לא הספקתי להתעמק יותר מדי בפרשת ההומלס, אבל זה מזכיר לי כלל אחד חשוב מאוד – אף פעם אל תסמכו על אתר שמציע לכם שליחה של הסיסמא במייל במקרה של שיחזור.
אם האתר יכול לשלוח לכם את הסיסמא זה אומר שברוב המקרים הוא שמר אותה בצורה לא מוצפנת במסד הנתונים וכפי שניתן לראות כאן – ההשלכות ברורות.
אגב, אתר הומלס הוא לא היחיד שחוטא בקטע הזה ברשת הישראלית, יש פה כמה אתרים גדולים שעושים דברים נוראיים אף יותר בתחום הזה.

יש שלוש סיבות שבגינן פיירפוקס הוא הדפדפן המועדף עלי: add block this, firebug ו Echofon (הלא הוא טוויטרפוקס ז"ל). למרות שכרום ואופרה הם נפלאים, עד עכשיו תמיד חזרתי אל פיירפוקס ולו רק בגלל העובדה שגם ככה פיירפוקס תמיד רץ ברקע. בימים האחרונים הבחנתי כי גוגל מקדמת את העובדה שיש גם תוספים לכרום, הלכתי לבדוק מה יש – זה מה שגיליתי.

טוויטר – Metrist

שתי אפליקציות טוויטר יצא לי לבחון, זו של Brizzly ואת Metrist, אל השניה התחברתי יותר בעיקר בגלל הדמיון שלה לטוויטרפוקס מבחינת צבעים והתנהגות. חסר לי ה"באק-לוג", עושה רושם בינתיים שהתוסף לא שומר יותר מדי זמן אחורה, אבל בהחלט פרק זמן סביר. תגובות שקיבלתם מוצגות גם הן לתקופה ארוכה יחסית לאחור.
האופציה הראשונה, בריזלי, די מזכירה את הישום הוובי שלהם והיא די מציקה שכן היא מתעקשת למשוך כל תמונה משותפת, כמו גם שאין שום אינדיקציה לקיומם של עדכונים. כמו כן, בכל פתיחה של התוסף מתבצעת טעינה מחדש של הציוצים, זה אומנם לוקח מספר שניות קצר, אבל עדיין טיפה מעיק.
כך או כך, לשני התוספים חיסרון משמעותי לעומת האקופון, ואני מניח שהוא נגזר מהדרך השונה שבה כרום מתיחס לטאבים אל מול דפדפנים אחרים, לא ניתן להשאיר את החלונית פתוחה ולדפדף בין הטאבים. ברגע שתדלגו בין טאבים החלונית תיסגר.

פרסומות – AdThwart

AdThwart הוא תוסף שדומה בתפקודו לאד-בלוק-דיס המוכר מפיירפוקס ולמעשה, הוא משתמש באותו מאגר מידע כדי לזהות ולנטרל פירסומות. ל AdThwart יש שני יתרונות משמעותיים על גבי אד-בלוק. ראשית, על מנת להפעיל או לכבות אותו מספיק לסמן צ'ק בוקס ולרפרפש את העמוד (בניגוד לאדבלוק שמצריך לאתחל את פיירפוקס). שנית, את חסימת הפירסום ניתן להגדיר פר אתר ולא פר כל הסשנים הקיימים של הדפדפן בדומה לאדבלוק.

ניתוח קוד – firebug lite

משתמשי פיירפוקס ירגישו עם התוסף הזה בבית שכן Firebug Lite מתנהג ונראה דומה מאוד לאחיו שעל השועל. בפועל מדובר ב Javascript שמוכנס אל תוך קוד העמוד וטוען את הממשק, זה קצת יותר איטי מאשר הפיירבאג המקורי, אבל זה עובד ונחמד ביותר. הדבר שהכי חסר לי זה התצוגה של האובייקט במבנה הקופסאות עם רישום המגדלים והריווחים כמו שיש בפיירפוקס, אבל זה בהחלט בטל בשישים.

בלי שטויות – BugMeNot

אחד הדברים שהכי מרגיזים אותי זה אתרים שמכריחים אותך לעבור סשן הרשמה ארוך ומייגע (או אפילו קצר ומהיר) רק כדי שתוכל להציץ בתוכם ולהחליט אם מתאים לך או לא. אם אתה בעל אתר ומתעקש להחביא את התוכן בפני גולשים לא רשומים, ככל הנראה יש לך סיבה לכך. בדיוק בשביל מקרים כאלה המציאו את BugMeNot שמאפשר לשתף סיסמאות לאתרים. וכך, אנשים טובים נרשמים, ומעבירים הלאה את הסיסמאות לכל דכפין. התוסף לכרום הוא אפילו יותר איכותי מהתוסף של פיירפוקס שכן בפיירפוקס תמיד תיבחר הסיסמא הראשונה הזמינה בעוד שכאן יוצגו כל המשתמשים הקיימים ביחד עם אינדיקטור של אחוזי ההצלחה בהתחברות.

סינכרון – Xmarks

למרות שגוגל מציעה שירות סינכרון סימניות מובנה בכרום, הרי שהוא מתאפשר רק בין דפדפני כרום עצמם ולא עם דפדפנים אחרים. שירות Xmarks מאפשר ליצור יוזר אחד ולסנכרן את הסימניות (ואף את המשתמשים והסיסמאות) בין כל המחשבים והדפדפנים. זהו כלי מצויין שזמין גם בספארי ואקספלורר (בנוסף לשוא"ש) ומאפשר לדאוג שתמיד תוכלו לגשת אל המועדפים שלכם ללא תלות בדפדפן או במחשב.

עריכת תמונות מהירה – picnik

picnik הוא שירות עריכת תמונות בדפדפן המספק מספר כלים בסיסיים לעריכת תמונה כגון חיתוך, חידוד, הסרת עיניים אדומות, סיבוב וכ'. עד היום כשנתקלתי בעמוד רשת שרציתי לגזור חלק מתוכו נהגתי לעשות פרינט-סקרין, לפתוח את התמונה בגימפ, לחתוך, לערוך, לשמור ולהעלות בחזרה לאינטרנט. די הרבה עבודה בשביל חיתוך מהיר של עמוד רשת. התוסף של picnik מאפשר לשלוח את העמוד הנוכחי אל התוכנה, לערוך אותו ולאחר מכן להורידה או לפרסמה אל טוויטר, פליקר, פייסבוק ודומיהן.

זו רשימה קצרה ומהירה, אני מניח שחפירה מעמיקה יותר תניב תוספים נוספים, אם יש לכם תוספים מעניינים אנא שתפו.

פריצת DNS, כמו זו שעברה על טוויטר לפני כשבוע היא בעייתית ביותר, למרות שהמשתמש מגיע לעמוד חדש, הרי שמבחינת הדפדפן זהו העמוד האמיתי. פורץ מתוחכם שמבצע הונאה כזו יכול בקלות להשיג גישה אל העוגיות של המשתמשים, אל שמות המשתמשים שלהם ואפילו את סיסמת הגישה. מה הסיפור זה רק טוויטר, יגידו רבים, אבל כמו שטוויטר נפלה קורבן לשיטה יכולה ליפול כאן גם גוגל. חשוב לזכור שיש מיעוט של אנשים שטורח להקפיד על סיסמאות שונות לכל אתר, רוב האנשים משתמשים בסיסמא אחת אחידה או בוואריאציות שלה – כך שעבורם, פורץ שישיג את סיסמתם יוכל לקבל גישה לשאר האתרים אליהם המשתמש רשום.

גוגל ממזמן כבר איננה מנוע חיפוש, תודו בזה או לא, גוגל שואפת להיות ספק תקשורת גלובאלי ורוצה שאתם תהיו שלה. לגוגל כבר לא מספיק להיות ספקית התוכן שלכם, גוגל רוצה להיות ספקית הטלפון שלכם ואפילו להפוך לסוג של ISP. הדחיפה של גוגל וויס אל תוך האיפון, קניה של חברת פרסום לתוכן סלולארי, היצירה של עמודי פרופיל למשתמשים – הכל נועד כדי להוביל אותנו ליום שבו נהפוך ממשתמשי גוגל ללקוחותיה.

כמות המידע שגוגל אוספת עלינו היא עצומה, גוגל יודעת לאיפה גלשנו, מה חיפשנו ואיך להציג את תוצאות החיפוש עם מגע של רלוונטיות פרסונלית. הקשר החזק ביותר שלנו לגוגל, שמהווה למעשה את החוליה החלשה ביותר במערכת מבחינתנו הוא חשבון הג'ימייל שלנו. אותו חשבון שמכיל מן הסתם עשרות אם לא יותר מכתבי "תודה שנרשמת, הנה הסיסמא שלך" וביניהם נמצאים גם מכתבים מספקית הסלולר שלכם, אולי גם מהבנק, קופת חולים ואפילו מהמדינה – עכשיו חשבו לרגע מה יקרה אם מישהו יקבל גישה, אפילו רגעית, אל החשבון שלכם.

אחת האפשרויות, היא כופר על החיים שלכם – הפורץ יחליף את הסיסמא שלכם וידרוש תשלום כזה או אחר כדי להחזיר את החשבון לידיכם. אחת התוספות של ג'ימייל הייתה היכולת לבדוק האם יש חיבור מקביל לחשבון הג'ימייל שלכם, הבעיה היא שההודעה הזו מופיעה בתחתית האתר ואיננה בולטת לרוב המשתמשים. פורץ שישיג גישה לחשבון שלכם לעומת זאת יוכל לנתק אתכם בקלות כמו גם לגלות את כתובת ה IP שלכם.

אפשרות אחרת היא מעקב שקט, כאן הפורץ לא יחליף את הסיסמא אלא ידאג פשוט ליצור פילטר שמעביר מיילים בעלי מילות מפתח ספציפיות אל החשבון שלו. כך למשל אפשר להגדיר פילטר שמחפש מילות מפתח כגון סיסמא, סיסמאות, הרשמה וכ' ובכל פעם שתבקשו שיחזור סיסמא או תרשמו לאתר אחר הפורץ יקבל דוא"ל עם כל הפרטים הרלוונטיים. הבעיה העיקרית עם המעקב השקט היא שרוב האנשים לא טורחים לבדוק את הפילטרים שלהם וכך בקלות העסק יכול לרוץ תקופה ארוכה מבלי שהקורבן יחשוד.

מספר צעדים שגוגל עשתה בזמן האחרון מעוררים את המחשבה שמא גוגל מתחילה להילחץ מהאפשרות הזו ומנסה לנקוט צעדי מניעה שיאפשרו להם למנוע מצבים כאלה. את אחד הצעדים הללו למשל אפשר לראות באגרסיביות של קמפיין הבאנרים של כרום. גוגל מנסה להגדיל את כמות המחשבים המריצים את הדפדפן שלה והסיבה לכך די ברורה. פיתרון אחר, עבור אלו מאיתנו שלא ששים להחליף את הדפדפן שלהם הוא פלאגין הכרום לאקספלורר המספק למעשה את המנוע של כרום במעטפת של אינטרנט אקספלורר. אם שני הצעדים הללו אינם מספיקים, טרחה גוגל להרים שירות DNS משל עצמה שלא מן הנמנע יהפוך ביום מן הימים לתנאי מחייב בגישה אל שרותיה של גוגל עצמה. עבור הטכנופילים שביננו, דואגת גוגל גם למכשירים מוטמעי גוגל כגון האנדרואיד (לסלולר) או הכרום (לנטבוקים).

בצורה הזו, מבטיחה גוגל שלא משנה אם אתם טכנופילים או טכנופובים, אתם תהיו בידיים שלה ויהיה קשה להשיג את הפרטים שלכם ללא גישה פיזית אל המחשב שלכם.

בסוף חודש יוני של שנת 2004 פנה עדי ז'ורבין לשר התקשורת (אולמרט דאז) וביקש ממנו להפקיע מנטוויז'ן את רשיון ספקית האינטרנט שלה. עדי ז'ורבין, למי שלא זוכר, עמד בראשו של "אובייקטיבי" – ארגון שהתיימר להיות גוף צרכני אובייקטיבי ובפועל התברר כחברה בעלת אינטרסים מסחריים שמכרה תוצאות סקרים למרבה במחיר. כל זמן שז'ורבין בדק מזגנים ומקררים הכל היה בסדר, אבל כשהוא ניסה לסחוט את נטוויז'ן, שהחזיקה ב 20% מהגולשים בישראל כמו גם באינדקס נענע, זו התעצבנה ושלפה את הפלאג. נטוויז'ן עידכנה את שרתי ה DNS של החברה כך שכל מי שינסה להגיע לאתר של אובייקטיבי יגיע לעמוד ריק. גם תוצאות החיפוש באינדקס של נענע (שהוא גם האינדקס של וואינט אם כי אני לא זוכר אם השת"פ היה קיים באותה תקופה) נמחקו והפנו את הגולשים למקום אחר.

הסוף של אובייקטיבי מוכר וידוע, החברה כבר אינה קיימת ומעטים בכלל זוכרים את קיומה. ב 29 לאוגוסט 2004 ביקש עדי ז'ורבין להכריז על עצמו כפושט רגל. האם נטוויז'ן הייתה האחראית הישירה לחיסולו? ככל הנראה שלא ומחיפוש של השם עדי ז'ורבין עולה תמונה של אדם שהאגו שלו גרר אותו לשלל תביעות דיבה בהן הפסיד שוב ושוב. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבמחי החלטה עיסקית פשוטה הצליחה נטוויז'ן למנוע את גישתו של 20% מציבור הגולשים בישראל אל חברת אובייקטיבי.

רק לא מזמן געשה הרשת כשצפו הסיפורים על עיסקת רופרט מרדוק ומיקרוסופט על כך שהראשון ידרוש מגוגל שלא תאנדקס את תכני ניוז-קורפ ובתמורה יקבל סכומי עתק כאלו ואחרים ממיקורוספט. דובר כאן רבות על נטרליות הרשת, הזכות של גוגל לאנדקס, הזכות של מרדוק לבקש שלא יאנדקסו וכ'. כמה ימים טובים לאחר מכן, בתזמון מפתיע למדי, הכריזה גוגל על שירות ה DNS שלה והזמינה את כל משתמשי האינטרנט להמיר את רשומות ה DNS במחשביהן מאלו של הספק לאלו של גוגל.

גוגל, שהסלוגן שלה היה do no evil, נתפסת כבר היום על ידי לא מעט אנשים כאוייבת הפרטיות וסוג של אח גדול. כמובן שרופרט מרדוק יכול ללכת עם מיקרוסופט אבל אני לא יכול שלא לחשוב לרגע שההכרזה של גוגל על שירות ה DNS שלה בא בדיוק בתיזמון הזה כדי לרמוז לו – אנחנו יכולים להוריד אותך לא רק מהאינדקס אלא מהאינטרנט כולו ואני לגמרי לא אתפלא אם הגירסה הבאה של גוגל טולבר תגיע עם תמיכה מובנית בגוגל DNS.

מזו תקופה אני מחפש איזשהו פיתרון למעקב וניהול אחר כל המשימות שלי – משימה קשה בפני עצמה. פיתרון CRM בשביל עצמאי הוא פיתרון גדול מדי ועם זאת היקף המשימות שלי הוא גדול מספיק כדי שלא יצדיק עבודה עם אקסל. במשך תקופה מסויימת ניסיתי לעבוד עם ה task של ג'ימייל אבל גם הוא התברר כלא נוח למדי, אפילו לא באינטגרציה עם לוח השנה של גוגל.

אני לא זוכר איך הגעתי אל toodledo, אני רק זוכר שיום אחד מצאתי את עצמי מולו מנסה להיזכר ביוזר ה OpenId שלי ומהרגע שנזכרתי נראה היה שנמצא פיתרון לדרישותי.

Toodledo היא אפליקציית ניהול משימות וובית חינמית (יש גם מנוי pro בתשלום המאפשר פיצ'רים נוספים) שעושה רושם שמפתחיה לקחו את הזמן לחשוב על הדרישות והצרכים של המשתמש הממוצע כדי לייצר אפליקציה יעילה ונוחה לעבודה.

עבור כל משימה ניתן להגדיר דרגת חשיבות כמו גם תאריך יעד ואף ניתן לשייך ל"תיקייה" המאפשרת חלוקה נוחה יותר של המשימות. כך למשל, ניתן ליצור תיקייה עבור כל לקוח ולבנות את אבני הדרך של הפרויקט כמשימות. את תצוגת המשימות אפשר למיין על פי התיקיות, תאריך הסיום או רמת החשיבות – וכך לבצע תעדוף משימות יומי / שבועי / ללקוח.

נגישות

אחד היתרונות בשירות הזה על גבי מספר שירותים אחרים שיצא לי לפגוש זה רמת הנגישות הגבוהה, עושה רושם שמפתחי האפליקציה חשבו על רוב אפשרויות הסינכרון / שיתוף המוכרות והנפוצות כדי שהמידע יהיה נגיש בכל מקום ובכל זמן. כך למשל תומך השירות בפורמט ה iCal של אפל ומאפשר לסנכרן שירותי יומן תואמים (למשל הלוחות שנה של גוגל). מלבד תוסף יעודי לשוא"ש המאפשר הוספה של משימות, ניתן גם לשלוח לשירות מייל עם משימות או אפילו לגשת אל המשימות דרך טוויטר.

משתמשי ה iPhone ישמחו בוודאי לגלות כי קיימת אפליקציה יעודית למכשירם, אך המשימות כמובן נגישות מכל מכשיר דרך הדפדפן הסלולארי. בנוסף שלל ויג'טים לשולחן העבודה, למכשירי פאלם, אנדרואיד וכדומה – בקיצור – כל טוב מכל הבא ליד.

מי שלא רוצה להימנע מהגדרות מיותרות יוכל פשוט לבקש שישלח לו סיכום משימות יומי אל תיבת הדואר בכל בוקר ומי שהעסק עדיין לא מספיק עבורו אבל בעל יכולות תכנות סבירות תמיד יוכל לכתוב לעצמו אפליקציה ייעודית בעזרת ה API של האפליקציה.

לסיכום

אם אתם מחפשים אפליקציה פשוטה לנהל את המשימות שלכם, צריכים שהמידע יהיה נגיש עבורכם בכל מקום ובכל זמן – toodledo הוא השירות בשבילכם.

הערה חשובה: אם אתם משתמשים ב OpenId יש צורך להיכנס אל מסך ההגדרות ולהוסיף סיסמא למשתמש, אחרת לא ניתן להתחבר עם שירותים חיצוניים.

בעולם הפיתוח מקובל להבדיל בין מהדורה לבין גירסה ולשנות את המספר המזהה של התוכנה בהתאם. ככה אנחנו יכולים להניח שהשינוי בין 1.2 ל 1.3 הוא יחסית מינורי לעומת 2.1 ל 3.2. כך למשל ההבדל שבין גירסה 2.8.1 ל 2.8.2 בוורדפרס כולל בעיקר תיקוני באגים ואינו כולל שינוי מהותי בדרך שבה המערכת מתפקדת. לצורך העניין המעבר בין 2.7 ל 2.8 הוא משמעותי הרבה יותר.
כמובן שמדובר רק בנוהג ואין שום "תקינה" כשמדובר בפרוייקטי קוד פתוח, ככה למשל wine עברה רק לא מזמן לגירסה 1.0 ואילו אובונטו קובעים את מספר הגירסה לפי מספר השנה והחודש בה היא יצאה (9.04 יצאה באפריל 2009). מצד שני, אם תנסו להשיג תקן ISO לתוכנה שלכם תגלו שכללי המספור הם מחמירים ביותר וכוללים גם את מסמכי התיעוד וכדומה.

וכל ההקדמה הארוכה הזו מדוע? כי פתאום הבנתי שהמונח הזה web 2.0 עולה לי על העצבים, הוא כאילו מציין שינוי גירסה של האינטרנט בעוד שכל ה"מהפכה" הזו שחוגגת פה בשנים האחרונות היא לא יותר מאשר שידרוג של ה GUI.

השנה הייתה 1994 ואבי חזר מסינגפור עם מודם 14.4KB. אינטרנט לא ממש היה והשימוש העיקרי היה בחיבור ל BBSים כשאימי עומדת מאחורי עם סטופר וירטואלי וסופרת פעימות מונה. קצת אחר כך קמה לה פה איזשהו אינטראנט ע"י בזק. היה מדובר בתוכנה שהותקנה על המחשב ופלאג שהתחבר ליציאת המדפסת והשילוב של שני אלו איפשרו גישה לתיבת דואר, צ'אט, לוחות מודעות וכדומה. לא הרבה זמן אחר כך כבר התחברנו לאינטרנט עצמו שעדיין היה בחיתוליו, לפחות בישראל.

אבל אין ספק שהשירות העיקרי בו חפרנו ונברנו היה דווקא ה irc, אותו שירות צ'אטים טקסטואלי שאיפשר לכל משתמש לפתוח חדר או להצטרף לחדר קיים ולהתחיל לדבר. עם הזמן התפתחו שירותים כגון chanserv שאיפשר למשתמש לרשום חדר כשלו או nickserv שאיפשר לשריין כינוי ולהגן עליו.

השלב הטקסטואלי של השירות הזה (הטרמינלי אולי יהיה מונח מדוייק יותר) הוחלף די מהר עם תוכנת ה mirc. תוכנה זו, שהתחברה אל שרתי ה irc סיפקה ממשק חלונאי והעניקה בונוס נוסף בצורת שפת סקריפטינג פנימית שאיפשרה להעניק פונקציונאליות נוספת לתוכנה. הסקריפטים כמובן לא איחרו לבוא וסקריפטים שהפכו את המירק לשירות הורדות קבצים (שכללו בין השאר גם ניהול יחס הורדה העלאה) או בוטי טריוויה החלו לצוץ במהירות.
הסקריפטים הפשוטים יותר ידעו פשוט להתממשק עם שירותי ה Chanserv או ה nickserv כדי לנהל רשימות חברים, פרופיל אישי וכדומה.

איך שלא תסתכלו על זה, אני לא חושב שיש דוגמא טובה יותר לכך שהאינטרנט בתחילת דרכו היה מלכתחילה עולם של תוכן גולשים. ואכן, דריסת הרגל של חברות מסחריות הייתה מינימלית והשימוש היה בין אנשים פרטיים בלבד.

אני לא יודע להצביע על היום המדוייק אבל אני זוכר שאי שם בשלהי 1999 מצאתי את עצמי מתחבר לאחד החדרים ומוצא אותו שומם למדי. אינטרנט זהב הקימו שירות צ'אט מבוסס דפדפן ובכך הנגישו שירות לאותם אנשים שלא הסתדרו עם ה MIRC. עולם ה IRC לא ננטש לגמרי, אבל מספר הנאמנים צנח במהירות במיוחד בחדרים שבהם שוחחו בעברית.

זו הייתה התקופה של הבועה והפריחה ולרגע נראה כי לכל אחד יש פורטל ביד. צמיחת הפורטלים העבירה את העסק לעולם של תוכן, לא עוד תוכן גולשים אלא מעבר לתוכן עורכים שיחליטו בשבילכם מה לקרוא ומתי.
אותן חברות תיעלו את תוכן הגולשים למקומות בהם יכלו לשקול ולמדוד אותן, את התעבורה הזו מכרו לחברות הפירסום ולנו מכרו את לוקש ה"אל תתלוננו על הפרסומות כי אתם מקבלים פלטפורמה בחינם".

זה לא web 2.0

כ 14 שנים אני ברשת וכשחושבים על זה לעומק לא קיבלנו שום שינוי מהותי באינטרנט שלנו אלא רק החזרנו את השליטה לידיים שלנו. אם בעבר ה IRC היה עבורנו הכל, הרי שכיום אנחנו מפצלים את הכל לשלל שירותים שונים אבל העקרונות נשארו זהים.

אם ניקח את טוויטר לדוגמא, האם קשה למצוא פה את האנלוגיה לחדר צ'אט עצום? כולם מדברים בכללי, חלק מדברים בפרטי, יש כאלו שסתם זורקים משפט ואחרים שמנהלים דו / רב שיח. האנלוגיה עד כדי כך דומה שאת נושאי השיחה (האש טאגס) אנחנו מסמנים בעזרת הסולמית (#) אותה סולמית שסימנה בעבר שם של ערוץ (chan) בערוצי ה IRC.

הורדות של תוכן? נאפסטר נחשב עבור רובנו כשירות שיתוף הקבצים הראשון, אבל כאמור, שיתוף קבצים על גבי רשתות ה IRC היה קיים עוד הרבה לפני.

את קבוצות הדיון של פעם החלפנו בפורומים ופייסבוק הוא בסך הכל שידרוג מטורף לממשק של nickserv הזכור לטובה.

בסופו של דבר, כל "מהפכת ה web 2.0" היא למעשה לא יותר מאשר החזרה של הרשת אל "בעליה" המקוריים – אנחנו – הגולשים. ורק בשביל סגירת המעגל אנחנו רואים איך שוב מנסות החברות הגדולות לאתר את נקודת החדירה שלהן אל תוך התוכן גולשים ורתימה שלו לשירותיהן.

time, cc-by apesara, flickr

אני לא יודע למה, אבל עד לפני כמה ימים הייתי משוכנע שלוורדפרס יש פונקציה שמסוגלת להציג את הזמן הנוכחי. אני זוכר שבזמנו היה תוסף שנקרא "כמה זמן עבר" שהציג את הפרש הזמן מרגע כתיבת התגובה או הפוסט אליו שויכו ועד עכשיו והנחתי שהוא עושה שימוש בפונקציה של וורדפרס. טעיתי, כך מסתבר, אומנם לוורדפרס יש פונקציות שיודעות להציג זמנים, אבל הן מתיחסות לזמן של כתיבת פוסטים או תגובות שנשמר במסד הנתונים, לא לזמן הנוכחי. בטח גם לא הייתי עולה על זה עד עכשיו אלמלא לקוח שאני עובד איתו רצה להציג בדף הראשי של האתר שלו את היום, התאריך והשעה, אחרי מאבקים קצרים עם הקודקס של וורדפרס הרמתי ידיים ועברתי לג'אווה סקריפט – קצר ופשוט.

ראשית, ניצור אובייקט חדש מסוג date, זהו משתנה שעם היווצרו מקבל למעשה את חותמת הזמן הנוכחית.

הפונקציה getDay היא פונקציה שמחזירה כערך מספר בטווח 0-6 כאשר כל אחד מהם מסמל יום בשבוע (מיום ראשון (0) עד שבת (6)). כמובן שזה לא ממש עוזר לנו כשאנחנו רוצים להדפיס את שם היום ולכן נבנה מערך עזר קטן:

השימוש במערך ביחד עם getDay מאפשר לנו לקבל בקלות את הערך הטקסטואלי שבחרנו ליום הספציפי.

הפונקציות getFullYear, getMonth ו getDate מחזירות את הערך של השנה, היום והחודש בתאריך הלועזי. אך היות ואנחנו רוצים לשמור על מבנה אחיד אנחנו עלולים "להיתקע" בימים / חודשים בעלי ספרה בודדת (1-9), זה ההבדל בין 01.04.2009 לבין 1.4.2009. השלב הבא הוא כמובן אינו חובה, אבל הוא יעזור לנו לייצר את התאריך בפורמט הרצוי לנו.

היות והזמן נמדד לפי GMT, יש חשיבות לגבי הפרש השעות בין GMT לזמן המקומי. כרגע אנחנו נמצאים ב Gmt+3 אם כי זה מדלג ל 2+ בתלות בשעון חורף, שעון קיץ ושאר העולם. לכן, נשלוף את הפרש הזמנים בין הזמן המקומי ל GMT ונוסיף לשעה שמחזיר אובייקט התאריך. חשוב לשים לב שהפונקציה getTimezoneOffset מחזירה ערך בסימן הפוך מהמצופה, כלומר למרות שאנחנו ב gmt+3 הפונקציה תחזיר כתשובה 3- שכן היא מחסרת את GMT מהזמן המקומי ולא להפך. לכן, כשמוסיפים את ההפרש לשעה צריך למעשה לחסר אותו מהשעה.

היות ואנחנו מבצעים פה חיבור פשוט, יכול להיווצר מצב שבו נקבל שעה שהיא יותר גדולה מחצות. אם למשל השעה היא 23:00 ועל זה נוסיף 3 שעות נגיע אל 26:00. הפעולה %24 מחזירה את השארית של חלוקה ב 24, כלומר שבמקרה שלנו השארית מחלוקת 26 ב 24 היא 2, שזו השעה הנכונה. ושוב, כמו עם התאריך, בגלל סיבות של שעות / דקות הקטנות מ 10 עלולה להתקבל תצוגה 1:8 עבור השעה אחת ושמונה דקות, קצת מכוער ולכן נוסיף את האפס במקרים הללו.

הפונקציה getUTCMinutes תחזיר לנו את מספר הדקות ברגע הנתון, ועכשיו כל שנותר לעשות זה לחבר את כל הגורמים ביחד למחרוזת אחת ארוכה.

כרגע יש לנו משתנה בשם str שמכיל מחרוזת ארוכה עם התאריך שלנו, אבל עדיין אינו מציג אותה. על מנת להציג את המחרוזת נוסיף לקוד ה HTML בעמוד DIV חדש בעל שם יחודי.

ונוסיף לסקריפט שלנו הוראה לעדכן את התוכן של mainDate.

חשוב לציין שכדי שהטקסט יופיע במקום הרצוי לנו. צריך לדאוג שהסקריפט יופיע אחרי המיקום של ה DIV שכן אם הסקריפט יופיע לפניו הוא ירוץ לפני שהאובייקט יווצר ולכן הטקסט לא יופיע. מי שנוהג לשמור את הסקריפטים שלו בסוף הקוד לא צריך לדאוג בקטע הזה. מי שמעדיף לשמור את הסקריפטים שלו בתחילת העמוד (בקטע של ה head) מוטב יעשה אם ישתמש ב window.onload שיקרא לפונקציה שלו בסוף העמוד.

מי שרוצה להוריד את הסקריפט המלא ימצא אותו כאן

המטרה שלשמה הוקם טיגו היא לספק ביקורות מוצרים איכותיות ומקיפות ככל האפשר. פעמים רבות, מוצר נראה אידיאלי בתנאי מעבדה בעוד שבזמן אמת פתאום מתחילות להופיע בעיות שמישות. כך למשל, ה FujiFilm FinePix S100fs היא מצלמה דמויית SLR ששוקלת כמעט קילו – זה לא היסטרי או מורגש במיוחד כשבודקים אותה בישיבה ליד שולחן, אבל נסו לשים אותה עליכם וללכת לצלם את אדמונית החורש בפריחה (צמח שפורח שבועיים בשנה באזור הר מירון בלבד) ותגלו שכשמטפסים על ההר במשך שעתיים, קילו נוסף הוא די משמעותי.

ברוב סוגי המוצרים הבדיקה היא יחסית פשוטה, רוצה לבדוק נגן? זרוק עליו כמה שירים ונסה לנסוע איתו באוטובוס או לרוץ איתו בים. לבדוק לפטופ? שוב, אין הרבה בעיה, התוכנות כבר מותקנות ורק נותר לפתוח ולסגור. הנקודה היא שברוב המוצרים אנחנו משתמשים בהם רק כשאנחנו משתמשים בהם ואילו היוצא מהכלל הוא הטלפון הסלולארי שבו אנחנו משתמשים גם כשאנחנו לא משתמשים בו. במה דברים אמורים? הלפטופ והסלולר שלי מונחים זה לצד זה כרגע, שניהם בשלב טעינה. הלפטופ כבוי, והשינוי היחיד שאני מצפה לראות בו הוא את נורית הטעינה משנה צבע מכתום לירוק, הסלולר לעומת זאת דולק, הוא יצפצף להתריע לי שיש לי תזכורת, כשיכנס SMS או לכשמישהו יתקשר – כלומר גם כשאני לא משתמש בו בפועל, אני כל הזמן שומר אותו בקרבתי מצפה למצב שיגרור "תחילת שימוש".
סלולרי קשה לבדוק בתנאי מעבדה וחייבים לבדוק אותו בתנאי היום יום. האם הרטט שלו מספיק חזק כשמישהו מתקשר ואתה בישיבה אבל מספיק דיסקרטי כדי שלא כולם ישמעו את ה זזזזזז בוקע מהכיס שלך? האם הצלצול שלו מספיק חזק כדי שתשמע אותו כשאתה הולך לצד כביש סואן? האם התפעול שלו מספיק נוח כדי שתוכל לקרוא SMS ביד אחת בזמן שהיד השניה נאחזת בעמוד של האוטובוס בכדי לא ליפול? בדיקות שכאלה קשה מאוד לביים, הן חייבות לבוא בצורה ספונטנית, מבלי שנחכה להן וההצלחה או הכישלון בהן יכולה להיות משמעותית מבחינת הציון שיקבל המכשיר.

בניגוד לאבולוציה המטורפת שעוברים מכשירי הסלולר שלנו במשך השנים, רכיב אחד משמעותי נותר קבוע וכמעט ללא שינוי – כרטיס ה SIM. במכשירי הסלולר הישנים נוהל ספר הטלפונים (וגם תכתובת ה SMS) על גבי כרטיס ה SIM ובמקרה של שדרוג מכשיר כל שהיה לעשות זה להעביר את הכרטיס בין המכשירים ואפשר לחזור לשימוש סדיר בצורה מידית. השנים חלפו והזכרונות הפנימיים של המכשירים גדלו, גם כמות המידע שהתחלנו לשמור עבור כל איש קשר גדלה עד מאוד. אם בעבר שמרנו שם ומספר, הרי שהיום ניהול אנשי קשר יכול להכיל שם, מספר טלפון, מספר סלולר, מספר פקס, כתובת דוא"ל, תמונה מקושרת ואפילו פקודת חיוג קולי. במילים אחרות, אם תשלפו את כרטיס ה SIM שלכם מהמכשיר ותכניסו אותו למכשיר אחר תישארו ללא אנשי הקשר שלכם, או לחילופין אם הכרטיס איתכם כבר הרבה שנים מספר מצומצם של טלפונים ישנים. הפחד מאובדן הנתונים מאפשר לחברות הסלולר להציע שירותי גיבוי תכנים בתשלום וכשאנחנו כל כך תלויים במכשיר שלנו – מה הפלא שאנחנו נרכוש.

בנקודה הזו בדיוק טמונה הבעיתיות בביקורת של מכשירי סלולר. מחד, אנחנו רוצים לעשות בדיקה כמה שיותר מציאותית למכשיר ומאידך, החלפה של מכשיר היא סוג של התנתקות מכל מה שהוא אנחנו. האם באמת נסתכן באובדן שיחה כי המספר אינו שמור על הטלפון החדש, או לחילופין, נענה לאותו אחד שאנחנו מתחמקים ממנו כי הודעת ה "לא לענות" לא קפצה לנו אל מול העיניים? במכשירי הנוקיה מותקנת תוכנה המאפשרת הגירה בין מכשירים – הפעלה של ה BT בשניהם והפעלת התוכנה תסנכרן את אנשי הקשר, ההודעות ושאר פריטים חשובים בין שני המכשירים כך שהמידע יהיה זמין ישירות. אבל מה קורה כשעוברים מנויקה לסוני אריקסון? מסמסונג ל LG? היעדר של פרוטוקול סינכרון אחיד גורם לכך שהגירה בין מכשירים של חברות שונות (ולפעמים גם מכשירים של אותה חברה) הופך להיות משימה מסובכת ומעיקה. לרוב זה מסתכם בהתקן תוכנה של חברה א', בצע סינכרון מול אאוטלוק, התקן תוכנה של חברה ב', בצע סינכרון מול אאוטלוק – כל זה כמובן בהנחה שיש לך אאוטלוק ולתוכנה יש אפשרות סינכרון ישירות מולה.

בדיוק כאן נכנס השירות המצויין של גוגל סינק המאפשר לסנכרן את אנשי הקשר אל מול פנקס אנשי הקשר של ג'ימייל. כל שיש לעשות זה הגדרה חד פעמית של נקודת הגישה וסינכרון הנתונים. כך למשל, כשבדקתי את ה Sony Ericsson W902 נדרשתי ללא יותר מ 5 דקות של עבודה (כפי שכתבתי בביקורת, המכשיר לא ידידותי לבעלי אצבעות גדולות) אל מול המדריך של גוגל שבסופם המכשיר הכיל את כל אנשי הקשר הקיימים בנוקיה שלי (וגם כמה כאלה שלא היו שם). מרגע זה ואילך, נותר רק להעביר קצת מוזיקה אל כרטיס הזיכרון ולצאת לדרך. בתום השימוש כל שנותר לעשות זה לאתחל את המכשיר למצבו הראשוני ולהחזיר אל היחצן.

לפני זמן מה ניסיתי לבדוק הפצת לינוקס כלשהי והיות ולא הצלחתי להסתדר עם להתקין אותה על מכונה ווירטואלית החלטתי להתקין אותה כמערכת הפעלה נוספת על המחשב. רצה המזל ובפעם הראשונה שניסיתי להתקין את המערכת קפץ החשמל בבית מה שגרר ניסיון התקנה נוסף. אך אויה, היות וחילקתי את המחיצות בצורה דומה והיות ושני הכוננים שלי היו WD בנפח 80 ג'יגה התבלבלתי בין הכוננים והתקנתי את המערכת הניסיונית על גבי המחיצות של המערכת הפעילה שלי תוך שאני מדגיש לתוכנת ההתקנה לפרמט את המחיצות ליתר ביטחון. בוודאי אתם יכולים לדמיין את הפאניקה שאחזה בי ברגע הראשון כשהבנתי שמחקתי את כל סיפריית המשתמש שלי עם כל המסמכים, התמונות ושאר המידע שצברתי שם. הפאניקה נמשכה בערך 5 דקות עד שנזכרתי שלא איבדתי בעצם כלום, כל הדברים שלי מפוזרים ברחבי הרשת – אני רק צריך לאסוף אותם.

כמה סביבות עבודה יש לכם? מלבד המחשב השולחני, יש לי לפטופ שיושב בדירה של ההורים שלי למקרה שאני אצלם וצריך לעבוד ונטבוק לנסיעות וללימודים. על כל אחד מהמחשבים מותקן חלונות ואובונטו – הווה אומר 6 סביבות עבודה וזה כמובן, אם לא סופרים את סביבות העבודה המותקנות כמחשבים ווירטואלים. על זה תוסיפו את המחשבים במעבדת המחשבים במכללה (כי ברור שאפשר לוותר על הרשת האלחוטית במעבדת המחשבים) ובימים שעבדתי במשרד, אזי גם המחשב המשרדי – עוד שתי סביבות עבודה לאוסף. היות והמעבר בין המחשבים הוא תכוף יחסית אצלי, אני מרבה להשתמש בשירותי ה"ענן" הפזורים ברשת – וכשהדברים פזורים ברשת הם נגישים מכל מקום – בהנחה כמובן שהרשת קיימת.

כמובן ששום דבר לא מהווה תחליף אמיתי לגיבוי פיזי וההיסטריה שפשתה ברחבי האינטרנט כשג'ימייל קרס לכמה שעות לא מזמן רק הוכיחה לנו עד כמה התלות בשירותי רשת עלולה להיות מסוכנת. כך ששמירה של כל המסמכים על גבי כונן קשיח נייד היא תמיד רעיון טוב.

גיבוי מועדפים וסיסמאות
xmarks הוא גילגול של foxmarks המצויין – תוסף לפיירפוקס המאפשר לסנכרן את הסימניות ואת הסיסמאות לאתרים אל מול השרת המרכזי. מורידים ומתקינים את התוסף, נרשמים לחשבון חינמי ומתחילים בתהליך הסינכרון. בסופו של דבר, כל המחשבים יכילו את אותן הסימניות כמו גם את שמות המשתמש והסיסמאות שלכם לאתרים (במקרה ותחליטו לסנכרן אותן). כמובן שלא הייתי מעיז להתקין דבר שכזה במחשב שיתופי כגון מעבדת מחשבים, אבל אם יש לכם גירסת FF ניידת על ה DOK שלכם, זה יכול להיות פיתרון נוח למדי.

עבור משתמשי חלונות, syncplicity הוא פיתרון מקיף, הדומה בעיקרון לשירות של xMarks רק שהוא מאפשר לסנכרן תיקיות. מתקינים את התוכנה, נרשמים לשירות ומגדירים את הספריות הנמצאות "תחת פיקוח" של התוכנה. כל הקבצים יסונכרנו אל מול השרת של החברה ולאחר מכן אל כל מחשב חלונאי עליו תתקינו את התוכנה. הפיתרון הזה מאפשר לכם לדאוג לכך שלא משנה על איזה מחשב תעבדו, התיקיות תמיד תהיינה בעלות תכולה זהה ותוכלו לגשת אל קובץ חדש שיצרתם על הלפטופ גם מהמחשב השולחני מבלי צורך לנייד אותו עם DOK או תיקיות משותפות.

חיבור box.net ככונן במחשב

מי שמאכסן בדרימהוסט (שעכשיו יש להם מבצע של נפח איכסון ורוחב פס לא מוגבלים) נהנה משירות ה Files Forever שבו דרימהוסט מבטיחים לשמור על הקבצים שלכם לנצח גם אם תפסיקו לאכסן אצלהם. כמובן שכל זמן שהחשבון שלכם פעיל אפשר פשוט לגשת אליו בעזרת כל תוכנת FTP ולהעלות ולהוריד ממנו קבצים כאוות נפשכם.

מסמכים
גוגל דוקס, או זוהו הם שני שירותי רשת לעריכה של מסמכים, גליונות אלקטרונים ומצגות ובאמת מאפשרים גישה מכל מקום שבו יש חיבור לרשת. אבל, בסופו של יום תוכנת האופיס החביבה עליכם מכילה הרבה יותר פונקציות ומאפשרת לעשות הרבה יותר דברים – שלא לדבר על מהירות העבודה והימנעות ממצבים של דפדפן שקרס או קפא. בדיוק בשביל זה מגיע התוסף לאופן אופיס OpenOffice.org2GoogleDocs שעושה בדיוק מה שנדמה לכם שהוא עושה – מאפשר לגשת מאופן אופיס למסמכים שמאוכסנים בגוגל דוקס (וגם בזוהו) לערוך אותם ולהעלות אותם בחזרה אל השירות.
משתמשי חלונות שהתקינו את syncplicity ימצאו שם גם פונקציה המאפשרת לסנכרן בין תיקיית מסמכים בחלונות לגוגל דוקס.

תמונות
עד לא מזמן, שני שירותי התמונות הנפוצים ברשת הם פיקאסה ופליקר ולכל אחד הבעיות שלו. פיקאסה מגביל את נפח החשבון החינמי לג'יגה בעוד שפליקר מגביל את החשבון החינמי להעלאה של 100 מגה בחודש ולא מאפשר הצגה של יותר מ 200 תמונות אחרונות. מי שרוצה נפחים גדולים יותר יאלץ לפתוח את הארנק או להשתמש באחד משירותי איכסון הרשת שאוזכרו קודם לכן.
העליה המטורפת של פייסבוק הפכה אותו מהר מאוד לשירות התמונות המוביל – אין הגבלת נפח, אין הגבלה חודשית – תעלה ככל האפשר. אפילו הגבלת ה 60 תמונות לאלבום שהייתה קיימת בעבר בוטלה ועכשיו ניתן ליצור אלבומים גדולים בהרבה.

דסקטופ ווירטואלי
בשנים האחרונות התחיל לצוץ טרנד מעניין – סביבות מחשוב ווירטואליות הנגישות דרך ממשק ווב. כזו למשל היא ghost, שיתוף פעולה ישראלי פלשתינאי באם זכרוני אינו מטעה אותי, המספק שולחן עבודה מלא כמו גם שטח איכסון לקבצי המשתמש. מלבד גוסט יש עוד מספר שירותים דומים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות – כשמאחורי כולם רעיון אחד משותף – לא משנה על איזה מחשב אתה עובד או על איזו מערכת הפעלה אתה עובד – אם יש לך דפדפן וחיבור לאינטרנט אתה יכול לעבוד בסביבת העבודה המוכרת לך מבלי להסתבך בבעיות תאימות, חומרה או הרשאות.

גוגל gears
שירותי האופלייין של גוגל המשתמשים בבתוסף הgears נמצאים פה כבר תקופה יחסית ארוכה ומכסים את שירות הלוח שנה, המסמכים, קורא ה RSS וכמובן שגם את שירות המייל. ועם זאת, אני מניח שאם מישהו יבדוק את מספר ההורדות של gears אל מול לוח השנה הוא ימצא פיק בתאריך ה 24.02.09, היום שבו שירות הג'ימייל קרס ואנשים הבינו עד כמה הם תלויים בקבצים המצויים על השרתים של גוגל. זו דווקא דוגמא קצת הפוכה שכן בניגוד לרוב הפוסט הזה שמדבר על איך לשמור את התוכן שלנו ברשת, מנגנון ה gears מספק לנו דרך לשמור את הרשת על המחשב. עם זאת, הקריסה ההיא של ג'ימייל היווה יופי של תיזכורת עבורנו לחשיבות של שמירת גיבוי על עותק קשיח בהישג יד.

בשורה התחתונה
אני זוכר את המחשב הראשון שהיה לי, מחשב XT עם 4 גווני ירוק ודיסקטי הפלופי 5.25" שהיינו חייבים לשמור בקופסה קשיחה כדי שלא יתקמטו ויהרסו. אחריו הגיע 286 משוכלל עם מסך סופר VGA 14" וכונן קשיח של 40 מגה. אני זוכר איך היינו מעבירים משחקים בין בית לבית כשהם מכווצים בעזרת ARJ – תוכנת הכיווץ המצויינת שידעה לחלק את הארכיון כך שישב על כונני ה 1.44 מגה. אני זוכר איך לא יצאתי לבלות בסילבסטר של שנת 2000 כי אמא שלי הייתה בדיוק בשלבי סיום כתיבת הדוקטורט שלה והפחד שלה שהמחשב ימות בגלל הבאג אלפיים המפורסם גרם לה "לקרקע" אותי באותו היום. נפחי האיכסון גדלו בצורה מטורפת, הדיסקטים נטשו את מקומם לטובת התקליטורים שנזנחו לטובת ה DVD שנזנח לטובת התקני DOK עצומי נפח. וכלל שנפח המדיות הללו גדל גדלה איתן הבעיה העיקרית – אין שום ביטוח לגבי אובדן, גניבה או הרס – אם הלך לך ה DOK ועליו כל החומר שלך – אין מה לעשות – החומר הלך לאיבוד – קצת כמו הסיפור ההוא בעיתון על הבחור שהשאיר את העותק היחיד של הדוקטורט שלו באוטו ודווקא אז האוטו נגנב. הבחור התחנן מעל גבי העיתון שיחזירו לו את הדוקטורט כי אין לו עוד עותק. שירותי הענן הפכו להיות סוג של גיבוי הכרחי לחיים שלנו, וככל שהתוכן מופץ יותר אנחנו מרגישים רגועים יותר ובטוחים יותר, לפחות עד הפעם הבאה שאנחנו מאבדים גישה לג'ימייל ונכנסים להיסטריה.

לפני קצת יותר משנתיים, בשלהי 2006, ישבתי עם אילה רווח (אז מנהלת מוצרים בנענע, היום סמנכ"לית באול-ג'ובס) במשרדים של חברת מארס (המפתחת של טאקי מולטיפלייר וערוץ גוגו בהוט) וניסינו לתכנן את טורניר הטאקי הענק. הטורניר היה אמור להתנהל בשלוש פלטפורמות במקביל – האינטרנט, הסלולר (דרך אורנג') והטלוויזיה (דרך ערוץ המשחקים של HOT). ניסינו למצוא פתרונות לשלל סוגיות כמו איך מבדילים בין יוזר yosi של נענע ליוזר yosi של אורנג' (הפיתרון nana עם קו תחתון לפני שם המשתמש) ואיך דואגים שהנקודות ששמוליק צבר בסלולר ובאתר יספרו לו ביחד. כל זה כמובן לא שינה כלום שכן בחור צעיר גילה פירצה בתקנון ובמשחק, פתח שני משתמשים והחל לשחק אחד נגד השני בצורה נלוזה למדי. הוא היה נכנס לשולחן עם שני המשתמשים מחכה מספר רגעים ואז פורש מהמשחק עם המשתמש הפקטיבי. זה היה נספר כניצחון טכני כמובן למשתמש האמיתי שלו שקיבל עליהן 2 נקודות. אני לא יודע כמה זמן הבחור ישב על התרמית שלו, אבל למיטב זכרוני הוא זכה עם מספר נקודות של 4 ספרות. בהתחשב בעובדה שכל ניצחון מזכה ב 2 נקודות זה אומר שהיו שם לפחות 500 משחקים, אם ניקח בחשבון שהיו פעמים שהוא אולי גם ממש שיחק – אזי גם יותר. הסיבה שאני יודע את זה היא שאותו בחור לא טרח להסתיר כלל וכלל שזה בדיוק מה שהוא עשה – אך מה לעשות, התקנון היה לצידו.

יש שני סוגים של שחקנים, אלו שמשחקים בשביל הכיף ואולי לנצח ואלה שעבורם זו פשוט דרך קלה להרוויח פרס. השחקנים מהסוג השני יתישבו על המחשב מבוקר ועד ליל – אין יציאות, אין חברים, אין בילויים – רק משחק ועוד אחד ועוד אחד. אחרי יומיים כאלה הפער מצטבר בצורה כזו שכל מי שמציץ בטבלת האלופים מבין מהר מאוד שאין לו הרבה סיכוי להשתרבב למקומות הראשונים. למעשה, שחקן שמנסה להתמודד בצורה הוגנת במשחק אין לו שום סיכוי לזכות בפרס.

הלקח נלמד, וביום העצמאות של 2007 עשינו שני טורנירים קצרים – בני יום אחד כל אחד – כך למעשה מנטרלים את אפשרות צבירת הנקודות לאורך זמן אך עדיין יש יותר סיכוי לשחקנים הנחושים יותר. הייתי במילואים בתקופה ההיא ככה שאני לא ממש זוכר מה נסגר מבחינת הזכיות, אבל אני די משוכנע שזה לא היה משתמש מהשורה.

די האמנתי שבזאת יסתם הגולל על טורנירי הטאקי עד שהיום מצאתי את עצמי מותקף במייל, בפייסבוק ובטוויטר בהודעות מרננות על קיומו של טורניר טאקי חדש. מילה לזכותו של גיא אליאב – הנה מנכ"ל שחי ונושם את הרשת (גם אם הוא לפעמים קצת מציף אותה) ומנצל את המדיה החברתית לטובתה של נענע10. למוד ניסיון מהטורנירים הקודמים החלטתי לראות מה נשתנה והלכתי לשחק קצת ולהציץ בתקנון ואכן יש שיפור. אני מניח שאת רוב הקרדיט יש לזקוף לזכותו של אורי דישון, מנהל תחום המשחקים בנענע10, ובין הבודדים שעוד נותרו מהתקופה של נענע הישנה, קרוב לוודאי שהוא זה שהציף את כל המסקנות והלקחים מהטורניר הראשון והשני שעשינו. ואכן מי שיטרח לקרוא את התקנון ימצא שם את הסעיף הבא: "מי שישחק נגד אותו יריב יותר מ-5 פעמים במהלך יממה – הניקוד שיזכה בו במשחק לא יצבר לו לטבלת השיאים של הטורניר." במילים אחרות, רוצה לשחק נגד עצמך שוב ושוב ושוב? אין שום בעיה, אבל כל 4 משחקים תאלץ לפתוח משתמש חדש.
שיפור נוסף שהופיע במשחק הוא שבמקרה של פרישה של שחקן המשחק כבר לא מסתיים בניצחון טכני אלא במקומו נכנס שחקן וירטואלי שמשלים את המשחק עד לזכיה או הפסד – האם הנקודות נצברות במקרה שכזה? לא לגמרי ברור לי, אבל נראה לי שכן.

ברמת העיקרון, עושה רושם שבנענע10 דאגו לסגור את אותה פירצה שאיפשרה לאותו בחור לזכות בטורניר הראשון, אבל אם אתם חושבים שיש לכם סיכוי לנצח, עדיין אתם טועים. נציץ לרגע בשיטת הניקוד של נענע 10 – ניצחון מקנה שתי נקודות בעוד שהפסד מקנה רק נקודה אחת (פרישה לא מקנה נקודות). למעשה, אפשר לזכות בטורניר הטאקי של נענע10 מבלי לשחק כלל וכלל, כל שיש לעשות זה להיכנס לשולחן ולעזוב את המחשב עד שהמשחק יסתיים – כשתורו של המשתמש יגיע, באם לא ישחק בתוך 30 שניות המחשב ישחק בעבורו. צריך רק להמתין לצליל המסמן את סופו של המשחק ולהתחיל משחק חדש – בין אם הפסדת או ניצחת את הנקודות צברת וזה ידידיי, איננו טורניר – זו תחרות הקלקות.

בואו נודה בזה, המנצח בתחרות הטאקי של נענע 10 יהיה לא שחקן הטאקי הטוב ביותר אלא דווקא האדם הנחוש ביותר לזכות ולאמר את האמת – בשיטה הזו ניתן לזכות גם מבלי לדעת את חוקי המשחק. זה לא טורניר, זה אפילו לא תחרות.
לצורך העיניין, עבור כל משתמש שמורה טבלה אישית המחזיקה את מספר המשחקים ששיחק, את מספר הנצחונות שלו והניקוד אותו צבר עד כה, מכפלת הניקוד באחוז הניצחונות של המשתמש תאפשר לקבל איזשהו פקטור איכותי יותר של ציונים. נכון, עדיין אפשר לנצח על ידי צבירה של מאסת משחקים גדולה, אבל כאן ליכולות של השחקן כבר יש חשיבות ולרמאות אין אטרקטיביות. כך או כך, כרגע לשחק טאקי בנענע 10 נעשה כמעט בלתי אפשרי, התופעה של אנשים שנכנסים לטורניר ופשוט לא משחקים מאיטה את המשחקים עד מאוד, חבל שלא הטמיעו לתוכנה איזושהי פונקציה שבודקת אם השחקן מגיב ואם הוא לא היא פשוט מעיפה אותו.