תודה זה לא טיפ

טיפעשיתי קצת סדר בתיקיית התמונות שלי ונתקלתי בתמונה שצילמתי בשירות שטיפת הרכבים בחניון של מגדלי עזריאלי. כנראה מישהו שם חושב שטיפ, זה חלק מהתשלום וניסה להבהיר את זה לקהל הלקוחות שלו.
הטיפ, או התשר בעברית, הוא "תשלום בונוס" מעל למחיר המוגדר, שניתן לעובד ישירות כתגמול על שירות טוב במיוחד. במילים אחרות, אם נהנית במיוחד מספק שירות זה או אחר, אתה רשאי להוסיף טיפ על מנת לצ'פר את העובד. על פי חוקי המס במדינת ישראל, הטיפים שעובד מקבל חייבים לעבור דרך המעסיק שצריך לדווח עליהם, לנכות מהם מס הכנסה ולציין אותם בתלוש המשכורת.

בצורה מציקה למדי, הטיפ, הפך מתשלום בונוס לסוג של תשלום חובה. אם פעם היית משאיר תשר למלצר איכותי, הרי שהיום אם אתה לא משאיר תשר של לפחות 12% אתה נחשב קמצן, איכות העבודה של המלצר / שליח / ווטאבר בכלל לא חשובה לצורך העיניין ואלא אם קיבלת שירות מחורבן במיוחד, הרי שהנורמות החברתיות לא יאפשרו לך ללכת ללא תשלום הטיפ. בסופו של דבר למרות שסעיף ה"דמי שירות" נמחק מהחשבוניות, הרי שהסעיף הזה עדיין קיים – אם כי בצורה לא פורמלית.

אחד התחומים בהם נושא הטיפ הגיע לרמה של מיקצועיות הינו תחום החתונות. כשאישתי ואני היינו עסוקים בלחפש את המקום בו נתחתן, קיבלנו כמעט בכל מקום גם רשימה של תשלומי טיפים "מומלצים" עם תעריף למלצר, תעריף לברמן ואפילו תעריף למנהל האירוע. כשחושבים על כך שבחתונה ממוצעת יש לפחות 12 מלצרים, 3 ברמנים ומנהל אירוע אחד פתאום התשלום קופץ בעוד כמה אלפי שקלים.
לרוע המזל, כאן לא נגמר הסיפור, חלק עיקרי בחתונה הינו נושא החופה ועבורו – זקוקים לרב. זוגות שניגשים לפתוח תיק ברבנות נפרדים מכ 600 שקלים שכוללים בתוכם גם את התשלום עבור הדרכת הכלות וגם את התשלום עבור הרב. עם זאת, זוגות רבים זכו לשמוע מהרב משפט בסגנון "נהוג לתת טיפ" בסיום החופה.
לפני החתונה, יצרנו קשר עם צהר, הסיפורים שזכינו לשמוע על צרות עם הרב, איחורים בגלל חופות מרובות וריבים על גובה הטיפ הכפוי הבהירו לנו שאנחנו רוצים לכסות את עצמנו בתחום הזה. הרבנים של צהר מתחייבים על עריכה של חופה אחת בלבד בערב ואינם לוקחים כל תשלום מלבד החזר על הוצאות הנסיעה. הרבנות הראשית, לא ראתה בעין יפה את "גזילת הפרנסה" מהרבנים שלה ומנסה להצר את צעדיהם של רבני צהר. כתוצאה מכך כ 2500 זוגות חילוניים יאלצו לשלם עוד מס כפוי לרבנות כל שנה. כשחושבים על זה שהטיפ הממוצע לרב נע סביב 1000 שקלים הרי שמדובר על כ 2.5 מליון שקלים ש"נמנעים" מהרבנים כל שנה. כשסכום שכזה עולה על הפרק, ברור שהרבנות מנסה לנטרל את צהר ככל האפשר. כשגוף כמו הרבנות צובר כל כך הרבה כוח, לא מן הנמנע שהם גם יצליחו.

לדרג את הפוסט
5

2 תגובות על “תודה זה לא טיפ”

מסכים לכל מילה. יתר על כן, הטיפ התחיל פעם בעשרה אחוז, צמח לתריסר, לחמישה עשר וכיום אני מכיר אי-אלו מסעדות שבהן, כך טוענים, מקובל להעניק עשרים אחוז.

טיפ הוא ביטוי להערכה על שירות יעיל ומקצועי. נקודה. למי שמביא את ההזמנה באיחור של שלושת רבעי שעה או שכל רגע צריך לרוץ ולשאול במטבח ממה מורכבת המנה שהאורח מתעניין בה כי הוא בעצמו חסר כל מושג, לא מגיע יותר ממחיר המוצר שהוא מגיש.

שלא לדבר על כך שתרבות הטיפים הביאה, אם חושבים על כך, להפחתת שכר המלצרים. אם מנהג הטיפים לא היה הופך למשהו שהוא כמעט חובה חברתית, אף בעל מסעדה לא היה מבסס את התגמול למצרים שהוא מעסיק על טיפים בלבד. הוא היה חייב לשלם להם שכר כלשהו, וכך לפחות חלק מהמנהג הנבזי הזה היה נחסך מאיתנו.

גם אני עובד בעבודה של מתן שירות אבל אם מישהו ינסה להשאיר לי טיפ אני אקרע מצחוק (או לא, כי אם טיפ זה 12% מהחשבון, אז 12% מחצי מיליון יורו יוצא…. בני זונות! למה אין טיפים אצלנו????)

מזכיר לי את הויכוח בתחילת "כלבי אשמורת". אני לא משאיר טיפים בעקרון מפני שאין סיבה להשאיר טיפים. הרי זו העבודה של המלצרים. הם לא עושים איזשהו משהו יוצא מן הכלל.
כנ"ל הרב בחתונה. לקחנו רב של הרבנות והוא לא קיבל שקל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *