לא פעם ולא פעמיים חשבתי לעצמי הלוואי והיה אפשר לקחת אתר כגון 10bis, להיכנס אליו, לבצע את ההזמנה וללכת לאסוף. ככל הנראה אני לא היחיד שחשב על הרעיון וכך קמה לה חברת Tapingo – ושמעו, זה רעיון גאוני.

חברת טאפ-אין-גו מספקת לנו בעצם עיסקת חבילה אחת גדולה – אפליקצית סלולר אחת (אנדרואיד, בלאקברי ואיפון) שמרכזת בתוכה את בתי העסק, מאפשרת לנו לעבור על התפריט שלהם, לבצע הזמנה ואף לשלם ישירות מתוך המכשיר. כל מה שנשאר לעשות – זה לגשת אל הסניף ולאסוף את ההזמנה (או לבחור באופצית המשלוחים).

לא עוד לעמוד בתור לקופה, לא עוד להתקשר ולנסות לתפוס טלפנית מרוכזת, לא עוד להמתין רבע שעה בסניף עד שההזמנה תהיה מוכנה – כל תהליך ההזמנה והתשלום מתבצע ישירות מהמכשיר.

אחד החסרונות של אתר כגון 10ביס היא שההזמנה מבוצעת דרך החברה שמעבירה את ההזמנות שבוצעו אצלה אל בעל העסק. בחלק מהמקרים זה תהליך ממוחשב, במקרים אחרים ראיתי ערימה של פקסים אצל בתי עסק בתור ההזמנות. התהליך של טאפ-אין-גו מיעל את התהליך וחוסך את כל התיווך הזה. כאן, ברגע שסיימתם את ההזמנה היא נרשמת ישירות בקופה הדיגיטלית של בית העסק – כאילו הוקלדה שם הרגע על ידי הקופאית.

אז מה יש באפליקציה?

המסך הראשי מציג רשימה של בתי עסק כאשר כל בית עסק מציג לוגו, את שם העסק ושורת מידע קצרה המכילה מידע כגון כתובת או הטבות מיוחדות. ליד כל קופסית של בית עסק מופיע (אם יש) פריט מומלץ ביחד עם כפתור "הזמן עכשיו" המאפשר לקצר את הדרך.
לחיצה על בית עסק תאפשר לכם לבחור האם אתם רוצים לאכול במקום, להזמין משלוח או לבוא לקחת – כאשר האפשרויות הקימות מוגבלות על ידי האפשרויות המסופקות על ידי בית העסק. לאחר הבחירה יופיע התפריט של בית העסק כאשר בחלק מהמקרים נתקלתי בקשיים ביבוא התפריט וקיבלתי לוגו של טעינה מתמשכת. כמו כן, במסך הראשי של התפריט יופיע חיווי האם העסק פתוח או סגור כרגע. הניווט בתפריט הוא די אינטואיטיבי והישום מכיל מערכת של "סל קניות" שמאפשרת להמשיך להוסיף מנות בכל שלב או לבצע תשלום. את בתי העסק ניתן לחלק לפי קטגוריות (מוגדרות מראש) ומסך יעודי יציג לכם את הרכישות הקודמות שלכם כדי שתוכלו לשחזר אותן במהירות.

הייתי שמח אם היה אפשר למיין את מסך בתי העסק בצורות אחרות – למשל – על פי קירבה על בסיס מידע מרכיב ה GPS או רק בתי עסק פתוחים. אבל היות וזו גירסת בטא, אני מניח שהדברים עוד יצמחו.
עדכון: עודכנתי כי המערכת יודעת להשתמש ברכיב ה GPS כמו גם ללמוד את העדפות ההזמנה של המשתמש ולהתאים את התצוגה עבורו לאחר מספר שימושים.

את האפליקציה אפשר להוריד ישירות מחנות האפליקציות של החברה שלכם. יש לאתר גם סאב דומיין למובייל ויתכן שאם תיכנסו אליו תועברו ישירות לאפליקציה.
השירות דורש הרשמה ויודע לעבוד עם כרטיס אשראי או מול חשבון הפייפאל שלכם (הזדמנות מצוינת להלבין את כל ההון שעשיתם מתוכניות שותפים). את ההרשמה אפשר לעשות ישירות דרך האתר או דרך האפליקציה. מי שירשם ישירות מתוך האפליקציה יגלה שכדי להוסיף את חשבון הפייפאל שלו כאמצעי תשלום הוא בכל זאת צריך להיכנס אל אתר החברה – וחבל. לא נראה לי שהתהליך של הוספת חשבון פייפאל אמור להיות שונה מהוספה של כרטיס אשראי ואני מקווה שזה יצוץ בגירסאות הבאות. ואם כבר פייפאל נתמך, אז יכול שיתוף פעולה עם כרטיסי 10ביס וסיבוס היה יכול להיות פיצ'ר נחמד.

ונקודה אחרונה – שהיא לחלוטין UI – המכשיר שלי מכיל מקלדת נשלפת שמצריכה סיבוב של המסך (עבודה לרוחב ולא לאורך) בעוד שרוב האפליקציות יודעות לזהות את סיבוב המסך ושליפת המקלדת זה לא קרה בישום של טאפ-אין-גו וחבל. נאלצתי לבצע את ההרשמה עם ראש ב 90 מעלות, מקווה שגם זה יטופל בגירסה הבאה.

הפוסט Tapingo – משנים את חוקי הקניה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

איך יכול להיות שאתה צורך אוכל רק ב 20 אלף שקל בשנה – הרי זה כ 55 שקלים ביום, מה כבר אפשר לאכול ב 55 שקלים ליום? השאלות הללו הציקו לי כי הן הגיעו לא רק מרווקים תל אביביים שגרים מעל סניף של AM:PM אלא גם מאנשים בעלי משפחות שגרים מחוץ לחיפה. ולכן, הנה ההסבר שלי לאוכל שנתי ב 20K שקל – ומדובר אגב בחישוב זוגי – שלי ושל אשתי ביחד.

כשהייתי ביסודי הייתה חנות מכולת ליד בית הספר שלנו. רובנו השתמשנו בשירותיה בשביל לקנות קרטיב או קרמבו בסוף יום לימודים, אבל אחד החברה, כמעט באופן קבוע, היה קונה במכולת גביע קוטג', שקית חלב וכיכר לחם – “אמא שלי ביקשה שאני אביא בדרך מבית ספר" היה אומר באדישות תוך כדי משיכת כתפיים.
השנים חלפו להן, הגעתי לחטיבת הביניים והורי החליטו שאני כבר מספיק בוגר כדי לערוך קניות בסופר השכונתי (היום הוא כבר מגה בעיר, פעם הוא סתם היה “סופרכל כרמליה”), וכך, בבוקר אחד קיבלתי לידי את "הרשימה" – עמוד A4 מודפס המציין את רשימת הפריטים לקנייה ואת הכמויות הנדרשות. אני לא זוכר אותן בעל פה, אבל בדרך כלל הן כללו 24 קופסאות חלב (24 ליטר) 5 קרטוני ביצים (של 12 כל אחד), 8 גביעי קוטג' / גבינה, 7 כיכרות לחם פרוס, 15 עגבניות, 15 מלפפונים וכן הלאה. למי שהרים גבה לרגע, אני אציין רק שאני הבכור מבין 5 ילדים, הווה אומר בית עם 7 נפשות ומדובר ברכישה שבועית.

פעם בכחודש וחצי, היה אבי מדפיס את "הרשימה הגדולה" והיינו נוסעים לאחת מרשתות השיווק כדי לעשות קניית "סטוקים". הרשימה הורכבה בעיקר מדברים שבצה"ל נוהגים לכנות "קשות" – פסטה, אורז, קמח, מלח וכמו כן שלל בשרים להקפאה, מוצרי ניקיון והגיינה וכן הלאה.
אחד הדברים הראשונים שאבא שלי לימד אותי זה שלבחור את הקופסה שעליה מוטבע המחיר הזול יותר לא בהכרח אומר שזהו המוצר הזול ביותר וצריך לבדוק את המחיר ביחס לכמות – מגמה שהתחילה בפועל להופיע כפרסום בחנויות רק בשנה האחרונה בעקבות ההקמה של מגה בול. הדבר השני שלמדתי הוא שככל שהקופסה גדולה יותר המחיר היחסי הוא זול יותר. משפחה של 7 נפשות לא קונה חומוס בקופסאות של 250 גרם או קופסאות אישיות, היא קונה חומוס בקופסאות של קילו.

ככה התנהלו להם חיינו במשך השנים, ועד היום, כשכולנו כמעט יצאנו מהבית, אבי ממשיך לחלק את הקניות שלו לרכישה שבועית ורכישה דו חודשית.

באחת מהחופשות שלי באירופה נכנסתי למכולת השכונתית, פתחתי שקית והתחלתי להעמיס פירות כשראיתי שהמחיר הוא זול. אחד המוכרים ראה אותי וכנראה הבין מה אני עושה וטרח לציין בפני שהמחיר הוא ליחידה, לא לקילו. זה נראה לי ביזארי לחלוטין, הרי מי נכנס לחנות וקונה בננה אחת? זה הרי מטופש לחלוטין.

עניין של סניף

דקה מהבית שלי נמצא סניף של מגה בעיר, ב 5 דקות נסיעה אני יכול להגיע אל אחד משלושה סניפי שופרסל ביג ועשר דקות נוספות של נהיגה יובילו אותי אל סניף השופרסל דיל הקרוב – וההפרשים הם משמעותיים – עגלה זהה יכולה להיות זולה בכ 30-40 שקלים בין שופרסל דיל לביג שלא לדבר על הבדלים משמעותיים אף יותר לעומת מגה בעיר. בסופו של דבר, ככל שהסניף קטן יותר ושכונתי יותר, המחיר עולה. מי שמוכן לנסוע כמה דקות ולהתרחק טיפה ממרכז העיר יגלה מחירים נמוכים משמעותית.

כרטיס חבר

יש לי כרטיס מועדון של שופרסל, למעשה יש לי אותו כבר משנת 2000, רק שאי שם ב 2007 טרחנו לשדרג אותו לכרטיס אשראי שופרסל. אחת ההטבות שמעניק הכרטיס חבר הזה הוא אפשרות לבחור 5 מוצרים עליהם תתקבל הנחה של 5% בכל רכישה. הטבה נוספת מגיעה בדמותם של תווי קניה (כ 30 שקל בשבוע) ולבסוף, הטבה משמעותית נוספת היא שברוב הסניפים של שופרסל מופיע מחיר כפול – המחיר הרגיל ומחיר מוזל לחברי מועדון. (וחוץ מזה יש לי 20 אג' הנחה לליטר דלק בפז, שבמצטבר זה גם בין הרבה להמון).
"אני לא מפחד מהאח הגדול, אני מפחד מסלקום" אמר לי פעם חבר, הוא חושש מהידע שגוף צרכני זה אחר אוסף עליו ובצדק. אני מכיר לפחות מקרה אחד שבו רשת בורגראנץ' שילמה כסף לחברת אשראי כלשהי על מנת שתדפיס לכל הלקוחות שהזמינו פיצה בחודש הקודם אבל לא הזמינו בורגראנץ' קופון הנחה לבורגראנץ' בין הקופונים המצורפים לדף חיוב האשראי החודשי. כן, שופרסל אוספת עלי מידע, המחשבים שלה זוכרים את רשימת הקניות שלי, יודעים לפלח אותה ולראות מה אני נוהג לרכוש, אבל בתמורה נותנים לי קופוני הנחה שהם רלוונטים עבורי ולא קופונים ג'נריים שאין לי כל צורך בהם. באותה מידה, פעם בשלושה חודשים לערך אני מקיים שיחה עם סלקום כדי שיעריכו את ההוצאות שלי ויתאימו את התוכנית שלי לפי הצרכים שלי.

יש ימים ושעות שהם מועדים לפורענות, נסו להיכנס לסופר גדול ביום שישי או בחמישי בערב ומובטחת לכם חוויה מתסכלת. לעומת זאת, הגיעו לאותו הסופר ביום ראשון / שני, בשעות הצהריים ותראו סניף ריק וקופאיות משועממות. הרשתות מודעות למצב הזה ומנסות לתקן אותו בעזרת מבצעי הנחות שונים, רובם על פירות וירקות אבל לא רק. כך למשל חזרה אשתי מהקניות אתמול עם שני ליטר חלב שעלו 20 אגורות לאחד. בדיוק באותה מידה לפני חג השבועות רוקנה מחלקת החלב כמעט לגמרי כשהמחירים על מירב המוצרים הוצנחו לכ 20 אג' לגביע והירקות חוסלו לאחר הצנחה אל 70 אג' לקילו.

הרכישה השבועית שלנו כוללת 3 קרטוני חלב, קרטון ביצים, עוף, מבחר בשרים קפואים, ירקות, פירות, גבינות, מעדנים למיניהם וכן הלאה. בפועל, פעם בשבוע אנחנו ממלאים את המקרר שלנו וזה מחזיק למשך כשבוע. העלות השבועית הממוצעת היא 400 שקלים, זה יוצא 1600 שקלים בחודש ועל גבי שנה זה יוצא כ 19,000 שקלים.

כשהייתי בתאילנד, קניתי לעצמי תיק גב חדש, המוכר רצה 700 באט, בסוף סגרנו על 450 באט (70 שקלים או 45 שקלים), מישהו הסביר לי שיצאתי פראייר ואם היתי מתווכח עוד קצת הייתי יכול לרדת ל 400 באט. בפועל ההבדל במחיר הוא 5 שקלים ולא נראה לי במקום המאמץ באותו הרגע, במצטבר – שקל פה, שני שקלים שם על פני טיול של חודש התרגמו ללא מעט כסף. אותו דבר לגבי הקניות שלנו בסופר, נורא נוח לרדת שניה למכולת השכונתית ולקנות רק חלב וקוטג', בפועל הקניות הקטנות הללו, במצטבר, מתרגמות להמון כסף בשנה.

הפוסט עניין של תודעה צרכנית פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

הרבה מחשבה מושקעת בכל נושא ארוחת הילדים, החל מהאריזות, דרך המחיר וכלה במתנות. ארוחת ילדים צריכה להיות מספיק אטרקטיבית במחיר, ומושכת באריזה, מספיק טעימה בשביל הילד ומזינה בשביל ההורה וכמובן שאסור לשכוח את רווחיות המתנה. ארוחת ילדים שמתומחרת נכון, יכולה להביא את ילדי בית הספר היסודי הקרוב בסופו של יום לימודים או אחרי החוגים. ההורים, שמחד חוסכים לעצמם את כאב הראש של להכין ארוחה ומצד שני יודעים שהילד אוכל ושבע מעדיפים את הפיתרון הזה, מי פעם בשבוע ומי על בסיס יומי.

בורגראנץ (ז"ל) מול מקדונלדס
שתי רשתות ההמבורגרים דלעיל, שיווקו גם מנות ילדים לפי הספרים. כ 23 שקלים שהעניקו לילד המבורגר, ציפס שתיה וצעצוע עטופים בקופסת נייר צבעונית וחביבה. עם זאת, כל אחת מהרשתות טיפלה בצורה שונה בנושא המתנות, ואני מניח שהייתה לכך חשיבות בהמשך.
רשת בורגראנץ' דגלה בשיטה של בחירה מתוך היצע. בשיטה זו היו מגיעות אל הסניף מבחר מתנות שהיו מוצגות לראווה בארון ליד הקופה. הפעולה הראשונה של כל קבוצת זאטוטים המבקרת בסניף הייתה נהירה אל הארון ובחירת המתנה. נושא ההזמנה הפך להיות משני, ובוצע רק לאחר שנבחרה מתנה הולמת.
היות והיה מגוון של מתנות זמינות, איפשרו ברשת בורגראנץ' ללקוחות לרכוש מתנות נוספות (בעבור כ 7 שקלים נוספים) מעבר לזו הכלולה בארוחת הילדים. למעשה, ילדים מעצבנים במיוחד בעלי הורים עם סף שבירה נמוך במיוחד היו יוצאים פעמים רבות עם 3-4 מתנות שונות.
ברשת מקדונלדס לעומת זאת הגישה היא שונה. במקום להביא מבחר של מתנות, בכל תקופה מוציאה הרשת סידרה חדשה של מתנות המבוססת על נושא אחיד (למשל, כשיצא הסרט צעצוע של סיפור – דמויות צעצוע של סיפור וכ'). בכל שבוע, קיבל הסניף אך ורק את אחד הדגמים מהסידרה ובסוף השבוע היה צריך להחזיר לרשת את המתנות הנותרות ולקבל סט חדש של דמות חדשה.
התוצאה הישירה של השיטה הזו היא שעל מנת להשלים 4-5 דמויות של סידרה, הילד צריך להגיע אל הסניף כל שבוע. לא הגעת – הפסדת, אי אפשר לקבל את המתנות של שבוע שעבר ואי אפשר לקבל את המתנות של השבוע הבא.
היות ואין מחזוריות אלא בכל פעם שמסתיימת סידרה מגיעה סידרה חדשה – לפיספוס של שבוע יש מחיר כבד.

למעשה בעוד שרשת בורגראנץ' השקיעה בדרכים כדי להגדיל את ממוצע ההזמנה, הרי שרשת מקדונלדס השקיעה מאמצים בלייצר חזרה של לקוחות. למרות שהגישה של הבורגראנץ' היא יותר נחמדה עבור הספרים (ממוצע הזמנות גדול ביום מעיד על מנהל מוצלח ומוכרניות טובות שיודעות "לדחוף" ללקוח), הרי שהחשבון לאורך זמן עבור ילד שרוצה 5 מתנות הוא כזה:
בורגראנץ – מחיר ארוחת ילדים (23 ש"ח) + מחיר 4 מתנות (28 ש"ח לפי 7 ש"ח למתנה) = 51 שקלים
במקדונלדס – 5 פעמים מחיר ארוחת ילדים – 115 ש"ח.
ההפרשים במחיר הם אגב הרבה יותר משמעותיים כי רוב הילדים שמקבלים ארוחת ילדים מגיעים לפחות עם מבוגר אחד שאוכל גם הוא. אם מחירה של ארוחת מבוגר היא 32 שקל, הרי שבבורגרנץ זה מסתכם ב 84 ש"ח בעוד שבמקדונלדס זה מסתכם ב 275 שקלים. אפשר להמשיך בזה עד מחר, אבל נציין רק שהמקרה של זוג הורים עם שני ילדים הוא לא מראה שכיח בסניפים הללו, ואני אתן לכם לחשב את ההפרשים.

האם זה מה שהכחיד את רשת בורגרנאץ'? כמובן שלא, היו שם גורמים רבים נוספים, אך קרוב לוודאי שזה היה אחד מתוכם.

הסופר הקרוב לביתכם

ארוחות ילדים מצויות בכל מקום שכן מקומות רבים מכירים בכוחם של הילדים ובהשפעה של צעקותיהם על בחירת האם. אחת הטעויות החמורות ביותר (לדעתי) היא ללכת לקניות עם זאטוט שכבר יודע לבקש שיקנו לו. אני חושב שנדירות הן הפעמים שהסתובבתי בסופר ולא נתקלתי באם עם מבט מיואש על הפנים כשבנה נעמד עם שקית במבה/ביסלי ודרש בתוקף, תוך צרחות ודמעות שיקנו לו גם את זה.
מי שעושה קניות ברשתות הגדולות (מגה, שופרסל, קשת טעמים וכ') יכול להבחין שמסדרות המזון על המדפים לובשות לעיתים חולצות ממותגות – תנובה, יוטבתה, אחלה וכ'. לבחורות הללו יש מספר תפקידים שאחד מהם היא פיקוח על סידור המוצרים של החברה על המדפים עצמם. רוב האנשים רואים בעיקר את מה שמונח מול עיניהם וזה הופך שתי שורות עיקריות על המדפים לאטרקטיביות מאוד עבור החברות. המדפים הללו, שממוקמים כ 1.5 – 1.7 מטר מעל לרצפה, הם המדפים הראשונים שהעיניים שלנו פוגשות כשאנחנו נכנסים למעבר ומחפשים מוצר מסוים. אם תסתכלו כחצי מטר – 80 ס"מ מטה מהמדפים שנועדו לכם, תפגשו את המדפים שיועדו לילדים. בעוד שרוב המוצרים במדף "שלכם" ידגישו דברים כמו ערכים תזונתיים או כמות קלוריות, המדף שנועד עבור הילדים שלכם יתבטא בעיקר בצבעוניות, ססגוניות ושאר אלמנטים שקורצים לילדים. מהסיבה הזו בדיוק ממוקם השוקו בתחתית המקרר בעוד שהחמאה ממוקמת בראשו, ושלל הקורנפלקסים הבריאותיים (ביופלקס ודומייהם) ממוקמים למעלה בעוד שלמטה תמצאו את שוגי, עוגי והכריות.

בשורה התחתונה, ארוחת ילדים היא הרבה יותר מכינוי לארוחה בבורגראנץ, מדובר בשם ג'נרי למשפחה ענפה מאוד של מוצרים שהושקעה בהם מחשבה רבה החל מרמת המוצר העטוף, דרך העטיפה וכלה במשפטי המחירה והפרסומות. סלוגנים כמו "כי בשבילו זה דני ובשבילך חלב" או הפרסומות שמראות את הילד נהנה מהטעם ואת האמא נהנית מרשימת המרכיבים הם המהות של שלב מכירת המוצר כי הם מכילים גם אקט שובר התנגדות. אם האם סירבה לקנות את הדני בגלל שזה סוג של קינוח או פינוק, הרי שעכשיו יכול לבוא העולל ולטעון – אבל זה מוצר חלב וזה טוב בשבילי.

הפוסט ארוחת ילדים פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

וכך, אחר מחקר מקיף (2 התוצאות הראשונות בגוגל וטלפון לאמא) יצאתי חדור יוזמה אל התחנה הראשונה – הירקן.

כל חובב חמוצים יודע להגיד שהחמוצים הטובים ביותר נעשים מהמלפפונים הקטנים ביותר, וכך מצאתי את עצמי נובר בערימת מלפפוני ענק מחפש מלפפונים קטנים מספיק. בשלב מאוחר יותר אני אתבעס כשאני אראה מה זה מלפפונים קטנים באמת.

הרכש – שקית מלפפונים מלאה, שני שום, צרור שמיר ופלפל אחד חריף.
העלות – 12.5 שקלים, נראה לי שכבר יצא שעדיף לרכוש קופסה מוכנה.

לבקבוקי פריגת יש פתח הגדול וזה נראה כמו פיתרון מצויין לתהליך, לתומי חשבתי שיש לי אחד בבית והתבדיתי, הוא גם לא היה באוטו. הקטע הכי מתסכל היא שלמרות כמות הבקבוקים הזרוקה פה בסביבה בצידי הדרך כולם בקבוקי קולה או בקבוקי מים מינרלים. לא פריגת, לא מים בטעם, כלום – רק בקבוקים עם פייה קטנה. בסופו של דבר מצאתי את עצמי במכולת השכונתית קונה בקבוק פריגת. זה היה מאוד טעים אבל הוסיף עוד 7.5 שקלים לעלות התהליך ובכך עלינו כבר ל 19 שקלים.

ואם הזכרתי את שלב התסכול קודם, על הדוכן של המוכר במכולת עמד לו בקבוק מים מינרלים, עם פייה קטנה עמוס עד למעלה במלפפונים חמוצים תוצרת בית. שכחתי לשאול כמה זה עולה אבל פתאום זה הביא אותי לתובנה של מה זה מלפפונים קטנים. לדבריו, כדי להשיג כמות מספקת לבקבוק אחד צריך לנבור בכ 3-4 ארגזים מלאים של מלפפונים.

אני לא ממש מכיר מתכון למלפפונים חמוצים, אבל הבנתי שמוסיפים מים, מלח ושום, מעבר לזה הכל עניין של טעם אישי. אל תוך הבקבוק דחסתי קצת עלי דפנה, פלפל חריף אחד חתוך גס, 4 כפיות מלח גדושות, גזר אחד פרוס, צרור נאה של שמיר טרי ו 6-7 שיני שום.

השלב הזה לימד אותי את האמת על הבעיה הגברית עם תפיסה נכונה של גודל – אנחנו תמיד חושבים שזה יותר קטן ממה שזה באמת. בררתי את המלפפונים, באמת שבררתי והייתי משוכנע שכולם קטנים ויעברו בקלות דרך הפתח המספיק רחב של בקבוק פריגת. תפיסת גודל לוקה בחסר, חלק ניכר מהמלפפונים בקושי הצליחו לעבור בפתח.

תובנות על חשבון הבית

תובנות על חשבון הבית
א. לא סתם טבליות השום הקפוא של דורות הפכו ללהיט כזה גדול, כבר שכחתי איזה כאב ראש זה לפרק את השיניים מהראש ולקלף אותן מהקליפה. הכי כיף זה השלב שבו יוצא לך להריח את הידיים – תענוג .
ב. כשחותכים פילפל חריף ופתאום מגרד בעין רצוי להשתמש בגב כף היד, או במגבת או בקיר או בכל דבר אחר שהוא לא היד שהרגע החזיקה פלפל חריף חתוך. אחרת, עלול לשרוף קצת בפנים.
ג. אם כבר שגיאות שורפות, למי שחשב שלשפשף את העין עם יד שנגעה בפלפל חריף זה מטופש הרשו לי לספר לכם שהטעות (הקריטית) שרוב האנשים עושים אחרי מקרה שכזה זה לשטוף את הפנים. לרוע המזל (קצת כמו במועדון קרב) מים לא יעזרו אלא רק יזיקו. השטיפה גורמת לחומרים השורפים לזרום על הפנים, אל תוך העיניים ושאר הנקבוביות. במקום להעביר את התחושה השורפת זה רק יגרום לה להתגבר ולהתפשט. אם כבר להתפשט להיכנס למקלחת זה מסוג הטעויות שאנשים שכבר עשו את הטעות הזו עושים וכמו לשטוף פנים, גם זה רק יחמיר את המצב. הפיתרון אגב הוא הרבה יותר פשוט – מצאו לכם ווינטלטור, הפעילו אותו על העוצמה החזקה ביותר והפנו אותו לכיוון הנקודה השורפת. זה עובד גם במקרים של חיתוך בצל ושאיפה של גז מדמיע, מנסיון, כן גם הגז מדמיע. במקרה ואין וינטלטור לרוץ מול הרוח יכול להיות פיתרון מצויין, כמובן בהינתן רוח.

מסקנות לניסיון הבא

1. להתחיל לפתח קשרים עם הירקן הקרוב, שהוא יברור את המלפפונים.
2. להתחיל להתארגן כבר מעכשיו על כמות מכובדת של בקבוקי פריגת, או להשקיע בכמה צנצנות גדולות ואטומות.
3. אולי קצת נסחפתי עם הפלפל החריף, לבדוק כמויות בפעם הבאה.

זהו, עכשיו צריך לחכות ואיך שאני שונא לחכות.

הפוסט חמוצים, נסיון ראשון פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

היום בעודי קורא בשיעמום מה את ידיעות עמק יזראל (העיתון של מכללת עמק יזראל) נפלתי על משהו שכנראה אמור היה להיות כתבה מאת בחור בשם חן צרפתי. ה"כתבה" (המגמתית מאוד) נקראה "חסה במקום סטייק" והיא סיפרה לי איך בהיותי אוכל בשר אני גורם להרג של כ 4000 בע"ח במהלך חיי. היא גם סיפרה לי על הסכנות של מחלות לב עורקים ושאר סוגי סרטן שיכולים אולי להתפרץ כתוצאה מאכילת בשר. כל זה, הופיע רק בפיסקה הראשונה. לאחר מכן, התחילה שטיפת המוח האנונימוסית המוכרת על היתרונות של "צמחונות נבונה"

לצמחונות יש יתרונות בולטים. למשל, צמחונים נהנים מבריאות טובה יותר ומאריכות ימים, ביחס לאוכלי בשר. צמחונים יכולים לשאוב סיפוק מהידיעה שהם מצילים אלפי בעלי חיים מעינויים וממוות.

אני לא יודע בקשר לצימחונים, כי רוב מכרי הזכרים הם קרניבורים, אך כמעט מכל מכרותי הצמחוניות שמעתי על סיפור המחסור בברזל, לפעמים עד רמה כזו שגרמה להן לנטוש את הדרך המצטדקת בה בחרו ולחזור לנגוס בהמבורגר או סטייק עסיסי מדי פעם. חודש לאחר מכן כל תופעות הלוואי של מחסור בברזל נעלמו, אל הצמחונות הן כבר לא חזרו. נכון שיש מקורות תחליפיים לברזל ודומיהם, אלו בד"כ יגיעו בצורת כדורים אותם יצטרך הצמחוני לבלוע פעם בכמה זמן על מנת שלא לסבול מאותם תחלואים – האם זה אכן עומד תחת הקריטריון של בריאות טובה יותר?

מה לגבי אריכות ימים? אני שומע את הטיעון הזה לא מעט אך מעולם לא ראיתי שום מחקר מדעי שיכול לאושש אותו. האם מישהו ביצע מחקר על קבוצת מדגם מספקת ובדק את אורך החיים של המשתתפים אל מול התפריט? בעולם המודרני, כל אחד מאיתנו אפוף במשך רוב היום בענן גורמים מסוכנים. זיהום אוויר מבתי זיקוק, זיהום ממפלטי מכוניות, קרינה ממכשירים אלו ואחרים, שלל חומרים קרציוגנים המרחפים באוויר וכדומה. למעשה ביצוע של מחקר שכזה הוא בלתי אפשרי שכן הוא יאלץ בידוד של קבוצת מחקר לאורך כל חייה בסביבה סטרילית לחלוטין. ההצהרה שצמחונות מובילה לאריכות ימים נראית לי מופרכת בערך כמו המחקר ההוא שהתפרסם פעם וטען ששדיים לא סימטרים הם קבוצת סיכון לסרטן השד (במילים אחרות, אם יש לך שדיים (במילים אחרות, אם את אישה) יש לך סיכוי לחטוף סרטן השד).

ובאשר לסיפוק מהידיעה על הצלת בעלי חיים – הכל טוב ויפה אבל מזכיר לי סיפור על מישהו שביקשו ממנו לכתוב קטע קוד קצר תמורת קרדיט. התשובה שלו הייתה משהו בסיגנון – עם קרדיט, אי אפשר לקנות בסופר.

גם הפיסקה הראשונה טעונה שלל מידע שנראה לי לא מבוסס. הסיפור על אכילת בשר כטריגר לסרטן השד למשל יכול להישמע מפחיד מאוד אבל האם באמת מישהו טרח לבדוק את כל חולות סרטן השד בעולם ולבדוק את אחוז הצמחוניות מכלל הקבוצה?

בסופו של דבר כל זמן שלא מאביסים את הגוף בבשר אלא משתמשים בתזונה קרניבורית "נבונה" ה"סכנות" המפורטות למעלה מצטמצמות ואינן מהוות גורם סיכון משמעותי יותר מאשר אותו ענן זיהום אוויר שחור המתנוסס לראווה מעל גוש דן, אשדוד ושאר ערים נבחרות.

נקודת מבט נוספת שאף אנונימוסאי כמובן לא יטרח לספר לכם עליה היא ההתחממות הגלובאלית, הסיבה העיקרית להתחממות היא עליה בריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר.מחד, עם התקדמות התיעוש והטכנולוגיה כמות ה CO2 המופקת גדלה בצורה משמעותית במאה השנים האחרונות. מאידך גודלם של יערות הגשם – הריאות הירוקות של הכוכב שלנו הצטמצמו פלאות. הסיבה לאותו צימצום אגב הינה השמדה של שטחים נרחבים מיערות הגשם לצורך יצירת שטחי עיבוד חקלאיים. זה שלרוע המזל פעולת הבירוא הזו נוחלת כישלון והאדמה מתה בתוך מספר בודד של שנים (ברמת העיקרון את האדמה שנחשפה צריך לערבב עם אבן גיר ועוד מספר רכיבים על מנת שהיא תחזיק מעמד, ללא טיפול שכזה – שלרוב לא מתבצע במדינות עולם שלישי – לרוב בגלל חוסר מודעות ותקציב האדמה לא תניב יותר יבול לאחר 2-3 שנים), לא משנה את העובדה שאותו שטח כבר לא יהיה ריאה ירוקה.

באשר לנושא ה"רצח בעלי חיים" או "תנאי גידול מזעזעים" וכדומה הרי שפה ניתן להפעיל את כוחות הדמוקרטיה והחוק על מנת לשנות את תנאי הגידול של בעלי החיים בדומה לפעילות שננקטה בנושא פיטום האווזים. אבל לבוא ולהגיד לי שהסטייק שלי הייתה פעם פרה שחיה לה באושר באחו, נשמה, לעסה דשא והיא בעלת רגשות כמוני – לא זה ירחיק אותי מהבשר.

וסתם שאלה לצימחונים שביניכם – אם יום יבוא וילמדו לגדל סטייקים במעבדה (ע"י טכניקות של הנדסה גנטית ושכפול תאים מן הסתם) כך שלמעשה מקור הסטייק לא יהיה יצור חי ונושם – האם הייתם אוכלים מהסטייק הזה?

הפוסט צאו לי מהצלחת פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה