add_filter('the_author_posts_link', 'author_rel_link');
function author_rel_link($result){
	return str_replace('<a', '<a rel="author" ',  $result);
}

זו צורה טיפה מכוערת, והדרך הנכונה היא בטח ליצור אוביקט DOM בעזרת DOMElement של PHP. אם למשל יש לכם פונקציה אחרת שמוסיפה תגית rel עלולה להיווצר לכם כפילות.

זהו, עכשיו בכל מקום שבו יוצג השם שלכם בבלוג, בנוסף לקישור לעמוד האישי שלכם הוא גם יכיל את התגית rel=author. עכשיו, תקראו את הפוסט הזה על איך ליצור עמוד כותב בוורדפרס ואתם מסודרים

הפוסט הוספת rel=author בבלוג וורדפרס פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

אחת משתי אפשרויות היא הנכונה – או ששי עינבל חסר כל הבנה בתחום הסלולר, או ששי ענבל הוא מחסידי האיפון – כך או כך במקום בדיקה מקיפה קיבלנו עוד כתבת "זה לא איפון" ותו לא. לכל אורך הכתבה מתעקש לחינם שי להיתפס לפיצ'ר חסר רלוונטיות זה או אחר ולהשוותו אל האיפון. כך למשל אומר שי על הדפדפן "בעל מראה מיושן ולא מושך", לא, באמת, מראה מיושן ולא מושך? מדובר בחלון שרובו ככולו מוקדש להצגה של עמוד Html, מה בדיוק ציפית למצוא פה? חשפניות מרקדות סביב תגיות ה Div? חישוקי מגנזיום על H1? חבוב, זה דפדפן, לא פימפ מיי רייד.

אחד הדברים ששי הקפיד להיתפס אליהם בכל תוכנה ומסך הוא נושא המולטיטאץ, כך למשל, בגלל שתוכנת המפות של גוגל לא תומכך במולטיטאץ' באדנרואיד זה הופך אותה ללא שימושית ולא קלה לתפעול. המשמעות היחידה של המולטיטאץ' על יישום המפות באיפון מתיחס לאפשרות הזום אין ואאוט. אך אויה, במקום ממשק צביטה כמו באיפון, על גבי האנדרואיד הזום אין ואאוט נעשה על ידי שני כפתורים, וזה, רחמנא לצלן הופך את התוכנה ללא שימושית ולא קלה לתפעול.

והנה הקצפת
וכך כותב שי על האיפון – "האייפון קנה את עולמו בין השאר בזכות היותו נגן מדיה משובח. גם היום, שלוש שנים אחרי, גוגל עדיין לא מצליחה להתקרב לקרסולי אפל מבחינה זו. על אף שיפורים ניכרים בתחום החומרה בנקסוס 1 על פני סמארטפונים אחרים, הוא עדיין אינו אלטרנטיבה לאייפון (או לאייפוד טאץ') בבחינת נגן מוסיקה. מלבד יישום הנגן שמכיל ממשק בסיסי מדי, לנקסוס 1 אין תוכנת מחשב כמו iTunes או Nokia PC Suite, המאפשרים לסנכרן שירים וסרטים, ולנהל בקלות רשימות השמעה"

מר שי נכבד, האם יכולת ההבנה שלך על ההבדלים בין ממשק משתמש לחומרה היא כל כך גרועה? אם אתה מתחיל קטע ב"על אף שיפורים ניכרים בתחום החומרה" מן הראוי היה שתשווה בין איכות השמע, ניקיון ועומק הצליל ולא תתעסק ביישום הנגן עם הממשק ה"בסיסי מדי". בכלל, מה זה ממשק בסיסי מדי, אם התוכנה איננה מכילה ממשק קרוסלה זה מה שהופך אותה לבסיסית? אתה רציני? והאם ממשק בסיסי הוא זה שפוסל בעיניך את הנקסוס כנגן מדיה?

אגב, באשר לנושא העברית – אמרנו בדיוק את אותו הדבר גם על האיפון כשזה הוברח לישראל לפני שהוכנסה תמיכה עברית למכשיר, משהו אומר לי שהתמיכה העברית לנקסוס תהיה הרבה יותר פשוטה לישום.

אגב, אם כבר רצית ללכת על ה-לנקסוס אין תוכנת מחשב כמו iTunes המאפשרת לסנכרן שירים בקלות, הרי שניסוח נכון יותר היה יכול להיות משהו בסיגנון "בניגוד לאיפון שכובל את המשתמש למחשבו האישי ומאפשר לו לנהל את השירים אך ורק בעזרת תוכנת האיטיונז, הרי שבשביל לנהל את השירים על הנקסוס תזדקקו לכבל USB ומחשב, כל מחשב". אבל לפי שי, דברים פשוטים כמו היכולת לנהל את השירים שלך בעזרת הסייר של חלונות, העובדה שהמכשיר שלך לא מצפין את המוזיקה שלך, כשאתה יכול להעלות פנימה שירים מכל מחשב שהוא – כל אלו נחותים בהרבה מאיטיונז.

ועקיצה קטנה בסיכום
"הוא בחירה ראויה לצרכן המעוניין בטלפון חכם, אולם בהשוואה לאייפון הוא עדיין נופל בפרטים הקטנים" – אחרי שראיתי את המשפט הזה עברתי שוב על הכתבה וניסיתי לראות שלא פיספסתי את אותם פרטים קטנים. מהם אותם פרטים קטנים לפי שי? העדר מולטיטאץ', העדר iTunes וממשק נגן בסיסי – שנאמר קטנוניות.
מהם אותם דברים שיש לנקסוס ואין לאיפון לפי הכתבה – תמיכה במולטיטאסקינג, התאמה אישית של מסכים, בחירה של צלצול מתוך הנגן, ויג'טים על הפאנלים הראשיים וכמובן סינכרון מלא מול שירותי גוגל, אבל למה להתעסק בדברים הגדולים והמשמעותיים כשאפשר לקבוע שהנקסוס "עדיין נופל בפרטים הקטנים". קטנוניות? צרות? טיפשות? הכל ביחד!

אוקי, איפה הביקורת?
כשגוף תקשורת ישראלי שמנסה לתפוס מעצמו מכניס למשנה של כתבה משפט יומרני כזה: "לקח אותו לבדיקה מקיפה ראשונה" באמת הייתי מצפה לראות בדיקה מקיפה. נכון, אני אומנם מגיע מהתחום של ביקורות מוצרים ולכן יתכן שאני ביקורתי קמעה יחסית לבדיקה המקיפה של כלכליסט אבל אלו הדברים שציפיתי למצוא בסקירה יומרנית כל כך.

א. עיצוב ומבנה – איך המכשיר יושב ביד? איך הוא מרגיש בכיס? האם הוא כבד? האם הכפתורים קלים ללחיצה? איזה חיבורים יש לו? האם יש חריצי הרחבה? האם אפשר להגיע בקלות אל הסוללה כדי להחליפה? האם זה בכלל אפשרי?
ב. מסך ותצוגה – איזו רזולוציה יש למסך של הנקסוס? מה הגודל שלו? עד כמה התצוגה חדה וברורה בתנאי קיצון כגון שמש ישירה?
ג. איכות שמע – השאלה הכי חשובה שאיכשהו התעלמו ממנה במופגן בכתבה של הכלכליסט. למשל הביקורות מציינות שהאיפון, כמכשיר סלולר, הוא מחורבן למדי. איך איכות השמיעה של שיחה? של מוזיקה? האם קל לקיים איתו שיחה במקום רועש? איך הרמקולים שלו? האם אני אשמע אותו מצלצל מהכיס כשאני באוטובוס?
ד. חיבוריות – וויפי? דור שלישי? דור שלוש וחצי? האם אפשר לחבר את המכשיר למחשב ולהשתמש בו כמודם? האם יש לו בלוטות'? אם כן – מאיזה סוג? האם הוא דורש התקנה מייגעת של דרייברים ותוכנות כדי להתחיל לעבוד או שפשוט לחבר למחשב?
ה. מצלמה – איך המצלמה של המכשיר? מה האיכות שלה? איך היא מצלמת בסביבה חשוכה? בסביבה מוארת? יש פלאש? האם מצלמת וידאו? כמה פריימים לשניה? האם באיכות HD?
ו. סוללה – כמה זמן מחזיקה הסוללה? בדיבור? בהמתנה? האם ניתן להחליפה לבד או שהיא נעולה בתוך המכשיר?
ז. קטנות – איך האוזניות שלו? מה נפח האיכסון? האם ניתן להרחיב בעזרת כרטיס זיכרון?

זהו, בערך
אני מניח שיכולתי להמשיך, אבל אין באמת טעם, אני מוכן להמר שהכלכליסט לא הוציאו שקל אחד מהתקציב כדי לרכוש את הגוגל פון בעצמם אלא פשוט הזדמן לידם מכשיר לזמן קצר וזה מה שהם הצליחו לעשות בפרק הזמן הקצר שעמד לרשותם, ככל הנראה מתוך ההבנה / חשש שגוף עיתונאי אחר יצליח להקדימם. עצוב, אבל כתבות מתחילות להראות כמו טוקבקים – זה לא חשוב מה כתוב בפנים כל זמן שאתה כותב "אני ראשון!!!!!111".

הפוסט כלכליסט, אתם קוראים לזה סקירה? פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

גוגל ממזמן כבר איננה מנוע חיפוש, תודו בזה או לא, גוגל שואפת להיות ספק תקשורת גלובאלי ורוצה שאתם תהיו שלה. לגוגל כבר לא מספיק להיות ספקית התוכן שלכם, גוגל רוצה להיות ספקית הטלפון שלכם ואפילו להפוך לסוג של ISP. הדחיפה של גוגל וויס אל תוך האיפון, קניה של חברת פרסום לתוכן סלולארי, היצירה של עמודי פרופיל למשתמשים – הכל נועד כדי להוביל אותנו ליום שבו נהפוך ממשתמשי גוגל ללקוחותיה.

כמות המידע שגוגל אוספת עלינו היא עצומה, גוגל יודעת לאיפה גלשנו, מה חיפשנו ואיך להציג את תוצאות החיפוש עם מגע של רלוונטיות פרסונלית. הקשר החזק ביותר שלנו לגוגל, שמהווה למעשה את החוליה החלשה ביותר במערכת מבחינתנו הוא חשבון הג'ימייל שלנו. אותו חשבון שמכיל מן הסתם עשרות אם לא יותר מכתבי "תודה שנרשמת, הנה הסיסמא שלך" וביניהם נמצאים גם מכתבים מספקית הסלולר שלכם, אולי גם מהבנק, קופת חולים ואפילו מהמדינה – עכשיו חשבו לרגע מה יקרה אם מישהו יקבל גישה, אפילו רגעית, אל החשבון שלכם.

אחת האפשרויות, היא כופר על החיים שלכם – הפורץ יחליף את הסיסמא שלכם וידרוש תשלום כזה או אחר כדי להחזיר את החשבון לידיכם. אחת התוספות של ג'ימייל הייתה היכולת לבדוק האם יש חיבור מקביל לחשבון הג'ימייל שלכם, הבעיה היא שההודעה הזו מופיעה בתחתית האתר ואיננה בולטת לרוב המשתמשים. פורץ שישיג גישה לחשבון שלכם לעומת זאת יוכל לנתק אתכם בקלות כמו גם לגלות את כתובת ה IP שלכם.

אפשרות אחרת היא מעקב שקט, כאן הפורץ לא יחליף את הסיסמא אלא ידאג פשוט ליצור פילטר שמעביר מיילים בעלי מילות מפתח ספציפיות אל החשבון שלו. כך למשל אפשר להגדיר פילטר שמחפש מילות מפתח כגון סיסמא, סיסמאות, הרשמה וכ' ובכל פעם שתבקשו שיחזור סיסמא או תרשמו לאתר אחר הפורץ יקבל דוא"ל עם כל הפרטים הרלוונטיים. הבעיה העיקרית עם המעקב השקט היא שרוב האנשים לא טורחים לבדוק את הפילטרים שלהם וכך בקלות העסק יכול לרוץ תקופה ארוכה מבלי שהקורבן יחשוד.

מספר צעדים שגוגל עשתה בזמן האחרון מעוררים את המחשבה שמא גוגל מתחילה להילחץ מהאפשרות הזו ומנסה לנקוט צעדי מניעה שיאפשרו להם למנוע מצבים כאלה. את אחד הצעדים הללו למשל אפשר לראות באגרסיביות של קמפיין הבאנרים של כרום. גוגל מנסה להגדיל את כמות המחשבים המריצים את הדפדפן שלה והסיבה לכך די ברורה. פיתרון אחר, עבור אלו מאיתנו שלא ששים להחליף את הדפדפן שלהם הוא פלאגין הכרום לאקספלורר המספק למעשה את המנוע של כרום במעטפת של אינטרנט אקספלורר. אם שני הצעדים הללו אינם מספיקים, טרחה גוגל להרים שירות DNS משל עצמה שלא מן הנמנע יהפוך ביום מן הימים לתנאי מחייב בגישה אל שרותיה של גוגל עצמה. עבור הטכנופילים שביננו, דואגת גוגל גם למכשירים מוטמעי גוגל כגון האנדרואיד (לסלולר) או הכרום (לנטבוקים).

בצורה הזו, מבטיחה גוגל שלא משנה אם אתם טכנופילים או טכנופובים, אתם תהיו בידיים שלה ויהיה קשה להשיג את הפרטים שלכם ללא גישה פיזית אל המחשב שלכם.

הפוסט מה מלחיץ את גוגל פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

הסוף של אובייקטיבי מוכר וידוע, החברה כבר אינה קיימת ומעטים בכלל זוכרים את קיומה. ב 29 לאוגוסט 2004 ביקש עדי ז'ורבין להכריז על עצמו כפושט רגל. האם נטוויז'ן הייתה האחראית הישירה לחיסולו? ככל הנראה שלא ומחיפוש של השם עדי ז'ורבין עולה תמונה של אדם שהאגו שלו גרר אותו לשלל תביעות דיבה בהן הפסיד שוב ושוב. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבמחי החלטה עיסקית פשוטה הצליחה נטוויז'ן למנוע את גישתו של 20% מציבור הגולשים בישראל אל חברת אובייקטיבי.

רק לא מזמן געשה הרשת כשצפו הסיפורים על עיסקת רופרט מרדוק ומיקרוסופט על כך שהראשון ידרוש מגוגל שלא תאנדקס את תכני ניוז-קורפ ובתמורה יקבל סכומי עתק כאלו ואחרים ממיקורוספט. דובר כאן רבות על נטרליות הרשת, הזכות של גוגל לאנדקס, הזכות של מרדוק לבקש שלא יאנדקסו וכ'. כמה ימים טובים לאחר מכן, בתזמון מפתיע למדי, הכריזה גוגל על שירות ה DNS שלה והזמינה את כל משתמשי האינטרנט להמיר את רשומות ה DNS במחשביהן מאלו של הספק לאלו של גוגל.

גוגל, שהסלוגן שלה היה do no evil, נתפסת כבר היום על ידי לא מעט אנשים כאוייבת הפרטיות וסוג של אח גדול. כמובן שרופרט מרדוק יכול ללכת עם מיקרוסופט אבל אני לא יכול שלא לחשוב לרגע שההכרזה של גוגל על שירות ה DNS שלה בא בדיוק בתיזמון הזה כדי לרמוז לו – אנחנו יכולים להוריד אותך לא רק מהאינדקס אלא מהאינטרנט כולו ואני לגמרי לא אתפלא אם הגירסה הבאה של גוגל טולבר תגיע עם תמיכה מובנית בגוגל DNS.

הפוסט גוגל תצחק אחרונה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

במשך הזמן צצו מספר ישומים שאמורים לעשות את זה, אך לרוע המזל חלקם לא מתפקד טוב עם עברית, וחלקם סתם מעיק. האתר goosync מספק דרך פשוטה וקלה לבצע סינכרון שאינו מצריך התקנת תוכנה, אינו מסכן את הנתונים שלכם ועובד טוב עם עברית. כל זה נעשה בעבודת רישום והגדרות חד פעמית והמכשיר מסונכרן.

ראשית יש להיכנס אל האתר goosync ולהרשם לחשבון החינמי. יש לאתר גם חשבון פרו בתשלום שמספק עוד מספר פיצ'רים, אבל בשביל לסנכרן את לוח השנה, החשבון החינמי מספיק בהחלט. לאחר ההרשמה ישלח אל תיבת הדואר שלכם מייל אישור ואקטיבציה שמסיים את התהליך ופותח עבורכם חשבון.

לאחר שהגדרתם את סוג המכשיר ואת לוח השנה אותו תסנכרנו, הגיע הזמן להגדיר סינכרון במכשיר עצמו. אפשר לעשות את זה ידנית, אבל החשבון החינמי מאפשר עד 3 הודעות שירות שמכילות את ההגדרות הנדרשות. לוחצים על כפתור ה configure שליד תמונת המכשיר ומזינים את מספר הסלולר שלכם בקידומת בין לאומית (972+ ולאחר מכן המספר ללא אפס מוביל). אמורה להתקבל במכשיר הודעת שירות, יש לבחור בשמירה על מנת לשמור את ההגדרות. לכשתישלח אליכם ההודעה יתקבל גם קוד אימות בן 4 ספרות אותו יש להזין באופן חד פעמי במכשיר לכשתתבקשו.

לבסוף, נכנסים אל אפליקציית הסינכרון (ב N95 זה נמצא תחת כלים–> סנכרון) מאירים את חשבון הסינכרון הרלוונטי (goosync.com במקרה שלנו) ובוחרים באפשרויות –> סינכרון. זה יקח כמה רגעים, ובסופם יבוצע סינכרון בין שני לוחות השנה שלכם.

הפוסט סינכרון נוקיה מול גוגל קאלנדר פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

ברוב סוגי המוצרים הבדיקה היא יחסית פשוטה, רוצה לבדוק נגן? זרוק עליו כמה שירים ונסה לנסוע איתו באוטובוס או לרוץ איתו בים. לבדוק לפטופ? שוב, אין הרבה בעיה, התוכנות כבר מותקנות ורק נותר לפתוח ולסגור. הנקודה היא שברוב המוצרים אנחנו משתמשים בהם רק כשאנחנו משתמשים בהם ואילו היוצא מהכלל הוא הטלפון הסלולארי שבו אנחנו משתמשים גם כשאנחנו לא משתמשים בו. במה דברים אמורים? הלפטופ והסלולר שלי מונחים זה לצד זה כרגע, שניהם בשלב טעינה. הלפטופ כבוי, והשינוי היחיד שאני מצפה לראות בו הוא את נורית הטעינה משנה צבע מכתום לירוק, הסלולר לעומת זאת דולק, הוא יצפצף להתריע לי שיש לי תזכורת, כשיכנס SMS או לכשמישהו יתקשר – כלומר גם כשאני לא משתמש בו בפועל, אני כל הזמן שומר אותו בקרבתי מצפה למצב שיגרור "תחילת שימוש".
סלולרי קשה לבדוק בתנאי מעבדה וחייבים לבדוק אותו בתנאי היום יום. האם הרטט שלו מספיק חזק כשמישהו מתקשר ואתה בישיבה אבל מספיק דיסקרטי כדי שלא כולם ישמעו את ה זזזזזז בוקע מהכיס שלך? האם הצלצול שלו מספיק חזק כדי שתשמע אותו כשאתה הולך לצד כביש סואן? האם התפעול שלו מספיק נוח כדי שתוכל לקרוא SMS ביד אחת בזמן שהיד השניה נאחזת בעמוד של האוטובוס בכדי לא ליפול? בדיקות שכאלה קשה מאוד לביים, הן חייבות לבוא בצורה ספונטנית, מבלי שנחכה להן וההצלחה או הכישלון בהן יכולה להיות משמעותית מבחינת הציון שיקבל המכשיר.

בניגוד לאבולוציה המטורפת שעוברים מכשירי הסלולר שלנו במשך השנים, רכיב אחד משמעותי נותר קבוע וכמעט ללא שינוי – כרטיס ה SIM. במכשירי הסלולר הישנים נוהל ספר הטלפונים (וגם תכתובת ה SMS) על גבי כרטיס ה SIM ובמקרה של שדרוג מכשיר כל שהיה לעשות זה להעביר את הכרטיס בין המכשירים ואפשר לחזור לשימוש סדיר בצורה מידית. השנים חלפו והזכרונות הפנימיים של המכשירים גדלו, גם כמות המידע שהתחלנו לשמור עבור כל איש קשר גדלה עד מאוד. אם בעבר שמרנו שם ומספר, הרי שהיום ניהול אנשי קשר יכול להכיל שם, מספר טלפון, מספר סלולר, מספר פקס, כתובת דוא"ל, תמונה מקושרת ואפילו פקודת חיוג קולי. במילים אחרות, אם תשלפו את כרטיס ה SIM שלכם מהמכשיר ותכניסו אותו למכשיר אחר תישארו ללא אנשי הקשר שלכם, או לחילופין אם הכרטיס איתכם כבר הרבה שנים מספר מצומצם של טלפונים ישנים. הפחד מאובדן הנתונים מאפשר לחברות הסלולר להציע שירותי גיבוי תכנים בתשלום וכשאנחנו כל כך תלויים במכשיר שלנו – מה הפלא שאנחנו נרכוש.

בנקודה הזו בדיוק טמונה הבעיתיות בביקורת של מכשירי סלולר. מחד, אנחנו רוצים לעשות בדיקה כמה שיותר מציאותית למכשיר ומאידך, החלפה של מכשיר היא סוג של התנתקות מכל מה שהוא אנחנו. האם באמת נסתכן באובדן שיחה כי המספר אינו שמור על הטלפון החדש, או לחילופין, נענה לאותו אחד שאנחנו מתחמקים ממנו כי הודעת ה "לא לענות" לא קפצה לנו אל מול העיניים? במכשירי הנוקיה מותקנת תוכנה המאפשרת הגירה בין מכשירים – הפעלה של ה BT בשניהם והפעלת התוכנה תסנכרן את אנשי הקשר, ההודעות ושאר פריטים חשובים בין שני המכשירים כך שהמידע יהיה זמין ישירות. אבל מה קורה כשעוברים מנויקה לסוני אריקסון? מסמסונג ל LG? היעדר של פרוטוקול סינכרון אחיד גורם לכך שהגירה בין מכשירים של חברות שונות (ולפעמים גם מכשירים של אותה חברה) הופך להיות משימה מסובכת ומעיקה. לרוב זה מסתכם בהתקן תוכנה של חברה א', בצע סינכרון מול אאוטלוק, התקן תוכנה של חברה ב', בצע סינכרון מול אאוטלוק – כל זה כמובן בהנחה שיש לך אאוטלוק ולתוכנה יש אפשרות סינכרון ישירות מולה.

בדיוק כאן נכנס השירות המצויין של גוגל סינק המאפשר לסנכרן את אנשי הקשר אל מול פנקס אנשי הקשר של ג'ימייל. כל שיש לעשות זה הגדרה חד פעמית של נקודת הגישה וסינכרון הנתונים. כך למשל, כשבדקתי את ה Sony Ericsson W902 נדרשתי ללא יותר מ 5 דקות של עבודה (כפי שכתבתי בביקורת, המכשיר לא ידידותי לבעלי אצבעות גדולות) אל מול המדריך של גוגל שבסופם המכשיר הכיל את כל אנשי הקשר הקיימים בנוקיה שלי (וגם כמה כאלה שלא היו שם). מרגע זה ואילך, נותר רק להעביר קצת מוזיקה אל כרטיס הזיכרון ולצאת לדרך. בתום השימוש כל שנותר לעשות זה לאתחל את המכשיר למצבו הראשוני ולהחזיר אל היחצן.

הפוסט ותודה לגוגל סינק פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

נראה שבגוגל הקשיבו לתחינתם של מחשבי כף היד הקבורים במגרות והחליטו לייצר שירות Gsync לסלולר ולמחשבי כף יד. נכון לעכשיו השירות עדיין בבטא (כמובן) ונועד למחשבי כף יד המריצים מערכת הפעלה של חלונות, לאיפונים ולבלקבריז. השירות מאפשר לסנכרן את היומן של המכשיר מול היומן של גוגל ואת ספר הטלפונים מול רשימת אנשי הקשר של ג'ימייל – כך שהנתונים תמיד עדכניים ואם המכשיר הולך לאיבוד (או במקרים של איפון בעיקר נגנב אני מניח) כבר אין צורך לבכות את אובדנם של נתונים (רק את אובדנו של המכשיר).

חבל שבשלב הזה השירות אינו זמין למכשירי סימביאן S60, ה N95 שלי היה שמח מאוד לראות את זה קורה, אבל אני משוכנע שזה בדרך. כדי להשתמש בשירות יש לגלוש בעזרת המכשיר הרלוונטי אל m.google.com/sync

הפוסט להוציא את מחשב כף היד מהמגרה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

ואז הגיע הג'רידר שהתברר כפיתרון הכי טוב אליו הצלחתי להתחבר. אני לא יודע אם הג'רידר הוא המושלם שבין פתרונות ה RSS, אבל בשבילי הוא עושה את העבודה (למרות שממשק הסלולר שלו מחורבן). הזמינות שלו מכל מכשיר המתחבר לרשת מספק חומר קריאה בכל נקודה שבה יש אינטרנט ועם החבילות הזולות של אינטרנט סלולארי כיום – אין פיתרון נוח יותר.

עם זאת, למרות שאני די מכור לקורא ומסתדר איתו מצויין, עדיין יש כמה פיצ'רים שחסרים לי. חלקם אומנם ברמה של – וואו, היה נחמד אם היה פה, אך חלקם ברמה של להביא את העכבר לנקודה ההגיונית ולהתפלא בכל פעם מחדש שהפונקציה הזו לא קיימת. בעבר כבר התלוננתי על ממשק המשתמש, אנשים נטו להסכים עם חלק מהדברים ולהעלות דברים נוספים, מי יתן ובגוגל יחליטו להרים את הכפפה ולממש כמה מהנקודות בפוסט הזה.

אפשרות לקיפול פוסטים

מדי פעם, יוצא לי להיתקל בפוסט ארוך במיוחד בנושא שלא מעניין אותי. לפעמים מספיקה לי קריאה של הכותרת בלבד, לפעמים אני עוד מתמודד בפיסקה הראשונה אבל מגיע השלב שבו אני מחליט שנמאס לי ומתחיל לעבורלפוסט הבא. באופן אינסטנקטיבי כמעט, בכל פעם שאני נתקל בפוסט שכזה, אני מחפש ליד הכותרת שלו את סימן החץ או המינוס שיאפשר לי לקפל או לכווץ את הפוסט כך שתוצג רק הכותרת ולא כל המאמר עצמו. לחילופין, אולי איזה איקס שיאפשר לסגור אותו ולהעלים אותו מהתצוגה. כל פעם אני מתפלא למה אין שם כפתורון שכזה.
אז נכון, זו בקשה כמעט קטנונית, ותמיד אפשר לגלול קצת, אבל כשיש לך פיד שיש בו מעל ל 600 פוסטים (כי היית חודש בתאילנד) גלילה יכולה להיות מאוד מייגעת.
וכן, אני יודע שגוגל מציעים שני מצבי תצוגה – פוסטים מלאים או תצוגת רשימה. אני גם יודע שאם עובדים בתצוגת רשימה אפשר להרחיב ולכווץ את הפוסטים, אבל פה יש שתי בעיות. ראשית, הפוסטים תמיד סגורים ולכן לא ניתן לקרוא את התוכן שלהם. שנית, פתיחה של הפוסט מסמנת אותו כפוסט שנקרא, גם אם פתחתי וישר סגרתי.
ככה שיש שני מצבים, כל אחד בעייתי מהסיבות שלו, ולו רק היו מאחדים אותם לאיזשהו מצב מישמש שכזה, הייתי מאושר.

סמן עד כאן כנקרא

אם כבר בפידים עמוסים עסקינן, הנה עוד בעיה שלמעשה נגרמת מבעיה עליה התלוננתי כבר בעבר – העובדה שהרידר הפסיק לסמן פוסטים ככאלה שנקראו רק במעבר עליהם ועכשיו חובה לסמן V ב"סמן כנקרא". כאחד שמעיין בקורא שלו על בסיס יומי ומשתדל להשאיר אותו נקי מפוסטים שלא נקראו, ברוב הפידים יש פוסט אחד או שניים, חלקם "מתפרעים" לעיתים ומייצרים 4 פוסטים, עדיין – לא משהו שאי אפשר לקרוא במעבר אחד ואז להשתמש בכפתור ה"סמן הכל כנקרא". זהו פיתרון מצויין, הוא מאפשר לסמן את כל ארבעת הפוסטים ככאלה שנקראו, זה למה אני לא עובד עם ה V ב"סמן כנקרא". מצד שני, כשבאים לקרוא פיד עם 30-40 עדכונים ולפעמים הרבה יותר (600?!) מתגלה הבעיתיות בשיטה הזו.
אם לצורך העניין קראתי 20 פוסטים מתוך 100 ברשימה ועכשיו אני צריך לעזוב את המחשב יש לי שלוש אפשרויות.

א. להשתמש ב"סמן הכל כנקרא" ולאבד 80 פוסטים
ב. לגלול כלפי מעלה ולסמן ב V את כל 20 הפוסטים שכבר קראתי
ג. לא לסמן כלום ולחזור לשם לאחר מכן ולדלג על 20 פוסטים (אין קיפול, זוכרים).

הפיתרון המתבקש הוא איזשהו כפתור – סמן את כל הפוסטים עד כאן ככאלה שנקראו. וורדפרס הכניסו תמיכה שכזו במסך ניהול הפוסטים, סימון של פוסט אחד, לחיצה על shift ולאחר מכן לחיצה על פוסט אחר תסמן את כל הפוסטים שביניהם, בערך כמו שזה עובד ברשימת תיקיות על המחשב לצורך העניין. אותו דבר ניתן למצוא במסך הראשי של גוגלמסמכים – ניתן לבצע בחירה מרובה ע"י סימון של שני מסמכי קיצון. הבעיה היא שבמבנה של הרידר זה בלתי אפשרי (כי שוב, צריך לגלול עד למעלה) ולכן צריך איזשהו תחליף – משהו שיאפשר לסמן רק חלק מהפוסטים ככאלה שנקראו על סמך המיקום בעמוד.

סמן לקריאה מאוחרת

כבר דיברתי על האובססיה שלי להשארת קורא נקי. האמת היא שהבעיה שלי היא פחות עם הקורא עצמו ויותר עם הפידים עצמם. אני משתמש באפשרות התצוגה שמציגה רק פידים שהתעדכנו ולא את כל הרשימה, ולכן, השארה של פוסט לא מסומן מעמיסה על הרשימה. כן, אני יודע, סוג של סטיה, אבל אני בטוח שאני לא היחיד, אני גם לא מסוגל להשאיר תיבת דואר עם פריטים שלא נקראו, בג'ימייל שלי יש 30 פריטים שכאלה וזה גורם לי ליסורי מצפון.
לפעמים יוצא לי לפגוש פוסט מעניין שאני יודע שאני ארצה לקרוא יותר מאוחר, כשיהיה לי זמן. לרוב הפוסט מגיע דרך פיד ה"פריטים משותפים בעברית" או דומיהם – פיד שמייצר כמה עשרות פוסטים ביום וגורם לי ללא מעט בעיות בגלל המחסור ב"סמן עד כאן כנקרא" או חוסר האפשרות להפוך פוסט שסומן כנקרא ככזה שלא נקרא. ככה, הרבה פוסטים מעניינים הולכים לי לאיבוד כי הם לא זמינים לי לאחר מכן בשליפה מהירה.
כל בקשתי – כפתורון קטן שיגיד שמור לקריאה נוספת ועוד תיקיה בחלק העליון של הקורא, ליד הפריטים המשותפים והמכוכבים שלי שתגיד לקריאה נוספת ותאפשר לי לגשת אליהם בקלות.
נכון, אפשר לסמן בכוכב, אני לא אוהב את השיטה הזו, אני משתמש בכוכב לדברים אחרים וזה מערבב לי, הפיתרון החלופי הוא שימוש בתגיות אבל גם הוא לא נוח ולא יעיל.

מיון לפי פוסטים

משפט עתיק אומר אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה, הגוגל רידר הפך את זה לאמור לי מי חבריך ואומר לך מה הם אוהבים. אבל מה קורה כשרשימת הפידים אצל החברים די זהה לרשימה שלך? התוצאה היא שהפוסטים מתחילים לחזור על עצמם. כך למשל אם א' כתב פוסט מצויין וב', ג' וד' חשבו שהוא מצויין ושיתפו אותו ואני קורא את א' אבל גם את הפידים המשותפים של ב', ג' וד', הרי שאני אקבל את אותו הפוסט 4 פעמים. אם הפוסט מגיע גם אל פיד ה"פריטים משותפים בעברית" או דומייהם הוא יופיע עוד פעם ואם מתנהל עליו דיון בעזרת פונקציית ה share with note הרי שפוסט ספציפי יכול להופיע הרבה מאוד פעמים. זה לא כזה נורא והרידר יודע (במקרים מסויימים) להציג במאורעות חוזרים רק את הכותרת ועדיין, זה מעמיס.

היות והלינק של הפוסט הוא בד"כ מזהה חד חד ערכי (בהנחה שלא שיכפלו תוכן או השתמשו ב tinyurl), הרי שבעיקרון אם סימנתי פוסט ככזה שנקרא מדוע הרידר לא יודע לזהות את כל המופעים של הפוסט הזה ולסמן אותם ככאלה שנקראו? ואם התפתח דיון על פוסט, מדוע לא פשוט להציג רק את ההודעה האחרונה עם שלל ההערות?
במילים אחרות, אם כולם חשבו שהפוסט של גל מור על מאקו הוא כל כך מוצלח (אכן מוצלח) ובחרו לשתף אותו, מדוע הרידר ממשיך לסמן לי את אותו פוסט שכבר סימנתי אותו כפוסט שנקרא כתוכן חדש? זה לא תוכן חדש, זו הצפה מחודשת של תוכן שכבר קראתי.

רשת חברתית

אחת הפונקציות היותר חביבות (ומוכרות) באמאזון היא פונקציית ה"אנשים שקנו את זה קנו גם את…". זה לא כלי מדוייק בבודדים, אבל בכמויות מספיק גדולות של נתונים ניתן להסיק שמי שרוכש מוצר מסוג אחד יש סיכוי שיתעניין ברכישה של מוצר משלים. המנוע של last.fm יודע לזהות את הטעם של המשתמש על סמך ההצבעות שלו לחיוב ולשלילה על כל אחד מהשירים שהוא שומע, בהינתן מספיק שירים מדורגים, יכול המשתמש לקבל פיד מוזיקה אישי בדיוק לפי הטעם שלו.

ואני תוהה, מדוע לא להשליך את זה על הרידר? הוספה של מנגנון דירוג פשוט (בין אם לתת ציון מ 1-5 או ברמה של להצביע + או – ) יכול לאפשר לרידר לזהות את הטעם של המשתמש ולהציע לו פוסטים נוספים של קוראים נוספים שאהבו את הפוסטים שהוא דירג. מה שכן, נראה לי שכדאי שתוצאות הדירוג הזה יהיו מוצגות רק למשתמש, שכן אם יתחיל להופיע פתאום "Z לא אהב את הפוסט X של Y" זה יכול להעליב קצת.

באותה מידה, אם ניתן לשייך תגיות לפוסטים, מדוע לא ניתן לייצר פידים של תגיות פופולאריות? למה אני לא יכול לעשות מינוי לפיד של וורדפרס, כך שכל פוסט שיסומן ע"י מישהו בתגית וורדפרס יופיע אצלי? נכון, אפשר ללכת לטכנוראטי, לבחור את התגיות המעניינות ולשלוף את פיד ה RSS שלהן ולהזין לרידר, אבל שוב – זו עבודה קצת עקומה בשביל פונקציה שיכולה להיות מובנית בקלות.

אז כן, אולי המילים רשת חברתית הן קצת חריגות כאן, אני לא רוצה לפתח אינטראקציה עם קוראים אחרים, אלא רק את האפשרות לקבל חשיפה לתוכן מעניין שאחרים קראו. ולמרות כל המידע שגוגל אוספת על משתמשיה, הרי שהדבר הכי קרוב לבקשה הזו שלי היא אותה רשימה שמופיעה בצד הימני של הרידר (בעמוד הראשי) וממליצה לי על בלוגים נוספים שאולי יעניינו אותי.

ממשק סלולר
ואם אנחנו כבר כאן, עוד בקשה קטנה – ממשק הסלולר לרידר. שמעתי ממשתמשי ipod / iphone שטרחתם לפתח להם ממשק נעים ונוח, משהו אומר לי שלא מדובר באותו ממשק מזעזע שאני מקבל כשאני מנסה לגשת לרידר בעזרת אופרה בסלולר או במחשב כף היד שלי. למה? אין לי מושג, אולי אני לא מכיר את הלינק הנכון ואולי המכשיר שלי לא ייצר מספיק הייפ כדי שתפתחו עבורו ממשק נוח. כך או כך, לקרוא פידים דרך הסלולר (או מחשב כף היד) זה מבעס ביותר. אנא, עשו עמנו חסד ולו אף בעזרת תוכנה שתשב על הסלולר (בדומה לתוכנת הג'ימייל לסלולר) ותספק ממשק נוח יותר.

תודה

הפוסט כמה בקשות מגוגל פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

אז הנה הרגע שממנו אי אפשר להתחמק, הפרסומות יגיעו ישירות אל קורא ה RSS, והשאלה היא האם זה יסיים את הנוהג של פירסום פיד חלקי בתירוץ של "אנשים לא יכנסו ולא יקליקו על באנרים".

והנה מה שיש לגוגל להגיד בנידון:

הפוסט תקראו, הפירסומות בדרך פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

5 שנים עברו מאז, msn מיתגה את עצמה מחדש ונקראת כיום Live, החברה שמאחור היא אותה חברה והמטומטמים שבראשה עדיין אותם מטומטמים.

אתמול ניסיתי להוריד ולהתקין את הלייב רייטר על גבי מחשב שמריץ חלונות XP בעברית. חיפוש בגוגל אחרי Live Writer הוביל אותי אל הבלוג של צוות הפיתוח של הרייטר שבראשו לינק בולט להורדה. זה היה פשוט חשבתי לעצמי כשלחצתי על הלינק באופטימיות כלשהי. טעות מסתבר, במקום לקבל את דיאלוג הורדת קובץ הופנתי לאחר כבוד אל שירות לייב המקומי בעברית. אותו אתר טרח לפרט בפני את רשימת הקבצים שמיקרוסופט החליטה שאני ארצה להוריד. הרשימה כמובן מצומצמת מאוד ומאפשרת להוריד אך ורק את המסנג'ר, את תוכנת הדואר ואלבום התמונות.

מנהג מגונה עשו להם מיקרוסופט – לכרוך הכל ביחד. אם בעבר בשביל מסנג'ר היינו מורידים רק את הקובץ של המסנג'ר הרי שכיום מורידים תוכנת התקנה מתוחכמת שמאפשרת לכם לבחור מה ברצונכם להוריד ולהתקין על המחשב.הורדתי את תוכנת ההתקנה בתקווה שמיקרוסופט בחרה לייצר תוכנה אחת אחידה שתאפשר קצת יותר אפשרויות כגון לבחור למשל את שפת ההתקנה / הממשק. טעות הייתה בידי כמובן, את התוכנה מקבלים כמובן בשפה העברית ללא כל יכולת להחליף. כל תוכנת התקנה מקומית מציעה כמובן להורדה אך ורק את התוכנות בשפה המקומית. במילים אחרות, מי שגר בארץ הקודש, לא יכול להוריד ולהתקין את הרייטר מהשרתים של מיקרוסופט.

כשמנסים להיכנס לגוגל, הפניית ברירת המחדל מתבצעת על סמך הגדרות הדפדפן. לרוב, משתמשים ישראלים מופנים לגירסה המקומית של גוגל(co.il) אבל בכל שלב ניתן לעבור אל הגירסה העולמית של (com). מי שבחר להגיע אל הגירסה העולמית יוכל לבחור האם הוא מעונין לקבל את ממשק המשתמש בעברית או באנגלית (או בעשרות שפות אחרות). כאן למשל, נבדלת מיקרוסופט מגוגל. בניגוד לגוגל שמתירה את הבחירה אצל המשתמש, במיקרוסופט משאירים את הבחירה אצל ההנהלה. המשתמש, לדעת מיקרוסופט, לא מספיק חכם כדי לדעת מה הוא רוצה ולכן מיקרוסופט תבחר בשבילו ותמנע ממנו כל אפשרות שינוי.

בגירסה העברית של השירות של מיקרוסופט אין שום לינק להגדרות, שום אפשרות לקבל את הממשק העולמי, בדיוק כמו עם המסנג'ר לפני 5 שנים, מי שירצה את הקובץ יצטרך לאלתר ומי שלא יודע לאלתר יגלה שהתקנת תוכנות של Live היא כמעט בלתי אפשרית.

עד חלונות XP יצאו כל הגירסאות של חלונות בשתי מהדורות – מהדורה לוקאלית ומהדורה תומכת שפה. המהדורה הלוקאלית הייתה מתורגמת לחלוטין בעוד שהמהדורה הלוקאלית הייתה לחלוטין באנגלית אך תמכה בשפה המקומית. רק ב Xp נפל בסוף למיקרוסופט האסימון והיא התחילה לייצר מהדורה אחת עם אפשרות תמיכה בכל השפות. בויסטה, כבר בוצע איחוד ותקליטור ההתקנה מאפשר להתקין הן את הגירסה המקומית והן את הגירסה התומכת.

עצוב לראות שלמרות שמדובר באותה חברה, היא מתעקשת לבצע את תהליך הלמידה מחדש בכל חזית. לינק המאפשר לשנות את הגדרות המיקום הוא לגמרי לא בעייתי, מה גם שמדובר במוצר שנועד מראש למשתמשים קצת יותר מתוחכמים, רובם כאלה שעובדים עם ממשקי משתמש באנגלית כי זהו בדיוק המוצר. לזכותה של מיקרוסופט יאמר שלמרות שהמוצר לא תומך רשמית בעברית, הרי שעברית נתמכת בו מצויין.

אז איך להוריד?
הלינק מהבלוג מוביל לעמוד הזה של מיקרוסופט, שהוא כאמור תלוי שפה. מי שמשתמש בפיירפוקס לא יתקל בבעיה, הוא יגיע ישירות אל העמוד באנגלית. מי שמשתמש באקספלורר (6 או 7 בעברית או באנגלית) יגיע אל העמוד על סמך השפה העליונה ביותר ברשימת השפות הנתמכות בדפדפן שלו. כל זמן שלא נעשתה שם הוספה ידנית מופיעה שם רק השפה העברית ויש להוסיף את השפה האנגלית (האמריקאית למעשה) ולקדמה למעלה. פעולה זו נעשית ע"י כניסה אל מסך האפשרויות של הדפדפן (tools–>internet options) ובחירה בשפות (languages). בחלונית שנפתחת יש ללחוץ על כפתור ה Add ולהוסיף את אנגלית אמריקאית. לאחר ההוספה, יש לסמן את האנגלית וללחוץ על כפתור ה Move Up כדי להגדירה כשפה הראשונה. לאחר מכן, ניתן יהיה בקלות להגיע אל העמוד הלז. למעשה, מעכשיו, בכל אתר שאליו תתבצע גישה עם הדפדפן יוצג האתר המקורי ולא הגירסה הלוקאלית. כדי לשנות את זה, צריך לחזור על הצעדים, לבחור בעברית ואז על Move Up כך שהעברית תהייה הראשונה.

בכל מקרה, למי שאין כוח למשחקים, הלינק להתקנה יושב כאן, נסו ותהנו.

הפוסט במיקרוסופט חושבים שאתם מטומטמים פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה