בגישה היותר אופטימית, בתחתית הביניינים מתקיימים חיים – יש שם מדרכות, חנויות והולכי רגל בעוד שבגישה הפסימית, השכבות התחתונות כל כך מזוהמות כך שהן אינן מסוגלות לקיים חיים. לכאן או לכאן, הצורך לרדת ולעלות בערי הענק העתידיות כדי לעבור מבניין לביניין נראה לא סימפטי.
הבעיה הזו די מתבטלת אם הרעיון של המעברים הירוקים ייצא מאיזור הקונספט אל הפועל. מדובר במעין מחברי ענק ב 8 סוגים שונים שיכולים להתחבר זה לזה כמו אבני לגו ענקיות. בעזרת הרכיבים הללו ניתן לא רק לייצר גשרים פשוטים וקלים בין רבי קומות אלא גם להוסיף קצת ירוק בתוך ג'ונגל הבטון. הפרוייקט הזה הוא רק חלק קטן מפרוייקטים של בניה אקולוגית של חבורת ארכיאולוגים בשם Evolo מניו יורק ששמה לעצמה למטרה להפיץ ולקדם את הרעיון של בנית גורדי שחקים איכותיים יותר.
בהנחה שנצליח לשרוד את העשורים הקרובים, בנייה לגובה לא תהיה פיתרון מופרך כלל וכלל ורוב הסיכויים שאפילו תהפוך לאילוץ בהתחשב בקצב ריבוי האוכלוסין כאן על הפלנטה. הבעיה בלהשתלט על כל מ"ר לבניה מתמקדת בחיסולם של השטחים החקלאיים. כבר כיום, מרבית המושבים מעדיפים להפוך שטחים חקלאיים לחלקות בנה ביתך למטרת הגדלת היישוב, וביחד עם העליה במחירי המיים והירידה באיכות הקרקע, ככל הנראה שהיום שבו ייעלמו השטחים החקלאיים אינו רחוק.
ריאות ירוקות
למרות המודעות הגוברת בשנים האחרונות לנושא של התחממות גלובלית ופליטת גזים אל האוויר הרי שאנחנו מעדיפים לדבר על "צמצום" במקום על פתרונות אמיתיים. קל לדבר על צימצום בפליטת הגזים, אך הביצוע בפועל הוא בעייתי. מחד, תעשיית הרכב מייצרת רכבים טובים יותר שמזהמים פחות, אך מנגד, אחוזי החדירה לשוק הם יחסית קטנים. נכון שהשימוש ברכבי הליסינג דואג לכך שריבוי הרכבים על הכביש יהיה חדש, אבל אצל רוב המשפחות מבני המעמד הבינוני ניתן למצוא רכב בגיל של 5-10 שנים. עם כל הכבוד למכוניות ההיברידיות, מבלי אקט מעודד מצד הממשלות אנשים לא יעברו לרכבים שכאלה ואקטים מעודדים כידוע עולים כסף.
הגידול באוכלוסיה בא על חשבון השטחים הירוקים, תוכניות מתאר שלא מתביישות להרוס חורשה או יער לטובת מגורים. או סתם טיפשות של אדם זה או אחר במועצת העיר שמחליט לגזום את צמרות העצים בשדרות שלמות. הריאות הירוקות הללו מסוגלות לא רק לסנן את הפחמן הדו חמצני מהאוויר, אבל גם להוריד את הטמפ' בסביבה במספר מעלות. ערים שפיתחו מדיניות של ריאות ירוקות מדוחות על ירידה של הטמפ' במספר מעלות מכובד גם בימים חמים במיוחד.
חקלאות וטכנולוגיה
חזון הבינין הירוק כבר לא רחוק, כך למשל אינטל מקימה כיום במתחם מת"ם ביניין אקולוגי שכל התכנון שלו מיועד לחסוך באנרגיה. גם טכניקות גידול כגון גידולים הידרופוניים השתפרו בצורה משמעותית בשנים האחרונות ומאפשרות גידול של כמות מאסיבית של גידולים בעזרת כמות קטנה יחסית של מים. השילוב של ביניין ירוק, טכנולוגיות של מיחזור וטיהור מים והפקת חשמל ירוקה פותחת את הדרך לחקלאות ברבי קומות. חקלאות שכזו תאפשר לבנות גורדי שחקים בלב המרחב העירוני העתידי שיוכלו לספק את צרכי המזון, סינון האוויר, הצורך האנושי בירוק וכל זאת תוך שימוש מינימלי באנרגיה.
ואם כבר בניינים ירוקים, הרי שהארכיטקט ג'ף גורדון תיכנן עבור טורונטו ביניין ירוק אמיתי בן 48 קומות כאשר כל קומה מוקדשת לגידול אחר. גם העיר ניו יורק זכתה בתכנון של חווה לגובה, זו יודעת לעשות שימוש נוסף אף במי הקולחין של העיר על מנת להשקות את הגידולים.
בעוד שהאוכלוסיה כל הזמן גדלה, השטח הזמין לניצולנו נשאר קבוע, היות ותוכניות הארצה של כוכבים אחרים הן עדיין בגדר מדע בדיוני בלבד הרי שלא תהיה לנו ברירה אלא להתמודד עם בניה לגובה. הבעיה היא, שהבניה לגובה כיום היא בזבזנית בצורה משוועת. גורדי השחקים כיום הם צרכני חשמל אדירים ובזבזניים לא פחות. בעוד שהבניה מתקדמת מהר, הרי שבתחום האנרגיה ההתקדמות היא איטית ביותר. תחנות כוח חדשות כמעט ואינן מוקמות והתחנות הקיימות עברו ממצב של רזרבה לפני שנים ספורות למצב של עבודה על הקצה.
השטחים החקלאיים מצטמצמים, הקרקע נהרסת בגלל ניצול לא מושכל ודחיפה מאסיבית של דשנים שנתנו שיפור תקופתי אך הזיקו לקרקע שלא לדבר על כך שתהליך הייצור שלהם הוא בזבזני, רעיל ומסוכן.
הבניה לגובה אומנם מהווה פיתרון, אך אם לא תתבצע נכון, היא תביא יותר נזק מאשר תועלת. בניה ירוקה לגובה, שימוש בטכנולוגיות סולאריות על מנת להזין את צריכת החשמל של הבניין ויצירת מרכזי סינון קולחים ראשוני יכולים להוות את ההתחלה של עולם נקי יותר.