וכל ההקדמה הזו על שום מה ולמה? על שום שני טיפשים בני 19 שהחליטו לעשות "מבחן אומץ" ולעבור את הגבול למצריים עם אופניים. אין גדר, יש מצלמות ובתוך כמה דקות כל כוחות הביטחון באזור הוקפצו לחיפושים וסריקות מתוך החשש שנחטפו ע"י גורמים עויינים. אין לי מושג מה קרה, צו איסור פרסום הוטל כמעט מיידית ואפילו הפורומים של רוטר שבד"כ מומחים בלהציף את הפרטים מראש בצורה עקומה אכפו את האיסור בצורה גורפת. מה שכמובן גרם לכולם לדעת שקרה אירוע בטחוני חשוב בגבול מצריים אך שם זה הסתיים. בסופו של דבר התברר שהילדים חטפו קצת מכות משוטרים מצריים ולבסוף הוחזרו לארץ.
עכשיו, ויפה שעה אחת קודם, זה זמנה של מדינת ישראל להגיש למשפחותיהם את חשבון ההוצאות המנופח. התעלול של אותם ילדים עלה למדינת ישראל לא מעט כסף ואנשים חייבים להתחיל ללמוד שעל שטויות שכאלה – צריך לשלם, ואין כמו חשבון מנופח בסיומה של מתיחה כדי להעיר אנשים ולגרום להם לחשוב פעמיים לפני צעד מטופש.
ולא רק על מתיחות מדובר פה, אלא על צעדים מטופשים בכלל – כל שנה אנחנו שומעים שוב ושוב על טיול של החברה שיצאו לראות שטפונות במדבר או כאלה שיצאו במהלך אוגוסט לטיול לבדם – סיפורים שבד"כ נגמרים במסוק חילוץ באוויר. או לחילופין סיפורי הזוועות שמתרוצצים על הורים נסערים שמבקשים את עזרת המדינה בחילוצו של ילד זה או אחר שרק נסע לטיול אחרי צבא ומצא את עצמו יושב בכלא של מדינה זרה.

כי מה לעשות שבמדינתנו, סוף מעשה במחשבה תחילה אינו תופס אם ארנק מרושש אינו כלול בסיפור.

לקריאה נוספת:
Ynet – מזמינים אמבולנס: כמה זה עולה ומתי מקבלים החזר
nana10 – הצעירים שחצו למצרים: "רצינו לעשות מעשה אמיץ לפני הגיוס"

הפוסט סוף מעשה בארנק תחילה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה