כוחות השוק מול בריונות השוק

המונח כוחות השוק נועד לתאר מצב בו הצרכנים משפיעים על מחיר של מוצר מסויים בעזרת הארנק שלהם – המוצר מחורבן? היבואן יתקע עם עודף מהמוצר והמחיר שלו יצנח. המוצר איכותי, המוצר יאזל מהר מאוד אצל היבואן והערך של אותו מוצר יטפס במהירות.
למצוא דוגמאות בהן המחיר מרקיע שחקים זה לא בעיה קשה מדי, אפשר לקחת כדוגמא את יום היציאה לחנויות של ה"הארי פוטר" האחרון באנגלית כדוגמא טובה. הספר אומנם מיועד לבני נוער מבחינת הגיל אליו הוא פונה, אך ההנחה של המייבא הייתה ככל הנראה שהביקוש יהיה קטן בגלל שהשפה בה כתוב הספר היא אנגלית. הספר יצא לחנויות במחיר של כ 80 שקלים ונעלם מהחנויות כבר באותו היום. שבוע לאחר מכן, לכשהגיע משלוח חדש – המחיר זינק כבר לכ-200 שקלים.

מצד שני, יש לנו את בריונות השוק – חברות מספיק גדולות ומספיק חזקות שיכולות לכפות על הלקוחות שלהם כל דבר שירצו וזה, בהיותו בדרך כלל מחוייב נאלץ לסבול שירות לקוי ביחד עם מחירים גבוהים. כאן, לא חסרות דוגמאות שכן השיטה הזו ננקטת באופן זהה בבנקים, בחברות הסלולר, בספקיות התוכן לטלוויזיה ואפילו באינטרנט – אתה כאן, אנחנו נגבה מה שבא לנו – ואם יש לך בעיות רק תנסה להתנתק – רק המחשבה על הטירטור שתאלץ לעבור תגרום ללקוח הנמלט לחשוב פעמיים.

לפני מספר ימים, קיבלתי מכתב מהבנק המפרט את העמלות ששילמתי על החשבון. היות ומדובר בחשבון משותף שלי ושל זוגתי שמשמש לתשלום חשבונות בלבד אין כל מיני עמלות משיכה למיניהן. כך נראה הפירוט מהבנק:
1. פעולות הפקדת שיק – בתעריף 1.21 – 1.21 ש"ח
2. פעולות חיוב כרטיס אשראי – בתעריף 1.21 – 1.21 ש"ח
סה"כ לחיוב עמלות בסל – 2.42 ש"ח

עד כאן, הכל טוב ויפה, עשינו שתי פעולות שהתעריף של כל אחת מהן הוא שקל ו 21 אג', סך הכל תשלום עמלה לבנק צריך להיות 2.42 ש"ח. אם כאן היה מסתיים המכתב, הייתי מרוצה, אבל פה הגיע שורה מאוד מאוד מרתיחה:

חיוב בגין השלמת עמלת סל בסיסי – 7.58 ש"ח

במילים אחרות, ניסה לומר לי הבנק היקר – לא שילמת מספיק עמלות ולכן נגבית ממך עמלה על כך שלא גבינו ממך מספיק עמלה.

באופן מטריד למדי, הבנק שלי הוא לא היחיד שטורח לעשות עלי קופה. חשבון הסלולר שלי לדוגמא, מתחלק 50:50 בין התשלום על שיחות לבין שאר תשלומים לא ברורים.
אם זה לא מספיק, טורחת אורנג' לשלוח לי פעם בכמה שבועות הודעת MMS המכריחה אותי להתחבר אל השרת שלה באמצעות האינטרנט הסלולארי. כל הניסיונות שלי למחוק את ההודעה או לדחות אותה עולים בתוהו – ההודעה תשוב למכשיר מחדש עד שיפוג תוקפה (כשבוע) או עד שימשכו אותה.
ממש ליד השירות המרגיז הזה ניצבת השיטה של משך שיחה מינימאלית – דקה אחת. למרות שחברות הסלולר יודעות לתמחר מצויין את השיחה שלנו לפי שניות הדקה הראשונה לעולם תיספר כדקה – לא משנה כמה באמת דיברת. כאשר ניסו לכופף את ידן של חברות הסלולר עם חיוב על הגעה למזכירה, טרחו הללו לתאם העלאת מחירים בינן לבין עצמן. האם הלקוח הקטן יכול לעשות משהו בנידון? מסתבר שהחוזים הללו הם חד כיווניים ולחברות הסלולר מותר לשנות את עלויות השיחה מבלי שהדבר יחשב כהפרת חוזה.

גם ספקיות התוכן של הטלוויזיה – משמע HOT או YES, לא ממש מתרגשות מהעובדה שיש להם לקוחות. את תג המחיר הגבוה אנחנו משלמים כי אין ברירה, אבל כל קשר בין תוכן איכותי לבין תג המחיר הגבוה הוא מקרי בהחלט.

תחרות? מה? איפה?
בשוק גדול, תחרותי והוגן מוצאות את עצמן החברות נאבקות על כל לקוח. המחירים יורדים, השירות משתפר והלקוחות מצביעים עם הרגליים. במדינתנו אנו לעומת זאת, מנוהלת המדינה על ידי 18 משפחות שמחזיקות את הכל בידיים. תחרות? קצת קשה לה להופיע כאשר בסופו של יום כולם יושבים סביב אותו השולחן. סך הכל למה לעשות בדק בית על שיפורים לטובת הלקוח, אם אפשר לתאם עמדות, עמלות, מחירים ושאר ירקות.
כמה ערוצים יש לכם בטלוויזיה? בכמה אתם באמת צופים? והחשוב מכל, מדוע אי אפשר לתמחר לנו רק את הערוצים הבודדים שבאמת מעניינים אותנו?
זה נחמד שיש מבצע בסיגנון חבילת בסיס + ערוצי הסרטים + חבילת הבידור + חבילת המוזיקה, אבל אם אני רוצה לצפות בערוץ אגו למשל, ערוץ שעל פי ההגיון שלי היה אמור להיכלל בחבילת הבידור, אני לא יכול. למה? כי אולי זה תוכן בידורי אבל ב HOT החליטו להכליל את הערוץ בחבילת "הגברים" שזה מאוד נחמד אם אתה HOT, אבל מאוד לא הוגן כלפי הלקוח הפרטי.
גם נושא ה VOD של HOT הוא נושא מרגיז למדי – כשרק נולד השירות טרחה HOT לידע אותנו על אלפי תוכניות, סרטים וסדרות שנגישים לנו בלחיצת כפתור בשלט – תראו מה שאתם רוצים, כמה שאתם רוצים ומתי שאתם רוצים.
מה שאנחנו רוצים? בתכלס מדובר על חבילת תוכניות וסרטים מצומצמת מאוד וכל הפירסומות שבעולם לא ישנו את העובדה שזה לא כל מה שאני רוצה לראות.
כמה שאתם רוצים? עלות השירות היא 10 שקלים לחודש, אותם משלם הלקוח בין אם השתמש בשירות ובין אם לאו. מלבד מספר סדרות ותוכניות מאוד מאוד מצומצם ליד כל מוצר מתנוסס לו תג מחיר חביב – כאן 10 שקלים, שם 5 שקלים – אולי לא ממש נורא כשרוצים לראות פעם בחודש אבל מה קורה עם צרכני תוכן כבדים יותר?
מתי שאתם רוצים? לא בדיוק אבל בערך – לא מספיק ששילמנו 10 שקלים על השירות ועוד 10 שקלים על התוכן – הרכישה עצמה גם מוגבלת בזמן. למשל, אם חשקה נפשכם לראות את אחת העונות של CSI שהחמצתם תגלו שהעונות מחולקות לחבילות של ארבעה פרקים ב 12 שקל למשך שבוע. לא הספקתם לראות את כל ארבעת הפרקים השבוע? תשלמו שוב.

ואם זה לא מספיק מעצבן הרי שעוד הרבה לפני זה מגיע היום שבו בוחרים את הספקית הרצויה, נציג המכירות לא מהסס להבטיח הרים וגבעות – העיקר שתחתמו. לכשיגיע המתקין (ואחרי שנתתם את מספר כרטיס האשראי שלכם זה יכול לקחת זמן) הוא יביא איתו גם את החוזה שלכם – מי שיטרח לקרוא אותו בעיון יווכח לדעת שקיים חוסר תאימות מרגיז במיוחד בין מה שהובטח לחוזה הקיים. כל הניסיונות לקבל חוזה מתוקן שדומה למה שהובטח לכם – יעלו בתוהו.

איפה התחרות לעזאזל?
בעולם אידיאלי, הייתי נכנס לסניף של סלקום, אורנג' ופלאפון ושולף מכל אחד מהסניפים נציג מכירות. הייתי מושיב אותם סביב שולחן ומפרט להם את הדרישות שלי – כשההצעה האטרקטיבית ביותר – זוכה. אותו דבר הייתי יכול לעשות גם עם הבנק שלי, קופת החולים שלי, הטלוויזה או האינטרנט שלי – בלי אותיות קטנות, בלי סעיפים מרגיזים ובלי מחירים לא ברורים.
ואולי, אולי זה בדיוק מה שצריך לקום כאן – גוף צרכני שיהיה בעל מספיק כוח כדי לגרום לחברות לריב על כל לקוח. עזבו אתכם ממכרזים בהם אתם רבים עם יוסי על מי יקח את הפלאזמה, אני מחכה ליום שבו אני אוכל להעמיד את הדרישות שלי למכרז ואורנג' יריבו עם סלקום מי יזכה בי.

לקריאה נוספת

שירה גל מנסה להיות אופטימית
עידו קינן מתעצבן על אותיות קטנות
ג'וני דו מתעצבן על הערוצים הנעלמים

לדרג את הפוסט
4.6

13 תגובות על “כוחות השוק מול בריונות השוק”

אתה כותב שאתה משלם כי אין ברירה, אבל זה לא נכון. יש ברירה.
אתה לא חייב להתחבר ל-hot או ל-yes. למעשה אתה לא חייב טלויזיה. גם ככה אין שום דבר מעניין.
אם אתה לא משתמש בשירותים מיוחדים של הבנק – השקעות, קופות גמל וכד' – אתה לא חייב חשבון בנק ואפילו לא כרטיס אשראי. הרבה יותר נוח לשלם במזומן וגם אין מעקב על הרגלי הצריכה שלך (כמו שקיים כיום אצל חברות האשראי).
אתה לא חייב מכשיר סלולרי. עד לא מזמן לא היו מכשירים כאלה ועדיין יכולת לתפוס את מי שרצית. והיה לזה אפילו יתרון – לא היו הפרעות במסעדה, באוטובוס או בקולנוע.
אפשר להסתדר בלי hot ו-yes. אפשר לחיות טוב מאד ללא טלפון סלולרי (אפילו טוב יותר מאשר עם טלפון סלולרי). אם לא משתמשים בשירות מסויים, אין טעם לשלם עליו עמלה (בנק, למשל).
זה לא שאין ברירה – יש ברירה, אבל אתה מעדיף להתלונן ולהמשיך להשתמש בשירותים של מי שעושק אותך. זו זכותך, אבל אל תגיד "אין ברירה".

זה לא ממש מדוייק. אני עובד כשכיר ומקבל משכורת, את המשכורת אני לא מקבל במזומן בסוף החודש, היא נכנסת לי אל הבנק. להחזיק רכב אומר שאתה צריך ביטוח, ונכון שאפשר לשלם בתשלום אחד, אבל לא לכל אחד יש 4000 שקלים זמינים ביד בדיוק כשמגיע היום לשלם את הביטוח – אתה תרצה לחלק לתשלומים – וזה דורש חשבון בנק.

גם הסלולר נעשה היום חלק מהחיים השוטפים. נכון שאני לא ממש אוהב אותו ורוב היום הוא פשוט זרוק בתוך התיק, אבל כשאני מחוץ למשרד וצריך לסגור דברים אז הסלולר הוא כלי של עבודה.
נכון שאני יכול להגיד לאנשים תתקשרו אלי הביתה אבל אני לא כל היום בבית.

אינטרנט, טלפון קווי ושאר דברים אחרים – כולם עובדים באותה צורה, וזו בדיוק הבעיה איתם – אתה צריך אותם והחברות הרלוונטיות – מתוך ידיעה שאתה זקוק להן – מנצלות את זה.
היחיד שלא עומד במבחן הזה זה הטלוויזיה שהיא אכן מותרות, אבל תחליף של מנוי DVD הוא לא בהכרח יותר זול.

בקיצור, מלבד הטלוויזיה – באמת שאין לנו ממש ברירה.

ניצן, הבנקים וחברות הסלולר יכולים לגבות ממך תעריפים שערורייתים מאחר והם מוגנים על ידי הרגולטור. המחירים והעמלות שהם גובים ממך מאושרים ע"י בנק ישראל/משרד התקשורת בהתאמה כתחליף לחוזה בינך לבין נותן השירות.
למעשה המדינה שמתיימרת להגן עליך, ומתעקשת להסדיר את המחירים הנגבים ממך הופכת להיות הרבה יותר קשובה לדרישות מספק השירות מאשר לך. המדינה מספקת לגופים הללו הגנות נוספות, כמו מניעת כניסת מתחרים נוספים (רשיונות, כן?) וכיו"ב. במשק חופשי אמיתי ההגנות הללו היו מוסרות והמשחק היה הרבה יותר מעניין…

היתה לי כאן תשובה אבל הקפאצה שלך די מעצבנת (לא שמים לב אליה בהתחלה ולאחר האישור כל ההקלדה נעלמת ומופיעה התזכורת).
תשנה את זה.

אני מסכים עם סולי, שגם הבנק הוא בגדר מותרות. אם אתה מצליח להסתדר בלי מינוס, אתה יכול לפתוח חשבון בבנק הדואר, ולא לשלם עמלות בכלל. יש להם אפילו כרטיס חיוב של ויזה כאל, אם אתה צריך אחד נואשות (עליו כן משלמים, אבל פחות).

רוגל, אין תחרות בגלל הרגולטור? אין תחרות בגלל שהרגולטור חלש. זו האמת. אפילו סטנלי פישר אומר את זה. ואולי גם הוא לא מבין בכלכלה?

דב, הסרתי את הקאפצ'ה החשבונית והפעלתי מחדש את אקיזמנט. (שחסם את התגובה הזו שלי כספאם)
עכשיו נראה מתי הבוטים יחזרו להפגיז.

כוחות השוק מול בריונות השוק

המונח כוחות השוק נועד לתאר מצב בו הצרכנים משפיעים על מחיר של מוצר מסויים בעזרת הארנק שלהם – המוצר מחורבן? היבואן יתקע עם עודף מהמוצר והמחיר …

אני לא מבין למי אתם באים בטענות: לצרכנים שלא מתפקדים. הבנק דפק אותך – סגור את החשבון ותעבור לבנק אחר שיציא לך תנאים טובים יותר (ואל תספרו לי שכולום אותו דבר מכיוון שלפני חודשיים קיבלתי מבנק מזרחי הלוואה של 30,000 ש"ח ללא ריבית רק בגלל שפתחתי חשבון).
הסלולארי גובה ממך תשלומים שאתה לא יודע על מה – אולי כדאי שתתחיל לקרוא על מה אתה חותם, להבין שכאשר אתה משדרג למכשיר חדש שעולה 3,000 ש"ח אבל לך הוא יעלה רק 30 ש"ח בחודש (בתנאי כמובן שתדבר בלפחות 200 ש"ח בחברה שלך בלבד קרי חשבון של 400 ש"ח)- כדאי שתבין בצרכנות מינימלית שאף אחד לא נותן לך את הטלפון בהנחה אלא מחליק לך אותו עם הרבה שמן.
הפתרון הוא לא ברגולטורים אלא בהתנהגות צרכנית נבונה של הלקוחות. תראו מה מקבלים החרדים כל פעם שהם מאיימים בחרם צרכנים.
נ.ב.: הביה עם הקפצה היא שיא נראתה כמו הפרטים וכל פעם שכתבתי תגובה חשבתי שהיא מסודרת בגלל העוגיה לאחר ששלחתי אי אפשר היה לחזור.
עם אין לכם אופי תסבלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *