בפוסט הקודם הסברתי כיצד להעביר טיפול במשתמשים בוורדפרס לעמוד הראשי ומאז קיבלתי מספר פניות (למה בדוא"ל ולא בתגובות?) שדי חוזרות על עצמן והנושא העיקרי שלהן היא – מה עושים עכשיו. אישית, אני די נגד נעילה של תוכן מאחורי חובת הרשמה, ראשית כי תוכן שהגולשים שלכם לא מסוגלים לראות – גם גוגל לא מסוגלת לראות. שנית, כי אנשים לא אוהבים להרשם לפני שהם רואים מה הם מקבלים. אבל, לפעמים, חשוב לנו להגן על חלק מהתוכן שלנו, או לחילופין אנחנו רוצים להציע למשתמש שלנו ערך מוסף לתוכן. ווורדפרס, כמו רוב מערכות ניהול התוכן, מספקת לנו את מירב הפונקציות הנדרשות כדי לעשות בדיקות על משתמש אך לא מספקת אפשרויות שליטה בנגישות של הפוסטים או העמודים. לכל היותר, ניתן להגדיר פוסט כמוגן סיסמא, כך שכל משתמש שיכנס לפוסט מוגן סיסמא יהיה חייב להקליד אותה (פעם אחת) כדי לקרוא את הפוסט.

אז מה אפשר לעשות עם משתמשים רשומים וכיצד? הנה מספר יישומים רלוונטיים שלא יפגעו בתוכן שלכם אבל יעודדו הרשמה לאתר או יעניקו תוכן מוסף לגולשיכם.

גישת הכל או קצת

בגישה הזו, אנחנו מחליטים שכל התוכן שלנו נגיש רק למשתמשים רשומים אבל לא מעוניינים לפגוע בקידום או באינדוקס כמו גם מעוניינים לתת לגולש המזדמן אפשרות לקבל מושג על מה מדבר הפוסט לפני שהוא רץ להרשם. לכן, נגדיר בדיקה גורפת לכל העמודים והפוסטים שתבדוק האם המשתמש מחובר או לא. עבור משתמש מחובר יוצג כל הטקסט ועבור משתמש לא מחובר יוצג רק התקציר. את קטע הקוד הבא, יש להכניס בתוך single.php ובתוך page.php ובכל עמוד אחר שמציגה תוכן במקום תקציר. מי שבוחר להשתמש בשיטה הזו, רצוי שישנה את מאפייני ה RSS שלו כך שיוציא רק תקצירים ולא פוסטים מלאים.

פשוט מאוד – בשורה הראשונה מתבצעת בדיקה אם המשתמש מחובר, אם כן מוצג כל התוכן ואם לא מוצג רק התקציר ולאחריו הזמנה להתחברות או הרשמה לבלוג. ניתן לשדרג את התצוגה בעזרת שימוש במחלקה תואמת ב CSS כך שתגרום להערה הזו לבלוט.

גישת הפעם ככה ופעם ככה

לפעמים אנחנו לא רוצים לחסום את כל הבלוג אבל כן להחליט שפוסט או עמוד ספציפיים יוצגו רק למשתמש רשום. כאמור, וורדפרס לא מאפשרת לסמן פוסט כמיועד למשתמשים רשומים בלבד (יש מספר תוספים שמתעסקים בהרשאות ויצירת קבוצות כגון User Access Manager שהיא קצת אוברקיל בשביל זה) אבל אפשר לעקוף את הדרישה הזו יחסית בקלות על ידי שימוש בשדות מיוחדים.
לצורך הדוגמא, ניצור בפוסט שדה מיוחד חדש שנקרא registered ונעניק לו את הערך 1 עבור פוסטים שאנחנו מעוניינים לשריינם למשתמשים רשומים בלבד. (אין צורך להגדיר ערך 0 בפוסטים פתוחים שכן הפונקציה תבדוק רק אם הערך שווה ל 1 ועבור שדה ללא ערך חוזר הערך 0). עכשיו נכניס בקבצי העיצוב, בכל מקום שמופיע the_content את קטע הקוד הבא:

החלק הסופי של הקוד נראה בדיוק כמו הישום בקטע הקודם, למעשה התוספת היחידה היא ניסיון למשוך את התוכן של השדה המיוחד registered, ואז נעשית בדיקה - במקרה והוא שונה מ 1 או שהוא שווה לאחד וגם המשתמש מחובר - מוצג כל התוכן. אם לא - מוצג התקציר ביחד עם הזמנה להרשמה.

עבודה עם קטגוריות

אפשר לבחור קטגוריות ספציפיות שיהיו קטגוריות "מוגנות" למשתמשים רשומים בלבד, גם כאן, עבור הפוסטים בקטגוריה המוגנת נרצה להציג תקציר לאורח ותוכן למשתמש מחובר. למעשה, על ידי השיוך לקטגוריה אנחנו חוסכים לעצמנו את העבודה עם שדות מיוחדים כמו בגישת ה"ככה ככה" אך הרעיון הוא זהה. יוצרים קטגוריה חדשה ורושמים את המספר שלה. אפשר לקדם אותה בעמוד הראשי תחת רשימת הקטגוריות או לחילופין, להסתיר אותה ברשימה באמצעות wp_list_categories('exclude=X'); כאשר X מסמן את מספר הקטגוריה המיוחדת.
מעכשיו, כל פוסט שנרצה להגן עליו נשייך אותו אל הקטגוריה המוגנת ונעשה עליו בדיקת שייכות באמצעות הפונקציה in_category שבודקת אם הפונקציה משוייכת לקטגוריה ספציפית - לצורך קטע הקוד, נניח שהמזהה של הקטגוריה המוגנת הוא 5.

למעשה מאוד דומה לקטע הקוד בגישת ה"ככה ככה" רק שפה הבדיקה היא לפי הקטגוריה ולא לפי הפוסט. בגישה זו טמון יתרון בכך שהיא מאפשרת מציאה מהירה של כל הפוסטים המוגנים על ידי כניסה לעמוד הקטגוריה הרלוונטי, אך היא לא מאפשרת להגן על עמודים (כי עמודים לא ניתן לשייך לקטגוריה). כמו כן, היא יכולה להיות בעייתית במערכת שתוכננה כך שכל פוסט יהיה משוייך לקטגוריה אחת בלבד. כך או כך, שתי הגישות דומות ונוחות וכל אחד יבחר את מה שנוח לו

עבודה עם עמודים
וורדרפס מאפשרת לייצר תבניות שונות לעמודים. למעשה אפשר לייצר שלל קבצי PHP שייצגו סוגי עמודים שונים ולבחור אותם מתוך התפריט הנגלל של סוגי העמודים במסך האדמין. בצורה זו ניתן ליצור טמפלט עמוד למשתמשים רשומים שיראה בדיוק כמו עמוד רגיל, רק שכל אזור התוכן שלו יעטף בבדיקה האם מדובר במשתמש רשום או לא, כפי שעשינו ממקודם, הפעם אנחנו יכולים לוותר על כל הבדיקות מלבד האם המשתמש מחובר.

כשנכתוב עמוד המיועד להיות עמוד למשתמשים רשומים, נבחר מהתבנית עמוד את תבנית העמוד למשתמשים רשומים.
היות ועמודים לא מוצגים ב RSS למעשה אין הרבה בעיות.

הורדה למשתמשים רשומים

הגישה הזו רלוונטית בעיקר לאתרי הורדות למיניהם, לצורך העיניין, אתר של מתכנת המעוניין לאפשר רק למשתמשים רשומים את היכולת להוריד את קובץ הקוד או גרפיקאי שמאפשר למשתמשיו להוריד עיצובים ברזולוציה גבוהה במיוחד. אלו לפחות הישומים עליהם אני חשבתי אבל בוודאי ישנן עוד לא מעט אפשרויות פוטנציאליות כיד הדמיון הטובה עליכם.

גם בקטע הזה נעשה שימוש בשדות המיוחדים על מנת להגיש למשתמש את התוכן המיוחד. לצורך העניין, נייצר שדה מיוחד בשם download ונכניס תחת הערך שלו קישור לקובץ להורדה. כך תראה התוספת ל single.php או ל post.php (וכמובן בכל מקום אחר בו רוצים להנגיש את ההורדה). כמובן שאין הגבלה לשדה אחד וניתן לייצר שדות רבים ככל האפשר אך יש לוודא כמובן שערכת העיצוב תתמוך בכל השדות הללו - וזה כבר אומר המון עבודת קוד. עם זאת, בהנחה שמדובר בקישור בודד לכל פוסט לא אמורה להיות פה שום בעיה.

בשורה שלוש אנחנו בודקים אם יש תוכן לשדה המיועד ללינק ההורדה ואם המשתמש הוא רשום - אם כן, יוצג לו אזור ההורדה הכולל לינק. אם יש תוכן לשדה הלינק אבל המשתמש אינו מחובר הוא יקבל בקשת התחברות / הרשמה על מנת לקבל גישה לקובץ. כמובן שבמקרים בהם אין קובץ להורדה (הערך ב somethingToDonload חזר ריק) לא יוצג כלום.

ולסיום
אני משוכנע שיש דרכים רבות שעדיין לא חשבתי עליהן בהן ניתן לממש את הנושא, אבל כל הדרכים טובות לפי רמת השימוש בהן. נכון שניתן לייצר עמוד שגוגל יוכל לאנדקס ולקשר אליו אבל לקורא יוצג רק "הרשם או התחבר" אבל מלבד העובדה שזו גישה קצת מסריחה, היא עלולה להבריח את הגולשים הפוטנציאלים. בתכלס, אני יכול לחשוב על שתי סיבות שבגינן בלוגר ירצה לחסום תוכן שלו למשתמשים רשומים בלבד - באחת מהן כי הוא פוץ ובשניה כי יש לו תוכן מסחרי איכותי כמו בגישת הערך המוסף. כך או כך, זה בעיקר על קצה המזלג ואם מישהו רוצה את עזרתי ביישום אחת מהטכניקות אצלו, או תפירה של טכניקה מותאמת אישית יכול ליצור קשר בטופס למעלה או לשאול בתגובות.
תוך כדי הכתיבה של הפוסט הזה כבר יצרתי תוסף וורדפרס חדש שכל מה שהוא עושה זה להוסיף בוקסה בעמוד של כתיבת פוסט / עמוד עם אפשרות לסמן את התוכן כמוגן לרשומים בלבד. התוסף כבר עובד אך עדיין לא גמור, אני מניח שיעלה לאוויר בימים הקרובים.

בשעה טובה ומוצלחת, אני משחרר (כמוכרז) את הגירסה הראשונה של תוסף הרשיונות לוורדפרס.
התוסף, שניתן להורידו ישירות מכאן , מוסיף בתחתית של כל עמוד עריכה של פוסט או עמוד סרגל נגלל עם רשימת רשיונות נפוצים. נכון לעכשיו הרשימה מכילה רק את הרשיונות הבסיסיים של קריאייטיב קומונס, אבל דרך מסך ההגדרות ניתן להוסיף רשיונות נוספים בקלות. ניתן להוסיף רשיונות כגון GPL, C, או אפילו לכתוב מסמך רשיון משפטי פרטי ולקשר אליו – הכל אפשרי. התוסף מאפשר לבחור את הרשיון הכללי (דיפולטי) של הבלוג ובנוסף כאמור, לכל פוסט לשייך בנפרד רשיון משלו.

למי זה טוב?
ראשית, לעידו קינן, שהעלה את הדרישה, חוץ מזה, אני מניח שהתוסף הזה יהיה שימושי בעיקר למי שמשתמש בבלוג שלו כפלטפורמה לפירסום צילומים, שירים, קומיקסים ושאר עבודות שיכולות להיות משוחררות ברשיונות שונים ומגוונים.

לתוסף יש שתי צורות עבודה (כרגע). הראשונה – מכניסה בתחתית של כל פוסט טיקט עם הרשיון. הטיקט מוכנס רק בעמוד בודד (לא בדף קטגוריה או תגית, אלא רק בעמוד של פוסט בודד למשל) ודרך מסך האפשרויות ניתן להגדיר את עיתוי ההכנסה שלו (בכל הפוסטים, רק בפוסטים ששוייך להם רשיון, לא להציג בכלל).
השניה, משתמשת בפונקציה ואפשר לשלב אותה בכל מקום בעמוד (למשל בסרגל הצד). הפלט שלה הוא זהה לפלט של התצורה הראשונה רק שכאמור, אין פה הגבלה על מיקום בדף.

העמוד של התוסף יושב כאן כרגע, והוא יעודכן כשיהיו עידכונים, הוא גם מכיל יותר מידע לגבי השימוש. יש עוד דברים שרציתי לעשות ולא הספקתי לממש אותם בגירסה הזו, הם יבואו בגירסאות הבאות. הערות, עצות, טיפים והמלצות יתקבלו בברכה.

מכל קוראי ה RSS שאי פעם ניסיתי, הגוגל רידר הוא החביב עלי ביותר. לא משנה אם אני בבית, במשרד או בדרכים חומר הקריאה המועדף עלי זמין בכל מקום ובכל מכשיר. כמובן שהכי עדיף לקרוא על מסך מחשב אבל גם מחשב כף היד עושה את העבודה ואפילו הממשק הסלולרי על ה N95 מאפשר קריאה נוחה. אבל, גם לרידר יש כמה בעיות שלפחות לי נראות כמו קצת חוסר תשומת לב בממשק המשתמש. אותם פיספוסים יכולים להיות די מרגיזים, למרות שבטח יש כאלה שיאמרו שאני קצת קנטרן.

דומה שהפתגם אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה, הופך אצל הגוגל רידר משמעות נוספת – אמור לי מי חבריך ואביא לך חומר טוב לקרוא. בסופו של יום, כל הקטע של חברים זה שהם חולקים נושאי עניין משותפים והרידר בעיקר מגשר פה על השלב של שיחת ה"קראתי פוסט מצויין…".
נכון להיום יש לי 70 פידים שאני הוספתי לרשימה, ועוד כ 10 חברים שאני מקבל את הפידים המשותפים שלהם. רוב הפידים מתעדכנים בתכיפות של 1-2 בשבוע, חלק קטן מתעדכן פעם ביום אבל מי שבסופו של דבר מקפיץ את כמויות החומר הם דווקא החברים שמשתפים. רק כמות הפידים היומית של "שלושת המובילים" מספקת בין 20 ל 50 פוסטים משותפים ביום. אותה שלישיה מובילה אותי אל הסעיף הראשון בבעית השימושיות – היפוך סימון.

סליחה, אתה קורא את זה?

שימו לב לשלושת המצבים המוצגים בתמונה (קליק להגדלה), אלו שלושת האפשרויות לסופית של פוסט ברידר. הראשון – מצב של פוסט שעדיין לא נקרא, תיבת הסימון "Mark as Read" עדיין ריקה. הפוסט השני הוא פוסט שהרגע סומן כנקרא, הפעם תיבת הסימון עדיין מופיעה רק שהיא מסומנת. גם הפוסט השלישי כבר נקרא, רק שזה פוסט שסומן כנקרא בפעם קודמת – הווה אומר שסימנתי שקראתי אותו, יצאתי מהעמוד ולאחר מכן חזרתי אליו. שימו לב, שהפעם אין אפשרות לשנות את סטטוס הפוסט.

שלושת המצבים הללו לא ממש משנים כאשר מדובר בפוסטים מתוך פיד שאני מנוי לו. כאמור רוב הפידים מספקים פוסט אחד בכל פעם ולכן אין שום בעיה בקטע של הסימון. הבעיה מתחילה, כאשר נכנסים למשתף חזק עם כמות מכובדת של פוסטים. יש לי ידידה בגרמניה, היא גרפיקאית שמייצרת כ 15 פוסטים משותפים ביום. חלק מהתוכן הוא בגרמנית, חלקו האחר הוא מדריכי עיצוב למיניהם והיתר נוגע בממשקי משתמש, קצת תכנות ושאר דברים שמעניינים אותי. מתוך 15 פוסטים ביום שהיא משתפת ככל הנראה אני ארצה לקרוא 2-3. כל זמן שיש לי זמן אין בעיה, אני קורא אותם על המקום, אבל לפעמים, אני רוצה להשאיר פוסטים לקריאה מאוחרת ולכן, מסמן את כל מה שלא רלוונטי עבורי כנקרא ואת מה שמעניין משאיר לא מסומן. יום אחד החלטתי שבמקום לסמן 15 פוסטים כנקראו אחד אחד, יותר פשוט להשתמש בכפתור ה "Mark all as read" ולאחר מכן להחזיר 2-3 פוסטים למצב של עדיין לא נקראו. בלתי אפשרי!
פונקציית הסמן את כל הפוסטים כנקראו מרפרשת את העמוד, לכן המצב של כל אחד מהפוסטים לאחר שימוש בכפתור הוא המצב השלישי – כלומר, אי אפשר לסמן את הפוסטים חזרה כפוסטים שלא נקראו.

איפה שמתי את זה?
כל משתמש, לנוכח תקלה, מוצא לעצמו את אותם האקים קטנים שמאפשרים לו לעבוד בצורה יותר נוחה. ממשק משתמש שבנוי בצורה נכונה, לא רק ממקד את המשתמש לפונקציות העיקריות אלא גם מאפשר לו לפתח צורת חשיבה שתואמת לממשק. במילים אחרות, על סמך ההתנהגות של הממשק המשתמש מצפה למצוא דברים מסויימים במקומות מסויימים.
סוג של כלל לא כתוב אומר שאם המשתמש לא מוצא את הפונקציה במקום בו הוא ציפה לה – יש בעיה בממשק.

וכך, אחרי שגיליתי שיש בעיה עם החזרה של סטטוס לא נקרא לפוסטים החלטתי להשתמש באופציה אחרת אותה דאג הצוות להדגיש – שימוש בתגיות. יצרתי לעצמי תגית ספציפית עבור פוסטים שארצה לקרוא אחר כך ופשוט סימנתי את הפוסטים הרלוונטיים בעזרת התגית הזו. אחר כך, הנחתי, אוכל למצוא אותם בקלות ולקרוא אותם בנוחות. טעות!

הרידר מחולק לשולשה חלקים עיקריים. החלק הראשי הוא איזור הקריאה בו מוצגים הפוסטים, שני החלקים הנוספים נמצאים בבר הימני כאשר החלק התחתון מנהל את הפידים אליהם אני מנוי בעוד שהחלק העליון מנהל את כל ה"דברים שלי" כגון – הפריטים המשותפים שלי, החברים שלי וכיוצ"ב.
ועכשיו, במחשבה מהירה, באיזה משלושת החלקים הכי צפוי למצוא את "התגיות שלי"?
בהתחשב בעובדה שגם הפריטים המשותפים וגם פריטים שסומנו בכוכב הם סוג של תגיות (ואף מוגדרים כך במסך התגיות של הרידר) הייתי מצפה למצוא שם, תחת My Stuff גם את My Tags, רצוי עם איזה +- לידו שיאפשר להרחיב ולכווץ את התצוגה.

כפי שאפשר לנחש (מהתמונה) זה לא היה שם. התגית שלי לא התווספה אל תוך האזור "שלי". אין שום בעיה, הרידר, כמוצר של גוגל מתהדר במנוע חיפוש בראשו, אקיש שם את שם התגית ואמצא את הפוסטים. לא. זה גם לא עזר, הרידר התעקש שהוא לא מצא כלום.
בג'ימייל, ניתן להגדיר מה מחפשים ישירות במחרוזת החיפוש. כך למשל אם רוצים למצוא את כל ההודעות שסומנו בתגית Porn, צריך להקליד במנוע החיפוש: label:Porn ולקבל את כל ההודעות המתאימות. משוכנע שזה יעבוד גם כאן, הקלדתי במנוע החיפוש tag:4Later – כצפוי, גם כאן כשל המנוע מלמצוא את מבוקשי והחזיר הודעה שלא נמצאו תוצאות.

בשלב הזה, ניגשתי אל מסך האפשרויות ושם לאיזור העוסק בתגיות מתוך תקווה שלפחות שם יהיה לינק לתגית הספציפית. טעות! לא לינק ולא נעליים, התגית רשומה אבל אינה לינקבילית.

ביאושי, התחלתי ללחוץ בכל מקום, כך גם לחצתי על כפתור ה Trends שעוסק בניתוח הפידים הנקראים ושם, בתחתית העמוד, בפונט הכי קטן שיכולתי למצוא, מצאתי את התגית שלי והיא אפילו הייתה לינקבילית. אז לחצתי ובאותו הרגע התעדכן המסך והציג בפני את כל הפוסטים שסימנתי לקריאה מאוחרת, אבל בנוסף לכך, היבהוב קצר באזור של הפידים שלי, הבהיר לי בדיוק איפה נשמרות התגיות. כן כן, במקום למקם את התגיות באזור של המשתמש, החליטו בצוות הרידר לדחוף אותן דווקא אל תוך רשימת הפידים אליהם אני מנוי כאשר בין התגית לבין פיד מבדיל בסך הכל איקון של תגית במקום איקון של RSS בכל שאר הפידים.

אז נכון, ניתן להגיד שבעיית השימושיות כאן נפתרה שכן ברגע שמצאתי את המיקום בו מוצגות התגיות אני כבר לא צריך לחפש. אבל עצם העובדה שהייתי צריך לחפש מלכתחילה מעידה על הליקוי בתכנון. הצוות שבנה את המערכת הגדיר איזשהו קו מנחה ואיזורים חמים ולבסוף, בחר להתעלם מהם.

אני חייב לציין שתוספת התגיות בוורדפרס הצליחה לבלבל אותי קלות. בהתחלה, היו לי רק קטגוריות, זה היה מאוד פשוט בהתחלה שכן כל נושא קיבל קטגוריה משל עצמו ובשלב מסויים, כאשר הצטברה מסה של נושאים כל פוסט חדש שוייך לרשימת הנושאים הרלוונטים עבורו. עם הזמן הרשימה התארכה והוחלפה מרשימה אורכית ל"ענן תגיות" אך עדיין אלו היו קטגוריות הן רק סודרו בצורה אחרת.
ואז הגיע וורדפרס 2.3 ואיתו גם התמיכה בתגיות בנוסף לתמיכה בקטגוריות. לורל כתבה פעם שתגיות הן לא קטגוריות ואני אפילו מוכן לקבל את זה במערכות גדולות מספיק, אבל האם זה באמת משנה עבור בלוג קטן?

חלוקה הגיונית עבור אתר גדול לצורך העיניין הייתה יכולה להיות קטגורית מחשבים ומתחתיה תתי קטגוריות של ניידים, נייחים ומחשבי כף יד. בתור תגיות ניתן היה להשתמש בשמות היצרנים כגון HP, IBM, LG וכ. כך ניתן לצפות בקלות על כל המחשבים הניידים או על כל המוצרים של LG וזו אכן תהייה חלוקה הגיונית ונוחה למשתמש (לדעתי לפחות, אתם מוזמנים לחלוק עליה).
באתר חברתי לעומת זאת, החשיבות של קטגוריות מתבטלת כמעט לחלוטין, אבל השימוש בתגיות נהפך לדומיננטי. ככה למשל הדבר הכי קרוב לקטגוריות בפליקר הוא הסטים והוא אישי לכל גולש, בעוד שהתגיות מאפשרות בקלות לצפות בכל התוכן של כל הגולשים שתייגו תמונות במילה הספציפית הזו. ע"י חיפוש התגית Rain ניתן למצוא את כל התגיות שבעליהן חשבו שהן קשורות לגשם.

בניגוד לאתרי תוכן גדולים או לרשתות חברתיות הרי שוורדפרס היא מערכת תוכן עבור אתרים קטנים שנועדה במקור לניהול של בלוגים. נכון שניתן להסב אותה ללא מעט שימושים אחרים, כולל כבסיס לאתרי תוכן גדולים, אך במקור, מדובר בפלטפורמה לבלוג וההפרדה כאן בין תגיות לקטגוריות היא מאולצת וקצת קשה לי לעכל אותה.
אז הנה כתבתי פוסט והוא קשור לאינטרנט ולוורדפרס ובגלל שיש לי את הקטגוריות הרלוונטיות, אני משייך את הפוסט הזה לשתי הקטגוריות הללו. והנה השאלה – מה אני אמור לכתוב בשורת התגיות? יתר על כן, אל מה יקשרו אותן התגיות? שדה התגיות הוא שדה טקסט חופשי ובסופו של דבר מי שכותב על נושאים רחבים מספיק יכול לייצר רשימת תגיות ארוכה מספיק עם מעט מאוד נושאים עבור כל תגית. למעשה, זה לא שונה מרשימת הקטגוריות הארוכה שלי שיש בה קטגוריות בעלות 70 פוסטים ולעומתן קטגוריות בעלות 2 פוסטים.

בעבר חשבתי להשתמש בתגיות כמילות מפתח בתגית המטא בהדר. כך, ניתן לשתול בהדר של כל עמוד את כל התגיות הרלוונטיות עבורו. עם זאת, היות והמילים הללו גם ככה מופיעות בעמוד, במיוחד אם מציגים בתחתית כל פוסט את התגיות הקשורות לו הרי שמנועי החיפוש יאנדקסו את העמודים הללו עבור המילים הללו בכל מקרה.
אני מניח ששאלת המפתח, והיא שאלה שמאוד מטרידה אותי בגלל הרצון שלי לעבור לערכת עיצוב חדשה, היא איך עוברים מ 67 קטגוריות לא יעילות ל 4-6 קטגוריות יעילות ומתייגים את יתר הפוסטים נכונה. איך נמנעים ממצב שבו בעוד שנה יש רשימת תגיות באורך הגלות אבל שאין לה כל רלוונטיות או במילים אחרות – איך אוכלים את המכה הזו שנקראת תגיות.

[poll id="2"]

כל בעל אתר תוכן התחבט בשלב זה או אחר בשאלה כיצד לחשוף תוכן מעניין נוסף בפני הגולשים. יתר על כן, נשאלת השאלה כיצד להציג בפני הגולשים תוכן שהוא גם איכותי וגם רלוונטי עבורם. הסיכוי שתוכן מערוץ הבידור שיוצג בערוץ המחשבים יצליח לפנות אל הקהל של אותו הערוץ הוא קלוש יחסית. במשך השנים, הציגו גופים שונים שלל מנגנונים שרובם נעים סביב שתי שיטות עיקריות – תוכן פופולארי ותוכן דומה. בחניות כגון אמאזון ניתן למצוא בתחתית העמוד של כל מוצר רשימה של מוצרים דומים בהם התעניינו לקוחות שהתעניינו במוצר הלז. המנגנון של אמזון מתבסס על סטטיסטיקות משמעותיות (קונים שביצעו פעולה אקטיבית) והוא למעשה מהווה שילוב מוצלח של שני המנגנונים הללו. לא רק שנציג בפניך נגני mp3 נוספים, אנחנו גם נציג בפניך את אלו שרוב הלקוחות העדיפו. היות והמרחק בין וורדפרס לאמזון הוא עצום, לרוב מסתפקים בעלי הבלוגים באחד משני תוספים עיקריים – תוסף הפופולאריות ותוסף פוסטים קרובים.

תוסף הפופולאריות של אלקס קינג מאפשר להציג את הפוסטים הפופולאריים ביותר בפרק זמן מסויים – על בסיס אלגוריתם בר התאמה המשכלל את הקריאות של הפוסט דרך RSS, דרך עמוד הבית, דרך פוסט בודד ומספר התגובות והטראקבקים שהוא קיבל. התוסף מחזיק טבלה ארוכה השומרת לכל פוסט ופוסט את כל ההתיחסויות הרלוונטיות שלו וע"י הגדרת המשקל של כל גורם מאפשרת לחשב את הפופולאריות של הפוסט. תחילה, מבוצע חישוב של סך כל הניקוד של כל אחד מהפוסטים, ולאחר מכן, הפוסט ה"חזק" ביותר מקבל את הציון 100% וכל שאר הפוסטים מקבלים את הציון באחוזים ביחס לציון ה"חזק". פונקציות רלוונטיות מאפשרות כאמור להציג רשימה של הפוסטים הפופולאריים על בסיס תקופה. החישוב ותצוגת הציון הם דינאמיים, הווה אומר שכל פוסט חדש שיתפרסם וכל כניסה אל הדף הראשי משפיעה לחלוטין על הציון הכולל של הפוסט הספציפי הזה ומכאן שגם על הפוסטים האחרים. כך למשל, אם הפוסט האחרון זכה ב 100% פופולאריות, הרי שכל כניסה אליו בהכרח תוריד את הפופולאריות של כל הפוסטים האחרים.

עד כאן, הסבר טכני למדי שמוביל למעשה לסוג של פרדוקס המופיע למעשה בחלק ניכר מהאתרים שמנסים ליישם אותו. בבלוג הזה למשל, קיימים מעל 300 פוסטים, בבלוגים גדולים יותר ואינטנסיביים יותר, מופיעים כמעט פי 10 פוסטים מאשר כאן – אך הרשימה של הפוסטים הפופולאריים מציגה רק 10 פוסטים בסה"כ. כך למעשה, בבלוג נחשפים כל הזמן 10 פוסטים משמעותיים שבכל כניסה אליהם מקבלים חיזוק בציון. התוצאה היא שאותם 10 פוסטים מתחזקים כל הזמן ובכך גם מורידים את הדירוג של פוסטים אחרים שלא הגיעו לרשימה. בהינתן מספיק זמן, עלולה להתקבל רשימת פוסטים כה חזקה שהיא תישאר למעשה קבועה. השלכה אחרת היא שכל פוסט חדש, מוצלח ככל שיהיה לא יצליח להתחרות בחוזקה של הפוסטים הוותיקים ויציגו דירוג נמוך ביותר.

כך למעשה, במקום לחשוף תוכן איכותי שכל הזמן מתחלף בצורה דינמית, יוצג כל הזמן אותו התוכן. זאת ועוד, מסתבר שלשלב שבו הותקן התוסף יש השפעה מהותית על הדירוג של כלל הפוסטים שכן מספר גורמים במשוואה כגון – קריאה מה RSS או הופעה בעמוד הראשי לא יספרו עבור הפוסטים הישנים אלא עבור פוסטים חדשים בלבד. גם אם התוסף יותקן כבר מיומו הראשון של הבלוג, הרי שככל שכמות הקוראים תגדל יעלו גם הציונים של מספר הקריאות (רגילות או דרך RSS) וכמובן שגם מספר התגובות.

בסופו של דבר, מספיק שיצרתם איזה פוסט מטופש שעולה בגוגל כל פעם שמחפשים שכנה סוכר, כדי שזה יונצח בראש הטבלה ויבסס שם את מעמדו המנצח, כשהוא בא על חשבון אותם הפוסטים האיכותיים שייצרתם ואף אחד כבר לא יראה.

מה אפשר לעשות

החלק החשוב ביותר, יהיה לכוונן נכונה את האלגוריתם ולהקפיד על המשקלים על סמך ניתוח התנהגות הקוראים. כל דוח סטטיסטיקות איכותי יוכל להגיד האם ריבוי הקוראים שלכם מגיע לעמוד הראשי או לעמוד הפוסט. שימוש בפידברנר יכול לתת מושג על כמות הקוראים דרך RSS וכיוצ"ב – בלוג שאין לו קוראים דרך RSS יכול לוותר על המשקל של הסעיף ההוא. בלוג שמציג רק תקצירים בעמוד הראשי – שווה שיעניק יותר משקל לפוסטים המלאים וכן הלאה.

מלבד זאת, שימוש מושכל בפונקציות של התוסף (Popularity Contest במקרה שלי) יכול לאפשר חשיפה טובה יותר של תוכן על בסיס העמוד בו נמצא המשתמש. כך למשל, במקום לחשוף את 10 הפוסטים הפופולאריים בכל חיי הבלוג, ניתן לחשוף רק את אלו שעשו חייל מבין הפוסטים שהתפרסמו החודש. שימוש בפונקציות המיועדות לארכיון יאפשרו להציג בעמוד קטגוריה את הפוסטים החזקים באותה הקטגוריה או בחודש ספציפי את הפוסטים החזקים באותו החודש.

לסיכום, ניתן לומר שהשימוש במדד הפופולאריות של פוסטים הוא סוג של חרב פיפייות שכן שימוש לא נכון בו עלול לגרום יותר נזק מתועלת. שימוש מושכל לעומת זאת, על פני תקופה ארוכה מספיק יכולה לייצר מדד איכותי לפופולאריות של הפוסטים שאף תציף תוכן משתנה בפני הגולשים במקום לשמור על טבלה נוקשה.