כבר תקופה ארוכה אני משתעשע ברעיון של להכין מלפפונים חמוצים בבית. אני חולה על מלפפונים חמוצים אבל כבר הגעתי לתובנה שהחמוצים בקופסאות השימורים הם סתם לא משהו, ואילו החמוצים התעשייתיים אה-לה-כבישה ביתית הם אומנם טעימים אבל בעיקר יקרים.
וכך, אחר מחקר מקיף (2 התוצאות הראשונות בגוגל וטלפון לאמא) יצאתי חדור יוזמה אל התחנה הראשונה – הירקן.
כל חובב חמוצים יודע להגיד שהחמוצים הטובים ביותר נעשים מהמלפפונים הקטנים ביותר, וכך מצאתי את עצמי נובר בערימת מלפפוני ענק מחפש מלפפונים קטנים מספיק. בשלב מאוחר יותר אני אתבעס כשאני אראה מה זה מלפפונים קטנים באמת.
הרכש – שקית מלפפונים מלאה, שני שום, צרור שמיר ופלפל אחד חריף.
העלות – 12.5 שקלים, נראה לי שכבר יצא שעדיף לרכוש קופסה מוכנה.
לבקבוקי פריגת יש פתח הגדול וזה נראה כמו פיתרון מצויין לתהליך, לתומי חשבתי שיש לי אחד בבית והתבדיתי, הוא גם לא היה באוטו. הקטע הכי מתסכל היא שלמרות כמות הבקבוקים הזרוקה פה בסביבה בצידי הדרך כולם בקבוקי קולה או בקבוקי מים מינרלים. לא פריגת, לא מים בטעם, כלום – רק בקבוקים עם פייה קטנה. בסופו של דבר מצאתי את עצמי במכולת השכונתית קונה בקבוק פריגת. זה היה מאוד טעים אבל הוסיף עוד 7.5 שקלים לעלות התהליך ובכך עלינו כבר ל 19 שקלים.
ואם הזכרתי את שלב התסכול קודם, על הדוכן של המוכר במכולת עמד לו בקבוק מים מינרלים, עם פייה קטנה עמוס עד למעלה במלפפונים חמוצים תוצרת בית. שכחתי לשאול כמה זה עולה אבל פתאום זה הביא אותי לתובנה של מה זה מלפפונים קטנים. לדבריו, כדי להשיג כמות מספקת לבקבוק אחד צריך לנבור בכ 3-4 ארגזים מלאים של מלפפונים.
אני לא ממש מכיר מתכון למלפפונים חמוצים, אבל הבנתי שמוסיפים מים, מלח ושום, מעבר לזה הכל עניין של טעם אישי. אל תוך הבקבוק דחסתי קצת עלי דפנה, פלפל חריף אחד חתוך גס, 4 כפיות מלח גדושות, גזר אחד פרוס, צרור נאה של שמיר טרי ו 6-7 שיני שום.
השלב הזה לימד אותי את האמת על הבעיה הגברית עם תפיסה נכונה של גודל – אנחנו תמיד חושבים שזה יותר קטן ממה שזה באמת. בררתי את המלפפונים, באמת שבררתי והייתי משוכנע שכולם קטנים ויעברו בקלות דרך הפתח המספיק רחב של בקבוק פריגת. תפיסת גודל לוקה בחסר, חלק ניכר מהמלפפונים בקושי הצליחו לעבור בפתח.
תובנות על חשבון הבית
תובנות על חשבון הבית
א. לא סתם טבליות השום הקפוא של דורות הפכו ללהיט כזה גדול, כבר שכחתי איזה כאב ראש זה לפרק את השיניים מהראש ולקלף אותן מהקליפה. הכי כיף זה השלב שבו יוצא לך להריח את הידיים – תענוג .
ב. כשחותכים פילפל חריף ופתאום מגרד בעין רצוי להשתמש בגב כף היד, או במגבת או בקיר או בכל דבר אחר שהוא לא היד שהרגע החזיקה פלפל חריף חתוך. אחרת, עלול לשרוף קצת בפנים.
ג. אם כבר שגיאות שורפות, למי שחשב שלשפשף את העין עם יד שנגעה בפלפל חריף זה מטופש הרשו לי לספר לכם שהטעות (הקריטית) שרוב האנשים עושים אחרי מקרה שכזה זה לשטוף את הפנים. לרוע המזל (קצת כמו במועדון קרב) מים לא יעזרו אלא רק יזיקו. השטיפה גורמת לחומרים השורפים לזרום על הפנים, אל תוך העיניים ושאר הנקבוביות. במקום להעביר את התחושה השורפת זה רק יגרום לה להתגבר ולהתפשט. אם כבר להתפשט להיכנס למקלחת זה מסוג הטעויות שאנשים שכבר עשו את הטעות הזו עושים וכמו לשטוף פנים, גם זה רק יחמיר את המצב. הפיתרון אגב הוא הרבה יותר פשוט – מצאו לכם ווינטלטור, הפעילו אותו על העוצמה החזקה ביותר והפנו אותו לכיוון הנקודה השורפת. זה עובד גם במקרים של חיתוך בצל ושאיפה של גז מדמיע, מנסיון, כן גם הגז מדמיע. במקרה ואין וינטלטור לרוץ מול הרוח יכול להיות פיתרון מצויין, כמובן בהינתן רוח.
מסקנות לניסיון הבא
- להתחיל לפתח קשרים עם הירקן הקרוב, שהוא יברור את המלפפונים.
- להתחיל להתארגן כבר מעכשיו על כמות מכובדת של בקבוקי פריגת, או להשקיע בכמה צנצנות גדולות ואטומות.
- אולי קצת נסחפתי עם הפלפל החריף, לבדוק כמויות בפעם הבאה.
זהו, עכשיו צריך לחכות ואיך שאני שונא לחכות.
כתיבת תגובה