בתקליטור ההתקנה של אובונטו 8.10 שולבה תוכנה שכל תפקידה להפוך DOK לרכיב בר אתחול המאפשר התקנה. במיקרוסופט עדיין לא אימצו את הגישה הזו ועל מנת להתקין את חלונות 7 צריך לעבור פרוצדורה של הפיכת ה DOK לבר אתחול והעתקה של הקבצים הרלוונטיים.

הפוסט הזה מתייחס להתקנה של Windows 7 build 7000 על גבי Acer Aspire One, עם זאת, לא אמור להיות שוני בשלבי התהליך גם עבור נטבוקים אחרים, לכל היותר יהיה צורך למצוא דרייברים מתאימים לרכיבים הספציפיים. ב build 7000 לא נתמך כרטיס הרשת האלחוטי והיה צורך להוריד ולהתקין את הדרייברים המתאימים, בגרסה החדשה יותר (7045 כמדומני) הכרטיס נתמך בהצלחה.

ההחלטה

ההתקנה של חלונות 7 על הנטבוק נעשתה יותר בשביל ההתנסות והבדיקה ופחות בשביל למצוא תחליף ל XP. בהתחשב בעובדה שעל הכונן גם מותקן אובונטו ולא ניתן היה יותר לייצר מחיצות בכונן הקשיח כדי להתקין את חלונות 7 בתור מערכת הפעלה שלישית החלטתי לפרמט את המחיצה עליה מותקן XP ולהתקין את חלונות 7 במקום. למעשה, המחשבה הראשונית הייתה פשוט לבצע התקנת שדרוג, אך לרוע המזל אי אפשר לשדרג ישירות מ XP לחלונות 7 מבלי לעבור דרך ויסטה בדרך וכך נפל הפור על התקנה נקייה.

גיבוי

למרות שאני כמעט ולא השתמשתי בחלונות XP היה עליו לא מעט חומר, במקור רציתי לייצר קובץ Ghost של המחיצה כדי שאוכל לשחזר את המערכת בקלות אבל Ghost פשוט סירבה להכיר בכונן ה USB החיצוני שלי כמקום אליו אפשר לשמור את הקובץ הנוצר. לבסוף פשוט העתקתי את תיקיית שולחן העבודה ותיקיית המסמכים לכונן חיצוני.
היות ולנטבוק אין כונן CD, יצרו על הכונן הקשיח מחיצה עם קבצי שיחזור מהיר של מערכת ההפעלה כך שבמקרה הכי גרוע ניתן לשחזר את המצב בצורה מהירה ופשוטה.

הכנות

לצורך העבודה יש לדאוג בקרבת מקום ל:
• התקן איכסון USB בנפח של 4 ג'יגה לפחות (תקליטור ההתקנה הוא 2.3 ג'יגה בערך)
• תקליטור התקנה של חלונות 7 (או קובץ ה iso שלו)
• BootSect, USB_prep8 ו PeToUSB – התוכנות הנדרשות ליצירת DOK בר אתחול. (הורדה מכאן)

1. הורידו את קובץ ה rar ופרשו את תכולתו על שולחן העבודה שלכם, אמורות להיווצר שתי ספריות: bootsect ו usb_prep8. חברו את ה DOK והמתינו שהמחשב יזהה אותו. היות וההתקן יעבור פרמוט רצוי לגבות כל תוכן שקיים עליו לפני כן. לאחר הגיבוי יש להיכנס אל ספריית usb_prep8 ולהריץ את הקובץ USB_prep8.cmd. יפתח חלון דוס עם טקסט שבסופו בקשה להקיש על מקש כלשהו שבעקבותיו תקפוץ תוכנת הפירמוט.

2. וודאו שהתוכנה מזהה את ההתקן הנייד, בפעם הראשונה ניסיתי לעשות זאת ממחשב שמריץ חלונות 7 ותוכנת הפירמוט סירבה להכיר בכונן למרות שחלונות זיהתה אותו, במחשב שמריץ XP לעומת זאת לא הייתה בעיה. לפני לחיצה על כפתור ה start יש לוודא שמסומן וי תחת "Enable Disk Format" "Quick Format" ו "Enable LBA (FAT16X)"

3. השלב הבא הוא להפוך את הכונן לבר אתחול, זאת עושים בעזרת תוכנת BootSect. היות ומדובר בממשק פקודה, יש לפתוח חלון פקודה (StartRuncmd) ולהעתיק את השורות הבאות (בהנחה שהתיקייה אכן נפרשה אל שולחן העבודה ושמה לא שונה כמובן)

cd Desktop
cd bootsect
BootSect.exe
BootSect.exe /nt60 X:

במקום X: יש לרשום את אות הכונן שמערכת ההפעלה הקצתה להתקן האכסון הנייד.

4. הכניסו את תקליטור ההתקנה של חלונות 7 לכונן (או פתחו את קובץ ה iso) והעתיקו את כל תכולתו אל ההתקן הנייד.

5. אתחלו את הנטבוק כאשר ההתקן הנייד כבר בחריץ ה USB, לחיצה על מקש F12 כשהמחשב נדלק תקפיץ את רשימת האתחול ממנה יש לבחור את ההתקן הנייד. מכאן, מדובר בהתקנה של חלונות לכל דבר. בשלב הראשון יועתקו קבצים אל תוך הכונן הקשיח שלכם והמערכת תאתחל את עצמה, בשלב הזה צריך לתת לנטבוק לאתחל מהכונן הקשיח ולא מהתקן האכסון הנייד.

התקנת כרטיס רשת אלחוטי

בילד 7000 כאמור לא מזהה את כרטיס הרשת האלחוטי, לצורך כך יש להוריד דרייברים מתאימים מכאן. יש לפרוש את תכולת קובץ ה rar אל הכונן הקשיח, לגשת אל מנהל ההתקנים, ולהיכנס למאפייני כרטיס הרשת האלחוטי (שיופיע עם סימן ! בתוך משולש צהוב עליו). שם יש ללחוץ על כפתור Update Drivers ולבחור באפשרות החיפוש העצמאי במחשב. בחלון שיפתח תופיע שורת כתובת וכפתור חיפוש ומתחתיהם כפתור – Let me pick from a list of device driver on my computer.
ברשימה שתופיע יש לבחור Network Adapter וללחוץ על Next ולאחר מכן על כפתור ה Have Disk ולנווט אל הספריה אליה נפרש קובץ ה rar.
מתוך הרשימה שתיפתח יש לבחור את Atheros AR5006x, חלונות 7 תנסה להתקין את הדרייבר ותקפיץ הודעה שההתקנה נכשלה. אין צורך להיבהל, לאחר איתחול המערכת תזהה כבר את הכרטיס ותאפשר לעבוד איתו.

שיחזור grub

התקנה של חלונות 7 תעלים כל זכר ל grub (או כל מנהל איתחול אחר) שהיה מותקן קודם לכן וכך נמנעה ממני הגישה אל אובונטו. על מנת לשחזר את Grub נזדקק לדיסק האתחול של אובונטו (או כל הפצה אחרת) – שכמובן אמור להגיע על גבי DOK היות ולנטבוק אין כונן CD.
לאחר איתחול אל תוך ה Live Cd, יש לפתוח את הטרמינל ולהקליד:
חשוב: התשובה שתתקבל בתגובה לפקודה משורה 2 תהיה משהו בסיגנון (hd0,1) תלוי כיצד חולקו המחיצות מראש, בשלב 3 יש להחליף את סימני השאלה בתוצאות שהתקבלו בשאילתה הזו.

sudo grub
find /boot/grub/stage1
root (hd?,?)
setup (hd0)
quit 

זהו, בשלב זה אפשר לאתחל את המחשב ומנהל האתחול אמור לחזור על כנו. ההתייחסות להפצת החלונות תהיה כמובן ל XP אבל אין לכך חשיבות, בחירה ב XP תריץ את חלונות 7.

קרדיט:

הפוסט הזה מלקט ידע שנאסף משלושה מקורות שונים:

How to install Windows 7 with a USB flash drive
Get the wireless working in Windows 7 on an Aspire One
How to restore Grub from a live Ubuntu cd.

הפוסט התקנת חלונות 7 על נטבוק פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

טיפול ברשתות

מצד שני, הנטבוק של אייסר מגיע עם כרטיס רשת אלחוטי של atheros שמשום מה אובונטו מסרבת לתמוך בו. לא מדובר על כרטיס חדש שיצא לפני שבועיים אלא על כרטיס ישן שאני סובל מנסיונות ההתקנה שלו עוד מ 6.04 על ה LG. הייתי מצפה שאחרי שנתיים (לפחות) ובהתחשב בעובדה שיש תיעוד בעמודי העזרה של אובונטו לגבי התקנה של הכרטיס הזה שלפחות ידאגו לטפל בזה. ובכן, לרוע המזל עדיין לא עשו כך, וחבל.

התקנה להתקן פלאש
הסיבה העיקרית שחיכיתי ליציאה של 8.10 היא ההבטחה ליצירת התקנה על כונן פלאש. יצירה של הפצת לינוקס שתרוץ מהתקן פלאש נייד היא פעולה מסובכת ומתישה שלרוב מצריכה יותר מדי עבודה. אומנם הפעם האחרונה שלי הייתה עם DSL על התקן פלאש של 128 מגה, אבל זה לא היה כל כך מזמן כך שהחוויה נותרה טראומטית.
ככל הנראה בגלל רמת הנפוצות של מחשבי הנטבוק נטולי כונני ה CD, החליטו באובונטו לצרף לדיסק ההתקנה אפליקציה שמייצרת כונן פלאש בר איתחול שהוא גם live cd. כל מה שצריך לעשות זה להוריד ולצרוב את דיסק ההתקנה, לאתחל איתו מחשב שיש לו כונן CD, להכניס התקן פלאש ריק של 1GB ומעלה ולבחור ב System>Administration>Create a USB startup disk. בתוך מספר דקות המערכת מפרמטת את ההתקן ומעתיקה אליו את הקבצים הנדרשים. לאחר מכן, נותר רק לדחוף את ההתקן לחריץ USB בכל מחשב אחר ולאתחל דרכו. זה מצויין גם להתקנות אבל גם למי שרוצה מערכת שהוא יכול לקחת איתו לכל מקום.

פרטיות

אם אתם פרנואידים (ובצדק) לגבי החומר על המחשב שלכם, מעכשיו ניתן לייצר באובונטו מחיצה פרטית מוצפנת תחת ספריית הבית. הכלי הזה שימושי במיוחד אם יש עוד אנשים שיש להם גישה לתחנה (בעיקר אם יש להם גישת ROOT) או אם מדובר בלפטופ שמכיל מידע חשוב וסודי. תיקיה שכזו, מגינה על המידע של המשתמש גם במקרה של פירוק הכונן וחיבור שלו לתחנה אחרת. שתי מגרעות יש בתכונה הזו, ראשית, העובדה שהיא לא מגיעה מותקנת וצריך להתקינה. שנית, כי גם שלב ההתקנה הוא טקסטואלי.

sudo apt-get install ecryptfs-utils
ecryptfs-setup-private 

הפונקציה השניה היא אפשרות יצירת משתמש אורח, פונקציה מצויינת בשביל מקרי ה"אפשר רק לבדוק אצלך מייל". בלחיצה על שם המשתמש תופיע אפשרות בשם guest session. לחיצה עליה תפתח שולחן עבודה חדש בהרשאות אורח שאינן מאפשרות התעסקות בהגדרות. ניסיון לחזור למסך של המשתמש המקורי, תקפיץ כמובן בקשת סיסמא כך שלא ניתן לחדור אל החשבון.

מה עוד?

חוץ מזה הוסיפו טאבים בסייר, שינו קצת את עיצובי הכפתורים והוסיפו רקע חדש ומגניב, בערך כאן מסתיימים השיפוצים במערכת. כמו שאמרתי, לא סיבה מספקת כדי לשדרג, אני מעדיף להישאר עם ה 8.04 שהיא גירסה לטווח ארוך ולשדרג ב 9.04 שאמורה (כך מספרים) להיות קפיצה משמעותית.

כמה רטינות
א. אופן אופיס נמצאת כיום בגירסתה השלישית, ואקליפס (סביבת פיתוח ל java) נמצאת בגירסה 3.4. עם זאת, למרות שהגירסאות הללו קדמו להשקה של 8.10, עדיין לא טרחו לעדכן את המאגרים של אובונטו בחידושים הללו. נכון לעכשיו, אופן אופיס מגיעה בגירסה 2.4 ואילו אקליפס מגיע בגירסה 3.2.
נכון שניתן להתקין את שתי התוכנות הללו בצורה ידנית בגירסתן האחרונה אבל זה עלול ליצור חוסר התאמה בעתיד כאשר יהיה שידרוגים של המאגרים והתוכנות לא יהיו "רשומות".
ב. הניסיון להכין את ההתקנה בהתקן פלאש הוכרז כהצלחה 3 פעמים. בפעם הראשונה, המחשב טען שאין אפשרות איתחול מההתקן. בפעם השניה הצלחתי לאתחל ואף להתחיל בהתקנה עד שהיא קרסה לי כעבור 27% עם הודעת שגיאה. כשטרחתי להשתמש בפונקציית הבדיקה לשגיאות המופיעה באיתחול התברר שיש קובץ אחד דפוק. רק בהתקנה השלישית, הצלחתי סוף סוף לייצר כונן פלאש עם מערכת הפעלה עובדת.
ג. אם אני רוצה לייצר התקנה בכונן פלאש, אז למה אני בעצם צריך לצרוב CD, זו לא פעולה מיותרת? למה לא ניתן להוריד תוכנה שלוקחת כבר את ה iso ומבצעת את ההתקנה כרצוי.

הפוסט בעיקר קוסמטיקה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מכשיר הסלולר שלי הוא נוקיה N95, מכשיר מצויין שהתחברך בשלל אופציות קישוריות – USB, Wifi ו BT. בנוסף לזה, תוכנת ה Pc Suite של נוקיה מקלה מאוד את החיבור לאינטרנט בעזרת הסלולר תחת חלונות. כל שיש לעשות זה לחבר את המחשב והסלולר, לבחור את הספקית מהתפריט (גם סלקום וגם אורנג' ברשימה) וללחוץ על התחברות. תוך מספר שניות מוקם החיבור לרשת והגלישה היא קלה ופשוטה.

שיטת החיבור המועדפת עלי היא דרך הבלוטות'. כך המכשיר יכול להישאר בכיס / בתיק ולא מתחילים להסתבך עם כבלים. כמובן שניתן לחבר את המכשיר דרך USB, רוב ההגדרות זהות, השינוי העיקרי הוא בסוג הרכיב, בעוד שבחיבור BT הרכיב נקרא rfcoom בחיבור USB הוא יקרא בד"כ ttyACM0.

ראשית, יש לחבר בין המחשב למכשיר הסלולר, רכיב הבלוטות' של אובונטו מאפשר להעביר את השלב הזה בקלות יחסית.
לאחר מכן, נזדקק לשני נתונים על המכשיר – הערוץ שבו הוא משדר וכתובת המאק (mac) שלו. על מנת למצוא את כתובת המאק יש לוודא שהבלוטות' של המכשיר פועל ובר גילוי ולכתוב בטרמינל:

hcitool scan

המחשב יסרוק ויחפש את כל רכיבי הבלוטות' באזור וירשום את שמם ביחד עם כתובת ה mac שלהם.

השלב השני יהיה למצוא את ערוץ השידור וזה נעשה ע"י הקלדה של:

sdptool browse Mac_Address

בתוצאות יש לחפש את הקטע שעוסק ב Dialup Networking

Service Name: Dial-Up Networking
Service RecHandle: 0x10040
Service Class ID List:
"Dialup Networking" (0x1103)
Protocol Descriptor List:
"L2CAP" (0x0100)
"RFCOMM" (0x0003)
Channel: 4
Language Base Attr List:
code_ISO639: 0x454e
encoding: 0x6a
base_offset: 0x100
Profile Descriptor List:
"Dialup Networking" (0x1103)
Version: 0x0100

ושם תחת Channel מצויי מספר הערוץ לשימוש.

השלב הבא, יהיה יצירת רכיב התקשורת, כאמור, דרך בלוטות' הוא נקרא rfcomm והוא יוגדר בצורה הבאה:

sudo gedit /etc/bluetooth/rfcomm.conf

אל תוך הקובץ יש להעתיק את הקטע הבא:

rfcomm0 {
bind yes;
device MAC_ADDRESS;
channel CHANNEL;
comment "nokia ppp";
}

חשוב להכניס את כתובת המאק ומספר הערוץ הנכונים במקומות הנכונים, לאחר מכן לשמור ולסגור את הקובץ.

השלב הבא, יהיה ליצור את החייגן, יש להקליד:

sudo gedit /etc/ppp/peers/cellcom

אני משתמש בסלקום ולכן קראתי לכל הקבצים שלי cellcom, אפשר לתת להם כמובן כל שם אחר, אבל חובה לשמור על השמות הנכונים לכל אורך התהליך.

ובתוך הקובץ

debug
noauth
connect "/usr/sbin/chat -v -f /etc/chatscripts/cellcom-connect"
disconnect "/usr/sbin/chat -v -f /etc/chatscripts/cellcom-disconnect"
usepeerdns
/dev/rfcomm0 115200
defaultroute replacedefaultroute
user "test"
password "test"
nodetach
lcp-echo-failure 0
lcp-echo-interval 0
nomagic
noccp

השורה השלישית והרביעית מהוות הפנייה לסקריפט ההתחברות וסקריפט ההתנתקות, והכיתוב nodetach מסמן האם ברצונכם לקבל את הפלט של הסקריפט לטרמינל (אם לא, יש להוסיף # לפניו)

עבור אורנג': אין צורך להגדיר שם משתמש וסיסמא
עבור סלקום: שם המשתמש והסיסמא הם test

שומרים את הקובץ וסוגרים אותו. לאחר מכן עורכים את סקריפט ההתחברות וההתנתקות.

התחברות:

sudo gedit /etc/chatscripts/cellcom-connect

TIMEOUT 5
ECHO ON
ABORT '\nBUSY\r'
ABORT '\nERROR\r'
ABORT '\nNO ANSWER\r'
ABORT '\nNO CARRIER\r'
ABORT '\nNO DIALTONE\r'
ABORT '\nRINGING\r\n\r\nRINGING\r'
'' \rAT
TIMEOUT 12
OK ATE1
OK 'AT+cgdcont=1,"IP","internetg"'
OK ATD*99***1#
TIMEOUT 30
CONNECT ""

עבור אורנג: יש להחליף את internetg ב uinternet.

התנתקות:

sudo gedit /etc/chatscripts/cellcom-disconnect

ABORT "BUSY"
ABORT "ERROR"
ABORT "NO DIALTONE"
SAY "\nSending break to the modem\n"
"" "\K"
"" "\K"
"" "\K"
"" "+++ATH"
"" "+++ATH"
"" "+++ATH"
SAY "\nPDP context detached\n"

אין מה להגדיר בסקריפט ההתנתקות, הוא אינו תלוי מפעיל.

על מנת להתחבר, יש לפתוח טרמינל ולכתוב pon cellcom (או איך שלא קראתם לקובץ שלכם) ועל מנת להתנתק יש לכתוב poff cellcom.

אם הכל עבד כשורה, פינגים צריכים לעבור, חשוב לבדוק אותם אל מול שרת שאכן מחזיר פינגים כגון השרת של גוגל או וואלה.

אם הכל עובד כשורה הן בהתחברות והן בהתנתקות, אפשר לייצר משגרים ולקבע אותם על הסרגל העליון של אובונטו (או בכל מקום אחר, פשוט מבחינת מיקום הכי נוח לטעמי). אני יצרתי שני משגרים – האחד לחיבור והשני לניתוק, קרוב לוודאי שאפשר לייצר איזשהו סקריפט שיבדוק את המצב הנוכחי ויבצע את הפעולה ההפוכה.

חשוב לציין שהחיבור על האינטרנט הסלולארי מנצל פה גם את יכולות הדור השלישי וגם את יכולות הבלוטות', אלו שני רכיבים זוללי חשמל והתוצאה היא סוללת סלולר ריקה בתוך כשעה. ככה שאם בניתם על להיות מחוברים במשך נסיעת רכבת ארוכה במיוחד, כדאי להצטייד במטען סלולארי ולקוות שיהיה שקע פנוי ברכבת (ברכבות הקומותיים יש בדופן מתחת ומעל למדרגות, בקרונועים יש מעל לכל מושב, ברכבות הישנות יותר אין חשמל, לפחות לא שאני מצאתי).

אם זה לא מספיק, למכשירים הללו גם יש נטייה להתחמם בצורה משמעותית, ככה שלא בטוח שלהשאיר אותם בתוך הכיס של המכנסיים בזמן החיבור זה רעיון טוב.

תמונת פתיח: לפטופ נטוש – CC-By-Sa: zesmerelda

הפוסט אינטרנט סלולארי בלינוקס פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

אז הנה המקבץ הקטן והאישי של הפונקציות שהתחבבו עלי ביותר, אתם מוזמנים להוסיף.

יכולות הגרור והשלך.

מדי פעם יוצא לי להגיב אי שם ברחבי האינטרנט, ולפעמים, אני גם רואה לנכון צורך לצטט חלק מהטקסט אליו אני מתיחס. עד עכשיו הייתי צריך לסמן את הטקסט ולבצע העתק + הדבק כדי לקבל את הטקסט בתיבת הכתיבה. לא עוד, בשוא"ש 3 מספיק לסמן את הטקסט ולגרור אותו אל כל תיבת כתיבה זמינה כדי שהוא יודבק במקום הרצוי.
אבל יותר מזה, אם מדובר באובייקט שמוגדרת לו גם פעילות כגון Hover, אין צורך אפילו לסמן את הטקסט, רק לגרור את האובייקט ולהשליך למקום הראוי.
עוד?
גרירה של תמונה אל תוך שדה טקסט תיתן את הכתובת של התמונה, לינק יספק את הקישור וכיוצ"ב.
אבל זה לא נגמר כאן. גרירה של אחד מהפריטים הללו אל תוך עורך טקסט עשיר (Wysiwyg) פשוט יעתיק את האובייקט כמות שהוא אל תוך ממשק העריכה.
היכולת הזו הייתה קיימת גם בגירסה הקודמת, אבל משום מה היא הרבה יותר אינטואיטיבית בגירסה הנוכחית אם כי אני מניח שזה די תלוי מערכת הפעלה. כרגע אני על חלונות XP ולמרות שזה קורה לא רואים שזה קורה. בלינוקס לעומת זאת, ממש רואים את הגוש הנבחר נגרר לאורך המסך.

ביטול סיגנונות עיצוב

בהתחלה חשבתי לעצמי שזו אשמת הלינוקס שכתבות ב Ynet ובכלכליסט נראות נורא. אחר כך חשבתי שזו בכלל אשמתי שלא טרחתי להתקין את הפונטים של חלונות. בסוף, הגעתי לתובנה שזו לא אשמתי אלא אשמת האתרים שלא טרחו לבדוק שהפונטים שלהם נראים טוב בכל סביבה . בכל מקרה, תחת תפריט View ישנו תת תפריט Page Style שמאפשר לטעון את העמוד ללא קובץ ה Css. מדהים עד כמה התגלית הזו כל כך משמחת אותי בכל פעם שאני טוען כתבה עם פונטים קטנים מדי. אם פעם הייתי מתחיל לשחק עם גודל העמוד (ctrl ביחד עם גלילה בעכבר) עכשיו אני פשוט מבטל את הסטייל והכל נראה נורמאלי.

סרגל הכתובות החכם

בעבר שורות הכתובת ידעו לכל היותר להתעלם מתחיליות נפוצות כגון www או http. זה אומר שאם הקלדתם nana או www.nana בכל מקרה הגעתם אל נענע. הסרגל החדש והמתוחכם יודע לזהות אותיות גם לפי כותרות של עמודים (title). הווה אומר שאם קראתם כתבה על סלולר ותתחילו לכתוב "סלולר" בשורת הכתובת תקבלו את הכתבות המתאימות.

סימניות חכמות.

בשורת הסימניות של פיירפוקס הצטרפה לה תיקיה חכמה שנקראת Most Visited שמכילה את הלינקים הנפוצים ביותר שהמשתמש נוטה לבקר בהם. אל רוב אתרי התוכן האהובים עלי אני מגיע בעזרת הקלדה, מנגנוני ההשלמה האוטומטיים יודעים לזהות את שם האתר לרוב אחרי 2-3 אותיות. מחד, זו סיבה מספיק טובה כדי לא להכניס את האתרים הללו לרשימת הסימניות, מאידך בהתחשב בתנוחת הישיבה שבה אני גולש לפעמים להגיע לאותיות זה די מעצבן. התיקיה הזו באה בטוב.

זכירת סיסמא

בגירסאות קודמות ובדפדפנים אחרים, בכל התחברות לאתר היה קופץ לו פופאפון קטן ששואל – האם לזכור את הסיסמא. ניהול סיסמאות ע"י הדפדפן זה כלי מאוד נוח, אבל מה קורה כשמנסים להתחבר לאתר שלא ממש זוכרים את הסיסמא שלו? יתר על כן, מה קורה אם בגלל חוסר תשומת לב הקלדתם סיסמא שגויה על גבי הסיסמא הנכונה? במקרה הזה הסיסמא הנכונה תאבד בגלל שהסיסמא השגויה תיזכר ע"י הדפדפן. והנה בשוא"ש השלישי הגישה היא הפוכה, הדפדפן מאפשר לזכור את הסיסמא אחרי ההתחברות, כלומר רק לאחר שהמשתמש נוכח לדעת שהסיסמא שהקליד אכן נכונה.

אגב, הערה נכונה של אייל שחר, במקרה של שימוש במנגנון זכירת הסיסמאות, במיוחד אם מדובר במחשב שיש לאחרים גישה אליו, רצוי וכדאי להגדיר את ה Master Password שימנע ממשתמשים להתחבר אל שירותים שלכם או לגנוב את רשימת הסיסמאות.

חוץ מזה
חוץ מכל אלה, הוא גם ממש ממש מהיר, וממש ידידותי למשאבי המערכת. עם זאת יש לו כל מיני בעיות כמו הדרך שבה הוא מציג תמונות בנענע הנוכחית (נפתר בחדשה) או שכבת הפירסום הצפה המעצבנת של Ynet. אבל חוץ מזה – הוא באמת דפדפן נהדר.

עוד לא הורדתם?
רוצים להריץ במקביל גם את 2 וגם את 3?

הפוסט אהבתי לפיירפוקס 3 פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

וכך, ניצלתי יום פנוי אחד והתקנתי על המחשב ההוא את גוגל דסקטופ. הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהתקנתי את התוכנה הזו, (למעשה, ביום היציאה שלה) ואני חייב לציין שקצת התקנאתי. כשחזרתי הביתה, ניסיתי לראות אם החבילה זמינה גם עבור לינוקס ולרוע המזל התשובה היא כן ולא.
בעוד שעבור חלונות ומק כרכו בגוגל את החיפוש והויג'טים יחדיו הרי שעבור לינוקס יש הפרדה. ההורדה הזמינה בדף של גוגל מספקת את מנוע החיפוש בלבד אך לא את סרגל הוויג'טים. ההתקנה של הוויג'טים גם היא אפשרית אך מצריכה טיפה עבודה.

התקנת google desktop search
את החבילה המתאימה אפשר להוריד מהעמוד ההורדות, כאשר ניתן לבחור בין חבילת deb ל rpm. את הקובץ פותחים עם מנהל החבילות שמבצע את ההתקנה.
על מנת להפעיל את התוכנה בפעם הראשונה יש ללחוץ על alt+F2 ולהקליד gdlinux. איקון החיפוש יופיע בראש המסך ולחיצה כפולה על ה ctrl תקפיץ את תיבת החיפוש.

התקנת Google Gadgets

בגירסאות ה 5 של אובונטו, הייתה הבלטה מאוד משמעותית של ה gDesklets שהיו סוג של תשובה לינוקסאית לכל סרגלי הוויג'טים לחלונות. לרוע המזל זה לא ממש עבד, נהג לקרוס, להאט את המחשב ועוד שלל תופעות לוואי. אם בגירסאות 5 זה בלט, הרי שכיום אין במערכת זכר לישום. בבחירה בין gDesklets לוויג'טים של גוגל נכון לעכשיו גוגל זוכה בשולחן העבודה שלי.

בניגוד למנוע החיפוש המסופק בחבילת Deb הרי שכאן ההתקנה מתבצעת דרך סינפטיק / אפטיטיוד. ראשית יש להוסיף את המאגרים הרלוונטיים למערכת ע"י עריכה של sources.list

sudo gedit /etc/apt/sources.list

ולהוסיף אל הקובץ את השורות הבאות:

deb http://ppa.launchpad.net/googlegadgets/ubuntu hardy main
deb-src http://ppa.launchpad.net/googlegadgets/ubuntu hardy main

ולבסוף, עידכון רשימת המאגרים והתקנת התוכנה

sudo aptitude update
sudo aptitude install google-gadgets

לאחר תהליך ההתקנה ניתן לבחור בין שתי אפשרויות הפעלה לוויג'טים של גוגל. הראשונה – מאפשרת לפזר את הוויג'טים בכל מקום שהוא על שולחן העבודה, בעוד שהשניה מייצרת סרגל וויג'טים בצידו של המסך. לכל אפשרות יתרונות וחסרונות משלה, אישית, אני מעדיף את השיטה של סרגל הצד.

על מנת להגדיר את הטעינה של הוויג'טים יש להיכנס בתפריט אל: System–>preferences–>sessions שם, תחת רשימת התוכניות הנטענת באיתחול יש להוסיף את הגירסה המועדפת של הוויג'טים ע"י לחיצה על Add וכתיבה של:
עבור וויג'טים על כל שולחן העבודה: ggl-gtk
עבור וויג'טים בסרגל צדדי: ggl-gtk -s -bg

באיתחול הבא, יטען מנגנון הוויג'טים, מי שלא מעוניין להמתין יכול לשגרו כבר אחרי ההתקנה ע"י לחיצה על alt+F2 וכתיבה של המחרוזת המתאימה.

מקורות וקריאה נוספת:
התקנת וויג'טים באובונטו: ubuntu geek
גוגל ומאגרי מידע ללינוקס – אצל גוגל
פיקסה ללינוקס

הפוסט גוגל ואובונטו פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

הכל התחיל ביום ההשקה של פיירפוקס 3, איכשהו קיוויתי שמישהו טרח לייצר חבילה מתאימה ולהכניס אותה אל תוך מנהל החבילות של אובונטו כדי שאני אוכל לסמן V ולקבל את פיירפוקס 3. אופטימיות כלשהי מסתבר, החבילה הכי עדכנית של השוא"ש במנהל החבילות הייתה עדיין באלפא. בסופו של דבר נשברתי והורדתי את הקובץ מהאתר של מוזילה. מתוך רצון להשאיר בידי את האפשרות לחזור לגירסה 2 באם 3 לא תמצא חן בעיני, התקנתי את החבילה אל מחיצת ה opt וביצעתי הפניה של הקריאות בעזרת dpkg-divert. זה עבד מצויין עד היום בבוקר, או אז קרס השוא"ש וכשהתאושש – כבר היה מסורס. סרגל הלינקים שלי התרוקן, כפתור החזור הפסיק לעבוד, הטקסט בשורת הכתובת לא התעדכן בכל מעבר עמוד, קליק ימני לא תפקד – בקיצור, קטסטרופה.

מזל שהשארתי את הגירסה הקודמת, אמרתי לעצמי בעודי מנסה לבטל את ההפניות ללא הצלחה. עכשיו לא רק שהגירסה החדשה לא פעלה אלא שגם הניסיון להפעיל את הגירסה הקודמת כשל והניב הודעת שגיאה על הרשאות וילדים (child process). עוד קצת משחקים ובסופו של דבר הצלחתי להפעיל בחזרה את הגירסה החדשה תחת המגבלה של הרצה דרך חלון טרמינל. מספר הפעמים שסגרתי בטעות את הטרמינל ובעקבותיו את הדפדפן הראו לי שזו לא הדרך הנכונה.

8.04

הימים בהם רצתי לשדרג את מערכת ההפעלה בכל גירסה חדשה תמו להם מזמן. רק לא מזמן שידרגתי את האובונטו שעל הלפטופ שלי מ 7.04 ל 7.10, זו גם הייתה הגירסה על המחשב השולחני עד היום. אומנם, באובונטו יש מנגנון שידרוג נוח למדי עוד מגירסאות ה 5 שלו, אבל איכשהו תמיד התוצאה הייתה זהה – או שהשדרוג "הצליח" ולאחר מכן המערכת לא הצליחה לאתחל ונאלצתי לבצע התקנה נקייה או שבדיוק כשהתהליך היה ב 99% וכבר ראיתי את הסוף איזו חבילה קריטית הייתה כושלת והמערכת הייתה מבטלת את השידרוג ומשחזרת את המצב הקודם. גם זה לא תמיד עבד ובמילים אחרות – שוב סשנים ארוכים של נסיונות שיחזור. אבל השידרוג מ 7.04 ל 7.10 על הלפטופ הלך חלק והשמועות ברשת אומרות שהשידרוג ל 8.04 הוא יחסית בטוח וככה החלטתי לנסות לבצע שידרוג.

השידרוג כשל, הפעם, למזלי, זה קרה בהתחלה כאשר המערכת הודיעה שאין לי מספיק מקום פנוי בכונן. מעל 2 ג'יגה פנויים צריך בשביל לאפשר שידרוג, היו חסרים לי 300 ואובונטו לא הסכימה. לא קיבלתי אפשרות ערעור, לא נשאלתי אם אני מעוניין לשמור קבצים זמניים במקום אחר – פשוט ולעניין – אין לך מקום, תפנה ואז דבר איתנו.
2 כוננים קשיחים של 80 ג'יגה יש לי במערכת. בפעם הראשונה שהתקנתי עליה אובונטו יצרתי שתי מחיצות בנות 10 ג'יגה כשאחת הייתה מחיצת השורש והשניה עבור home. נפח של 10 ג'יגה נראה לי אז מוגזם, בעיקר בגלל שהמערכת הראשית שלי באותה תקופה הייתה XP ואובונטו הייתה סוג של התנסות (מוצלחת למדי). למרות שמאז כבר ביצעתי מספר פעמים התקנות נקיות הן של XP והן של אובונטו, חלוקת הכוננים נותרה זהה. רק בחצי השנה האחרונה התחלתי לסבול מבעיות של מקום שנפתרה בד"כ ע"י העתקה של קבצים אל אחת מהמחיצות של חלונות (ותודה על התמיכה ב ntfs).
זה בערך היה השלב שבו נשבר לי, נכנסתי אל האתר של אובונטו והורדתי את האימג' של 8.04. בזמן שזה ירד קפצתי אל איבורי ובתוך 10 דקות הייתי בעליו הגאה של כונן ווסטרן-דיגיטל בנפח של חצי טרה (500 ג'יגה ב 350 ש"ח, לא רע).

חג החומרה
המחשב שלי נרכש בשלהי 2004, זה אומר שהוא קרוב לחגוג 4 שנים, זקן בכל קנה מידה של עולם המחשבים. אם בעבר הוא קיבל טיפול יסודי על בסיס חודשי, הרי שכיום הוא נאלץ להמתין לחג החומרה. מדי פעם יוצא לי לרכוש עבורו כל מיני שדרוגים קטנים. לעיתים זה עוד זיכרון, אולי מאוורר חדש, כרטיס זה או אחר וכדומה. כל החומרה החדשה הזו נאגרת על המדף ופעם בכמה זמן, כשיש קצת זמן פנוי אני מכריז על חג חומרה ודוחף את הכל פנימה. בחג הקודם נדחפו פנימה ספק חדש, 1 ג'יגה זיכרון וצורב DVD. הפעם, התווסף הכונן הקשיח והוחלף גוף הקירור של המעבד (פנטיום 4 פרסקוט בסוקט 478 – מעבד נוראי, עם נטיות התחממות וסוקט פרימיטיבי שלא מאפשר שידרוג). קצת הגדרות ב Bios והנה הכונן הקשיח במקום. באותה הזדמנות זכה המארז לפגוש את שואב האבק והוציא מבפנים אבק בנפח של חולדה קטנה – חג החומרה כבר אמרתי?

500
במשך שנים חינכה אותנו מיקרוסופט שהכונן הראשון הוא C, השני הוא D וכן הלאה עד Z (למי שהצליח להגיע עד שם, כבוד). בלינוקס לעומת זאת מעגנים כוננים ותיקיות, אין C או D אפשר (ומומלץ) לחלק את הכונן למחיצות ולקשר בין המחיצות והתיקיות. בעבר כאמור הסתפקתי בלעגן את home למחיצה נפרדת של 10 ג'יגה. את הכונן החדש חילקתי לשלוש מחיצות של 100 ג'יגה (שורש, home ו var) ועוד 200 פנוים שאני עדיין לא ממש יודע מה לעשות איתם. חצי שעה מאוחר יותר אובונטו 8.04 הותקנה, ועליה כבר הותקן שוא"ש 3.0b. עידכון קטן (300 מגה), הפעלה של תמיכה בעברית, וסימון של כל התוכנות החביבות (עוד 550 מגה) ואפשר להתפנק בשנ"צ. עוד נותרו קצת טוויקים קטנים אבל אני כבר מרגיש בבית. נראה לי שהשלב הבא יהיה לרכז את כל החומר משני הכוננים האחרים ולנתק אותם, אני לא באמת רואה איך אני מצליח למלא 660 ג'יגה.

הפוסט 3.0, 8.04, 500 פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

יש לי איזושהי בעיה קונספטואלית עם אוזניית BT, ברמת העיקרון זה אחד המכשירים היותר גאוניים שיש כל זמן שהוא בשימוש, הבעיה העיקרית היא מה עושים איתו כשהוא לא בשימוש. יש כאלה שמשוכנעים שלהסתובב איתה כשהיא תקועה באוזן כל היום זה פיתרון לגיטימי, אומם זה פותר את הבעיה של איפה לשים אותה, אבל אף פעם אי אפשר לדעת האם האדם נמצא כרגע בשיחה או לא ובכלל – זה קצת מגוחך. אחרים ראיתי מסתובבים כאשר היא קשורה אל צווארם בעזרת שרשרת כזו או אחרת, פרקטי בהחלט אבל עושה לי קונוטציה לימים שהיה אופנתי להסתובב עם מוצץ פלסטיק שקוף על הצוואר. בכיס זה אפשרי אבל נוטה להישבר, פאוצ'ים יעודיים לתלייה על החגורה נראה לי מגוחך ובאשר לשים בתיק – כאן בהחלט אובדת היעילות. וכך, בכל פעם שהזדמנה לידי דיבורית שכזו (3 בסה"כ) היא הייתה צמודה אלי למשך מספר ימים ואז הושלכה כלאחר כבוד למגרה.

הרעיון של לחבר את אוזניית הבלוטות למחשב ולהשתמש בה לטובת יישומי VOIP הוא כל כך טרוויאלי ומתבקש, שפלא שאף אחד לא חשב על הרעיון הזה קודם לכן. ניסיתי לעשות את זה בעבר בחלונות XP אבל התמיכה ב BT שם הייתה רחוקה מלהיות שמישה וכל ניסיונותי כשלו. באובונטו לעומת זאת, זה היה קצת יותר פשוט ועבד לא רע בכלל.

התקנות והגדרות

ראשית, יש לבדוק ששירותי האודיו זמינים עבור רכיבי הBT. לצורך כך יש לבדוק שקיים הקובץ audio.service תחת etc/bluetooth. (אם הוא לא קיים, חסרות החבילות של bluez וצריך להתקין אותן).
לאחר ההתקנה, יש לעדכן את רשומות ה ALSA כך שיכירו באוזניה כרכיב קול. למעשה מבצעים פה הגדרה של אוזניית הבלוטות כסוג של כרטיס קול שאליו ניתן לגשת מכל תוכנה שמשתמשת בסאונד (כולל נגני המוזיקה למיניהם, אם כי האיכות תהייה על הפנים הן בגלל bitrate נמוך ואם בגלל שמדובר בצליל סטריאו שיוצא במונו לאוזן אחת בלבד).

$ sudo gedit ~/.asoundrc

אם כבר הוספתם בעבר רכיבים בקובץ יהיה כבר תוכן, אם לא הוא יהיה ריק. בתוך הקובץ יש לכתוב:

pcm.bluetooth {
   type bluetooth
   device 00:21:22:23:24:25
}

כאשר במקום 00:21:22:23:24:25 יש לרשום את כתובת ה mac של אוזניית ה BT (אפשר למצוא בעזרת hcitool scan, רק חשוב לשים לב שהאוזנייה במצב איתור ולא סתם דולקת – הסברים במדריך הרלוונטי לאוזניה שלכם).

עכשיו בעיקרון היה אמור להתחיל החלק המסובך שבו מנסים להתעסק בכל ההגדרות של האוזניה ככרטיס קול דרך הטרמינל, למרבה המזל בחור בשם סטפן גרבר בנה ממשק גרפי משובח בדיוק עבור המטרה הזו וכך מתקינים אותו:

$ wget http://www.stgraber.org/download/projects/ gbtsco/gbtsco_0.2-0ubuntu1_all.deb
$ sudo apt-get install python-bluez bluez-btsco
$ sudo dpkg -i gbtsco_0.2-0ubuntu1_all.deb
$ sudo gbtsco

(בשורה 1 מתבצעת ההורדה של החבילה, בשורה 2 מוודאים חבילות תלויות, בשורה 3 מתקינים ובשורה הרביעית מפעילים – חובה להפעיל כ root).
דרך הממשק הגרפי ניתן בקלות למצוא אוזנייה (למעשה מבצע hcitool scan) ולהתחבר אליה. בנוסף, דרך הממשק ניתן להגיע בקלות אל מסך ניהול הגדרות הקול ודרכו ניתן להגדיר האם אירוע מסויים יועבר דרך כרטיס הקול או דרך האוזניה.

לאחר הצימוד, נותר רק לגשת אל מסך ההגדרות של תוכנת הסקייפ ושם, תחת הגדרות הקול ניתן להגדיר את ההתנהגות של סקייפ בעזרת שלושה פרמטרים. ההגדרה שלי מעבירה את השיחה לדיבורית (שמע ומיקרופון) אבל מוציאה את הצלצול של שיחה נכנסת דרך הרמקולים של המחשב. כמובן שניתן לשנות כאוות נפשכם.

כאמור, אני השתמשתי בסקייפ, אבל ניתן ליישם בעזרת כל תוכנת VOIP אחרת לסביבת לינוקס. חבילת ההתקנה של סקייפ לא יושבת על שרתים של אובונטו אלא על שרתים של סקייפ ויש להוסיף את כתבות השרת שלהם לרשימת המקורות של אובנטו

$ sudo cp /etc/apt/sources.list /etc/apt/sources_bk
$ sudo gedit /etc/apt/sources.list

יש להוסיף בסוף הקובץ את :

deb http://download.skype.com/linux/repos/debian/ stable non-free

ולבסוף

$ sudo apt-get update
$sudo apt-get install skype

בסוף התהליך סקייפ יותקן, יש קצת בעיות לפעמים עם העדכונים שלו, וחלק מהמשתמשים מדווחים שאחרי כל שיחה צריך לסגור אותו ולהפעיל מחדש (לא נתקלתי בבעיה כזו). בסופו של התהליך, כשהמחשב יצלצל כל שנותר לעשות יהיה להרים את האוזניה, לדחוף לאוזן ולהתחיל לדבר.

הפוסט הדובדבן שבקצפת – skype, bluetooth ו ubuntu פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

צימוד מכשירים

על מנת לצמד מכשירים אל המחשב יש לוודא שהרכיב של המחשב הינו בר גילוי. בניגוד להתקנה בסביבת חלונות, בה בד"כ הרכיב גלוי לכל, הרי שבאובונטו ברירת המחדל היא שרכיבים יכולים להתחבר אבל המחשב אינו משדר אות מזהה. כך למעשה, מי שאינו יודע על קיומו של המחשב לא יכול להתחבר אליו. אם זאת, ניתן להגדיר את הרכיב כך שישדר אות מזהה כל הזמן, או לחילופין כך שישדר אות מזהה רק לפרק זמן מוגדר מראש ולאחריו יחזור למצב ניסתר. ההגדרות הללו (ועוד מספר אפשריות שליטה) מתבצעות דרך מסך המאפיינים של התוכנה הזמין בקליק ימני על האיקון שלה בסרגל המשימות.

מאותו מסך, ניתן לשלוט גם על רשימת המכשירים שכבר צומדו בעבר, למחוק אותם, לסמן אותם כמכשירים בטוחים ולהתנתק ממכשירים שמצומדים כרגע.

כאשר מנסים לאתר את המחשב עם רכיב בלוטות' פעיל (סלולרי, מחשב כף יד וכ') תתקבל על המחשב בקשה להקליד קוד צימוד במקביל לבקשה שתופיע על המכשיר המחפש. הזנה של קוד צימוד תואם יאפשר לחבר את המכשירים ויוסיף אותו אל רשימת המכשירים שלכם. אם לא מדובר בניסיון התחברות לגיטימי ניתן לדחותו, לחילופין, אם לא מדובר במכשיר "אורח" (מכשיר שהוא לא שלכם, אלא של חבר וצומד באופן זמני) ניתן להגדירו כמכשיר בטוח ובכך להימנע מהצורך לעבור את הליך הצימוד בכל פעם מחדש.

הבעיה מתחילה כאשר מנסים לבצע צימוד עם מכשיר פאסיבי (כמו למשל אוזנייה אלחוטית) שכן בממשק הגרפי חסר כפתור שמאפשר לבצע סריקה אחר מכשירים. לכן, יש לעבור אל הטרמינל ולבצע את הסריקה בצורה ידנית:

 $ hcitool scan
Scanning ...
        00:1B:AF:B8:DF:53       N2b
        00:0B:2E:5A:C2:09       BC3100

בשורה הראשונה מתבצעת ההפעלה של פקודת הסריקה, החל משורה 3 מתחילה רשימת המכשירים שנמצאו על ידי רישום כתובת ה mac שלהם והשם שהם משדרים. כך למשל ה BC3100 היא אוזניית ה BT שלי ואילו N2b הוא הסלולר שלי.
לרוב, ביצוע הסריקה הזו תאפשר לצמד בצורה אוטומטית את האוזניה ותקפיץ בקשת סיסמא (ברירת המחדל של רוב האוזניות היא 0000).

שליחת קבצים

האפשרות לשלוח קבצים בין המחשב לסלולר וחזרה למשל היא למעשה המהות של בלוטות' אבל לרוע המזל היא אינה מובנית בתוך חבילת ה bluez ודורשת התקנה של שתי חבילות – gnome-bluetooth + bluez-utils (אם אתם משתמשים בגירסה 7.10 רוב הסיכוים של bluez-utils כבר מותקנת, אבל לא מזיק לבדוק). השימוש בחבילות אלה מעניק עוד כמה יכולות, ביניהן – האפשרות לשלוח ולקבל קבצים.

$ sudo apt-get install gnome-bluetooth bluez-utils
$ sudo /etc/init.d/bluetooth restart

על מנת לשלוח קובץ למכשיר ניתן ללחוץ עליו בקליק ימני ולבחור ב "send to". שם, אחת האפשרויות תהיה לשלוח דרך רכיב הבלוטות'. לחילופין ועל מנת להקל על שליחת קבצים למכשירים ניתן ליצור משגר חדש (launcher) על שולחן העבודה ולכתוב בתוכו את הפקודה: gnome-obex-send. גרירה של קובץ אל האיקון תפתח חלונית שתציג את המכשירים הזמינים ותאפשר לבחור את המכשיר אליו רוצים לשלוח את הקובץ.

הפוסט בלוטות ב ubuntu פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מה קרה פה?
אין ספק שההתקנה של אובונטו היא אחת מההתקנות הפשוטות, הקלות והמהירות ביותר שאני מכיר. הרבה יותר מהר מ XP (לא ניסיתי את ויסטה) או קודמותיה, והרבה פחות מסכים ממה שאני מכיר מהפצות אחרות – איתחול, בחירת שפה, בחירת שעון, הגדרה של מחיצות ויאללה – לדרך.

טיפ – היות ואני מעדיף את שפת הממשק שלי באנגלית, עברתי בכל פעם את ההליך המפרך של התקנה מלאה באנגלית ולאחר מכן הגדרת שפה נוספת, מקלדת נוספת וכן הלאה. מסתבר, שאם מגדירים את שפת ההתקנה כאנגלית אבל את המקלדת כמקלדת עברית – מרוויחים פעמיים. גם ממשק באנגלית וגם תמיכה במקלדת עברית.

אחד הפיצ'רים היפים ביותר (שקיימים כבר מהגירסא הקודמת, רק שאז שידרגתי ולא עשיתי התקנה נקייה) הוא ייבוא חשבונות מחלונות. המערכת זיהתה שיש מחיצה נוספת של חלונות, הציגה את רשימת המשתמשים ואיפשרה לייבא את כולם. התוצאה הסופית היא שאובונטו איתחלה כשבמקום הרקע החום המנוכר, מתנוסס לו הטפט המוכר מהחשבון החלונאי שלי. גם ספריית Documents נוספה לה, כולל שיכפול של כל המסמכים, התמונות, הסרטונים וכן הלאה מהמחיצה המקורית.
למעשה, רואים שנעשתה פה עבודה כדי לגרום להגירה קלה ביותר בין המערכות ועל מנת לגרום למשתמשים החדשים להרגיש בבית. חבל שהסימניות מהשוא"ש או הגדרות החשבון שלי בפידג'ין (לקוח IM) לא יובאו גם הן. עוד יותר מצער – שהייבוא הלז לא משך גם את הפונטים של חלונות אל תוך המערכת (חבל שהיא לא באה איתם מראש, או לפחות עם הפופולאריים ביניהם).

אבל זה כאמור – פיצ'ר קדום יותר, ויש כאן עוד כמה פיצ'רים חדשים ונחמדים הרבה יותר.

אפקטי תלת מימד

בהתחלה היה קומפיז, שהתפצל אל קומפיז ובריל שהתאחדו אחר כך מחדש כדי להביא את קומפיז-פיוזן. במשך כמה הפצות נאלצו המשתמשים לקמפל, לעדכן, לאלתר ולקרוא מדריכים מתישים באורך גלותי רק כדי לקבל תפריט רועד או שולחן מסתובב – וגם זה נטה לקרוס / לא לעבוד / לא להתאים / להרשים ואז לקרוס / וכן הלאה.
זהו, לא עוד – סוף סוף, בגירסה זו, שולב הקומפיז-פיוזן בצורה מלאה בתוך המערכת. כל כך מלאה למעשה, עד שלקח לי זמן למצוא איפה מתחבאות ההגדרות.אחרי שיטוטים מרובים, מצאתי לבסוף את ההגדרות מתחבאות (כמה צפוי) תחת system>>preferences >> Appearance
אובונטו מגיעה עם 3 רמות של אפקטים גרפיים.
הראשונה – אפקטים כבויים – למי שלא מעוניין בהם בכלל.
השניה – “נורמלית" שאמורה להציג איזשהו איזון בין מרשים לבין "לא מוגזם". לא תמצאו פה קוביות מסתובבות ושאר דברים מפלצתיים, אבל בהחלט מרגיש יותר מלוטש.
השלישית – מכונה "אקסטרא" ואמורה להציג אפקטים הרבה יותר מרשימים, אך גם דורשת כרטיס מסך מהיר.
האופציה הרביעית – היא האופציה של התאמה אישית והיא לא מופיעה באופן ישיר. על מנת לגרום לה להופיע, צריך להתקין את פאנל הניהול של קומפיז בעזרת הפקודה הבאה:

אגב, למורת שלכאורה מבקשים כרטים מסך מהיר, הלפטופ שלי שמחזיק בכרטיס מסך של אינטל מתמודד יפה מאוד גם עם האפקטים התובעניים ביותר.

ניהול משתמשים
במקום להתחבר ולהתנתק פעמים רבות, מציעה אובונטו ממשק מעבר מהיר בין משתמשים. לא מצאתי בו שימוש רב היות ואני משתמש יחיד על המחשב. למרות שניתן להסיר את זה בקלות יחסית, הרי שעדיין מעצבנת קצת העובדה שלא לקחו את המחשבה הנפלאה הזו צעד אחד קדימה ואמרו – הבה ונציג את המנגנון הלז – רק אם באמת יש יותר ממשתמש אחד.

חיפוש שולחני.
זה לא שמעולם לא היה חיפוש מהיר באובונטו, נהפוך הוא – בכל גירסאות הלינוקס ישנו חיפוש מאונדקס הרבה לפני שהגיעו לכאן מנועי החיפוש ה"משודרגים" של מיקרוסופט או גוגל. גם בגירסאות הקודמות הוא היה קיים, אם כי קצת יותר מוסתר.
השמחה – גישה מהירה, בדומה לחיפוש בדף בשוא"ש, החיפוש והצגת התוצאות מתבצע תוך כדי הקלדה כאשר כל אות נוספת “חותכת” את תוצאות החיפוש המיותרות.
שוב, עליה וקוץ בה. במקום לקבל ישירות את רשימת הקבצים, קיבלתי הצעות לחיפוש במנועי החיפוש השונים ברשת, ורק מתחת לכל הרשימות הללו מצאתי את הקבצים הרלוונטיים שלי. התיקון של זה הוא פשוט ע"י כניסה למאפייני התוכנה ושינוי הסדר בעזרת חיצי המעלה ומטה.
בנוסף לתוצאות מהמחשב, ניתן למצוא גם סימניות של דלישס או אפילו להפעיל פעולות כגון כיבוי, התנתקות ושאר תוכנות ישירות מתוך החיפוש עצמו.

תוספים לשוא"ש
עצוב למדי, אבל עד עכשיו, בכל פעם שהתקנתי מחדש את אובנטו תמיד נתקלתי בבעיה עם התקנה של תוסף הפלאש. מאז שגיליתי את easyubuntu בזמנו תמיד השתמשתי בו כדי להוסיף את הרכיב (למרות שגם במדריך קיימות הוראות, אבל זה הרבה יותר מהיר, עצלן שכמוני). לשם שינוי, הפעם השוא"ש הצליח להתקין את רכיב הפלאש של אדובי ואף ידע להציע רכיב חלופי במקומו. בנוסף לכך, ניתן לפתוח את סינפטיק מתוך השוא"ש כך שתציג את רשימת כל התוספים ברי ההתקנה ותאפשר הוספה שלהם בעזרת תיבת סימון.

מסך, סוף סוף שליטה במסך
עד עכשיו, מי שרצה לשנות את הגדרות התצוגה שלו נדרש להתעסקות בטרמינל, במעבר של מסכי שאלות אין סופיים ולבסוף – לגלות שכלום לא עבד ולהתפלל שהשיחזור של קובץ הגיבוי יעזור. ובכן – לא עוד! סוף סוף, ממשק גרפי לניהול ושליטה במסך. והצ'ופר הגדול ביותר – עד היום כרטיסי מסך עם יציאת SVHS ו VGA / DVI היו צריכים לשבור את הראש על איך להוציא אות וידאו לשני המסכים. מעכשיו, סוף סוף, ניתן לשלוט בשני המסכים, להגדיר לכל אחד רזולוציות וקצב ריענון ואפילו להגדיר פרופילים למעבר מהיר בין תצוגות (שימושי בעיקר ללפטופים מן הסתם)

מה חוץ?
חוץ מהמפורטים לעיל, שהם המובחנים ביותר וגם השימושיים ביותר (עבורי לפחות), יש תמיכה מלאה בכתיבה למחיצות NTFS, אפשרות להצפנת כוננים, התקנת מדפסות ב plug and play ועוד שאר פיצ'רים שלא ממש התעמקתי בהם.

בשורה התחתונה, שידרוג מוצלח ביותר אם כי כמו שכבר אמרתי – יש נקודות שבהן הייתה לי הרגשה שמישהו עצר שניה לפני המסקנה הסופית. יש דברים שהיו חסרים לי מאוד – מצד שני, אולי אני סתם קטנוני. בכל מקרה, רוב השידרוגים בהחלט משובחים וגם המערכת עצמה מתנהגת הרבה יותר מהר מהגירסה הקודמת.

הפוסט אובונטו 7.10 – התחלה חדשה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

הקבלה של הלפטופ הייתה מותנה בהתקנה של אובונטו על המערכת – סוג של מערכת סימביוטית שכזו – שכן בין הקריטריונים שלי ללפטופ – לינוקס היא הקריטריון המכריע. היות ודל יצאו בהכרזות נפלאות על התמיכה שלהם באובונטו וב FreeDos לא הנחתי שתהייה בעיה – וכך, ניתנה ההבטחה ואני זכיתי לקבל לידי את הדל להתנסות.

נתחיל מזה שמדובר כאן במעבד כפול ליבה 64 ביט , עובדה שדרשה ממני לקפוץ לביקור באתר הבית של אובונטו, להוריד את ה IMG המתאים (למעבדי 64 ביט), לצרוב ולהתקין. זה לא נשמע כמו סיפור כזה גדול, לא משהו שלא עשיתי מספר פעמים – הבעיה היחידה – אין לאובונטו שרת קבצים בישראל עליו ניתן לאכסן את הקבצים. וכך, בשעות הערב צנחה מהירות ההורדה ל 12Kb/s – במילים אחרות, נתתי למחשב להוריד כל הלילה וצרבתי את הדיסק בבוקר.

במצב אידיאלי, מכינים את הדיסק הקשיח ומחלקים אותו למחיצות לפני שלב ההתקנה (כי רוב המפיצים פשוט לוקחים דיסק של 80GB ומתקינים עליו XP בלי כל חלוקה), זה היה בוקר ולכן החלטתי רק לראות אם ה liveCd ירוץ. הכנסתי, איתחלתי מה CD (5 פעמים כיביתי והדלקתי עד שהבנתי שצריך ללחוץ על F12 בשביל לקבל את מסך ברירת איתחול), ראיתי את הלוגו המבריק ופס הטעינה המתרוצץ ואז – אוי לבושה – Xorg אינו מוגדר כשורה ולכן המערכת לא מוכנה לאתחל למצב גרפי. כיבוי, הדלקה מחדש והפעם בחירה במצב גרפי "בטוח" (אמור להיות כזה שלא מאפשר קריסה של ה X ככל הנראה) ושוב אותה הודעה, Xorg מסרב בתוקף לעלות. מחיפוש זריז בגוגל מסתבר שאני לא היחיד, אנשים רבים וטובים נתקלו באותה הבעיה בדיוק. בחור גרמני אפילו טרח להעלות אצלו בבלוג פיתרון לבעיה (שלא ממש עבד אצלי) אחרי פיענוח של הגרמנית נותרתי עם אותה הבעיה בדיוק. מסתבר, שהשילוב של כרטיס המסך של ATI בתוך המחשב ביחד עם המסך הרחב (16:9) לא בדיוק עובדים לפי התקן (DPMS) ולכן המצב הגרפי לא עובד.
הבעיה היא, שבאובונטו 7.04 ההתקנה מתבצעת מתוך ה liveCd – ולכן לא ניתן למעשה לבצע את ההתקנה.
לאחר שיטוט קצר, נתקלתי במסך ההורדות של אובונטו בתיבת סימון שמאפשרת הורדה של דיסק התקנה ללא ה LiveCd אלא דרך ממשק טקסטואלי (כמו ש ubuntu הותקנה בעבר). בשלב זה המחשב בבית מוריד לו את הדיסק הרלוונטי וכולי תקווה שכך ניתן יהיה להתקין אובונטו על המחשב.

אם כך, נכון לעכשיו (כלומר, אם ההתקנה הטקסטואלית לא תעבוד), ה Dell Latitude D531 נפסל לשימוש עתידי. משעשע שדווקא דל, שהכריזה על התמיכה באובונטו – מייצרת מחשבים שלא מאפשרים את ההתקנה של המערכת.

הפוסט ה Dell שלא קיבל פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה