12 שעות שהאף שלי צמוד למסך עם התרגיל המעפן הזה בג'אווה. 12 שעות שבתוכן כ-5 כוסות קפה, סיבוב אחד עם הכלב, והפסקה לפרק של סטארגייט. 12 שעות, ואני עדיין מנסה לקודד ממשק משתמש גרפי שנראה כמו שצריך.
מי שיש לו ידע בשפות תכנות אחרות אך לא מכיר את ג'אווה בוודאי מגחך בשלב הזה. סביבת הפיתוח המיקרוסופטית מאפשרת לפתח ממשק משתמש גרפי בעבודה של מספר שניות. ממה שזכור לי מהימים בהם התעסקתי עם ויזואל ביסיק כל משהיה צריך לעשות זה דבל קליק על כל כפתור בשביל להזין את הפקודות הרלוונטיות – אין פשוט מזה. בג'אווה לעומת זאת אין קיצורי דרך – אם אתה רוצה GUI אתה תקודד אותו לבד – על כל המחלקות שלו, את כל הדיאלוגים, התיבות הקופצות, התפריטים וכל השאר.
למעשה, יש כל מיני קיצורי דרך, יש לא מעט תוכנות שכל תפקידן בחיים הוא להקל על המתכנת המתוסכל לבנות את ה GUI שלו, החל מתוספים ל eclipse, וכלה ב netbeans שמספקת סביבת פיתוח שלמה ומקיפה, כולל אפשרות לבניה של הממשק הגרפי.
אבל, ברגע שמנסים להגר מתוכנה אחת לאחרת מתחילות הבעיות. פתאום הקומפיילר קצת יותר קשוח ומכריז על טעויות קריטיות שלא הפריעו לעסק לרוץ קודם לכן, וגם הקוד שמתקבל בסוף התהליך לרוע המזל הוא מבולגן ביותר. נכון שזה עובד, אבל כשבתוכנה יש 15 כפתורים וכולם נקראים בקוד jbutton1 עד ל jButton15, לך תמצא איזה כפתור עושה מה ומי שייך לאיפה. אם התוכנה קצת יותר נרחבת בטח יש גם לא מעט רכיבים אחרים ובסופו של דבר – בלאגן של קוד. התוצאה הסופית היא ממשק שנבנה ב 5 דקות ומתכנת שמתוסכל יום שלם כדי לנקות, לדבג ולהבין מה קורה פה.
וככה, מגיע השלב שבו זורקים את הממשק הקודם וחוזרים לשיטה הטובה והישנה – עבודת כפיים שוחקת. הנה כפתור, עכשיו נגדיר לו שם, צבע, גובה, רוחב, מיקום במרחב, כיתוב ואת הפעולות להן הוא מאזין. אחר כך נשייך אותו ללוח אליו הוא שייך שאותו נתלה ישר על האפליקציה בדיוק מתחת לתפריט – כאמור, סוג של סיוט.
ג'אווה יצאה לאוויר העולם בשנת 1995 אצל חברת sun, זה אומר ששפת התכנות הזו היא בת כ 12 שנים והיא עכשיו נמצאת בגירסתה השישית. בסופו של דבר, למרות שמדובר כאן בתוכנה מבוגרת, שמפותחת על ידי חברה גדולה, היא עדיין מתנהגת כאילו הייתה בשלבי הינקות שלה.
מה שכן, אחרי פרוייקט שכזה העובדה שמפתחי ג'אווה מקצועיים מקבלים הרבה יותר כסף מאשר אחיהם שבחרו בסביבת הפיתוח המיקרוסופטית, נראית מובנת ביותר.
כתיבת תגובה