כשהורי נכנסו לדירה החדשה לאחר החתונה שלהם, הם רכשו לעצמם, כמו רוב הזוגות שנכנסים לדירה חדשה, מכונת כביסה שכונתה "הדודה בלה". מדובר, ככל הנראה, במכונת כביסה של AEG ששם הדגם היה Lavamat Bella וכך זכה בכינוי "הדודה בלה" (אם מישהו מכיר את הדגם ויכול לתרום מזכרונו יבורך, בכל מקרה, עד כמה שהזיכרון שלי עוד עובד זה מאוד מאוד דומה לוידאו מתחת). המכונה הזו, הצליחה להעביר כביסה ביום במשך 20 שנה עד שהיא שבקה סופית. המכונה ההיא, שיוצרה בשלהי שנות ה 70 הצליחה להחזיק מעמד במשך כ 20 שנה בעוד שמכונת כביסה חדשה כיום לא תצלח לרוב את גבול ה 5 שנים.
אותו דבר בדיוק קרה גם עם המקרר שקנו הורי , שסחב גם הוא כ 20 שנה, ואפילו סדרת המוצרים של white westinghouse שהביאו סבי וסבתי מארה"ב (מקרר, מכונת כביסה ומיבש כביסה) הצליחו לשרוד בצורה מפתיעה עד שנפטרנו מהם לפני כ 3 שנים. הסיבה היחידה שנאלצנו להיפטר מכל המוצרים הללו בסופו של דבר מצויה כמובן באזור של התמיכה. להשיג תרמוסטט למקרר שיוצר לפני 25 שנה, או סט מעגלים של מכונת כביסה מאותה תקופה – זה משימה כמעט בלתי אפשרית. בסופו של דבר, הסיבה שהמוצרים הללו מתו לא הייתה חלודה, קורוזיה, שחיקה, אבנית, בלאי או כל תירוץ אחר שבגינו אנחנו רצים להחליף את המוצרים כל 4-5 שנים, אלא מחסור בחלקי חילוף.
הקטע העצוב בכל הסיפור היא שזה נראה לנו הגיוני לחלוטין – אנחנו כבר לא קונים מוצר לתקופת חיים, אנחנו קונים מוצר לתקופת אחריות. אחי (ואחרים) טוען בתוקף כי כל המוצרים האלקטרונים הללו מורכבים עם סוג של מנגנון השמדה עצמית פנימי שמכוון לפי תקופת האחריות. בצורה מפתיעה למדי, המוצרים נוטים להתפגר בתוך שבוע מהיום בו התקשרו מהחברה והציעו להאריך את האחריות תמורת "סכום סמלי". גם אם לא התקשרו ואתם משוכנעים שקניתם את המכשיר רק לפני שנתיים וחצי והוא עדיין באחריות – תגלו, אם בכלל תמצאו את תעודת האחריות, כי זו פגה בדיוק לפני שלושה ימים.
כמובן שיש צורך לעשות את החלוקה לסוגי מוצרים. מכשיר כמו DVD פשוט שעולה היום פחות מ 200 שקל בסופר מתקלקל באותה מהירות כמו מכשיר מקביל עם שם מותג שעלה פי 4. העלות של התיקון בכל מקרה תהייה הרבה יותר גבוהה מאשר לרכוש חדש. מכונת כביסה או מקרר, או מדיח כלים, או תנור לעומת זאת הם רכיבים שאמורים להחזיק מעמד הרבה יותר זמן עם תחזוקה שוטפת פשוטה (כן, להחליף גוף חימום במדיח / מכונת כביסה זה לגיטימי, להחליף את כל המכונה זה לא).
במאמר הזה ב Ynet נשאלת השאלה מדוע לזרוק גאדג'טים במקום לתקן אותם, הטענה היא שה"אורך חיים של שלוש שנים" היא סוג של הונאה הנוצרת על ידי יצרני האלקטרוניקה. כמובן, שאין דינו של מכשיר סלולר כדינה של מכונת כביסה שכן הטכנולוגיה בעולם הסלולר (ושאר החפיצים) בהחלט צועדת קדימה במהירות בעוד שלא נעשה שום שינוי משמעותי במכונת הכביסה, המקרר או התנור. נכון, המוצרים כיום אולי יעילים יותר מבחינת צריכת חשמל וההתנהגות של רכיבים כאלה או אחרים אבל בסופו של דבר מאז הומצא המקרר הוא עדיין עושה את אותה הפעולה בדיוק – מקרר את המזון שבתוכו. אותו דבר נכון גם לגבי המדיח שמרתיח מים ומשפריץ אותם בלחץ על הכלים, או מכונת הכביסה שמערבבת את הבגדים עם מים וסבון ומיבש הכביסה שנושב עליהם אוויר חם על מנת לייבש אותם, בכל המוצרים הללו אין איזושהי "טכנולוגיה חדשנית" שאמורה לשכנע את הלקוח בצורך לשדרג את מכונת הכביסה שלו.
למעשה, בעוד שבעולם האלקטרוניקה הבידורית אנחנו עדים להליכי ייעול, מזעור ושאר שינויים שאמורים להפוך את המוצרים שלנו למתקדמים יותר, טובים יותר, איכותיים יותר הרי שבעולם האלקטרוניקה הביתית חל תהליך הפוך לגמרי. אם מכונת כביסה ישנה החזיקה מעמד 20 שנה, הרי שהחדשות מחזיקות 5 שנים. האם המים נעשו יותר קשים במשך השנים? האם לא מצאו את הדרך ליעל את הפעילות של מנוע חשמלי או שיטות טובות יותר למגן גופי חימום מאבנית? האם איכות הגומי (שאמורה לאטום מקררים, מכונות כביסה, מדיחים וכ') כל כך התדרדרה במשך 20 שנה עד כדי כך שהם לא מצליחים לשרוד 3 שנים ללא בלאי וקריעה? או אולי, באמת, אחי צודק והיצרנים מטמיעים במוצרים החדשים מנגנוני השמדה עצמית שכאלה, שיבטיחו שפעם ב 5 שנים נגיע אליהם ונוציא שוב מכיסנו עוד 2000 שקלים.
כתיבת תגובה