חץ בן חמו כבר כתב את רוב מה שאפשר להגיד על ה One של ACER, המיני מחשב שאמור להיות תשובה ל Eee של Asus. לדעתי, היתרון הגדול ביותר פה מצוי ברזולוציה של המסך שבניגוד לתצוגת 800×480 מסורסת כפי שיש ב Asus מאפשרת תצוגה של 1024×600 גם המסך עצמו יותר גדול (8.9" במקום 7") – אם כי רצוי לציין שהדגמים החדשים של אסוס (900, 1001) מכילים מסכים של 8.9" ו 10" בהתאמה.

החלק המעצבן כאן, מצוי בעובדה שהמשתמש צריך לבחור באחת משתי הגירסאות – דיסק קשיח מכני של 80 ג'יגה או דיסק פלאש של 8 ג'יגה. הבחירה בכונן לא נעשית ישירות ע"י הלקוח אלא בעקיפין בעת הבחירה במערכת ההפעלה. כנראה שבאייסר מאמינים שמשתמשי לינוקס לא זקוקים ליותר מ 8 ג'יגה. עם זאת, בהתחשב בעובדה שזה אמור להיות מחשב לדרכים בלבד, אני לא יודע אם באמת יש טעם בכונן של 80 ג'יגה. בכל מקרה, היה עדיף אם היו טורחים לאפשר למשתמשים לבחור את נפח הכונן ללא תלות במערכת.

תמונות: יח"צ, וולף תקשורת

על פי רוני ישראלי, סמנכ"ל ניופאן, המחשב יהיה זמין ב 8 קונפיגורציות שונות, מהמפרט שהיה מצורף ליח"צ מתקבל הרושם שזו סוג של הצהרה באוויר. על פניו ישנם שלושה פקטורים שבהם יכול המשתמש לשחק – צבע, סוללה, מערכת הפעלה. האפשרות לסדר 3 גורמים כשלכל גורם שני מצבים היא אכן 8 אפשרויות אבל בסופו של דבר זה אומר אם המשתמש ירכוש מחשב לינוקס כחול או מחשב חלונות פנינה ומה יהיה משך זמן הפעולה על סוללה. עד כמה זה נחשב כ"קונפיגורציות שונות" לא ממש ברור.

בסופו של דבר – במידות של 25x17x4 ס"מ, כשהוא גדול אך במעט מספר ממוצע, המחשב הזה בהחלט יוכל להיכנס במלואו אל תוך הפאוץ' שלי כיום, מה שיאפשר לי את ההיסחבות ברכבת עם תיק לפטופ .

ולשורה התחתונה: המחשב ישווק ע"י ניופאן בארצנו החל מאוגוסט בעלות של החל מ 1990 שקלים. אני מניח שזה מתייחס לגירסת הלינוקס עם הסוללה הפשוטה, אבל ימים יגידו.

אי שם, בתחילת שנות האלפיים, חתמתי על מנוי למגזין מחשבים זה או אחר וקיבלתי בתור מתנה דיסק און קי בנפח של 32 מגה של איזו חברה עלומה. הוא החזיק מעמד קצת פחות מחודש לפני שהמחשבים הפסיקו לזהות אותו בעת החיבור, לא שזה היה הפסד גדול, בתקופה ההיא עוד צרבנו על דיסקים. 300 שקלים, כשנה מאוחר יותר הפכו אותי לבעליו החדש של זיכרון פלאש בנפח של 128 מגה. כמה שנים מאוחר יותר והוא עדיין פעיל ומאכסן על עצמו הפצה ניידת של Damn Small linux שאמורה לשמש אותי למקרי חרום. לפני כשנה נפרדתי מ 150 שקלים בעבור San Disk מיקרו בנפח של 2 ג'יגה ולאחר שזה הלך לאיבוד (בעסה, היה לי עליו unreal tournament למקרה שאני אפול על מחשב פנוי בזמן פנוי) התחדשתי היום ב San Disk Cruzer בנפח של 4 ג'יגה בעלות של 100 שקלים.
הצניחה הזו במחירי זכרונות הפלאש הפכו אותם לפיתרון שידרוג נפח מהיר. אם בעבר כרטיס CF בנפח של 64 מגה למצלמה דיגיטלית עלה כמעט 200 שקלים, הרי שהיום ניתן בפחות מ 50 שקלים להשיג כרטיסי SD בנפח של 2 ג'יגה.

SCM-4700

עבודה על הלפטופ תופסת נתח ניכר משעות השימוש במחשב היומיות שלי. אחת הבעיות העיקריות במחשבים של ימנו מצוייה ברגישות של משטחי העקיבה (אלו שהחליפו את אותה נקודה אדומה בין מקשי המקלדת). בתחילה רכשתי לעצמי עכבר קטן ופשוט (וצהוב) ב 40 שקלים, אבל השימוש בחוט הפך להיות מאוד לא נוח ברכבת. לבסוף נשברתי ורכשתי את ה SCM-4700 של Pleomax (סוג של מותג אלמוני שהמוטו שלו הוא a sensible bit of samsung) בעלות של 100 שקלים. אחד הדברים המגניבים בעכבר הזה זה העובדה שיש לו תא פנימי לאיכסון רכיב הבלוטות'. המנגנון בנוי כך שהכנסה של הרכיב אל התא שלו מכבה את העכבר וחוסכת סוללה. חוץ מזה, הוא קטן, קומפקטי וחשוב מכל – נוח.

GUIP201
לא מזמן התחדשתי לעצמי במדפסת לייזר של HP וגיליתי שאין לי איך לחבר אותה בצורה נוחה ברשת (הן מבחינת מחשבים פנויים והן מבחינת מיקום פיזי). הפיתרון בא בצורת מחשב ישן שהושב לחיים ואליו חוברה המדפסת. המחשב מבוסס מעבד דיורון ישן (ו 312 מגה Sdram – לך תשדרג את זה) שהייתרון העיקרי שלו זה חוסר ההתחממות שלו (מאוורר יחיד שיושב על המעבד והטמפ' היא 32 מעלות), יושב לו בצד ואליו מחוברת המדפסת. הפיתרון עובד, אבל יש לו שתי בעיות – הראשונה – כל הפסקת חשמל מוציאה את המדפסת מזמינות ומצריכה המתנה בהדלקה. השניה – שזה סידור יחסית מאוד מטופש ובזבזני.
במהדורת PCplus של החודש הייתה המלצה על ה GUIP201 של iogear. מדובר ברכיב שמתחבר בצד אחד אל הרשת הביתית ובצד השני מכיל חיבור USB המאפשר לחבר לרשת כל מוצר שהוא. לצורך העיניין מדפסת, אבל ניתן גם לחבר כונן קשיח נייד ולייצר כונן רשת בקלות וכל זה בעלות של 80$ – לא רע בכלל.
מלבד מתאם USB לרשת, יש באתר הזה עוד הרבה מוצרים שאנשי מחשבים יאהבו, האתר הזה מצטייר לי כרגע כסיכון בטיחותי לכרטיס האשראי שלי.