחרבן הפך לאבוד. קסטות נשמרו בפינות של כבוד בחלקו האחורי של הארון, או מאחורי הספרים במדף – שלא יראו, שלא ידעו, שלא יגעו.
אבל היום אנחנו חיים ברשת המהירה, הפורנו שלנו נגיש לנו בלחיצת כפתור, כל רשת שיתוף קבצים שהתחילה בשיתוף של שירים וסרטים מצאה את עצמה סותמת את צינורותיה עם פורנו. הקבצים, כמו השחקניות, מועברים מיד ליד, משומשים ונזרקים הצידה לטובת הסרטון הבא.
גם יוטיובים של פורנו התחילו לצוץ בכל פינה, אפילו לא צריך להוריד את הסרטון למחשב, רק להיכנס, להקליד את מילות המפתח הנדרשות ולעבור בין הסרטונים. אהבתם? בתחתית תוכלו למצוא סרטונים דומים / המלצות / דירוגים וכן הלאה. הפורנו כבר לא מוחבא בארון, הוא יצא החוצה ונוער בפני כולם.
ולמרות זאת, ברחוב העצמאות עדיין מוכרים פורנו. אם תפנו כמה דקות ותתפסו פינה ברחוב תוכלו לראות איך ליד כל דוכן שכזה רוב הולכי הרגל מאיטים פתאום, מסובבים מבט כאילו רנדומלי, שואבים את מנת השדיים וממשיכים הלאה. רובם כמובן לא יקנו, לכל היותר הם ינסו לזכור את השם ויחפשו אותו באימיול בביתם. פעם בכמה זמן לעומת זאת יגיע מישהו, ינבור בדיסקים, יבחר אחד או שניים ישלם למוכר ויטמין אותם בתיק. הרגעים הקטנים הללו גורמים פתאום לקליק קטן – יש אנשים שלא באינטרנט.
לחלקם קרוב לוודאי אין מחשב, גם לאלו מהם שיש להם קרוב לוודאי שהאינטרנט לא משחק תפקיד בחייהם. אולי יש להם דוא"ל, אולי הם אפילו נכנסים לוואלה כדי לקרוא חדשות פעם במי יודע כמה זמן, אבל בשורה התחתונה – הם לא באינטרנט. אולי זה לא מעניין אותם, אולי הם לא יכולים להרשות לעצמם, לא משנה הסיבה את האנשים הללו לא תמצאו מורידים פורנו באינטרנט.
מכשיר DVD פשוט, כזה שניתן לקנות בשופרסל, עולה היום כ 100 שקלים (ואיפה הימים שהיו מבצעים של רק 200$ בדיוטיפרי) והוא פשוט מאוד לתפעול. כל מי שצפה בפורנו בוידאו, יסתדר עם לראות פורנו ב DVD, זה לא מעבר חד מדי, אין עקומת למידה דראסטית – זה פשוט שם – קל, זמין ונוח.
ועדיין, האסימון הזה צריך ליפול, התובנה הזו, שלא כולם שוחים באינטרנט כמונו ויש כאלה שאפילו לא נחשפים אליה היא לא ברורה מאליו וגם אני, בפעמים הראשונות עוד תהיתי מדוע מוכרים פורנו שהרי זה כל כך נגיש ובחינם.
כפי שאמרתי לפני הבחירות – אם הייתי תל אביבי, הייתי יודע במי לבחור. הסיבה לכך היא שבמשך החודשים האחרונים לא היה יום אחד שבו האינטרנט שלי לא היה מוצף במידע על דב חנין, עיר לכולנו ומה חולדאי לא עשה בסדר. זה היה כל כך עמוס עד שיום אחד שרון הציעה פיד ללא פוליטיקה תל אביבית שיחליף את פיד הפריטים המשותפים שהזדהם. אבל בעוד שאני (ורבים אחרים כמותי) מבחוץ נחשפתי לכל תעמולת החנין ועיר לכולנו, הרי שכפי שמראות לנו הסטטיסטיקות דווקא התל אביבים לא נחשפו אליה מספיק.
חנין זכה ב 34% מהקולות, וזה סיפק פוסטי ניצחון בסגנון התחלנו ב 0 וטיפסנו במהירות, כמו גם פוסטי אשכבה, מסוג של במערכת הזו אין מקום שני – רק מקום ראשון. הנקודה היא לא האם האינטרנט ניצחה או הפסידה, אלא שבעוד שהתעמולה האינטרנטית הייתה חזקה במיוחד, התעמולה מחוצה לה הייתה ככל הנראה שואפת לאפס.
בסופו של דבר, אם מסתכלים על המספרים חנין אולי זכה ב 34% מקולות המצביעים, אבל בהתחשב בזה שבת"א היו פחות מ 40% הצבעה, הרי שבסופו של דבר חנין קיבל רק 12% מקולות בעלי זכות הבחירה בעיר. על סמך האתר של עיר לכולנו, 45% מתושבי ת"א הם שוכרי דירות, לאיפה בדיוק הלך הקול שלהם? מדוע הם לא הלכו להצביע?
אז כן, לפני שיסתער עלי המון זועם, אני יודע שהיו פליירים, ופלריגים, ופוסטרים, ונאמנים שהתרוצצו בחולצות של עיר לכולנו, ולרמן וחבריו שטרחו להזכיר לאנשים שצריך להזיז את הכתובת לתל אביב וכן הלאה, ועדיין – התוצאות מדברות בעד עצמן – יש יותר מדי אנשים שלגמרי לא נחשפו לדב ולעיר לכולנו. מי הלך אל הקשישים? מי דיבר עם הרוסים? מי התעסק אם כל אותם קשי יום שאין להם אינטרנט. האם מישהו טרח לשבת איתם? לדבר?
בסופו של דבר, בדיוק כמו הפורנו אצל הימאים, יש אוכלוסיה עצומה שעדיין צורכת את המידע שלה בדרך הישנה, ואנחנו, הצעירים יותר, המבוססים יותר מעדיפים להתעלם מנוכחותם. אנחנו עושים את זה כי זה קל ונוח, כי אנחנו לא רוצים להתעסק עם ה"טרחנים" הללו. ברור שיותר כיף לשבת בבית קפה עם חבר ולנסות להסביר לו למה עדיף להצביע לדב חנין אבל איזה אפקט יש לזה לעומת חבורת צעירים שעוברת בין בתי אבות למשל ומבלה שעה – שעתיים עם הקשישים. ולא, לא צריך לטמטם אותם עם דב חנין, רק צריך לבלות איתם קצת, להקשיב להם, לצרות שלהם ומדי פעם לטפטף את המנטרה של עיר לכולנו. בקיצור – להראות להם שיש מישהו שלא שכח מקיומם, שלא זורק אותם לבית אבות ונעלם, שיש מישהו שמבין שבעיר הזו גם הם תושבים.
אנחנו מסתכלים היום על המילה הכתובה בתור דבר טרוויאלי, יש לנו מערכת חינוך שדואגת שכולם ידעו לקרוא ולכתוב, מצב שלפני כמה מאות שנים לא היה ברור מאליו לחלוטין. הקריאה וכתיבה הייתה שייכת לאליטות, לצמיתים ואנשי הדת. מי שלא ידע לקרוא, נאלץ להאמין למי שכן יודע – ידע הוא כוח, ומניעת הקריאה והכתיבה מהחלשים הייתה חלק לגיטימי לחלוטין מצורת השליטה בהמון, האספסוף. אז היום אנחנו יודעים לקרוא, אבל 50% מבתי האב בישראל, עדיין אינם מחוברים לרשת. וגם אלה שמחוברים, לא בהכרח משתמשים בה כמו שהיינו רוצים שישתמשו בה.
האינטרנט היא כלי מצויין להפצת מידע, אבל בניגוד לפורנו בימאים, היא עדיין לא נגישה לכולם, היא עדיין לא מספיק קרובה כדי שכולם יוכלו להושיט יד ולגעת בה. אז כן, כל זמן שממשיכים למכור פורנו בימאים, ת"א תמשיך להיות של חולדאי.
כתיבת תגובה