בדומה לחותמת הזמן שמציינת מתי צולמה התמונה, גיאוטאגינג הינו תהליך שבו מוצמדת לתמונה (לא רק, אבל בעיקר) תגית המציינת את המיקום הגיאוגרפי בו נלקחה התמונה. לרוב, מתבצע התיוג בעזרת הצמדה של קורדינטות רוחב, אורך וציון גובה.
ניתן כיום לרכוש מצלמות שמכילות כבר רכיבי GPS בתוכן ויודעות לשלוף את הקורדינטות ולהזין אותן בתוך קובץ ה Exif של התמונה. בתאוריה, זה אומר שברגע שתעלו את התמונות לפליקר תוכלו למקם אותן בקלות רבה על גבי המפה.
העובדה שהנוקיה N95 מכיל בתוכו הן מצלמה איכותית והן מקלט GPS אמורה הייתה להפוך את המכשיר לאידיאלי עבור GeoTagging. בפועל, יש שתי מכשלות בדרכו של הרוצה לתייג גיאוגרפית את תמונותיו – ראשית, נוקיה לא טרחו לשלב בתוכנה של המצלמה את האפשרות לשלב נתוני GPS. שנית, צורת העבודה של טכנולוגיית ה GPS עצמה גם היא עומדת בדרכו של הצלם.
תוכנה
ה N95 מכיל כאמור את כל הרכיבים הטכנולוגיים הנדרשים ועכשיו, כל שנותר לעשות זה לכרוך אותם זה בזה. לצורך כך, מומלצת התוכנה GeoTag מבית ADnota שיודעת להציג כבר בזמן הצילום על המסך את מצב קליטת הלווינים ואת קואורדינטות המיקום. התוכנה לא מושלמת, לוקח לה זמן להתאפס על המיקום ואם בדיוק בשניה שבה תצלמו היא תאבד את אחד הלווינים חותמת המיקום תאבד ולמשתמש לא ממש יהיה מושג שזה קרה. בנוסף לכך, למרות שהתמונה מוצגת גם בתצוגת המדיה עם כל התמונות הרגילות, הרי שהתוכנה יוצרת תיקיה נפרדת על כרטיס הזיכרון, כך שמי שנוהג לחבר את המכשיר למחשב ולחפש ידנית עלול למצוא את עצמו מחפש עוד קצת.
נוקיה פיתחו תוכנה דומה בשם Location Tagger, אך במקום שהיא תהווה מצלמה היא פשוט רצה ברקע ויודעת לתפוס ולהחתים את קובץ ה Exif בזמן הצילום. את התוכנה ניתן להוריד מכאן. החסרון בתוכנה הוא שמדובר בגירסת בטא עם בעיות ידועות, היתרון העיקרי כאן הוא בעובדה שהתוכנה כל הזמן רצה ברקע ולכן יכולה להתאפס על מיקום בכל רגע שבו הסלולר בחוץ – מה שמוביל לבעיה מספר 2 – זמן איכון.
זמן איכון GPS
לצורך חישוב המיקום צריך המקלט לזהות כ 6 לווינים ממערכת ה GPS, מעצם העובדה שהמכשיר "יודע" את מיקום הלווינים הוא יכול לחשב את המיקום שלו. מקלטים איכותיים במיוחד מתהדרים בזמני איכון מהיר של כחצי דקה, ה N95 לא כזה זריז לצערי ובתוך העיר מצאתי את עצמי ממתין לפעמים כחמש דקות עד לאיכון ראשוני (המקלט זוכר את מצבת הלווינים התקינה האחרונה שהוא ראה והוא מחפש אותם ראשונים.. הבעיה פה היא לא היסטרית כשמשתמשים ב GPS על מנת לנווט ברכב, רובנו יודעים את כיוון הנסיעה הכללי בתחילת הנסיעה, אך כשמנסים לצלם, במיוחד במקרים בהם חשובה זריזות הצילום, חוסר המוכנות של מקלט ה GPS עומד כאן לרועץ. בסופו של דבר, הרבה יותר קל לתייג תמונות בדיעבד מאשר להמתין לשלב האיכון.
האפליקציה של Locr יודעת לעשות "הכל" – החל מצילום והדבקת קוד מיקום וכלה במעבר על התמונות בזיכרון המצלמה ותיוג שלהן בקורדינטות נוכחיות. יתר על כן ניתן להעלות את התמונות בעזרת התוכנה ישירות אל החשבון באתר.
חסרונות (או למה יש מרכאות סביב הכל) – התוכנה לא מאפשרת להעלות לשירותים אחרים וגודל התמונה מוגבל לרזולוציה של 1024X768 פיקסלים (קצת קטן כשיש מצלמה של 5 מגה פיקסל). עם זאת, לאחר התיוג ניתן להעלות את התמונה בצורה ידנית.
על המפה
שני ממשקי המפות הנפוצים ברשת הם הממשק של יאהוו והממשק של גוגל. פליקר למשל יודעת להציג תמונות שתוייגו גיאוגרפית על גבי מפה, על מנת להציג סט תמונות כלשהו על גבי מפה יש להוסיף את המילה map לסוף הקישור. כך למשל http://flickr.com/n2b/map יציג את כל התמונות המתויגות שלי על גבי מפת העולם. הבעיה היא, שלמרות הממשק הנוח יחסית, פליקר לא יודעת לקרוא נתוני תיוג מתמונות שכבר עברו תיוג במקומות חיצוניים. לכן, בכל ניסיון הוספה של תמונה חדשה, אפילו אם היא כבר תוייגה בעזרת GPS, יש לתייג אותה בפליקר מחדש. לאחרונה שיחררה יאהו תוכנה בשם ZoneTag שאמורה לדעת להעלות את התמונה אל פליקר כשהיא כבר מתוייגת כשורה.
תיוג באמצעים חיצוניים
אחד ההאקים המדליקים ביותר שיצא לי לראות בתחום הזה של גיאוטאגינג הוא הבורמקרלט של Sumaato. הבורקמרקלט היא סימניה לדפדפן שמאפשרת, בעת הימצאות בעמוד תמונה בפליקר, לתייג את התמונה בממשק המפות של גוגל. הממשק הזה, הרבה יותר משוכלל ויודע לקרוא את נתוני התמונה ישירות מה Exif ולמקם אותה ישירות על המפה. כל שיש לעשות עכשיו זה לבצע תיקון קטן (יכולה להיות סטיה של מספר מטרים בודדים) ולשמור. מרגע זה, התמונה תצורף למאגר התמונות המתוייגות גיאוגרפית וניתן יהיה לראותן על המפה.
והחלק הכיפי
אז אחרי שצילמתם ותייגתם ומיקמתם, הגיע הזמן לעבור אל localize ולהתחיל לסייר על מפת העולם ולראות את התמונות של האנשים. מי גר ליד? מי צילם איפה ומה – ממשק מצויין, נוח וידידותי.
כתיבת תגובה