שלב ראשון – זו הפעם הראשונה שאתה מתקין לינוקס. ההתקנה כמובן נכשלה, אתה מחליט לחזור לחלונות ומגלה שההתקנה גם פירמטה את המחיצה של חלונות. אתה מפרמט את המחשב ונשבע שלא לגעת יותר בלינוקס.

שלב שני – זו הפעם השניה שאתה מתקין לינוקס, הפעם טרחת לשים לב לחלוקה נכונה של המחיצות, הלינוקס עולה כמו שצריך, אתה מפעיל את הדפדפן ואין לך אינטרנט. אתה מאתחל בחזרה לחלונות רק בשביל לראות "איך מסדרים את זה" ונשאר שם.

שלב שלישי – הסתדרת עם הגדרות האינטרנט, עכשיו נשארו לך המדפסת, הסורק, הקורא כרטיסי זיכרון USB ושאר אביזרי חומרה ביזארים. אתה מבזבז על זה יומיים שלמים ובסוף אתה מסוגל להדפיס משהו. אתה פותח את הדפדפן, האתר השלישי ברשימת הקריאה שלך דורש אקספלורר בלבד. אתה מאתחל לחלונות ונשאר שם עד להפסקת החשמל הבאה.

שלב רביעי – אתה מנסה להחליף את הדרייבר של כרטיס המסך, לאחר האיתחול אתה מגלה שהממשק הגרפי לא עובד יותר ואתה תקוע עם טרמינל. אתה מוריד מחדש את ההפצה העדכנית ומתקין מחדש – איבדת את המשתמש שלך, את כל הקבצים שהוא שמר ואת כל ההגדרות. אתה חוזר לשלב השלישי ומקלל במשך יומיים.

שלב חמישי – אתה מנסה לעשות את הטעות של השלב הרביעי עוד פעם אבל בלי הטעות. הפעם אתה לא לוקח סיכון ומכין מראש רשימה של פקודות טרמינל. המערכת כמובן קורסת ואתה נעול מחוץ לממשק הגרפי. אתה שולף את התדפיס עם הפקודות ואז מגלה שאתה לא זוכר איזה קבצים החלפת. אתה חוזר לשלב השני, הפעם טורח להגדיר את המשתמש שלך במחיצה נפרדת כדי לשמור על כל החומר. שלב שלוש עובר בזריזות כי אתה כבר מתורגל אתה מבטיח לעצמך לא לחזור על השלב הרביעי.

שלב שישי – אתה חוזר על השלב הרביעי, הדפסת מחדש את הפקודות לטרמינל, רשמת את כל השינויים שעשית בקבצים והעסק קורס. אתה שולף את רשימות השינויים ודף הפקודות ויוצא לעבודה. פתאום אתה מגלה שלא גיבית את הקבצים הישנים ולערוך קבצי הגדרות בממשק טרמינל זה לא כל כך סימפטי. אתה מברך על ההחלטה שלך לשמור את המשתמש במחיצה נפרדת ומתקין מחדש. בתוך שעה הכל מסודר מחדש. כל הקבצים וההגדרות נשמרו, אתה מבסוט ומחליט להסתכן שוב בשלב הרביעי.

שלב שביעי – הדפסת את רשימת הפקודות, רשמת את הקבצים ששינית, שמרת עותק של הקבצים ששינית, אתה מעדכן את הכרטיס מסך ומאתחל. הממשק הגרפי כמובן קורס. אתה שולף את ערימת הדפים ומבזבז חצי שעה בלהבין איזה מהם רלוונטי ומה הדפסת בפעמים הקודמות. 20 דקות לאחר מכן הצלחת לשחזר את הממשק הגרפי למצבו הקודם.

שלב שמיני – אתה קורא את ההוראות ומבין איפה טעית. אתה מתקין את הדרייבר כמו שצריך ומאתחל את המחשב. אתה עוצם עיניים, משלב אצבעות (בידיים וברגליים ביחד), מתפלל (מבטיח לחזור בתשובה, לתת מעשר, לשמור נידה, להפריש חלה ולקדש את השבת) וזוקף אוזן לשמוע את הצליל של מסך הפתיחה. הפעם זה עבד, לשמע הצליל המוכר אתה פותח חצי עין כדי להציץ. אתה משחרר את האצבעות (בידיים וברגליים), שוכח מהתפילות (מפטיר בלב, תודה אלוהים אבל לא משנה – כבר הסתדרתי) ומתחבר למערכת.

שלב תשיעי – אתה שאנן, מתחיל להתקין כל מה שזז אפילו אם זה בבטא, אפילו אם זה מגיע ממקור מפוקפק, אפילו אם אתה לא ממש צריך את זה אבל זה מגניב. המחשב כמובן קורס, אתה מקלל ומאתחל חזרה לחלונות.

שלב עשירי – אם הגעת עד לפה, אתה כבר לינוקסאי בנשמה ואתה לא מתכוון לעזוב. האתר דורש אקספלורר? אין שום בעיה, אתה תעדיף לבצע אמולציה של אקספלורר בwine במקום למצוא תחליף או לאתחל לחלונות.

הפוסט הלינוקסאי – שלבי התפתחות פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מנהל: טוב, הפרוייקט כמעט גמור, אני רוצה שדני ויוסי יכתבו בבקשה את מסמכי התיעוד
דני: מה תיעוד? מה לכתוב?
יוסי: כן, עזוב אותך, בוא נפתח להם וויקי – שישברו את הראש.

מנהל: וויקי? מה וויקי באמצע הפרוייקט?
דני: זה פשוט אנחנו בונים את העמוד ומספקים הוראות התקנה בסיסיות ואפשרות עריכה
יוסי: כן, וכל מי שמצליח יבוא להוסיף שורה או שתיים על הדרך שהוא בנה את זה.
דני: תוך חודש חודשיים יש לך גם תיעוד, גם שאלות נפוצות וגם טיפול בכמעט כל המערכות המוכרות
יוסי: וזה יהיה זמין בהמון שפות ונגיש לכולם – והכי טוב, אם זה יתרסק כולם יאשימו את הכותב בוויקי ולא אותנו

מנהל: אבל למה לדעתכם שמישהו ירצה לכתוב אצלנו משהו בכלל?
יוסי: נו בחייך, זה הכל עניין של הכבוד.
דני: קצת כמו לרוץ לספר לחברה אחרי הפעם הראשונה עם בחורה.
יוסי: כן, יש תחרויות כאלה – מי יהיה הראשון שיעלה סירטון ליוטיוב, מי יהיה הראשון שיצליח, מי יהיה הראשון שיכתוב ערך
דני: ואל תשכח – מי יצליח לכתוב ערך שאף אחד לא ישכתב.
יוסי: כן, בדיוק – סמוך על החננות האלה של המחשבים שהם גם יעשו לנו את העבודה, גם יעשו את הבדיקות וגם יבדקו התאמה לכל המערכות
דני: והכל בחינם.
מנהל: < חושב לעצמו> מעניין אם יש גם וויקי תכנתים.

כל הקונספט הזה של הוויקי כבר מתחיל לצאת מהחורים, זה פרץ למודעות עם וויקיפדיה ועכשיו כמעט כל פרוייקט שמכבד את עצמו מחזיק וויקי משלו. השלב הבא יהיה לראות את קופת החולים שלכם פותחת וויקי משלה שיאפשר לגולשים לשכתב את מה עושים כשלתינוק יש חום ולסבא יש פריחה. הצרה עם וויקי היא שהמערכת מאפשרת לכל אחד לכתוב מה שהוא רוצה, אם אין על זה פיקוח מקצועי אי אפשר לדעת מה יקרה – בערך כמו לתת לחולה אנטיביוטיקה אחרי ששאלתם בפורום הורים מה עושים כשלילד יש חום והוא משלשל – רק כי שלושה גולשים אחרים אמרו לכם.

פעם בכמה זמן אני מנסה להתקין שוב את הסביבה הגרפית על האובונטו שלי. בעבר הצלחתי לעשות את זה על הלפטופ, לרוע המזל אחרי שידרוג כלשהו למערכת זה הפסיק לעבוד. בינתיים ניסיתי להתקין את זה על המחשב השולחני מספר פעמים, בעודי עוקב אחר ההוראות בבלוג זה או אחר – ויוק, נאדה, שום דבר. X נעלם כמו שהתבקש, X עלה מחדש כמו שהתבקש, ביצעתי לוגין כמו ש X ביקש והופס – השולחן עבודה שם אבל הכפתורים לא עובדים, או לא קיימים, או שיש הכל אבל אי אפשר להזיז וכדומה. פעם אחר פעם קיפלתי את כל השידרוגים וקבעתי מועד אחר להתקנה… כשיהיה לי זמן.

לפני שלושה ימים, בעודי מהגג על תלאות ההתקנה של קומפיז (המערכת הגרפית הקודמת) מעל לכוס גינס, נזף בי חבר טוב ואמר – תגיד, אתה בסדר? לא שמעת עדיין על בריל? נזוף כולי רשמתי את השם על מפית ודחפתי אל מעמקי הפאוץ' תוך כדי הבטחה לעצמי לבדוק את הנושא כשהחמרמורת תפוג לה. יומיים לאחר מכן מצאתי את הפתק וניגשתי לראות במה מדובר.

חיפוש קצר בגוגל הביא אותי לדף הוויקי של הפרוייקט וקריאה זריזה הספיקה לי כדי להחליט – יאללה מתקינים. שיטוט קצר במדריך העלה סקריפט מוכן – שגר ושכח. שיגרתי, איתחלתי ושכחתי מהלינוקס. תהליך האיתחול נראה בסדר בערך עד השלב של הכניסה לממשק הגרפי, כשלפתע החלו לקפץ להן הודעות שגיאה בכל מקום – לא מוצא את קובץ ההגדרות, שגיאת דרייבר, עוד שגיאה, עדיין לא מצאתי את הקובץ הגדרות וכן הלאה. בפעם האחרונה שהממשק הגרפי הלך לי לאיבוד זה גרר פירמוט של המחשב והתקנה מחדש (ועבור הלינוקסאים שביננו – לפחות את home/ שמרתי על מחיצה נפרדת) הפעם החלטתי לנסות שיחזור. שעה מאוחר יותר כבר ישבתי עם הסקריפט מודפס ומוכן בידיי, אחרי שלוש שעות נוספות הצלחתי לאתר בעזרת שורת הפקודה את כל הקבצים ששונו על ידי ההתקנה ולשחזר אותם למצבם המקורי. בשעה הרביעית כבר הייתי שוב בסביבה הגרפית – ובמעין צחוק קוסמי שכזה ראיתי איך החלונות מפזזים לי בתלת מימד על המסך – רק ללא הכפתורים או שורת המצב. סגרתי את העסק – לפחות עד שבת הבאה.

הפוסט עזוב אותך, בוא נעשה וויקי פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

הסיפור של גארי מתחיל כנראה בצורה דומה לסיפור של ג'יזליין ראזא המוכר גם בכינוי "ילד מלחמת הכוכבים". עוד סרט שנעשה באופן פרטי והפך להיות בדיחה ויראלית ושוב הקורבן – ילד שמנמן שמשתעשע מול המצלמה וזה די נחמד – כי הכי כיף לצחוק על שמנים.

רק שבניגוד לג'יזליין, גארי החליט לנצל את ההייפ שנוצר סביב הסירטון שלו כדי להתרומם מקרקעית הביצה האינטרנטית והפיק לעצמו סרטון חדש.

ולא רק לסירטון חדש דאג לעצמו גארי אלא גם לאתר שלם המציג אותו כגיבור התרבות NewNuma ומציע תחרות עולמית עם פרס כספי, מידע נוסף, סרטונים נוספים ואפילו – לרכוש את האוזניות המפורסמות.

ולקינוח – ווידוי אישי של גארי על בעיית המשקל שלו, כולל עקיצה הדדית לג'יזליין

הפוסט גם לשמנים יש סוף טוב פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

ברכותי, אתה בחברה טובה, כולנו גנבים, כולנו פיראטים, כולנו פושעים ואנחנו ממש ממש לא מתרגשים מהרעש שמסביב. האמת, למה שנתרגש, או שנחשוש? האם באמת עשינו משהו רע?

בוויכוח שהיה לי באחד מפורומי הטלוויזיה ברשת יצאו הגולשים כנגד הלגיטימיות של הורדת סדרות ברשת. הייתי רוצה להגיד שהייתה שם קשת שונה של דעות, שנוצר איזשהו בידול בין התשובה של פלוני לאלמוני או לפחות איזו נקודה קלה של חוסר הסכמה. יוק, נאדה, גורנישט – שום דבר – שטיפת המוח ה"מוסרית" חדרה עמוק מדי וכולם ידעו לדקלם כמו זומבים את אותו התקליט השרוט – אתה גונב, בגלל אנשים כמוך אין תוכן בחברות הטלוויזיה והמחירים שנגבים מהמנויים כל כך גבוהים.
היתכן? האם העובדה שהורדתי את הפרק האחרון של נמלטים זו הסיבה שבגינה גובה ממני חברת HOT בסביבות ה 240 שקלים לחודש? והרי בכלל מדובר בסדרה שמשודרת ב YES. או אולי זו בדיוק הנקודה, אני רואה סידרה שמשודרת ב YES אבל משלם את הכסף ל HOT – ומה עם החלק של יס.

לא חייב לכם שום דבר
אמרה את זה בזק בצורה היפה ביותר – אתם לא צריכים רוחב פס בשביל לקרוא אימייל או לראות סרטונים ביוטיוב, אתם צריכים רוחב פס בשביל להוריד סרטים מהרשת. אגב, בצורה "משעשעת" למדי, בזק היא אחת מבעלות השליטה בחברת YES, אותה חברה שכביכול "נפגעת" כשאתם מורידים. גם חברת HOT לא חפה מפשע והיא מספקת לכם את אותו רוחב פס כדי שתוכלו להנות מעולם שלם של הורדות בחינם, בזמן שאתם מחוברים לטלוויזיה שלהם. בסופו של דבר, לא משנה אם קוראים לך HOT YES או בזק – מן הסתם אתה עכשיו בדרך אל הבנק עם צ'ק שמן בכיס – איך שלא מסתכלים על זה, עשית קופה על הגולש.

jus primae noctis

לפני שנים רבות, היה חוק (שעצם קיומו מוטל בספק כיום) המוכר בין היתר בשם "חוק הלילה הראשון". אותו חוק הקנה ללורד – בעל האדמה, את זכות ביתוק הבתולין של תושבות האדמה. למעשה, הייתה זו זכותו המלאה של האציל להופיע בליל החתונה ולדרוש את הלילה הראשון עם הכלה שכן בהיותה גרה על אדמתו היא נחשבה כרכושו.

תפקידו של החוק הוא להגן על החלש, על זה שאין לו את הכוח להתגונן בפני הבירוקרטיה, בפני השחיתות ובעיקר בפני סוללות עורכי דין משומנות היטב. לרוע המזל, אותם חוקים שאמורים היו להגן עלינו, כבר מזמן אינם מגינים עלינו, המחוקקים שלנו, אלו שאנחנו בחרנו, סרחו אחרי הכסף ומכרו את הצדק לכל המרבה במחיר. התוצאה – החוק לא מגן עליכם, הוא מגן על החזקים מפניכם – מדוע?

כלום לא השתנה
חוק הלילה הראשון הוא לא ההקבלה היחידה שניתן למצוא בין ימי הביניים אל ימינו אנו. האצילים של אותם ימים הקיפו את הטירות שלהם בחומות אימתניות וטרחו להעניש בצורה פומבית את ה"חוטאים" או ה"פושעים". עצם ההלקאה הפומבית היוותה גורם מרתיע – מעין – זה מה שצפוי לגנב, היזהרו. האם כל כך קשה למצוא את ההקבלה לבין מסע הציד שעורת RIAA ברחבי ארה"ב כשהיא תובעת על כל צעד ושעל ולא מרחמת אפילו על קשישים או ילדים קטנים?

כל השטח סביב האחוזה רכושו של האדון, כך גם כל מה שעל אותו השטח. רצית לעבוד את האדמה – אתה לא יותר מאשר הרכוש של האדון שמשתמש בשטח של האדון. לא מתאים לך? מצטערים – הסכם השימוש הוא לא בר עירעור – אי הסכמה לא תאפשר שימוש, קצת מזכיר את המסך הזה שמופיע לפני כל התקנה של תוכנה.
הנושא הזה של רכוש והרשאות שימוש, היו בין היתר הגורמים ליצירתו של חוק הלילה הראשון, שהרי אם את חיה על אדמתו של האדון הרי שאת רכושו של האדון – והאדון יכול לעשות ככל העולה על רוחו ברכושו.
אבל הנושא של הרשאות השימוש באדמה מזכיר גם את נושא ה DRM למיניהם – קניתם שיר באיטיונס? הוא שלכם כל זמן שאתם משתמשים בו בשביל א, ב וג'. אפל לא מרשה לכם לעשות איתו שימושים מסוג ד' או ה' גם אם ממש ממש מתחשק לכם.
שכרתם ממיר מ HOT או YES? אתם תראו מה שאנחנו נבחר ומתי שאנחנו נבחר. מי מכם שמשתמש במקס של יס או במג'יק של הוט בוודאי הבחין בכך שאין שום אפשרות (לגיטימית לפחות) לבצע גיבוי של הכונן הקשיח של הממיר. הקלטת תוכניות ואתה רוצה לצרוב אותן על DVD כדי לפנות מקום בכונן? שכח מזה – אנחנו לא מרשים לך.

המהפכה
הענישה של ימי הביניים (ושל ימנו אנו גם כן) היא יעילה כל זמן שהיא מופעלת כנגד הפרט הבודד ודואגת להוקיע אותו בציבור. הגנב של ימי הביניים לא בהכרח היה גנב, יכול להיות שהוא בסך הכל גנב פת לחם כי הגיע למצב שלא הייה לו לחם. ההפרדה שבין הפעולה למניע, ההתמקדות בפעולה והשקטת המניע הם שהופכים אדם רעב ללחם לפושע. מצד שני, ברגע שבו הבינה האוכלוסיה שהיא לא רואה את האמת אלא את מה שמציגים לה את התפיסה של האדון לאמת, יצאה לדרכה המהפכה.
בניגוד לתפיסה של "פושע" והענשתו שהייתה פעולה קלה יחסית, קצת קשה להתמודד מול כפר שלם שקם על אדונו. המהפכה הצרפתית, היא אחת הדוגמאות הטובות לכך וכמות ה"אצילים" שאיבדו את ראשם רק כי לעם נמאס להיות משרתים היא גדולה.

אבל מה איתנו? מתי אנחנו נפנים סוף סוף שאותם אנשים שטורחים לקרוא לנו גנבים או פיראטים לא באמת דואגים לאמנים או ליוצרים אלא לכיסם הפרטי בלבד?

לשנות את הדעה
הגורם העיקרי להסכמה על מונחים כמו "פיראט" או "גנב" כשמדברים על מורידי תוכן מהרשת היא העיתונות. כאשר בעיתון מופיעה ידיעה המציגה את החברות כנעשקות ואת המורידים כגנבים, באופן אוטומאטי הציבור מאמץ את המונחים הללו ומשתמש בהם בעצמו. האם הפיראט הוא אכן פיראט? האם הנעשק הוא באמת נעשק? האמת היא שאלו לא השאלות הנכונות.

ה"פיראט" הזה יכול להיות השכן שלכם, הבן שלכם, אחיכם או אתם בעצמכם. יתכן שהורדתם שיר שאהבתם או שהורדתם פרק מהסידרה שפיספסתם. כל זמן שזה נעשה לשימושכם האישי ואינכם משתמשים בתוכן הזה כאמצעי לצבירת רווחים (למשל על ידי פתיחה של באסטה למכירת סחורה מזוייפת שהורדה מהרשת) אתם עושים שימוש הוגן, לא רק זה – אלא שאתם לא באמת גונבים מאף אחד ובטח ובטח שלא פוגעים באף אחד.

ה"נעשקת" לעומת זאת היא בד"כ חברה גדולה, כזו שמגלגלת עשרות מליוני שקלים בשנה ועסוקה בעצמה בעשיקה של עובדיה (החל מהאמנים והיוצרים וכלה בעובדים מנוצלים של החברה עצמה). אותה חברה, בד"כ תנסה להסביר לכם איך המכירות שלה ירדו בגלל ההורדות הפיראטיות – למרות שהסיבה היא לא הפיראטיות אלא הקפיאה על השמרים, חוסר הנכונות לנצל מדיום חדש ויתרה מזאת – השקעה עצומה של כספים במלחמה באותם "פיראטים".

האשמים האמיתיים כאמור במצב הזה, הם אנחנו – העיתונאים. כאשר במשיכת קולמוס אנו מעצבים את דעת הקהל וקובעים את תוצאות הדיון הציבורי.

מה עושים עכשיו
בדיוק כמו שידענו לקבע את המונחים פיראט בתודעה הציבורית – האם לא הגיע הזמן להפוך את היוצרות? מה יקרה אם מהיום והלאה, כל כתבה שתעלה ותדון בנושאים של הורדות ברשת תפסיק עם הדלגיטימציה של המורידים ועם הסיפורים על הנעשקות המסכנות ותחליף את הכיוונים?
אין הכוונה להציג את האנשים כמעין רובין הודים של העתיד, הרי אין מדובר פה בגניבה מהעשירים על מנת להעניק לעניים, אך מצד שני, לא באמת מדובר באוייבי הציבור.
אולי, אחרי תקופת ריצה שכזו ישתנו המושגים בשיח הציבורי, וההשפעה תתחיל להשפיע גם בתחום החקיקה והמשפט עצמו. אולי, תביעות כנגד אתרים כמו ליונטוורק ודומיהם לא יזכו ללגיטימציה ממערכת המשפט, וגם בקשות לתביעות כנגד גולשים – דוגמת התביעות של RIAA כבר לא תתקבל באותה סלחנות על ידי מערכת המשפט.

קריאה נוספת
אהוד קינן – אליס מתבכיינת
שוקי גלילי – קונספירציית שיתוף הקבצים
דורה קישינבסקי – יום העצמאות של המוזיקה הדיגיטלית

הפוסט להוריד את דגל הפיראט פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מסתבר, שהילדות הלכו לפגוש את החברים שלהן ממיספייס, מבלי לבדוק מי באמת עומד מאחורי אותם דפים, וכשהן גילו שלא מדובר בבחור בן 14 אלא באנס מבוגר ומקצועי כבר היה מאוחר יותר. אם מייספייס היה מציג את הגילאים האמיתיים של האנסים הרי שהמקרים לא היו קורים טוענות המשפחות ולכן תובעות את האתר. אם מר חסון קרא את הכתבה ההיא מן הסתם נמתח חיוך ענק על שפתיו – עכשיו, הם יראו שאני צדקתי.

לא מדברים עם זרים.

אין ספק שבגלל האינטרנט תפיסת הגבולות שלנו השתבשה לחלוטין. פעם, כשהייתי קטן, אמי הייתה טורחת להזהיר אותי לא לדבר עם אנשים שאני לא מכיר ברחוב – הסביבה הקרובה הייתה הסכנה, האיש הרע בב"ש – הוא בכלל לא היווה איום. מאידך, כשפוגשים את ה"איש הרע ברחוב" קצת יהיה לו קשה להזדהות בתור "יעל 15", פריווילגיה השמורה למימד הוירטואלי. אבל כאשר כל אדם יכול לפתוח לעצמו אימייל, ICQ מסנג'ר וכדומה ובחינם, כמו גם לארגן לעצמו דף אישי בקלילות רבה באתר חברתי זה או אחר, והיות וגם הסוטים והאנסים הם בני אדם הרי שהיכולת הזו שמורה גם להם.

ישראל חסון, רוצה לכפות על הישראלים חובת הזדהות בטוקבקים. רוצה לכתוב טוקבק? אין שום בעיה – רק בוא ותגיד לנו איך קוראים לך ומה מספר תעודת הזהות שלך. ומה ימנע ממני לכתוב טוקבק בשמו של ישראל חסון ותחת מספר תעודת הזהות שלו? הרי כל מי שיודע כיצד לדוג ברשת המידע, לא יזדקק ליותר מדי זמן לאתר את הפרטים של מר חסון. אותו דבר בדיוק לגבי דפים אישיים – האם באמת יקשה עלי לפתוח לעצמי עמוד אישי בתור ילדה בת 14? האם באמת מישהו מאמין שיש איזושהי בעיה עם ליצור זהות בדויה? הרי כל אינטרנט קפה או ספרייה ציבורית יאפשרו לכל אדם לפתוח לעצמו עמוד אישי בצורה אנונימית לחלוטין.

לתבוע את האתר? מיותר!
כאשר מגישים תביעה כנגד אתר שכזה, ואין צורך שיהיה זה מייספייס שהרי בקלות יכול היה להיות מדובר בכל אתר היכרויות אחר, הרי יוצאים מתוך הנחה שלאתר צריכים להיות כלים לאמת את זהות משתמשיו, השאלה הגדולה היא – איך עושים דבר שכזה? איך יוצרים מצב שבו אדם א' אינו יכול להתחזות לאדם ב'? התשובה, לרוע המזל, עדיין לא נמצאה, ובארה"ב – מדינה בה מתבצעת גניבת זהויות בקנה מידה עצום, גם אין לכך ממש חשיבות. אנס הוא אנס אך ורק אחרי שהוא אונס, לפני כן – קשה מאוד לאתר אותו. כך גם לגבי רוצח או סתם מתעלל ברשת – אין שום דרך לאתר את החריגים לפני שהם מבצעים את החריגה. ניסיון לבצע חיתוך שכזה יכול להזכיר קצת את הסרט "דו"ח מיוחד" בו נתפסו "רוצחים" ונשלחו אל הכלא על בסיס המחשבה שלהם לבצע רצח.

במילים אחרות, רוצות אותן המשפחות להיעזר בחוק על מנת לחייב את האתר לבצע פעולה שהחוקיות שלה מוטלת בספק ובכך לפטור את עצמן (המשפחות) מהאחריות לילדיהן. כלומר, במקום שאנחנו כהורים נדאג לבדוק מה קורה עם ילדינו ונדאג לחנך אותם בצורה נכונה, נטיל את האחריות על האתרים שבדרך.

ומה יקרה אחר כך? האם יתחיל גל של תביעות כלפי כל מה שעמד בדרך? האם חברת האוטובוסים שהסיעה את אותה קטינה תאלץ לשאת בדין כי היא לא בדקה לאיפה הקטינה נוסעת? האם ספקית האינטרנט תאלץ לשלם גם היא את חלקה על כך שאיפשרה לקטינה גישה לאותה רשת חברתית?
איפה עובר הגבול?
הרשת אומנם חוצה גבולות ויבשות ומהווה מוקד נפלא לפעילות עבריינית. החל מעבירות כספים, דרך עבירות הונאה וכלה בעבירות מין – הכל נמצא ברשת, אבל הכל היה שם גם לפני זה. ובדיוק כמו שלמדנו להיזהר מחוץ לרשת, חובה עלינו להיזהר גם בתוכה. מי שמוריד את כל המגננות, לא יכול לבוא לאחר מכן בטענות על פגיעה ובטח ובטח שלא בהאשמות כלפי הסביבה.

הפוסט איפה עובר הגבול פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

עדיין לא ברור אם זו רק שמועה או כבר הכרזה אבל מדובר כאן על תקליטור בנפח של 300GB, נפח אדיר לכל הדעות. מן הסתם, לפחות בשלב הזה, עדיין לא מדובר במוצר לשוק הביתי. המחירים מוערכים בכ 100$ למדיה ו 15000$ עבור הכונן.

ועכשיו השאלה – 300GB? מה עושים עם זה?

הפוסט דיסק הולוגרפי? פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

ואם כבר מזל נאחס. מערכת ההפעלה וויסטה, זו שהיא הכי מאובטחת והכי, והכי והכי… נפרצה. מיקרוסופט החליטה להאבק בפיראטים מראש ולחייב אקטיבציה מול שרתי החברה כתנאי להפעלת המערכת. והנה, עוד לפני שהחלה ההפצה ללקוחות כבר נמצאה פירצה למערכת.
למעשה, לא מדובר בקראק אלא ניצול של תאימות בין הגירסאות. בהפצה הסופית הוחלפו מספר קבצי מערכת של הויסטה בקבצים מהפצת הבטא וכך, בעזרת קוד אקטיבציה של בטא ניתן לבצע אקטיבציה מלאה למוצר.

הלכה ספינת הדגל? כבר?

הפוסט לזה אני קורא נאחס פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

פופוליסט ראשון – ח"כ ישראל חסון.

לא צריך להרחיב הרבה לגבי הצעתו של ח"כ חסון להגביל את הטיקבוק למשתמשים שיאותו להזדהות והיטיב לנסח מכל – יהונתן קלינגר.

האנונימיות ברשת היא אשליה מתוקה מבחינת הגולש הפשוט, הוא יכול להרשות לעצמו לחתום על טוקבק תחת כל שם ולהיות משוכנע שאיש לא יודע שזה הוא. למעשה, מספיקה פנייה אל האתר על מנת לקבל את כתובת ה IP של אותו הגולש ופניה נוספת לספק תנתץ את אשליית האנונימיות במהירות. גולש מעט מתוחכם יותר, יודע בוודאי שהאתר שומר אצלו את כתובת ה IP וקרוב לוודאי שימנע לכתוב תגובות "מסוכנות" מהמחשב שלו. למרבה המזל, לא חסרים מקומות אחרים מהם ניתן לכתוב תגובות מתלהמות, ביניהן נמנות ספריות, חוות מחשבים של האקדמיה / בית ספר ואפילו מרוב מקומות העבודה. בבדיקה על הלוגים שלה שערכה Xslf, מסתבר שלפחות בחור אחד היה מספיק חכם כדי לחפש סקס ברשת מאחורי כתובת פרוקסי.

איפה הפרקטיות?

בהנחה שתצא הצעת חוק זו אל הפועל, כיצד יתבצע הרישום? האם בעזרת טופס רישום וסימון V ליד "הסתר את הפרטים שלי"?

במשך שנים מסתובבות ברשת גירסאות אלו ואחרות של תוכנות כגון רישומון המאפשרות לקבל את כל הפרטים על כל אדם מעל גיל 18 על פי מספר פרמטרים. מה בדיוק ימנע מהגולש המצוי לאמץ את פרטיו של אדם אחר ובעזרת הסתוות מאחורי פרוקסי אנונימי לפרסם תגובות נאצה? יתרה מזאת, מה ימנע מהגולש מחפש הנקמה להשתמש בפרטיו של אדם שנוא במיוחד עימו הוא רוצה לחסל חשבונות על מנת לפרסם תגובות עמוסות שינאה וזעם אשר יכולות לסבך את יריבו המושבע בחוויה לא נעימה?

נראה כאילו שאלה זו הטרידה את מוחו של אמנון כהן אשר הפגין לרגע שביב של תבונה ודרש זיהוי ביומטרי.

פופוליסט שני – ח"כ אמנון כהן

ח"כ אמנון כהן, החליט כי לא מוצא חן בעיניו נושא הפורנו וההימורים ברשת ויש לחסום אותם כבר בצד הספק. בהיותו נבון יותר מישראל חסון הבין אמנון כהן שני דברים – האחד יש צורך בזיהוי ודאי, השני – הפורנו וההימורים הם אחד מהמרכיבים המבוקשים ביותר ברשת ולכן יש למצוא דרך לאפשר אותם בכל זאת. הפיתרון מגיע כמובן באמצעות זיהוי ביומטרי.

ואיפה הפרקטיות?

ראשית – נושא הזיהוי הביומטרי אל מול ספקי האינטרנט הינו דבר מופרך למדי. כיום, השיטה הנפוצה ביותר (והזולה ביותר) הינה שימוש בסורק טביעות אצבעות. אומנם מדובר ברכיב לא יקר במיוחד אך ההשלכה של הנושא מפחידה במקצת. נכון להיום יש שני גופים המחזיקים ברשותם טביעות אצבעות של אזרחי מדינת ישראל – צה"ל (אשר אוסף טביעות אצבעות מכל מלש"ב) ומשטרת ישראל (אשר מחזיקה טביעות אצבע מכל אדם שנעצר במהלך חייו). הצעתו של של אמנון כהן מעניקה לספקיות האינטרנט כוח המצוי למעשה רק ברשותן של המשטרה וצה"ל.

שנית – כיצד מבצעים חסימה גורפת כנגד פורנוגרפיה והימורים מבלי לחסום תוכן רלוונטי. בתאוריה, ניתן להגדיר פילטר אשר יבצע באופן אוטומאטי הפניה לעמוד על השרת של הספק בכל פעם שכתובת ה URL תכיל מילים "אסורות" כגון sex, אך מה ימנע מהמשתמש להזין באופן ישיר את כתובת ה IP של האתר? כמו כן, כיצד מבדילים בין אתר שמתעסק בפטיש לשדיים לאתר שמתעסק בטיפול בסרטן השד אם שניהם נושאים ב URL את המילה שדיים?

האם חס וחלילה מבקש למעשה השר שהספקיות יתחילו לנתח את תעבורת הרשת של כל אחד מהגולשים ותיירט כל תעבורה לא "הולמת"? שוב נתקלים באותן בעיות בדיוק – מידע על שדיים ועל סקס הוא לא בהכרח פורנוגרפי וגם מפעל הפיס הוא למעשה גוף הימורים. מלבד זאת – בקשה שכזו הינה בלתי ישימה בעליל שכן כוח המחשוב הדרוש על מנת לנטר תנועת גולשים על בסיס קבוע, לזהות בקשות לא לגיטימיות בזמן אמת וליירט אותן על המקום – הוא למעשה, אינו זמין כיום, אך מלבד זאת הינו מהווה פגיעה חמורה בפרטיות הגולש.

בנוסף, חלקו הארי של החומר ה"לא הולם" מסתובב סביב תמונות וסרטונים – ושום אלגוריתם ממוחשב הקיים כיום לא ידע לזהות מעבר חומר שכזה בזמן אמת ולחסום אותו כבר בהתחלה. בל נשכח גם את נושא רשתות שיתוף הקבצים, המחלקות את הסרטים והתמונות לחלקים ומעבירות בכל פעם רק חלק אחר – ומהוות חלק ניכר ביותר מהתוכן הפורנוגרפי ברשת.

פופוליסט (בהסתייגות) שלישי – ח"כ יעקב מרגי

הצעת החוק של ח"כ יעקב מרגי הינה דווקא הנבונה מכל ההצעות המדוברות. ילדים אשר מתאספים בספרייה של בית הספר על מנת לצפות בפורנו. עובדי רס"ר בבה"ד 1 אשר מנצלים את חוות המחשבים של הבסיס על מנת לצפות בפורנו, וכמובן עובדי ציבור אשר מעצימים את כוחו של הביטוי – לשבת במשרד ולגרד בביצים. לרוע המזל – בשורה הפרקטית – הצעתו של ח"כ יעקב מרגי נופלת בדיוק באותן הנקודות בהן נפלה הצעתו של ח"כ אמנון כהן.

– הצעות החוק המדוברות

פופוליסטים רביעי וחמישי – רמון ומופז.

רמון ומופז (שרי ממשלה: משפטים ותחבורה) הגיעו למספר סיכומים ביזארים על חשבון הנהגים הישראלים. כאילו לא מספיקה החקיקה הקודמת אשר נתנה למשטרה סמכות של בית משפט ואת הזכות להפקיע מנהגים את הרכב למשך עד חודשיים, החליטו רמון ומופז להחמיר עם החקיקה וכמובן עם הענישה.

עיקרי הדברים על רגל אחת: תודה באשמה ותשלם פחות, תנסה לגשת למשפט – אנחנו כבר נשחיל לך בהפוכה.

פרקטיקה – במשך שנים מהווה בית המשפט לתעבורה חותמת גומי של משטרת ישראל. לאדם המגיע להישפט בבית המשפט לתעבורה עדיף להודות באשמה או לנסות להגיע קודם לעיסקת טיעון עם התובע המשטרתי שכן ניסיון המאבק במערכת ברוב המקרים יעלה לו יותר מאשר תשלום הקנס וספיגת העונש. הצעת החקיקה הנוכחית, כמו גם החקיקה הקודמת לה, מעמידה את השוטר במעמד של שופט המזכירה בצורה מסויימת את סרט מדע הבדיוני "השופט". בדיוק כמו שמתואר בסרט, מקבל השוטר את הסמכות לעצור את הנהג, להחליט שהוא אשם ולגזור עליו עונש במקום מבלי שהנהג יהיה זכאי להליך משפטי הוגן. אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו? לא בכבישי ארצנו. החקיקות הללו מסוכנות משתי סיבות. ראשית, יש פה פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם (תודה יהונתן), שנית – הגברת הסכנה על הכביש.

אם עד כניסת התקנות החדשות לתוקפן הפחד העיקרי של נהג הייתה שלילה ל 30 יום, הרי שעתה אל תפיסה על הכביש מתווספת שלילת הרכב לעד חודשיים תוך תשלום כבד על הגרירה והאיכסון, ועל פי ההצעה החדשה – גם הליך שיפוט מהיר במקום על ידי השוטר תוך הרתעה מנסיון גישה למשפט הוגן (שגם אם יתבצע בסופו של דבר, לא ימנע את עוגמת הנפש על אובדן הרכב והכסף). הכוונה של המחוקק הייתה קרוב לוודאי ליצור הרתעה שהיא מספיק חזקה כך שאנשים יחשבו פעמיים לפני שהם יעלו על הכביש שתויים או עם רגל כבדה על הגז. בפועל, זה אינו מתבצע ואנשים ממשיכים לעלות על הכבישים ללא שיקול דעת רציונאלי. אך הפעם, הופעתה של ניידת משטרה בזירה, מגבירה את מפלס הסכנה. למרות שהחוק מחייב לעצור לניידת המשטרה, העונש הכבד למדי יכול ליצור גורם הרתעה חזק במיוחד מעצירה שכזו. אותו נהג, עלול להכביד את לחיצת הרגל על הדוושה ולנסות להימלט מהניידת – תוך סיכון חייו וחיי הנוסעים איתו, חיי השוטר, וחיי נהגים אחרים על הכביש.

 לסיכום, ארבע הצעות חוק מופרכות שבינן לבין המציאות אין שום קשר. לנוכח ההצעות הללו אני חייב להגיד שלדעתי, החוק הראשון שצריך לחוקק במדינה הזו זה שכל הצעת חוק צריכה להיות מלווה במחקר מקיף, אפיון מדוייק של הבעיה, מספר הצעות פרקטיות ולבסוף חישובי עלות ותועלת. אאוטסורסינג להצעות חוק יכול להיות פרויקט מעניין.

הפוסט מי נתן להם לחוקק פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מדהים, איך וואלה מוכנים למכור את השם שלהם (שהוא לא טוב גם ככה) לפירסום.

הפוסט למכור את הסבתא פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מצד שני, אב תוקף מינית את ביתו ומקבל 15 חודשים, ואדם אחר מתעלל מינית בקטין ומקבל חצי שנה עבודות שירות.

מישהו אמר משפט צדק?

הפוסט כבר עדיף לאנוס פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה