הקודח הפנה את תשומת ליבי לכך שוואלה הפנתה את תשומת ליבו לכך שצה"ל מתכנן להתקין שבבי RFID במכוניות של המתנחלים. לדעתו של הקודח כל העסק מיותר שכן הוא אינו רואה כל יתרון למערכת המדוברת על פני המדבקות שעל חלונות הרכבים של המתנחלים. האמת, שההבדל הזה שבין מדבקה לבין תגיות RFID יכול לעשות את כל ההבדל. זה יכול לחסוך הרבה זמן מבוזבז שלא לדבר על תיסכול שמצטבר לאורך המחסומים בכל שלושת הצדדים (היהודים, הערבים והחילים).
ניסוי קטן
תסתכלו בשעון שלכם ותרשמו את השעה. לאחר מכן הסירו אותו וצאו אל הכביש הקרוב והתחילו להסתכל על מכוניות חולפות. אל תחפשו את הכביש הסואן ביותר אלא איזושהי יציאה שמתפצלת אליו כך שהמכוניות מאיטות למהירות כמעט אפסית. תחזרו הביתה כשנמאס לכם.
עכשיו שאלות:
1. אחרי כמה זמן נמאס לכם? זה אולי נראה הרבה זמן ברחוב אבל מה אמר השעון כשחזרתם הביתה?
2. לכמה מכוניות יש תו כניסה יחודי שמאפשר לו להיכנס למפעל גדול ומוכר באזור? לחילופין – לכמה מהרכבים יש מדבקת טסט?
3.לכמה מהרכבים שהיתה מדבקת טסט היא היתה בתוקף ובעלת לפחות עוד חצי שנה עד הטסט הבא?
השאלות הללו אולי נראות מונפצות אבל קחו בחשבון שמשמרת מחסום טיפוסית היא בת 6-8 שעות, אחרי כמה זמן נמאס לכם? עכשיו תחשבו שצריכים גם לעמוד עם אפוד מלא, שכפ"ץ קרמי, קסדה על הראש ונשק – באמת חושבים שיהיה לכם כוח לזהות על פי מדבקה?
אז קחו חייל, כל חייל, תעמידו אותו במחסום ותבקשו ממנו לזהות רכב עובר על פי מדבקה שאמורה להיות על השמשה הקדמית. כמה זמן יקח לו למצוא את המדבקה, לזהות אותה ולהיות בטוח שהיא אמיתית? מניסיון – הרבה פחות מהזמן שיש לו. לכן, עוצרים את הרכב במחסום, הנהג מתעצבן כי מה פתאום עוצרים אותו והרי הוא יהודי, הוא צועק על החיל – שמה פתאום צועקים עליו והרי הוא מגן על המולדת ואחרי 20 דקות של משמרת שכזו, החיל מדליק סיגריה ומנופף בחפיפניקיות לגבי הרכב המתקרב למחסום – על בסיס "נראה לי שיש לו מדבקה".
במילואים האחרונים שלי בחברון יצא לי להיתקל בתופעת המספרים המודפסים. מרחוק, המספר נראה כמו מספר ישראלי כשר לחלוטין. הצבעים נכונים, הסימול IL והדגל קימים ואפילו החותמת של תו התקן נמצאת שם. אבל כשבודקים מקרוב, פתאום רואים שמדובר בלא יותר ממדבקה על לוחית פלסטיק.
עכשיו תחשבו על חייל שאמור לזהות את ההבדלים. כאמור, אולי הוא ינסה להצליח ב 20 דקות הראשונות, אבל כשחייל עושה מחסום 8 שעות, זה אומר שיש 7 שעות ו 40 דקות בהם מחבל פוטנציאלי יכול לעבור בכל משמרת.
והמדבקה ההיא שעל החלון? הרי המצרכים הם פשוטים ביותר – אבן בשביל לשבור את החלון ומחשב עם מדפסת וסורק בשביל להפיץ את השכפול. היי – אפילו אפשר לקבל בעיסקת חבילה – גם מדבקה וגם לוחית רישוי.
לאף חייל שעומד במחסום עם אפוד, שכפ"ץ קרמי, קסדה ונשק אין סיכוי לזהות את ההבדל בזמן הגיוני, כשכמובן גם התנאים הסביבתיים באים לרעתו – גשם בחורף, שמש מסנוורת בקיץ וכיוצ"ב.
התראה חדשה
2 בלילה, הטלפון מצלצל בחמ"ל, על הקו – הגדוד.
"תרשום: נגנבה סובארו לבנה שנת 97 שמספרה 12-345-13 ויש חשש שהיא תופעל על מנת להבריח מחבלים אל תוך הארץ, תעדכן בבקשה את כל המחסומים שלך"
בכל קו יש את ה"רשימות". דפים על דפים שנצברו לאורך השנים עם מספרי תעודות זהות של מבוקשים, מספרי רחבים חשודים וגנובים. ההתראה מתקבלת בחטיבה שמעבירה לגדודים שמעבירים לפלוגות שמעבירים למחסומים – אם מישהו חשב על טלפון שבור – זה בדיוק המקרה. אבל, גם אם לא היה פה טלפון שבור הרי שאף אחד מהחיילים לא זוכר את כל לוחיות הזיהוי החשודות בע"פ, מה גם שבדרך כלל הן מוסרות במהירות ומוחלפות במזויפות.
בסופו של דבר, אף חייל לא מחזיק ביכולת לזהות בפרק זמן סביר את הרכב המתקרב, לנתח האם הוא מורשה למעבר ואם כן לזהות האם לא מדובר ברכב גנוב. מחשב לעומת זאת כן יכול לעשות את זה.
אז מה היתרונות?
נגנב רכב עם תג RFID – נשלחת הוראת עדכון לכל המחשבים על מספר התג, ברגע שזה יתקרב למחסום הוא ישר יזוהה כרכב גנוב והחילים ידעו לזהות אותו.יתרה מזאת, השתלה של קורא סמוי במרחק בטוח מהמחסום יוכל לזהות רכבים שכאלה ממרחק בטוח ולתת התראה במחסום על סכנה מתקרבת.
היות ובניגוד למדבקה תווי RFID קצת יותר קשה לזייף הרי שהטמעה של הטכנולוגיה הזו תוכל לעזור בצורה רבה מאוד ולשנות חלק ניכר מהתנהגות המחסומים.
כתיבת תגובה