אז הורדת סרט בביטורנט, או אולי אפילו יותר מזה, תיכנתת את תוכנת הביטורנט שלך כך שתוריד את הסדרות שאתה אוהב ישר כשהן עולות לרשת – ברכותי, אתה גנב, פושע, פיראט, אנשים כמוך הם סוציומאטים המסוכנים לחופש, לשוויון הזכויות, לשוק החופשי וכמובן בל נשכח – מסוכנים לחברה.
ברכותי, אתה בחברה טובה, כולנו גנבים, כולנו פיראטים, כולנו פושעים ואנחנו ממש ממש לא מתרגשים מהרעש שמסביב. האמת, למה שנתרגש, או שנחשוש? האם באמת עשינו משהו רע?
בוויכוח שהיה לי באחד מפורומי הטלוויזיה ברשת יצאו הגולשים כנגד הלגיטימיות של הורדת סדרות ברשת. הייתי רוצה להגיד שהייתה שם קשת שונה של דעות, שנוצר איזשהו בידול בין התשובה של פלוני לאלמוני או לפחות איזו נקודה קלה של חוסר הסכמה. יוק, נאדה, גורנישט – שום דבר – שטיפת המוח ה"מוסרית" חדרה עמוק מדי וכולם ידעו לדקלם כמו זומבים את אותו התקליט השרוט – אתה גונב, בגלל אנשים כמוך אין תוכן בחברות הטלוויזיה והמחירים שנגבים מהמנויים כל כך גבוהים.
היתכן? האם העובדה שהורדתי את הפרק האחרון של נמלטים זו הסיבה שבגינה גובה ממני חברת HOT בסביבות ה 240 שקלים לחודש? והרי בכלל מדובר בסדרה שמשודרת ב YES. או אולי זו בדיוק הנקודה, אני רואה סידרה שמשודרת ב YES אבל משלם את הכסף ל HOT – ומה עם החלק של יס.
לא חייב לכם שום דבר
אמרה את זה בזק בצורה היפה ביותר – אתם לא צריכים רוחב פס בשביל לקרוא אימייל או לראות סרטונים ביוטיוב, אתם צריכים רוחב פס בשביל להוריד סרטים מהרשת. אגב, בצורה "משעשעת" למדי, בזק היא אחת מבעלות השליטה בחברת YES, אותה חברה שכביכול "נפגעת" כשאתם מורידים. גם חברת HOT לא חפה מפשע והיא מספקת לכם את אותו רוחב פס כדי שתוכלו להנות מעולם שלם של הורדות בחינם, בזמן שאתם מחוברים לטלוויזיה שלהם. בסופו של דבר, לא משנה אם קוראים לך HOT YES או בזק – מן הסתם אתה עכשיו בדרך אל הבנק עם צ'ק שמן בכיס – איך שלא מסתכלים על זה, עשית קופה על הגולש.
jus primae noctis
לפני שנים רבות, היה חוק (שעצם קיומו מוטל בספק כיום) המוכר בין היתר בשם "חוק הלילה הראשון". אותו חוק הקנה ללורד – בעל האדמה, את זכות ביתוק הבתולין של תושבות האדמה. למעשה, הייתה זו זכותו המלאה של האציל להופיע בליל החתונה ולדרוש את הלילה הראשון עם הכלה שכן בהיותה גרה על אדמתו היא נחשבה כרכושו.
תפקידו של החוק הוא להגן על החלש, על זה שאין לו את הכוח להתגונן בפני הבירוקרטיה, בפני השחיתות ובעיקר בפני סוללות עורכי דין משומנות היטב. לרוע המזל, אותם חוקים שאמורים היו להגן עלינו, כבר מזמן אינם מגינים עלינו, המחוקקים שלנו, אלו שאנחנו בחרנו, סרחו אחרי הכסף ומכרו את הצדק לכל המרבה במחיר. התוצאה – החוק לא מגן עליכם, הוא מגן על החזקים מפניכם – מדוע?
כלום לא השתנה
חוק הלילה הראשון הוא לא ההקבלה היחידה שניתן למצוא בין ימי הביניים אל ימינו אנו. האצילים של אותם ימים הקיפו את הטירות שלהם בחומות אימתניות וטרחו להעניש בצורה פומבית את ה"חוטאים" או ה"פושעים". עצם ההלקאה הפומבית היוותה גורם מרתיע – מעין – זה מה שצפוי לגנב, היזהרו. האם כל כך קשה למצוא את ההקבלה לבין מסע הציד שעורת RIAA ברחבי ארה"ב כשהיא תובעת על כל צעד ושעל ולא מרחמת אפילו על קשישים או ילדים קטנים?
כל השטח סביב האחוזה רכושו של האדון, כך גם כל מה שעל אותו השטח. רצית לעבוד את האדמה – אתה לא יותר מאשר הרכוש של האדון שמשתמש בשטח של האדון. לא מתאים לך? מצטערים – הסכם השימוש הוא לא בר עירעור – אי הסכמה לא תאפשר שימוש, קצת מזכיר את המסך הזה שמופיע לפני כל התקנה של תוכנה.
הנושא הזה של רכוש והרשאות שימוש, היו בין היתר הגורמים ליצירתו של חוק הלילה הראשון, שהרי אם את חיה על אדמתו של האדון הרי שאת רכושו של האדון – והאדון יכול לעשות ככל העולה על רוחו ברכושו.
אבל הנושא של הרשאות השימוש באדמה מזכיר גם את נושא ה DRM למיניהם – קניתם שיר באיטיונס? הוא שלכם כל זמן שאתם משתמשים בו בשביל א, ב וג'. אפל לא מרשה לכם לעשות איתו שימושים מסוג ד' או ה' גם אם ממש ממש מתחשק לכם.
שכרתם ממיר מ HOT או YES? אתם תראו מה שאנחנו נבחר ומתי שאנחנו נבחר. מי מכם שמשתמש במקס של יס או במג'יק של הוט בוודאי הבחין בכך שאין שום אפשרות (לגיטימית לפחות) לבצע גיבוי של הכונן הקשיח של הממיר. הקלטת תוכניות ואתה רוצה לצרוב אותן על DVD כדי לפנות מקום בכונן? שכח מזה – אנחנו לא מרשים לך.
המהפכה
הענישה של ימי הביניים (ושל ימנו אנו גם כן) היא יעילה כל זמן שהיא מופעלת כנגד הפרט הבודד ודואגת להוקיע אותו בציבור. הגנב של ימי הביניים לא בהכרח היה גנב, יכול להיות שהוא בסך הכל גנב פת לחם כי הגיע למצב שלא הייה לו לחם. ההפרדה שבין הפעולה למניע, ההתמקדות בפעולה והשקטת המניע הם שהופכים אדם רעב ללחם לפושע. מצד שני, ברגע שבו הבינה האוכלוסיה שהיא לא רואה את האמת אלא את מה שמציגים לה את התפיסה של האדון לאמת, יצאה לדרכה המהפכה.
בניגוד לתפיסה של "פושע" והענשתו שהייתה פעולה קלה יחסית, קצת קשה להתמודד מול כפר שלם שקם על אדונו. המהפכה הצרפתית, היא אחת הדוגמאות הטובות לכך וכמות ה"אצילים" שאיבדו את ראשם רק כי לעם נמאס להיות משרתים היא גדולה.
אבל מה איתנו? מתי אנחנו נפנים סוף סוף שאותם אנשים שטורחים לקרוא לנו גנבים או פיראטים לא באמת דואגים לאמנים או ליוצרים אלא לכיסם הפרטי בלבד?
לשנות את הדעה
הגורם העיקרי להסכמה על מונחים כמו "פיראט" או "גנב" כשמדברים על מורידי תוכן מהרשת היא העיתונות. כאשר בעיתון מופיעה ידיעה המציגה את החברות כנעשקות ואת המורידים כגנבים, באופן אוטומאטי הציבור מאמץ את המונחים הללו ומשתמש בהם בעצמו. האם הפיראט הוא אכן פיראט? האם הנעשק הוא באמת נעשק? האמת היא שאלו לא השאלות הנכונות.
ה"פיראט" הזה יכול להיות השכן שלכם, הבן שלכם, אחיכם או אתם בעצמכם. יתכן שהורדתם שיר שאהבתם או שהורדתם פרק מהסידרה שפיספסתם. כל זמן שזה נעשה לשימושכם האישי ואינכם משתמשים בתוכן הזה כאמצעי לצבירת רווחים (למשל על ידי פתיחה של באסטה למכירת סחורה מזוייפת שהורדה מהרשת) אתם עושים שימוש הוגן, לא רק זה – אלא שאתם לא באמת גונבים מאף אחד ובטח ובטח שלא פוגעים באף אחד.
ה"נעשקת" לעומת זאת היא בד"כ חברה גדולה, כזו שמגלגלת עשרות מליוני שקלים בשנה ועסוקה בעצמה בעשיקה של עובדיה (החל מהאמנים והיוצרים וכלה בעובדים מנוצלים של החברה עצמה). אותה חברה, בד"כ תנסה להסביר לכם איך המכירות שלה ירדו בגלל ההורדות הפיראטיות – למרות שהסיבה היא לא הפיראטיות אלא הקפיאה על השמרים, חוסר הנכונות לנצל מדיום חדש ויתרה מזאת – השקעה עצומה של כספים במלחמה באותם "פיראטים".
האשמים האמיתיים כאמור במצב הזה, הם אנחנו – העיתונאים. כאשר במשיכת קולמוס אנו מעצבים את דעת הקהל וקובעים את תוצאות הדיון הציבורי.
מה עושים עכשיו
בדיוק כמו שידענו לקבע את המונחים פיראט בתודעה הציבורית – האם לא הגיע הזמן להפוך את היוצרות? מה יקרה אם מהיום והלאה, כל כתבה שתעלה ותדון בנושאים של הורדות ברשת תפסיק עם הדלגיטימציה של המורידים ועם הסיפורים על הנעשקות המסכנות ותחליף את הכיוונים?
אין הכוונה להציג את האנשים כמעין רובין הודים של העתיד, הרי אין מדובר פה בגניבה מהעשירים על מנת להעניק לעניים, אך מצד שני, לא באמת מדובר באוייבי הציבור.
אולי, אחרי תקופת ריצה שכזו ישתנו המושגים בשיח הציבורי, וההשפעה תתחיל להשפיע גם בתחום החקיקה והמשפט עצמו. אולי, תביעות כנגד אתרים כמו ליונטוורק ודומיהם לא יזכו ללגיטימציה ממערכת המשפט, וגם בקשות לתביעות כנגד גולשים – דוגמת התביעות של RIAA כבר לא תתקבל באותה סלחנות על ידי מערכת המשפט.
קריאה נוספת
אהוד קינן – אליס מתבכיינת
שוקי גלילי – קונספירציית שיתוף הקבצים
דורה קישינבסקי – יום העצמאות של המוזיקה הדיגיטלית
כתיבת תגובה