בלשכת התעסוקה בחיפה (ואני מניח שגם בערים אחרות) מצאו דרך לצמצם את התור. 5 עמדות מחשב המצוידות במסך מגע וקורא טביעות אצבע ניצבות בכניסה וכל מובטל נדרש להקליד את מספר תעודת הזהות שלו ולאמת את זהותו בעזרת טביעת אצבע. אלו שיש עבורם הצעת עבודה במערכת נשלחים אחר כבוד לפקיד ואלו שלא, נשלחים הביתה. באופן תיאורטי, יעול מצויין של תהליך, כמה כבר מסובך לשים אצבע על הקורא יכול מישהו לשאול – וכאן בדיוק המפלה.
כדי להשתמש במערכת יש לעבור שלב רישום, מגיע המובטל עם הפקיד שמקליד קוד סודי ומניח את האצבע המורה של המובטל על הסורק. אחרי שלושה או ארבעה ניסיונות מצליח המכשיר לקלוט טביעת אצבע חלקית למדי ומציין שהמשתמש נקלט במערכת. לפני שלוש שנים קיבלתי לביקורת מקלדת הכוללת מנגנון זיהוי טביעת אצבע של מיקרוסופט שגם היא הצריכה שלושה או ארבעה ניסיונות כדי לרשום כל אצבע. בשונה מהמערכת של לשכת התעסוקה, הסיבה שמיקרוסופט ביקשה את טביעת האצבע מספר פעמים היא שככל הנראה בוצע איזשהו סוג של מיצוע לכל אצבע כדי להבטיח זיהוי בכל מצב. הסיבה שזה קרה במשרד התעסוקה, היא שלרוב הקורא לא הצליח להתמודד עם קריאת טביעת האצבע.
וכך, תהליך הזדהות שאמור לקחת פחות מדקה (הקלד ת.ז, הנח אצבע, קח פתק) הופך לקרב אכזרי של אדם מול מכונה. כל ניסיון רישום מוגבל לשלושה ניסיונות הזדהות מול המערכת וזו לעיתים נדירות מצליחה להשוות את האצבע המונחת לטביעה הרשומה. מילא להשוות, לרוב המערכת אפילו לא מצליחה לקרוא את טביעת האצבע כמו שצריך. היות וכישלון בזיהוי שולח את המובטל להמתין בתור אצל הפקיד, יצא לי כבר לראות שלל טקטיקות שפיתחו אנשים כדי לשפר את סיכויי ההצלחה. יש שיורקים על הסורק ומשפשפים אותו על מנת לנקותו ולעומתם יש המשחירים את אצבעם (מקשקשים עם עיפרון על נייר ואז עוברים עם האצבע) בתקווה שהניגודיות בצבעים תאפשר זיהוי מוצלח יותר.
אני לא יודע איך יהיו המערכות של HP לעומת המערכת הקיימת בלשכת התעסוקה, יהונתן למשל מאוד נלחץ ממה שיש ל HP להציע לנו. מה שבטוח, הוא שאם הן תתנהגנה בצורה דומה, אין לנו מה לחשוש מלמסור טביעת אצבע.
כתיבת תגובה