לפני חודש בדיוק, שני נערים חצו את הגבול למצריים והקפיצו פה מדינה שלמה על הרגליים, טענתי אז כי כשלא משלמים על מעשי קונדס, אין שום מניעה מלעשות אותם שוב ושוב. לפני שלושה ימים, כמו כמעט בכל שנה, יש הרוגים בשיטפונות בנגב. לא מדובר פה במקרה מצער של קבוצה שנסעה בכביש כשפתאום הופתעו אלא "רודפי שיטפונות" חסרי כל אחריות שחשבו שהם יצליחו לחצות את המים עם הג'יפ. כל שנה כמעט יש איזה חכמולוג כזה שמחליט שזה המבחן עבירות / גבריות האולטימטיבי וכל שנה כמעט מישהו נפגע וכוחות ההצלה מוקפצים.

אישית מעצבן אותי השם שהוצמד לאנשים הללו "רודפי השיטפונות" כאילו מדובר באיזו משימה הירואית ובעלת חשיבות, בדומה לאותם רודפי הסופות בארה"ב. השם הנכון הוא מטומטמים, וכנראה שסוף סוף נפל למישהו האסימון – אנשים לא יתחילו לקחת אחריות אישית עד שלא תלווה עם תג מחיר.

הפוסט סוף מעשה בארנק תחילה 2 פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

מה שכן, עם הזמן התווספו פריטים לרשימת הדברים ש"הייתי שמח לקנות לעצמי אבל אעדיף שיקנו לי" וכך, במלוא 4 שנים לאותו הפוסט וערב יום הולדתי ה 32 – להלן רשימת המתנות שהייתי שמח לקבל מחר, או בכל יום אחר.

הטירה הנאצית בתלת מימד מלווה אותנו מאז ימי ה 286 עם גרפיקת ה cga. אני חושב שהייתי בן 14 או 15 בפעם הראשונה ששיחקתי במשחק, ומאז שיחקתי בכל מהדורה נוספת. המהדורה האחרונה נקראת פשוט Wolfenstein והיא עולה 40$ בחנות של Steam – באמת שאין צורך בכל העסק של הדיסק והעטיפה.

את הספר הראשון בסידרת באר הנשמות של ג'ק צ'וקר, קראתי אי שם בגיל 16. זהו ספר מד"ב המספר על עולם גדול המורכב ממשושים כאשר בכל משושה מצוי מין כלשהו – רובם מוכרים לנו מסיפורי המיתולוגיה והפנטזיה – כגון הקנטאורים. בהמשך מתברר שאת העולם הזה יצר גזע חייזרי עתיק וגם בני האדם מגיעים מתוכו. בגיל 23 יצא לי לפגוש את ספר ההמשך – גולים בעולם הבאר. לצערי מסתבר שאם לא מדובר בהארי פוטר ודומיו אין שום מחויבות של תרגום בארץ מצד ההוצאה לאור וכך מסתבר שיש עוד מספר ספרים באנגלית שלא יצאו לאור בעברית. אבל זה בסדר, לא אכפת לי, אני יודע לקרוא גם באנגלית.

• Quest For The Well Of Souls
• The Return of Nathan Brazil
• Twilight at the Well of Souls
• The Sea Is Full of Stars
• Ghost of the Well of Souls

מאז שמישל דור כתב על המכונה הזו בוואינט אני רוצה אחת כזו. להכין את הבירה שלך בעצמך בהחלט יכול להיות תענוג. כן, זה יותר יקר יחסית למתנות האחרות, אבל בהחלט יעשה אותי מאושר (או שיכור).

בזמנו רכשתי את ה SCM-4700 כעכבר אלחוטי ללפטופ – הוא שירת אותי נאמנה תקופה קצרה עד שהלחצן השמאלי שלו הפסיק לעבוד. מאז אני מסתובב עם עכבר קטן וצהוב בעל חיבור USB שתמיד מסתבך לי בכבלים האחרים שבתוך התיק. ה Logitech Wireless VX NANO הוא עכבר קטן וחמוד, בעלי חיי סוללה ארוכים והוא מספיק מדוייק כדי לעבוד בקלות על משטחים קטנים.

הקופה הזו מלווה אותי תקופה ארוכה יחסית, והיו תקופות שנהגתי לשלשל פנימה את כל הכסף הקטן שהצטבר לי בסופו של יום. יש בקופה הזו בסביבות ה 80 שקלים והחלק הכי מבעס בכל הסיפור זה שאני לא זוכר איפה שמתי את המפתח. בכל מקרה, אם לא בא לכם לקנות לי מתנה אתם תמיד מוזמנים לשים קצת כסף בקופה שלי. היום היא כבר וירטואלית והלינק בדיוק פה – את הכסף אני מבטיח לבזבז על מתנות קטנות לעצמי, ככל הנראה בדיל אקסטרים, תודות ותמונות יפורסמו כמובן.

הפוסט פוסט יומולדת פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

אז, כרטיס אדי כבר הוצאתם? ואם לא – למה?

הפוסט כרטיס אדי כבר עשיתם? פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

גם הכיתוב – אני עושה את זה אחת לשבועיים – לא שימש כאיזשהו רגיעון, ובראש שלי התקבעו להן הויז'ואל, הכיתוב וההערה לבדוק את זה מתישהו. ביום רביעי, בעודי מסתובב לי במכללת עמק יזראל תפסה את עיני פתקית כזו משתזפת לה בשמש, אספתי, הסתכלתי בעיון והבחנתי שמדובר בהזמנה למסיבות סטודנטים במועדון ה cityHall בחיפה.

אני לא יודע מי אחראי להזמנות הללו, או מה לעזאזל עבר לו בראש. אין לי שמץ של מושג להבין איך תמונה של גבר בפוזה של חצי נינג'ה ואישה על הריצפה מתקשר למסיבות סטודנטים. כלומר, זה לא שאין לי, פשוט שהדימויים שעוברים לי בראש הם בסיגנון – רוב הסיכויים שתפגשי בריון והוא יגרום לך למשהו שיפיל אותך לריצפה.

אפשר להגיש סרן ארז אפרתי למישהי?

הפוסט גם אני אלים פעם בשבועיים פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

ה"מאבק" בהשתכרות של קטינים עולה מדרגה ועל פי הפירסומים מדובר בניסיונות חקיקה להעלאת גיל השתיה ל 21, הגבלת שעות מכירת האלכוהול וכיוצ"ב – רוב רובם של הסעיפים מדברים על חקיקה מגבילת מכירה ורק אחד באמת מתייחס לטיפול בבעיית הקטינים השותים – בהצעה לאפשר לשוטר להחרים משקה מקטין.

הניסיון שינוי הזה הוא מטופש ברובו, אותם קטינים בני 13-15 ששותים לא אמורים להיות מסוגלים לרכוש אלכוהול בין אם הגבלת הגיל היא 18 או 21, קשה לבלבל ילד בן 14 עם בחור בן 18 במיוחד בשלב שבו הוא צריך לשלוף תעודת זהות. אבל מקומות ממשיכים למכור אלכוהול לקטינים כי הסיכוי לתפיסה קטן, ורוב המוכרים משוכנעים שאם ייתפסו, האחריות תהיה על העסק ולא עליהם. גם רובם של הקטינים לא מחכים ליום שישי כדי לרכוש את האלכוהול שלהם, הם קונים אותו בסופר השכונתי – מקום בו התור הארוך בקופה יכול לאפשר להם לעבור עם הבקבוק במסלול המהיר.

לכן, כמעט על בסיס שבועי, אנחנו שומעים על קטין זה או אחר שאושפז בסוף השבוע לאחר שנזנח שיכור ע"י חבריו. גשו ביום שישי בערב והסתובבו ליד הפיצוציה הקרובה, בדקו כמה זמן יעבור עד שיגש אליכם קטין זה או אחר ויבקש מכם לרכוש עבורו משקה. כשהעזתי פעם לסרב לאחד כזה הוא לא הבין מה הבעיה שלי, "כולם קונים לי" הוא טען.

הבעיה היא אכיפה, היא תמיד הייתה והיא תמשיך להיות עד שמישהו יחליט שצריך להגביר אותה ולהיכנס בבעיה בעובי הקורה. שני הסעיפים היחידים שאני מסכים איתם בכל הסיפור זה ההרשאה לכוחות החוק להחרים משקאות מקטינים וההבנה שחייבים לטפל בבעית המכירה לקטינים לא רק בפאבים אלא גם בפיצוציות ובסופרים.
וכן, עד שלא תתחיל פה האכיפה, עד שלא יתחילו אנשים לחטוף דוחות כואבים ויסגרו בתי עסק על מכירה של אלכוהול לקטינים, לא יהיה פה כל שינוי. ילדים ימשיכו להשתכר, להיקלע לתגרות אלימות, להרוס רכוש ציבורי ופרטי ולהתאשפז, במקרה הטוב. ולא סתם אמרתי כבר אתמול – סוף מעשה, בארנק תחילה

הפוסט הבעיה היא האכיפה, לא השתיה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

וכל ההקדמה הזו על שום מה ולמה? על שום שני טיפשים בני 19 שהחליטו לעשות "מבחן אומץ" ולעבור את הגבול למצריים עם אופניים. אין גדר, יש מצלמות ובתוך כמה דקות כל כוחות הביטחון באזור הוקפצו לחיפושים וסריקות מתוך החשש שנחטפו ע"י גורמים עויינים. אין לי מושג מה קרה, צו איסור פרסום הוטל כמעט מיידית ואפילו הפורומים של רוטר שבד"כ מומחים בלהציף את הפרטים מראש בצורה עקומה אכפו את האיסור בצורה גורפת. מה שכמובן גרם לכולם לדעת שקרה אירוע בטחוני חשוב בגבול מצריים אך שם זה הסתיים. בסופו של דבר התברר שהילדים חטפו קצת מכות משוטרים מצריים ולבסוף הוחזרו לארץ.
עכשיו, ויפה שעה אחת קודם, זה זמנה של מדינת ישראל להגיש למשפחותיהם את חשבון ההוצאות המנופח. התעלול של אותם ילדים עלה למדינת ישראל לא מעט כסף ואנשים חייבים להתחיל ללמוד שעל שטויות שכאלה – צריך לשלם, ואין כמו חשבון מנופח בסיומה של מתיחה כדי להעיר אנשים ולגרום להם לחשוב פעמיים לפני צעד מטופש.
ולא רק על מתיחות מדובר פה, אלא על צעדים מטופשים בכלל – כל שנה אנחנו שומעים שוב ושוב על טיול של החברה שיצאו לראות שטפונות במדבר או כאלה שיצאו במהלך אוגוסט לטיול לבדם – סיפורים שבד"כ נגמרים במסוק חילוץ באוויר. או לחילופין סיפורי הזוועות שמתרוצצים על הורים נסערים שמבקשים את עזרת המדינה בחילוצו של ילד זה או אחר שרק נסע לטיול אחרי צבא ומצא את עצמו יושב בכלא של מדינה זרה.

כי מה לעשות שבמדינתנו, סוף מעשה במחשבה תחילה אינו תופס אם ארנק מרושש אינו כלול בסיפור.

לקריאה נוספת:
Ynet – מזמינים אמבולנס: כמה זה עולה ומתי מקבלים החזר
nana10 – הצעירים שחצו למצרים: "רצינו לעשות מעשה אמיץ לפני הגיוס"

הפוסט סוף מעשה בארנק תחילה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

אם הייתי צריך לממש את המשחק בשפת מחשב הוא בוודאי היה נראה ככה:

public static void main(String[] args) {
	int player1 = (int)(5 * Math.random());
	int player2 = (int)(5 * Math.random());
	System.out.println("Player 1: " + player1 + " Player 2: " + player2);
	if((player1+player2)%2==0)
			System.out.println("Pair");
	else
			System.out.println("Odd");	
	}

לצורך העיניין, מבחינה סטטיסטית זוג או פרט לא שונה בהרבה מעץ או פלי – השחקן מכריז על הבחירה שלו אבל התוצאה נקבעת על בסיס הבחירה של היריב. כפי שהמתמטיקה מלמדת אותנו לא משנה אם נבחר במספר זוגי או אי זוגי הרי שסוג הבחירה של היריב היא 50:50 (זוגי או אי-זוגי) והבחירה הזו תשפיע על התוצאה באותו היחס בדיוק.

במספר גדול של ניסיונות אל מול אותו היריב ניתן קרוב לוודאי לעלות על הלוגיקה שלו ולהתאים את הלוגיקה כדי להגדיל את מספר הנצחונות אבל בהנחה שהיריב לומד הוא מהר מאוד ישנה את הטקטיקה שלו כדי להתאימה למצב החדש. היתרון העיקרי היא שזוג או פרט / עץ או פלי הם משחקי הגרלה חד פעמיים (לכל היותר הטוב מ 3) ולכן אין מספיק זמן כדי ללמוד טקטיקה ולהשיג ניצחון. לכן נלך אל משחק אחר שנותן לנו הסתברות של 50:50 ואינו מגביל אותנו במספר המשחקים וכך נותן לנו סיכוי להרוויח – הרולטה.

הרולטה מורכבת מגלגל שעליה רצף מספרים מ 1 עד 36 המודפסים על רקע שחור או אדום – כלומר 18 מספרים אדומים ו 18 מספרים שחורים. ברולטה תקנית כשההסתברות של כל אחד מהמספרים הוא 1:36 ההסתברות לקבלת אדום או שחור היא 50:50 – בעיקרון כמו עץ או פלי / זוג או פרט. ההגבלה היחידה במספר המשחקים למעשה היא כמות הכסף שיש לשחקן בהתחלת המשחק שכן ברגע שנגמרים המזומנים השחקן מתפנה.

לכאורה, יגיד כל אדם, אין סיכוי להביס את הרולטה ורוב הסיכויים שגם אם זכינו בסכום מסויים הרי שבסופו של יום נצא מהקזינו עם פחות כסף ממה שנכנסו אליו. תאורטית זה נכון, אבל מי שלא מחפש לשבור את הבנק אלא רק להגדיל קצת את נכסיו יכול בעיקרון לצבור סכומים נאים מאוד ממשחק על שחור/אדום – אם רק יצמד לטקטיקה המתבקשת.
הכלל במשחק 50:50 הוא שאתה יכול להכפיל או להפסיד את סכום הכסף ששמת בהתאם לזכיה / הפסד, אבל בקצת משחק עם המספרים והרבה הסתמכות על סטטיסטיקה אפשר לצאת מורווחים.

לצורך העיניין, נניח שיש לנו 1000 שקלים ביד כשאנחנו ניגשים אל הרולטה – הנה מהלך הצעדים

1. בחירה שרירותית של צבע (שחור או אדום) עם הימור של שקל אחד. (לצורך הדוגמא אני אלך כל השלבים על אדום)
2. אם זכינו – חוזרים על שלב 1 מההתחלה, אם הפסדנו ממשיכים ל 3.
3. כופלים את סכום ההימור מהשלב הקודם ב 3 (אם הימרנו על שקל נהמר על 3 שקלים) ונשים אותו שוב על האדום.
4. אם הפסדנו חוזרים על שלב 3, אם ניצחנו חוזרים אל שלב 1.

איך זה מתרגם לרווחים? הטבלה הבאה תמחיש את המספרים בצורה הטובה ביותר

בשלב הראשון הימרנו על שקל וזכינו – השקעה של שקל, רווח של שקל
השלב השני מניח שלא זכינו בשלב הראשון – אנחנו מהמרים על 3 שקלים אבל כבר השקענו 4 שקלים. אם נזכה נקבל 6 שקלים והרווח הוא 2 שקלים
השלב השלישי (בהנחת הפסד בשני) – הימור על 9, השקעה כוללת של 13, סכום מזכיה – 19 שקלים והרווח הוא 5 שקלים.
העסק הזה ממשיך שוב ושוב וגדל ואיתו התקווה לזכיה שכן בסיבוב ה 6 אנחנו מהמרים כבר על 243 שקלים מה שמקפיץ את ההשקעה שלנו ל 364 שקלים. זה עוד אפשרי אבל אם נכנסנו לקזינו עם אלפיה הרי שלא נוכל לעמוד בהימור השביעי – 729 שקלים שיגרור השקעה מצטברת של 1093 שקלים.
אפשר כמובן להקטין את המכפלה – אם נרד לכפולות של 2.5, עדיין נרוויח ונוכל להרשות לעצמנו גם את הסיבוב השביעי אבל הרווחים כמובן יקטנו. לחילופין אפשר להביא כמובן הרבה יותר כסף ולקוות להגיע למספר ניסיונות גדול יותר. ההפרש שבין מכפלה של 2.5 ל 3 בסיבוב העשירי היא כ 8500 שקלים, אבל מצריכה מאיתנו השקעה של כ 30K שקל במכפלה של 3 לעומת 6500 שקלים במכפלה של 2.5.

היות ובכל פעם שאנחנו זוכים אנחנו למעשה מאפסים את ההימור ומתחילים מחדש משקל אחד אנחנו תמיד מרוויחים והיות וברולטה תיקנית הסיכוי הוא תמיד 50:50 הרי שהאדום בסופו של דבר יגיע, השאלה היא האם זה יהיה לפני שיגמר ההון ההתחלתי או שיעיפו אותנו מהקזינו.

הפוסט המתמטיקה של משחקי מזל פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

איש אחד זוכה בלוטו, סכום דו ספרתי של מליוני שקלים חדשים. שמח וטוב לב הוא מגיע אל משרדי מפעל הפיס, לוקח לידיו את הצ'ק הענק והמסכה, מצטלם עם מנכל מפעל הפייס ובא לצאת. רגע רגע, לא כל כך מהר עוצרים אותו ולוקחים מידיו את הצ'ק הענק. במקום הצ'ק הזה אותו איש חביב צריך למלא טופס פרטים הכולל את שמו, מספר תעודת הזהות שלו וכמובן חשבון הבנק אליו יועברו כספי הזכיה. אין שום בעיה חושב האיש לעצמו, חסכו לי את הטיול לבנק ואת ההפקדה, הכסף יגיע וליבו שקט.

למחרת בבוקר, בא האיש לצאת מביתו והנה עוצר לידו רכב משוריין בעל חלונות כהים. מהרכב יוצאים שני בריונים שאין שום ספק לגבי כוונתם ובתוך הרכב יושב העבריין העירוני. העבריין מזמין את האיש לארוחת צהריים "ידידותית" ובה הוא "מזכיר" לאיש שבעצם הם מילאו את הטופס ביחד ולכן מגיע לו נתח מהזכיה. האיש, שכבר למד שבמדינת ישראל אין אף אחד שיגן עליו עושה את הדבר החכם ומעביר נתח לאותו העבריין. אל תדאגו, האיש שלנו לא התרושש מזה, הוא רק טיפה פחות עשיר. יומיים אחר כך, מגיע רכב חדש לשכונה, ושוב חוזר הסיפור רק שהפעם נמצא שם מישהו ממשפחות הפשע הגדולות. ושוב האיש שלנו מעביר סכום מכובד מהכיס שלו לכיס של מישהו אחר בכדי להגן על חייו ועל חיי משפחתו.

מכירים את זה שסרט מתחיל בנקודה לא ברורה ואחרי כמה דקות פתאום מופיעה כתובית "24 שעות קודם לכן"? אז הנה:

יום אחד מסיים אחד מעובדי מפעל הפיס את עבודתו וחוזר הביתה. הוא לא איש עשיר, הוא עובד על בסיס שעות ושכר מינימום, יש לו משכנתא, אישה, שניים וחצי ילדים ואוברדראפט. בעודו שקוע בהירהוריו על כך ששוב התקשרו מהבנק לגבי פיגורים על המשכנתא ניגש אליו גברתן צעיר, דוחף לו מעטפה עבה ליד ואומר – יש עוד הרבה כאלה, בוא נגיע לאיזה סידור. הם יושבים באיזה בית קפה והגברתן מסביר לו שהם שמו עליו עין כבר תקופה, שהם יודעים שהוא עובד במפעל הפיס וכל מה שהם צריכים ממנו זה שכשבא זוכה לגבות את הפרס, שיאסוף את הפרטים של הבחור ויעביר אותם הלאה. בהתחלה הוא מהסס, אבל הבנק והאוברדראפט והילדים והנה מתחילים התירוצים – רק פעם פעמיים, עוד מעט נפסיק עם זה, זה רק עד שאסתדר וזה כמובן הופך להרגל. כשהאיש שלנו זכה בפרס הגדול של הלוטו אותו בחור אפילו לא מהסס כשהוא מסמס את הפרטים של האיש אל המספר שנתנו לו. כשהוא חוזר הביתה, מחכה המעטפה הקבועה במקום הקבוע.

הסיפור הזה, דמיוני ככל שהוא נשמע, אכן קרה. רק שאת השמות של כל המעורבים העדפתי לשכוח מסיבות ברורות ופה הועברו רק רוח הדברים. בפועל, מפעל הפיס מודע לעיניין ואם תשאלו, יגידו לכם שאם אתם מסוגלים להעלם לאיזה שנה, עדיף שתעשו את זה.

המאגר הביומטרי ששיטרית מבשל לנו ידלוף, לעולם הפשע יש אינטרס שהוא ידלוף שכן דליפה שכזו תמחק בשניות כל טיעון של המשטרה שינסה להתבסס על טביעות אצבעות שנמצאו בזירת פשע. הרי אם המאגר דלף וכל אחד יכול בקלות (כפי שהדגים אפי פוקס) לזייף טביעת אצבע של כל אדם אחר, איזו משמעות יש לטביעות אצבע בזירת הפשע?
ואם המאגר יאפשר לך לייצר טביעת אצבע מדוייקת של כל אדם במדינה, מה הבעיה ליצור קשר עם חברה שמתקינה מנעולים ביומטרים לבתים כדי לקבל רשימת לקוחות ופשוט להיכנס עם טביעת אצבע של אחד מבעלי הבית ולרוקן אותו? ועכשיו לך תשכנע את חברת הביטוח שלך שאכן פרצו לביתך שכן המנעול בבירור מראה על כך שהדלת נפתחה אך ורק עם טביעות אצבע לגיטימות.

שיטרית מדבר על אבטחת מידע, על תוכנות וחומרה שיהיו מאובטחים, אבל את התוכנה כותבים אנשים, את החומרה מתחזקים אנשים ומדהים אותי כל פעם לראות עד כמה אנשים מתעלמים מהפעולות של פועל הניקיון. הגורם האנושי הוא הבעיה הגדולה, למצוא באג בחומרה זה קשה, למצוא את קופת השרצים של אדם ולהשתמש בה כדי לאלץ אותו לעשות כרצונך? זה פשוט.

הפוסט איש אחד זוכה בלוטו… פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

המופע הבא של ספאזם הוא בתל אביב, בבית ציוני אמריקה, ביום שבת ב 21:00 – אם הריבוע הזה לא תפוס לכם עדיין כדאי לבדוק אם עוד נשארו כרטיסים.

הפוסט חטפתי ספאזם פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

שתי השורות הראשונות של כל בית עוסקות בתיאור המצב הרע ששרר על בני ישראל בעוד ששתי השורות האחרונות עוסקות בתיאור הנס שנעשה ע"י ה' לבני ישראל. אבל, היות והבית הראשון הוא המושר ביותר ליד החנוכיות, הנה תרגיל קטן בהתבוננות שאני מציע לכם לנסות בחנוכה הבא.

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.
אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

השורה הראשונה ברורה למדי וכוללת פניה והתחנפות לקב"ה. הפניה לשם היא במילה צור, שחוזרת אלינו בסופה של מגילת העצמאות במשפט "מתוך ביטחון בצור ישראל…" שהוכנסה כדי לפשר בין הדתיים שרצו לאזכר את השם כמכונן המדינה לבין החילוניים שלא רצו לאזכר בה את האל.
גם השורה השניה מסתדרת לנו בקלות עם העברית – האל יקים לנו את בית המקדש ששם נוכל לזבוח ולהתפלל אליו.
המשפט השלישי הוא הבעייתי ביותר בבית הראשון, אומנם הוא נכתב בעברית, אבל ביננו, דחפו את המילים הללו לאוצר המילים של הפסיכומטרי ואני מסופק אם יהיו הרבה שידעו מה משמען. הפירוש המילולי הוא – בזמן שאתה תבצע טבח באויבנו (מטבח מלשון טבח, צר – אוייב, מנבח – מלשון נובח).

ובדיוק כאן, בשורה השלישית של הבית הראשון, מתחיל הקטע הכי מעניין – כאשר מגיעים אל המשפט הזה בשירה קבוצתית (מתוך הזיכרון וללא שירון) יורדת באופן מורגש עוצמת השירה ורוב השרים עוברים למילמול חלוש תוך השפלת מבטם. שניה לאחר מכן, בעת המעבר לבית הרביעי, שב ועולה הטון לרמה ההתחלתית.
הנקודה היא, שלמרות שאנחנו שרים את השיר הזה כבר שנים, רוב האנשים אינם משוכנעים שאלו אכן המילים ובטוחים שבאם הם ישירו בקול ברור את השורה הם יהפכו לבדיחה. מהסיבה הזו עוברים רוב האנשים למילמול או לזימזום מתוך תקווה שהאחרים לא ישימו לב. שורה לאחר מכן, כשכולם כבר יודעים את המילים והן נשמעות הגיוניות, חוזרים כולם שוב לשירה קולנית.

מצחיק לעמוד רגע מהצד ולהסתכל על זה קורה, נסו את זה בחנוכה הבא.

הפוסט לעת תכין מטבח, מצר המנבח פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה