לפני מספר חודשים הייתי זקוק לתוכנת FTP. היות והשם הראשון שזינק לזכרוני היה cuteftp זו הייתה התוכנה בה בחרתי להשתמש. לאחר 30 יום תמה לה תקופת ההתנסות ובלי לחשוב פעמיים ניגשתי לאסטאלאויסטה על מנת למצוא לעצמי איזה סיריאל חביב שיחזיר לי את האפשרות להשתמש בתוכנה. אחר כך נתקלתי ב filezilla ו CuteFtp הוסרה אחר כבוד מהמחשב והוחלפה ב Filezilla החינמית.
לכל תוכנה יש תחליף חינמי. את חלונות, אופיס ופוטושופ ניתן להחליף בקלות ובחינם בלינוקס, אופן אופיס וגימפ. כל תוכנה אחרת כמעט (להוציא קומץ קטן של תוכנות מקצועיות יעודיות) ניתן להמיר באלטרנטיבה חינמית מבלי להפסיד את היכולות של המקבילה היקרה. בעולם אידיאלי, או לפחות אידיאלי על פי החברות הקניניות, כולנו היינו רוכשים את כל התוכנות להן אנחנו זקוקים. 2000 שקל, מחירו של מחשב ממוצע, מחווירים למעשה אל מול המחירים היקרים של התוכנות אותנו אנחנו צורכים.
הכתבה הזו בגלובס מרתיחה מסיבה מאוד פשוטה – אותן חברות קניניות עדיין מפנטזות על "עולם אידיאלי" ולכן מחשבות את ה"הפסדים" שלהן על פי אותו אידיאל. החישוב הזה לא רק שהוא אינו נכון הוא גם מרתיח. בדיוק כמו חברות התקליטים וחברות הסרטים, גם חברות התוכנה מפציצות אותנו במספרים מנופחים וכל זאת מבלי שטרחו לבצע הוכחת נזק.
הוכחת נזק? מה זה?
הרעיון שמאחורי הוכחת נזק הוא מאוד פשוט – אתה טוען שהפסדת X כסף בגלל Y עותקים פיראטים של המוצר שלך המסתובבים בשוק – האם אתה יכול להוכיח שאכן כל מי שמחזיק בעותק לא חוקי אכן היה רוכש אותו במקרה שזו הייתה הדרך היחידה בה יכול היה להשיג אותו?
הדוגמא הכי פשוטה מגיעה כמובן מתעשיית המוזיקה. חברות התקליטים טוענות כבר שנים שיש ירידה משמעותית בנתח מכירות הדיסקים, ירידה הנובעת באופן ישיר (לטענתם) מהקלות בה ניתן להוריד כל דיסק מהרשת.
אומנם, יש אמת מסויימת בטיעון הלז שכן אם אני מחפש דיסק ספציפי באמת יתכן שאני אעדיף להוריד אותו בחינם במקום לרכוש אותו בעלות מלאה. לחילופין, באותה קלות שאפשר להוריד דיסק ניתן להוריד רפרטוארים מלאים של אמנים וחלק ניכר מהמורידים הכפיתיים נמנה על ה"מורידים לשם ההורדה" או במילים אחרות – בשביל לרוץ ולספר לחברה. אותו אדם שמחזיק עותקים פיראטיים של כל הדיסקים המקוטלגים תחת ג'אנר מסויים לא בהכרח היה שומע את כולם או במילים אחרות – אולי יש לו במחשב 100 דיסקים, אבל אם הוא לא יכול היה להוריד אותם מהרשת סביר מאוד להניח שלא היה רוכש אף אחד מהם.
פרדוקס 98
חלונות 98 ביססה את מעמדה כמערכת ההפעלה השליטה בזכות הנגישות הפיראטית. אומנם, גם מערכות קודמות כגון 95, 3.11 ואפילו דוס הועברו בצורה של דיסקטים מיד ליד אבל חלונות 98 בהחלט "הוכרזה" כמופצת פיראטית רשמית. למרות זאת, עד התבססות ה XP בשוק מערכות ההפעלה לא טרחה מיקרוסופט לצוד "עברייני תוכנה". מלבד הסיבה של הגדלת נפח משתמשים קיים שיקול נוסף – שיקול הנוחות. ההפצה הפיראטית של 98 התבצעה בעיקר בשיטה המוכרת של צרוב לי ואצרוב לך. היית צריך להכיר מישהו שיש לו כבר עותק והוא כבר ידאג לך. חלונות XP לעומת זאת, נפוצה בתקופה של אינטרנט מהיר כאשר את ההורדה הצריבה וההתקנה – אפשר לבצע במהלכו של יום אחד בלבד.
ההמצאה של אימות משתמש מול שרת של החברה היא לא המצאה של מיקרוסופט ולא הופיעה רק בשנות ה 2000. כבר באלף הקודם (נשמע נחמד) היו תוכנות שביצעו אותנטיקציה מול שרתי החברה כחלק מתהליך הרישום (וכבר אז היו מחוללי קודים שאפשרו לעקוף את האימות הזה). לצורך העיניין, אם מיקרוסופט הייתה מחילה מנגנונים אבטחת מקוריות כמו ב XP (מפתחות אקטיבציה ו WGA) כבר בגירסאות מוקדמות יותר של חלונות יתכן שהעולם היום היה נראה אחרת לגמרי.
חזרה לעבר
השנה היא 1995 והרגע קנית מחשב חדש. אתה שואל את דיסק ההתקנה של חלונות 95 מחבר ומנסה להתקין על המחשב שלך. אינטרנט? אולי אתה בין ברי המזל שיש להם מודם 14.400 תוכנות שיתוף הקבצים לא קיימות ובטח ובטח שאתה לא תוריד העתק של חלונות פרוץ דרך האינטרנט במיוחד כשאתה עדיין משלם על פי פעימות מונה בבזק. שתי אפשרויות עומדות בפניך – לרכוש רשיון חוקי או למצוא אלטרנטיבה אחרת. חבר מעביר לך עותק של Xdenu linux, אתה מתקין ומעביר לחבר הבא.
1998, מיקרוסופט מכריזה על מערכת ההפעלה החדשה – חלונות 98. אתה מגלה ששוב שמו מנגנון אקטיבציה ושבכל מקרה כל הקבצים שלך לא יעבדו על חלונות בגלל חוסר תאימות. אתה נשאר בלינוקס.
החברות זיהו את דרישות השוק. דרייברים ללינוקס מפותחים עבור כל פריט חומרה שיוצא לשוק. גם חברות המשחקים והתוכנה מפתחות את מוצריהן קודם כל עבור לינוקס – בתי עסק, גיימרים, חברות תוכנה – כולם הולכים על האלטרנטיבה החינמית.
2000, מיקרוסופט כבר לא ממש קיימת, מערכת ההפעלה חלונות ME לא יוצאת לשוק ולינוקס אוחזת בנתח שוק אדיר.
התסריט הזה, הוא לא כזה ביזארי והסיבה היחידה שהמצב הזה הוא לא המציאות היא שמיקרוסופט עודדה את הפיראטיות עד שהצליחה לאחוז בנתח השוק הרצוי. עכשיו כשאתה רוצה לעבור ללינוקס אתה עלול להסתבך. דרייברים – לא תמיד קימים. המשחקים שלך לא עובדים שם והתוכנות שאתה צריך לא תואמות ל"סטנדרטים" שהוגדרו על ידי מיקרוסופט ושות'. אתה משדרג לגירסא החדשה יותר לא כי אתה צריך את זה – אלא כי זה מה שיש לך במשרד ואתה רוצה את היכולת לעבוד עם זה גם בבית – וכמובן שהכל עובד גם לכיוון ההפוך.
המנועים ברכבים הישנים היו עובדים על מים. חימום המים היה יוצר קיטור שהיה מניע את הרכב. על פי הסיפור, הסיבה שהמנועים שתפסו בסופו של דבר היו מנועים מבוססי בנזין ולא מנועים מבוססי מים טמונה בעובדה שבשלב כלשהו פרצה מגפת הפה והטלפיים ואנשים פחדו להתקרב אל מקורות מים מהסכנה של בעלי חיים נגועים בסביבה.
אותו אפקט בדיוק יכול היה לתקוף את עולם התוכנה – ואם היה קורה היה משנה פה את צורת המחשבה הגלובאלית שלנו מקצה אל קצה.
לרוע המזל, זה לא קרה. גם המדינה לא טמנה ידיה בצלחת והעדיפה לרכוש חלונות במחיר סמלי במקום להטמיע את לינוקס במוסדותיה ואף במוסדות החינוך. עותק של חלונות על המחשב שלך כבר לא נעשה בגלל בחירה חופשית הוא נעשה בגלל צורך. אתה מכיר חלונות, אתה יודע חלונות ובשביל לעבוד היום אין לך ברירה אלא להשתמש בחלונות. נכון, לכל התוכנות יש אלטרנטיבות ועם ההתקדמות המעבר נעשה הרבה יותר נוח אבל בשורה התחתונה, לפעמים פשוט אין לך ברירה ואתה זקוק לחלונות שלך.
בסופו של דבר, החשבון פשוט – חברות התוכנה ביססו את מעמדן ואת הונן על גבי הפיראטיות עד שהן החליטו שמספיק להן, שהן חולשות על נתח שוק שמספק אותן מבחינת ההיקף. עכשיו, הן מנסות למנוע מאיתנו לעשות את אותו הדבר שהן בעצמן חינכו אותנו לעשותו ובאות בטענות ותואנות שונות לעד כמה שאנחנו לא בסדר.
כתיבת תגובה