לפני כעשור בערך, פתחו בחיפה מרכז משחקי מחשב ענק, האטרקציה הגדולה בו הייתה אזור שלם של משחקי "מציאות ווירטואלית". למעשה, תמורת תשלום פעוט של 10 שקלים קיבל השחקן עכבר ג'ירוסקופי וקסדת VR מסורבלת – וכך זכה לשחק DOOM בתלת מימד. זה היה נחמד למדי, אבל כנראה שיש גבול לכמה אפשר לשחק ב DOOM ותוך פחות משנה העסק התקפל ונעלם לו. אחת הבעיות עם המימוש הלז של מציאות וירטואלית היא שזה לא מרגיש אמיתי, אתה לא רץ במבוך אלא המבוך מתקדם לכיוונך. ואם סביבת המשחק אמורה לדמות את מרחבי הגיהנום אבל בחדר שורר מיזוג אוויר נעים, הרי שכל האפקט של מציאות ווירטואלית הולך לאיבוד כאן.
כיוון אחר שאליו יכול העולם הזה של משחקיות להתפתח הוא דווקא לא בכיוון של המציאות הווירטואלית אלא המציאות המורחבת. בניגוד למציאות הווירטואלית שהיא כולה מציאות מיוצרת מחשב, הרי שהמציאות מורחבת מנצלת דווקא את המציאות הקיימת תוך כדי שהיא מייצרת תוכן בשכבת ביניים שבין הסביבה למתרחש. היישום המתבקש מבצע אינטרפולציה בעזרת סט של מצלמה – מחשב – מסך שמיצרת סביבה חדשה של המציאות שמכילה תוכן נוסף שאינו באמת קיים, אך אין בהכרח צורך להשתמש בווידאו. כך למשל, ניתן למצוא במזרח הרחוק עשרות בני נוער מתרוצצים ברחובות כשעיניהם נעוצה במכשיר הסלולר שלהם, שכן חברת הסלולר "פרסה" מעל לעיר שכבת "אוצר" דיגיטלית העושה שימוש בנתוני ה GPS של המכשיר. כדי לאסוף את האוצר צריך השחקן להגיע לנקודה המצויינת במפה, אך האוצר הוא לחלוטין וירטואלי ומי שיעבור באותה נקודה ברחוב לא יראה למעשה כל סימן לכך.
דוגמה מוצלחת ליישום של מציאות מורחבת (או במקרה הזה, מצומצמת) ניתן לראות במשקפיי ה see-free המשקפיים הללו, שהן לא יותר גדולות מזוג משקפי שמש ממוצע, מצוייד במצלמות שיושבות מעל לעדשות. התוכנה יודעת לנתח את התמונה, לזהות שלטי רחוב ופירסומות מטרידים ולהקרין מעליהם ריבוע אפור. מבחינת הלובש, התגובה היא כמעט מיידית והתוצאה היא מחיקה של כל הסחות הדעת מהכביש (עכשיו רק צריך לטפל בצורתם הכעורה). תוכנת "אימון" שמגיעה עם המשקפיים מאפשרת לאמן את התוכנה להבדלים שבין שלטי רחוב או תמרורים לגיטימיים לשלטי החוצות, אבל בתכלס אפשר להגיד שהמשקפיים הללו עושות לראיה שלנו מה ש AdBlock עשה לדפדפן שלנו.
הסירטון הבא, מדגים מימוש של מציאות מורחבת בעזרת שימוש במצלמפונים. בשטח של פארק "הוצבו" דמויות ווירטואליות אותן ניתן היה לראות אך ורק לאחר התקנה של תוכנה מתאימה על הטלפון, כאשר התוכנה פעלה על המסך הוצגה הסביבה בתוספת של אותן הדמויות.
פרוייקט דומה הוצג ע"י רונן ברלינר מהמחלקה לעיצוב אינטראקטיבי בשנקר, אם כי הפרוייקט שלו היה קצת יותר אלים. במשחקו שנקרא "כנופיות רחוב" הפך רונן את הרחובות השקטים לסוג של GTA ענק. ע"י התקנה של תוכנה מתאימה בסלולר, מתווספת שכבת מידע שמציגה שחקנים וירטואלים והופכת את הסלולר למכונת יריה קטלנית. חיפוש אחר צירוף המילים "Augmented Reality" ביוטיוב יניב שלל סירטונים שמציעים שלל המחשות דומות.
ומה הלאה?
העולם של מציאות מורחבת הוא אין סופי, אבל עד שנוכל לייצר מעין חדר הולגרמות כמו בסידרת מסע בין כוכבים, נאלץ להשתמש באמצעי עזר. במילים אחרות, קחו את התוכנה של רונן, תתקינו אותה על סלולר רציני (N95 למשל) וחברו לעסק משקפיי מסך כגון ה iWear AV920 או אפילו משקפי ה seeFree ממקודם ותתחילו לרוץ ברחובות. כל זמן שהתוכנה תהיה זריזה מספיק והמחשב שמעבד אותה יהיה חזק מספיק, ניתן יהיה לממש את המשחק בזמן אמת אל מול שחקנים חיים. כך ניתן להחליף את משחק הפיינטבול המהנה אך כואב במשחק ווירטואלי לחלוטין, מה גם שהיות והתוכנה מעבדת את המציאות, אפשר בקלות להפוך את היריבים לחייזרים על כוכב לכת אכזרי. אם המשחק יתבצע בסביבה סגורה (אולם ייעודי) ניתן יהיה לספק נופך נוסף ע"י שליטה במשתנים הסביבתיים. כך למשל, לא רק המראה ישדר גהינום, אלא גם הטמפרטורה תהייה חמה ויבשה. לחילופין במסע בקוטב אפשר להקפיא את הרצפה ולקרר את האוויר.
בעבור השקעה לא גדולה מדי, ניתן יהיה ליצור מספר זירות עם מספר תרחישים לקבוצות או יחידים – ומי שירצה יוכל אפילו לקבל על DVD הביתה את ההקלטה של זווית הראיה שלו מהמשחק.
ואם לשחק עם עצמך במבט ראשון לא נראה אתגרי מספיק, הרי שתמיד ניתן יהיה למקם את המצלמה במרחק מסויים מאחורי השחקן ובכך להפוך את המשחק מ DOOM לסוג של לארה קרופט. נראה לי שלשחק את עצמך במבט על יכול להיות אתגר לא קטן.
כתיבת תגובה