וצודקת רונה לגבי העובדה שהריח איננו הנימוק. מדובר בתקיפה שתוצאותיה הן מחלות נכות ומוות, דברים שבושם מסריח או נאד עוצמתי לא יכול לגרום.
ולגבי אזכור הטרדה מינית כאנלוגיה, אתה מוזמן לקרוא את מה שכתבתי ב2001 לגבי החשיבות שבשימוש במינוח הנכון בנושא – עישון כפוי – ולא בביטויים מכובסים ומעליבים כמו "עישון פאסיבי":
http://cafe.themarker.com/view.php?t=180800
אני לא יודע מה כל כך בלהפסיק לעשן עם אלן קאר, אני פשוט זרקתי את הקופסה והפסקתי.
באשר לריח – באמת? ולא מפריע לך שהשיער שלך ספוג בעשן סיגריות וצריך לחפוף ראש אחרי כל בילוי? לא מפריע לך הסירחון מהבגדים?
אני מוצא שקשה לי להאמין לזה.
חוץ מזה, שהחוק אינו מונע ממך לעשן במקום בילוי הוא רק דורש שמקום הבילוי יקים איזור עישון סגור ומאוורר – אבל זה לא מה שאתה רוצה – וזה למה אתה מתעצבן.
רונה, בתור מעשן לשעבר, אני לא יכול להתלונן על נזקי העישון, אבל אני כן יכול להתלונן על הריח – ותכלס, זה מה שהכי מפריע לי.
באשר למקום ייעודי למעשנים – אין עם זה שום בעיה – מגדירים "מועדון חברים" ובכך עוקפים את החוק.
]]>