Dapper Drake Flight 7

בחמישי במאי שיחררה אובונטו את גירסת הבטא האחרונה של דראפר דריק. ההפצה עצמה אמורה להשתחרר במהלך חודש יוני 2006. בסוף שבוע הזה, סוף סוף התפניתי לעדכן את הלפטופ מ Breezy Badger שהייתה למעשה גירסה 5.10 לגירסה החדשה.

יותר מדי לשחק עם המערכת החדשה עוד לא יצא לי, גם לא ממש הספקתי לעבור על רשימת ה"מה נשתנה" ולראות איך זה נראה, אבל יש משהו מעניין בלשדרג גירסה של לינוקס.

הפעם האחרונה שהחלפתי מערכת הפעלה מגירסה קודמת לגירסה חדשה הייתה בשנת 2001 בעת המעבר מחלונות 98 לחלונות XP, גם אז בחרתי באפשרות של התקנה נקייה כי כאשר ניסיתי לבצע שידרוג ה XP כבר טרח להכריז מה לא יתאים ורק מלצפות ברשימת הרכיבים והתוכנות להסרה קיבלתי כאב ראש. העידכון באובנוטו לעומת זאת, הרבה יותר פשוט. הגירסה הראשונה שהתקנתי הייתה Hoary Hedgehog (גירסה 5.04) ולאחריה בא השידרוג ל 5.10. שם עוד היה צורך לעדכן את רשימת הרפוזיטוריז ורק לאחר מכן לבצע עידכון, במעבר הנוכחי, העסק כבר הרבה יותר פשוט.

העידכון
השלב הראשון – בדיקה שהמערכת מעודכנת במלואה על ידי הרצת עידכון. בשלב הזה מומלץ לבדוק איזה רפוזיטוריז אינם פעילים ולהסיר אותם. קיומם של רפוזיטוריז לא פעילים בעת השידרוג תפיל את התהליך כבר בהתחלה.

לאחר מכן, כל שנותר לעשות זה לפתוח טרמינל (או להריץ ישירות על ידי שימוש ב Alt+F2) ולכתוב:


gksudo "update-manager -d"‎

הפונקציה d בסוף הפקודה מורה למנהל העידכונים להוריד גם גירסאות שאינן שיחרור סופי, מנהל העידכונים יכריז בשמחה שקיימת גירסה חדשה ויצא לדרך לאחר מתן אישור. כל התהליך לקח לי 3 שעות (שעתיים וחצי מתוכן בשביל להוריד את כל העידכונים מהרשת ועוד חצי שעה בשביל להתקין אותם) ובמהלכו יצא לי לגעת במחשב רק פעמיים. בסוף התהליך המחשב איתחל את עצמו והעלה את הגירסה החדשה.

כמו שכבר אמרתי, יותר מדי לא יצא לי להתעסק עם ההפצה החדשה אבל יש שתי תהיות מעניינות שקשורות לנושא הזה.

הגירסאות של אובונטו הן 5.04 ולאחר מכן 5.10 ועכשיו 6.06 – כאשר המספרים מציינים את תאריך השיחרור הרשמי של ההפצה בחודש ושנה (אפריל 2005, אוקטובר 2005 ויוני 2006) הווה אומר, שתי הפצות בשנה (לפני 5.04 הייתה 4.10 והבאה בתור היא 6.10) לצורך ההשואה, מיקרוסופט שיחררה גירסה חדשה בהפרשים של 2-3 שנים עד XP ואנחנו עדיין סופרים בשביל הוויסטה. האם זה באמת מוכיח את העדיפות של הקוד הפתוח ושיתוף הקהילה בכתיבת הקוד של המערכת?

הנקודה המעניינת השניה היא הנוחות של העידכון – מספר קטן ביותר של קליקים ולעזוב את המחשב בשקט מספר שעות. לעומת זאת מי שניסה להתקין או לעדכן חלונות בוודאי זוכר את תהליך ההתקנה המסורבל והמייגע (ממשק דוס, ממשק גרפי מחורבן, מלא שאלונים, לאתחל את המערכת, לאתחל שוב, לאתחל עוד פעם, להתקין את כל מה שצריך). לצורך ההשוואה זה כאילו יום אחד יהבהב בסרגל המשימות של חלונות הסמל המוכר של ווינדוס אפדייט שיודיע שוויסטה כבר הורדה אל המחשב וכל שיש לעשות זה להתקין את העידכון. זה בסדר, אפשר להמשיך לעבוד – חלונות תודיע כשיגיע הזמן לאתחל. חלונות כמובן לא יכולה לעשות את זה – קצת בעייתי כשצריך לוודא לפחות את הסיריאל ולאשר כל שלב. מצד שני, גם אם לא היה את הסיריאל הזה, מיקרוסופט בוודאי לא הייתה מוותרת על התענוג של לזכות בשעה שלמה של זמן משתמש בה ניתן להסביר לו עד כמה המערכת חכמה יותר, מהירה יותר וטובה יותר.

אגב, רק לצורך האנקדוטה, הצוות של אובונטו שם לעצמו מטרה לשחרר לפני השחרור הרשמי של הויסטה מערכת הפעלה שתוכל לתת לויסטה מאבק הולם. כמו שהגירסה הזו נראית, הם כבר כמעט שם.
בהתרשמות ראשונה ניתן לראות את הישום של שולחן עבודה תלת מימדי כולל הצללות ויכולת משחק. הדסקטלטס (הוויג'טים של גנום) זכו לשיפור רציני והם אפילו עובדים כמו שצריך הפעם ובכלל הממשק נראה הרבה יותר מהוקצע ומלוטש.

לדרג את הפוסט
5

Comments

6 תגובות על “Dapper Drake Flight 7”

  1. הורג אותי מה אנשים מוצאים באובנוטו.
    אני מבין שהapt-get זה אחלה דבר, אבל חוצמזה לא מצאתי בה משהו ראוי.
    במיוחד לא הבנתי מה הקטע עם sudo.
    כל משתמש במערכת יכול לעשות Sudo בלי שהוא יצטרך לערוך את קובץ הsudoers? ואף אחד לא חושב שיש שם בעיה?
    ויש משתמש root שאין לו סיסמא.
    למה לעזאזל?
    הצלחתי לקבוע סיסמא אבל למרבה הפלא, כשעשיתי su, הוא לא נתן לי להשתמש בapt-get בלי שאני אתחיל בsudo את הפקודה.
    וזה להזכירך, כשאני על תקן Super user.
    נתקלתי בבעיות כשניסיתי להתקין נגן פלאש וקודקים מסוימים.
    אבל אני מודה שכאן זו כנראה הבורות שלי.
    אולי אני יכול לקחת ממאגרים של דביאן או גרסאות קודמות של אובנוטו או מהגרסאות של מעבדי ה32 סיביות?

  2. סופר יוזר זה מסוכן – נותן לך הרשאה גלובלית על המערכת ומסכן אותה. הסודו הוא הרבה פחות מסוכן שכן הוא מתייחס רק לפקודה הספציפית.

    מה שיותר מטריד זה למה לעבוד על משתמש הroot? זה בערך כמו מערכת חלונות עם גישת אדמיניסטרטור לילד בן 8.

    רפוזיטוריז לא חסרים, בפורומים של אובונטו תמצא כל מה שאתה צריך. יש גם את המדריך הלא רשמי – בערך כל מה שאתה צריך לדעת וגם מה שלא.

    בנוסף, יש תוכנה בשם automatix כמדומני שמאפשרת לך בעזרת ממשק גרפי לבחור את כל השיפורים שאתה רוצה (הוספת נגן ריל פלייר, סקייפ, קודקים ועוד)במספר קליקים בודדים.

    באשר לזיהוי והוספת חומרה – מלבד בלוטות' דונגל ישן שאובונטו לא הסתדרה איתו – לא היו לי שום בעיות עם נגני פלאש, או כל רכיב USB אחר שבדקתי.

  3. תיקון טעות.
    כשאני מדבר על נגן פלאש התכוונתי לתוסף לדפדפן ולא לנגן.
    ואני אל מצליח לראות יתרון משמעותי לSudo.
    כל משתמש פשוט עם חשבון במערכת יכול לגרום לנזק על ידי (למשל) עריכת קבצי קונפיגורציה כשכל מה שהוא צריך זה sudo
    הסופר יוזר לעומת זאת הוא לרוב אדם שלפחות בתאוריה, אמור להיות אחראי יותר.
    לא כל אדם שיושב על המחשב ויש לו סיסמא משלו יכול לשנות דברים.
    אני יודע שלא משתמשים בroot לעולם, אבל ניסיתי להבין איך יש חשבון במערכת מבלי שתקבע לו סיסמא ואיך אחרי שקבעתי סיסמא, לא יכולתי לעשות את מה שרציתי בכל זאת עם החשבון הזה.
    בכל אופן, כמו שציינתי, אני לא מכיר את אובונטו יותר מדי טוב, אבל בימים שביליתי איתה לא התרשמתי מדי.
    עכשיו אני נזכר בעוד בעיה שהיתה י שקשורה לעדכון של המערכת.
    עידכנתי את postfix ואחר כך לא יכולתי להשתמש בapt-get.
    בסופו של דבר הבנתי את מקור הבעיה הפתרון הפשוט יותר היה להסיר את
    postfix ולי זה נראה כמו סרבול מיותר.
    בשורה התחתונה: כמו לינוקסאים אחרים, אני יצור של הרגלים ואולי בגלל זה השימוש באובנטו לא היה כזה שוס מבחינתי.
    במיוחד בתור משתמש סלאקוור ששונה מרוב הפצות הלינוקס הנפוצות.
    אגב, לא ענית לי על שאלת המאגרים.
    אני יכול להשתמש במאגרים של דביאן בעבודה על אובונטו? כי הבנתי שלמרות הבסיס המשותף, הבינארים של ההפצות האלו לא הכי תואמים ומה קורה אם אני אתקין תוכנת 32bit בזמן שאני משתמש בamd64?

  4. אני עובד עם הפצת 32 ביט למרות שהמעבד הוא 64 ביט – לא נתקלתי בבעיה ככה שאני לא מניח שאמורה להיות בעיה. באשר לשימוש במאגרים של דביאן מעולם לא ניסיתי כך שאני לא יכול להעיד בנושא.

    הסבר לכיצד להתקין פלאש לדפדפן ניתן למצוא במדריך הלא רשמי או בעזרת שימוש באוטומטיקס.

    אני את ההיכרות שלי עם לינוקס העברתי עם רד האט, מנדרייק וסוזה. דווקא עם האובונטו הרגשתי הכי בבית. אני מניח שזה עניין של טעם אישי.

    בכל מקרה, sudo זה קיצור של superuser do. ואם אתה רוצה לעבוד כ SU ולהימנע מהצורך להקליד sudo כל פעם, מקלידים:
    sudo -s -H ולאחר מכן סיסמא. גם הטיעון של כל משתמש יכול להפעיל sudo הוא לא לגמרי נכון, יש קובץ שאחראי על משתמשים מורשים ובתוכו אתה יכול לקבוע למי יש גישה למנהל על ולמי אין

  5. שתי הערות.
    אני יודע שלהפעיל יישומי 32 ביט על מעבד 64 זו לא בעיה, כל עוד מערכת ההפעלה שלך היא 32 ביט.
    ההפצה שלי היא הפצת 32 ביט והמעבד כאמור, amd64, ככה שאני יודע שהכל עובד.
    מה שמסקרן אותי זה מה קורה במצב הפוך.
    להתקין תוכנת 32 ביט כשמערכת ההפעלה היא של 64 ביט.
    אני מאמין שכן תהיה בעיה בגלל הדרך שבה מערכת ההפעלה עצמה נבנית על מעבדי 64 ביט שמטבע הדברים, שונים מאלו של ה32 ביט (עוד אוגרים וכו')
    שווה לנסות פעם (או לחפש בגוגל:)
    והדבר השני הוא שנכון שיש קובץ הגדרות לsudoers, אבל ברירת המחדל היא שכל משתמש, עד שלא יוגדר אחרת, יכול לפעול כsudo וזה בעצם מה שנראה לי בעייתי.

  6. לפני שבוע החלטתי להשתעשע עם המקום הפנוי על הכונן הקשיח, ולהתקין אובונטו לצד הדביאן.

    מה יש לי לומר על אובונטו? רק דברים טובים. והכל.

    רוצה התקנה בעברית? אין בעיה. מקלדת עברית? בכיף. ומה דעתך על אופן אופיס המעודכנת? או אולי משחקי ארקייד? ממשק התקנת התכנות הוא הקליל ביותר שאותו יצא לי לפגוש!

    אמנם לי אין מה לעשות עם מערכת חמודה כמו אובונטו, אבל אני בהחלט מתכוון להמליץ עליה למשתמשים חדשים.

    שלב הבא: פירמוט והתקנת סלאק.

    דותן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *