יום שבת, הקורא RSS שלי מהבהב על עידכונים חדשים. ימי שבת הם ימי הבלוגינג, כמויות הפוסטים שמתפרסמות בסוף שבוע בדרך כלל עולות על הכמויות המתפרסמות במהלכו.
יובל דרור, מתעצבן על תוכנות שבנויות בצורה מטומטמת, הקוראים, מתעצבנים איתו במסה של ביקורת על צורת חשיבה לא נכונה.
עידו קינן מתעצבן על חברות שמחפשות עובדים ללא תמורה, איך משיגים כוח פועלים זול? מציעים להם לעבוד בחינם בעבור "ניסיון".
יהונתן קלינגר מתעצבן על פוליטיקאים שחושבים שגוגל צריכה לצנזר מילים כמו פדופיליה. אם לגוגל יש את היכולת לצנזר מילים כמו דמוקרטיה בסין, מדוע שלא תצנזר גם פדופיליה בארה"ב.
בתבונה של מתבונן מהצד, נראה כאילו האינטרנט עומד על פרשת דרכים ותוהה לאיפה הולכים. המסלול המועדף הוא זה שבו התאגידים והממשלות מאבדות אחיזה באינטרנט ונותנות לו את החופש האמיתי שהוא זקוק לו על מנת לפרוח. לרוע המזל, נראה כאילו המסלול שנבחר הוא זה שבו התאגידים והממשלות מעמיקות את נעיצת טפריהן בתוך הרשת ובתוך כמה שנים כולנו נראה כמו סין.
אני אישית בניתי על לפרמט את המחשבים שלי, לרוע המזל, למצוא את כל הדיסקים של ההתקנות לאחר שנתיים בהם המחשב לא עבר פירמוט ואני עברתי שתי דירות זה סיפור קצת מייגע. אחרי ארבע שעות של מעבר על כל מגרה וארונית אצלי כבר הייתי מותש וויתרתי על הפירמוט. לפחות עכשיו יש לי את כל הדיסקים מוכנים.
כתיבת תגובה