ככלי ראשוני להזנת תוכן ולהעמסת נפח הלורם איפסום ממלא את תפקידו לא רע בכלל, בטח יותר טוב מאותו "דג קטן שט בים" שמשוכפל בוורד אלפי פעמים כדי לייצר פיסקה. הבעיה היא, שאתרי אינטרנט אינם ספרים, והם מכילים הרבה יותר אלמנטים מרק פיסקאות של טקסט.

רק לפני מספר ימים ישבתי עם אדם שהגיש פרוייקט לזירת פרילאנסרים כזו או אחרת ולקח את ההצעה "המשתלמת ביותר" (כלומר הבחור שרצה הכי פחות). היות והמעצב השתמש רק בלורם איפסום כדי להזין טקסט אל תוך הסקיצות, הרי שאותו מפתח התיחס אך ורק לטקסט הזה וטרח לעצב רק אותו. כשאותו אדם התחיל להזין את התוכן האמיתי הוא גילה לצערו שיש לא מעט תיקונים שיש לעשות על מנת שהטקסט יוצג כמו שצריך. מישהו פעם שאל אותי מה ההבדל בין תוכניתן למפתח, אני חושב שהדוגמה הזו היא דוגמה מצויינת להבדל שכזה.

אז איזה אלמנטים יש לנו בטקסט?
פיסקאות – זה הקטע הבסיסי ולורם איפסום רגיל מטפל בזה
ציטטה – לציטטה יש טיפול דיפולטי שמוגדר בדפדפן עצמו, אבל הוא בסיסי למדי ולעיתים נרצה להתאים אותו
קוד – בלוק קוד הוא בעייתי בעיקר בעברית כי לרוב נרצה להשתמש בו כדי להציג טקסט באנגלית משמאל לימין, אך היות ומדובר באלמנט שמוצג inline ולא כ block זה אחד האלמנטים המתסכלים יותר לטיפול.
טבלאות – הרבה פעמים אני פוגש טבלאות נוראיות, ברמת המסגרת ותו לא, אבל טבלאות הן אלמנטים עם שלל תתי אלמנטים שדורשים לא מעט התיחסות. אני אקדיש לטבלאות פוסט בעתיד הקרוב.
רשימות – רשימות יכולות להיות ממוספרות או בתבליטים, אבל גם לתבליטים ניתן להגדיר שלל סוגים, צריך להתיחס כמובן גם לתתי רשימות וכן הלאה.
תמונות – כשמכניסים תמונה לפוסט בוורדפרס ניתן לבחור האם היא תוצמד לימין, לשמאל, למרכז או לא תוצמד כלל. אפשר להגדיר שיהיה לה כיתוב (caption) או שתהייה ללא – לכל אחת מההגדרות הללו, יש צורך בהגדרה עיצובית תואמת. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון – הגדרת גבול לתמונה – פעמים רבות מתוך חוסר תשומת לב לא מבטלים את הגבול לתמונה וברגע שהיא קישור, בדפדפנים פחות מתקדמים, היא תוקף אוטומטית במסגרת כחולה.
לינק – ללינק עצמו יש 4 מצבים – רגיל, במעבר עכבר, בתגובה לקליק ולינק שכבר ביקרנו בו – הדיפולט, לרוב מכוער.
משקלים ונטיות – האם ידעתם שהגדרה של טקסט בערבית ככתב נטוי (italic) – תגרום לטקסט להופיע כריבועים? מסתבר שרוב הפונטים הערבים לא תומכים בכתב נטוי בערבית (ככל הנראה זה לא באמת קיים) ולכן הטקסט מוצג כריבועים המוכרים מבעיות קידוד. מי שלא לוקח דבר שכזה בחשבון, או לא מודע לנושא עלול למצוא עצמו מתוסכל למדי. אם אתם משתמשים בפונטים מוטמעים, תגלו פעמים רבות כי פונטים שכאלו אינם מכילים את כל סוגי המשקלים אלא מחולקים לפונטים נפרדים. כך יש פונט אחד עבור bold, פונט אחר עבור normal או italic וכדומה. אם לא לוקחים דברים שכאלה בחשבון בזמן בדיקות – התוצאה עלולה להתגלות מאוחר מדי.

אז מה הפיתרון?

הפיתרון הוא כמובן פוסט בדיקה שרצוי, מומלץ ואף חובה להתקין לפחות על שרת הבדיקות כדי לראות שכל האלמנטים הגרפיים מעוצבים כנדרש. לטובת העיניין אני מצרף פה שני קבצים – קובץ css המכיל את מירב הסלקטורים שיכולתי לחשוב עליהם וכדאי לקחת בחשבון. בנוסף, קובץ html המכיל תוכן של פוסט וורדפרס אותו יש לפרסם כפוסט חדש. חשוב לשים לב שאת הפירסום יש לבצע במצב HTML ולא במצב עורך עשיר. כמו כן, הקפידו לפתוח את קובץ הטקסט בעזרת תוכנה כדוגמת Notepad ולא Word שעלולה לזרוק זבל עיצובי משלה אל תוך הקוד.

שכחתי אלמנט כלשהו? יש לכם משהו להוסיף? בתגובות.

הפוסט איפסום חייב למות פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

כאשר כותבים תגובה בבלוג כלשהו בתפוז יש צ'ק בוקס קטן המאפשר לקבל עדכונים על תגובות לתגובה. כאשר מישהו יכתוב תגובה ישירה לתגובה שלך, הודעה תישלח אלייך למייל על מנת לעדכן אותך. הזרימה ההגיונית של התהליך היא כתיבת תגובה -> שליחת מייל עם קישור -> הקלקה על הקישור -> צפיה בתגובה. לא רק שהתהליך הזה הוא הגיוני, אלא שמשתמשי הפורומים של תפוז בוודאי מכירים אותו היטב. כאשר מישהו מגיב להודעה בפורומים, נשלח קישור ישיר אל תיבת הדואר של המשתמש. משום מה, במקום ליישם את הפונקציונאליות הזו גם בתגובות לפוסטים, בחרו לממשק את המערכת הזו עם מערכת המסרים של תפוז ולא עם תיבת הדואר של המשתמש, ככה זה נראה:

שלב ראשון: הודעה בתיבה

הן מערכת הפורומים והן מערכת הבלוגים תודענה לך (על פי בקשה מראש כמובן) על תגובה להודעה, הנה מספר קריטריונים להשוואה

אז מה אפשר ללמוד מהמייל שנשלח?
ראשית, שם השולח, בעוד שהפורומים שולחים דרך מערכת "תפוז אנשים" הבלוגים נשלחים דרך מערכת "תפוז מסרים". אלו שתי מערכות נפרדות כאשר מערכת המסרים היא ותיקה יותר למיטב זכרוני וגם עדכונים מהפורומים עשו בה שימוש בעבר.
שנית, כותרת ההודעה, בעוד שההודעה של הפורומים היא אינפורמטיבית ומכילה את נושא ההודעה שלך, הרי שההודעה של מערכת המסרים חסרת כל אינפורמציה מלבד העובדה שמדובר בתגובה לתגובה בבלוג. זה פחות מטריד אותי כמשתמש מזדמן, אבל עבור משתמשים פעילים שמקבלים לא מעט התראות בנושא, חוסר האינפורמטיביות יכול להיות מעיק שכן הוא לא מאפשר לסנן בין ההודעות הרלוונטיות יותר לפחות. הסיבה לחוסר האינפורמציה אולי תלויה בסיבה השלישית – בעוד שההודעה של הפורומים מתיחסת להודעה ספציפית ומפנה להודעה ספציפית, כל ההודעות של תפוז מסרים מפנות אל תיבת המסרים עצמה ולא אל ההודעה הרלוונטית.

אגב, גם תוכן ההודעה בפורומים מכיל הרבה יותר אינפורמציה כגון כותרת ההודעה העוקבת ומי שלח אותה, כאשר ההודעה של הבלוגים היא סתומה למדי מבחינת תוכן.

שלב שני – תיבת המסרים
אם אתם מחוברים, יחסך מכם שלב ההתחברות למערכת, אבל אם אתם כמוני, גולשים ממספר מחשבים ולא נשארים מחוברים בתום השימוש אזי תאלצו לבצע התחברות למערכת על מנת להגיע אל תיבת המסרים. אילו הלינק היה לוקח את המשתמש ישירות אל ההודעה הרלוונטית דיינו, אבל החטא האמיתי פה הוא שההפניה היא אל המסך הראשי של תיבת המסרים. כאמור, עבור אנשים שכמותי אין בעיה לאתר הודעה ספציפית אבל עבור אנשים פעילים במיוחד במערכת לאתר את המסר הרלוונטי יכול להיות בעייתי.

אגב, גם בתוך תיבת המסרים התיאורים הם עלומים – "לפי בקשתך אנו מודיעים לך כי התקבלה תגובה על הודעתך בקישור הבא: [קישור] לצפייה בתגובה לחץ על הקישור.". אילו לפחות כקישור היה מופיע מידע כמו שם הבלוג המדובר, שם הפוסט המדובר או כל מידע אינפורמטיבי אחר, ניחא – אבל הקישור הוא למעשה הכתובת בלבד ותו לא.

שלב שלישי – באנר

זו בטוח דרישה של אנשי המכירות, אבל אחת המעצבנות, די לטרטר את המשתמש במערכת. תנו לראות את התוכן בבקשה – יש ללחוץ על לדלג או להמתין לטעינת העמוד.

שלב רביעי – הצגת ההודעה
זו הנחלה המובטחת, סוף סוף ניתן לקרוא את ההודעה, בערך. בוודרפרס למשל, ניתן להגיע אל תגובה ישירות בעזרת הוספה של #comment-X בסוף הקישור. במקרה כזה יפתח החלון ישירות על התגובה הספציפית, בתפוז לעומת זאת הלינק מפנה אל הדף עצמו ועכשיו המשתמש צריך לגלול על מנת למצוא את התגובה שלו ואת התגובה אליה. אם מדובר בבלוג נידח עם מיעוט תגובות אין הרבה בעיה, אבל בבלוג פופולארי עם כמות תגובות מכובדת, האיתור הזה יכול להעיק.
במערכת הפורומים יש מספר צבעים לכותבים – כחול למנהלים, אדום לנציגים / מכובדים, שחור לכל הכותבים. עבור משתמש מחובר יוצג שם המשתמש שלו בכיתוב מודגש (bold) על מנת להקל עליו למצוא את התגובות שלו בעמוד. במערכת התגובות של הבלוגים לא קיימת פונקציונאליות כזו, הכינוי של בעל הבלוג מופיע בצבע, של כל שאר הכותבים בשחור רגיל. די מרגיז בעיקר בגלל העובדה שכבר דרשו ממני להתחבר למערכת ורק כותבים רשומים לתפוז יכולים להגיב בבלוגים.

אז למה זה מעיק
כפי שהוסבר, התהליך של עדכון בבלוגיה מצריך דילוג בין 4-6 עמודים שונים, לעומת בין קליק אחד לשניים במערכת הפורומים (גם הפורומים מציגים לפעמים באנרים בכניסה להודעה דרך קישור). קריאה של תגובה בבלוג מחייבת את המשתמש להתחבר אל המערכת, פעולה שאינה נדרשת בקריאת תגובה בפורומים.
אחת הסיבות הכי מעיקות, היא רמת הנפוצות של גלישה סלולארית. מכשיר האנדרואיד שלי מסתנכרן ישירות מול התיבה של בג'ימייל ומציג את ההודעות, לחיצה על הלינק פותחת את הדפדפן בעמוד הנדרש. אם מדובר בהודעה של פורום הרי שחווית השימוש היא כמעט רציפה, אם לעומת זאת מדובר בתגובה בבלוג, הרי שהתהליך הופך להיות מעיק ואף מייגע – בעיקר שלב ההתחברות למערכת.

בפועל, לא ממש ברור לי מדוע בחרו בתפוז לממשק את התגובות למערכת של תפוז מסרים ולא למערכת של תפוז אנשים מלבד להניח שבגלל שהמערכת של תפוז מסרים היא ותיקה יותר ואחת מנדבכיה של תפוז היה טבעי יותר לתפוז להתממשק אליה ולא למערכת העידכונים במייל. כך או כך מדובר בתהליך פשוט שהפך למסורבל ואף מטרטר.

הפוסט תפוז טירטורים פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מחקר

 

סופו של העכבר?

על פי מחקר של חברת גרטנר, תוך כחמש שנים העכבר ייצא משימוש, ויוחלף על ידי מסכי מגע וחיישני תנועה. יצרניות העכברים טוענות שעוד מוקדם להספיד

הרעיון לממשקי משתמש חליפיים הוא לא חדש, העכבר נמצא איתנו כבר כמה עשרות שנים ולמרות כל הדיבורים, לא עושה רושם שהוא בדרך החוצה. בסרט דוח מיוחד, משתמש טום במסך שקוף ענק המגיב אל תנועות הידיים שלו, מי שהתבונן היטב שם לב בוודאי לכפפות שטום לובש ובעיקר ללדים הזוהרים בקצות האצבעות.

למעשה, המחשב לא יודע לזהות את התנועות עצמן, אלא הוא מתייחס אל הלדים המורכבים על האצבעות. מערכת תוכנה המנתחת את המיקום של כל אחד מששת הלדים (3 לכל יד) ואת המרחקים שלהם ביחד למסך וביחס אחד לשני יכולה לפענח את המשמעות של כל תנועת יד ובעזרת אימון מתאים לספק את התגובות המתאימות.
מדע בדיוני? מופרך? לא ממש, ג'וני צ'אנג לי (בווידאו הבא) פיתח כבר כמה סוגים של מערכות המבוססות על השלט הנינטנדו וי ומדגימות שליטה מרחוק, סוג של "דוח מיוחד" בגירסת אלפא מוקדמת.

גם פריים סנס, סטארטאפ ישראלי, פיתח לא מזמן מערכת מבוססת מצלמה היודעת לזהות את מיקומם של אובייקטים במרחב לאחר כיול קצר ומאפשרת להשתמש בכל בקבוק פלסטיק כהגה למשחק מירוצים (ויש להם יופי של וידאו ביוטיוב, רק שאני לא מוצא אותו, לינק יתקבל בברכה).

כל הממשקים הללו הם בהחלט אפשריים ובשלבי מימוש כאלה ואחרים אבל מה מידת הפרקטיות שלהם? כמובן שזו יופי של טכנולוגיה להדגמות, לחדר ישיבות, לכנס וכיוצ"ב, אבל כמה משתמשים משרדיים / ביתיים באמת ימצאו טכנולוגיה שכזו נוחה לשימוש? האם מישהו חושב שלהדפיס עם הכפפות של טום יהיה נוח? או לחילופין לשלוח את היד בכל פעם אל מסך המחשב רק כי הוא גם מסך מגע?

באותו סטטוס מצויה גם טכנולוגיית הזיהוי הקולי. אני חושב שאי שם בשנת 2002 הצלחתי להפעיל את פונקציית הזיהוי הקולי ב XP והתחלתי במסע ה"אימון" המפרך. חצי שעה לאחר מכן ואאוטלוק עדיין סירב לשלוח את המייל לקול הפקודה "send" עד שלבסוף נשברתי ושלחתי ידי אל העכבר. את המייל כמובן נאלצתי להקליד כי תמיכה בעברית עוד לא קיימת, אבל כפי שמיקרוסופט הדגימה לנו לפני שנתיים, גם התמיכה באנגלית עדיין רחוקה משלמות.
אבל נניח לרגע שאכן התמיכה הקולית הייתה מושלמת, מישהו רוצה לדמיין איך היה נשמע יום עבודה באיזור של אופן-ספייס? דמינו לרגע את הבאג שנוצר בגלל שמישהו אמר בטעות את המילה if ליד מפתח מבלי שזה שם לב, או את ידיעת החדשות שמכילה קצת מידע על סלבריטאי זה או אחר בגלל ששני העורכים יושבים אחד ליד השני.

אבל אם זה מטריד, נסו לחשוב עוד שניה אחת על ההתממשקות עם המחשב בשיטה הזו – איפה שמים את המיקרופון? יש ארבעה סוגים של מיקרופונים – אלו שעומדים על השולחן, אלו שנצמדים עם קליפס לדש הבגד, אלו שמורכבים ביחד עם האוזניות וכמובן – האלחוטיים.

האלחוטיים הם הנוחים ביותר למשימה הזו כיוון שהם לא כובלים את המשתמש לשולחן העבודה שלו, מצד שני מיקרופון אלחוטי איכותי עולה לא מעט כסף ועדיין יש איתם כל מיני בעיות התחברות / התנתקות. המיקרופון השולחני כופה תנוחת עבודה לא נוחה על המשתמש, ומי שכבר ניסה לעבוד עם אוזניות בוודאי מכיר את השלב שבו באים לקום ומושכים חצי שולחן ביחד עם החוטים. בסופו של דבר, עד כמה שהטכנולוגיה הזו כבר "כאן", היא עדיין רחוקה מאוד מלהיות כאן באמת.

למרות מה שטורחים להציג לנו בסרטי המד"ב, שיטת העבודה הקונבנציאלית עדיין מתנהלת אל מול שולחן עבודה שעליו מונח מסך. אלא אם הבוס שלכם מתעלל בכם באיזה קיוביקאל קטן, זה אומר שיש לפחות כמטר בינכם לבין המסך, מה שמצריך איזושהי תנועתיות כדי לגעת בו. הצורך הזה בתנועה מבטל את רוב ממשקי המסך מגע שכן אנחנו לא באמת נתנדנד לכיוון המסך בכל פעם שנרצה להזיז חלון. גם ממשקי "דוח מיוחד" למיניהם, לא ממש רלוונטיים כרגע שכן המקלדת עדיין מהווה את אמצעי הקלט הראשי שלנו. לצורך העיניין, אנחנו מסוגלים להסתדר בלי עכבר (בקושי רב עבור רוב האנשים, אבל בהינתן המצב הם יסתדרו), שימוש במחשב ללא מקלדת לעומת זאת הוא הרבה יותר קשה (ונכון שיש מקלדות וירטואליות ועדיין…). הצורך לתחזק שני אמצעי קלט בו זמנית, הופך את רוב אמצעי הקלט ה"חדשניים" ללא רלוונטיים למשתמש הביתי / המשרדי.
גם הזיהוי הקולי לא יבוא כל כך מהר ובטח שלא יחליף את המקלדת והעכבר אלא לכל היותר יבוא כתוספת (לפחות בשלב הראשון). הכבילה למחשב, ביחד עם הצורך בסביבת עבודה שקטה, תרגול אינטנסיבי של המשתמש בכל מעבר בין עמדות. כמובן שהעובדה שהמחשב מקבל "הכתבה" ולא "מבין" את הטקסט גם היא בעייתית, ונראה אתכם מצליחים לגרום למחשב להבין את ההבדל בין עט, את ועת או בין sheep ל ship.

כן, יש מצב שבו העכבר יעלם בעוד שנתיים או שלוש, זה לא לגמרי מופרך, אבל רוב הסיכויים שזה יקרה ע"י טכנולוגיה אחרת, משהו שאנחנו עדיין לא מכירים גם לא מסרטי המד"ב למיניהם. אבל עד שזה יקרה, לא נראה לי שהעכבר יעזוב אותנו כל כך מהר.

הפוסט אל תספידו את העכבר פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

והנה הטריק השני, שהוא אפילו קצת נבזי לדעתי, משתמש מגיע אל דף פרופיל ורואה תמונה שעליה סמל של פליי. זה נראה מעניין ולכן לוחצים על הפליי – פשוט כי ככה התרגלנו. אם יש פליי ולוחצים עליו הציפיה היא שהסרט יתחיל להתנגן.
טעות! רוצה לראות את הסירטון? אין שום בעיה, אתה רק צריך להוסיף את האפליקציה קודם ואז תוכל לראות את הסרטון.
אז לוחצים על הוספה, מבלי כמובן לטרוח לבדוק את רשימת הצ'ק בוקסים ואיזה הרשאות היא מעניקה לאפליקציה בחשבון ומצפים לראות את הסרטון.
רגע, חברים יש לך? הנה מגיע מסך הזמנת החברים לאפליקציה. זה לא מעניין כרגע אז לוחצים על Skip ומקווים לקבל עכשיו את הסרטון.
לא, עדיין לא! האפליקציה כל כך מסובכת שקרוב לוודאי המשתמש ירצה לראות את סרטון ההדרכה שהכינו עבורו. גם פה לוחצים על Skip ומגיעים … (איזו הפתעה) לדף הראשי של האפליקציה.
רגע, ואיפה הסירטון שרצינו לראות? בשבילו צריך לחזור 4 דפים בדפדפן. משתמש ממוצע היה מצפה שאחרי כל הסיוט הזה בשלב הזה לחיצה על הפליי תנגן את הסירטון. מופרכות משהו ההנחות של המשתמשים, במקום זה נעביר את המשתמש לעמוד חדש כדי לראות בו את הסירטון.
רציתם לראות את הסירטון הזה ואת הסירטון הבא? חיזרו עמוד אחד לאחור בדפדפן ושובו על התהליך.

ואם לא בא לי?

הכל טוב ויפה בהנחה שהמשתמש באמת מעוניין להוסיף אל חשבונו את האפליקציה, אבל מה אם הוא לא? שימו לב למסך הוספת התוכנה משמאל, רואים את כפתור ה Add Funwall? בטח שרואים, אי אפשר לפספס. ללינק ה Cancel שלידו שמתם לב? יחי ההבדל הקטן, מאוד קטן יש לאמר.
אז אני לא מעוניין להוסיף את FunWall לאפליקציות שלי ולכן כפתור ה Cancel קורץ לי, אם כי לגמרי לא ברור מה אמור לקרות ברגע שאלחץ עליו.
ישנם שני תרחישים מוכרים ואפשריים לכפתור Cancel, למעשה רובנו מכירים אותם דווקא ממסכי הכניסה לאתרי הפורנו. בהודעת ה"אתר זה מכיל תוכן פורנוגרפי, האם אתה מעוניין להיכנס / האם אתה בגיר?" שהיו מלווים בשני כפתורים (שווי גודל) האחד אמר כן והכניס את המשתמש לאתר והשני אמר לא. לכפתורי הלא היו שתי התנהגויות אפשרויות – או שהם תפקדו ככפתור back והחזירו את הגולש לעמוד ממנו הוא הגיע, או שהם העבירו את הגולש לעמוד פנימי של האתר שהציע מה שהציע והפנה החוצה.
כך גם עם funWall, לא רוצה את האפליקציה? לחץ על Cancel וההיגיון אומר שאו שנעביר אותך חזרה אל העמוד שממנו באת, או שפשוט ניתן לך לצפות בסירטון בלי להוסיף את האפליקציה. האמת, בצורה עצובה למדי, היא שכפתור ה cancel של FunWall לא עובד באף אחת משתי הדרכים שציפיתי או אפילו בדרך אחרת שמישהו אחר חשב עליה ואני לא. במקום זה, בוחרת האפליקציה באסטרטגיה של שכנוע בעזרת התשה. מה זאת אומרת? מי שילחץ על כפתור ה Cancel יחזה בטעינה של עמוד חדש שיכיל, ובכן, את מסך ההוספה של FunWall. למעשה, כפתור ה Cancel פועל כאיזשהו סוג של כפתור Refresh. לא למסך הקודם, לא למסך הבא אלא מעביר מחדש אל המסך הנוכחי.

בסופו של דבר, או שהגולש יחטוף את הג'נענע ויסגור את החלון או שהוא יוסיף את האפליקציה, כך או כך – לפחות שיגענו אותו קצת ואם הרווחנו עוד משתמש, מה טוב.

הפוסט Cancel? לא באמת לוחצים על זה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

הערה: בגלל עומסים, יש לאתר נטייה לקרוס מדי פעם, שווה לבדוק מחדש אם הלינק לא עובד.

הפוסט חווית הצפייה משתדרגת פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה