יום ראשון הנוכחי מסמן לא רק את תחילתו של עוד שבוע חדש אלא את השבוע הראשון בו נכנס לתוקפו האיסור על מכירת האלכוהול אחרי השעה 11 בלילה, חוק המכונה גם בשם – חוק היובש. החל מהיום למעשה (או אמש אם שואלים את העיתונים), חל איסור על מכירה של אלכוהול לאחר השעה 11 בלילה, מלבד במסעדות, פאבים ובדיוטיפרי.

בעוד שבוע מהיום, או אולי בעוד חודש, הכותרות יהללו את הצלחתו האדירה של חוק היובש. ממשטרת ישראל ידעו לספר על ירידה דראסטית במספר השיחות למוקד 100 עם בקשה לשליחת ניידת לעוד חבורת בני נוער מתהוללים. ממד"א ובתי החולים יספרו על ירידה משמעותית במספר הילדים שהתאשפזו עם הרעלת אלכוהול או סתם הובאו שיכורים עד אובדן הכרה. המספרים גם בטח ידעו לספר על ירידה משמעותית בכמות אירועי הדקירה, המכות והוונדאליזם והכל בזכות "חוק היובש" שהציל אותנו מחבורות של בני נוער שיכורים – הידד למדינת ישראל.

אתמול בבוקר התעוררתי יחסית מוקדם ועל מנת לאפשר לעדי להנות ממנוחת השבת לקחתי את יהל ואת הכלב והלכנו אל גן השעשועים הממוקם במורד הרחוב. לא מדובר באיזו שכונה מוזנחת או עלובה, נהפוך הוא השכונה בה אני מתגורר נחשבת שכונה יחסית יוקרתית בחיפה, מסוג השכונות בהן נעצרים בני טובים וכ'. בכל רחבי הגן היו פזורים שברים של בקבוקי וודקה וערק, בקבוקי מיץ תפוזים, שאריות נרגילה ופחיות רדבול על מגוון סוגיהן. בהתחשב בעובדה שהגינה הזו משמשת אותנו, בעלי הכלבים, כמקום מפגש עד כסביבות 11 בלילה הרי שהבקבוקים הללו הובאו, נלגמו ורוסקו במהלך שעות הלילה המאוחרות יותר.

המראה הזה בשבת בבוקר לא היה מראה יחודי, בכל בוקר בסביבות 6:30 אני יוצא לטיול עם הכלב ופוגש מראות דומים של ונדליזם וסימני השתכרות, כמה שעות מאוחר יותר הגינה הזו תמלא בילדים זוחלים ומתרוצצים יחפים וכמובן שאף אחד בעיריית חיפה לא טורח לעשות דבר בנידון, לא כל שכן המשטרה. איפשהו אנשים כבר התרגלו לכך שבמשך חודשיים במהלך החופש הגדול הגינה הציבורית הופכת למקום ההשתכרות וונדליזם של בני נוער בחופשה.

השבוע הזה הוא לא סתם שבוע חדש, השבוע הזה הוא גם לא רק השבוע שבו נכנס לתוקפו חוק היובש – השבוע הזה הוא גם השבוע שבו חל היום המבורך ביותר בשנה – הראשון בספטמבר. היום המבורך (אם אתם כבר מעל לגיל 18) הזה מוכר גם בשם – פתיחת שנת הלימודים.

בשבוע הבא או אולי בחודש הבא יספרו לכם סיפורים על הצלחת חוק היובש, את הסיפורים יעטפו בסטטיסטיקות יפות, אבל אף אחד לא יזכיר לכם שהחל מיום רביעי כל אותם ילדים משתכרים חזרו ללמוד בבית הספר. כל אותם "בני טובים" שפרקו כל עול במהלך החופש הגדול יחזרו אל ספסל הלימודים וכשצריך לקום לשעת אפס בבוקר למחרת קצת קשה לשבת על בקבוק וודקה בגן הציבורי עד 2 לפנות בוקר.

הדיבורים הללו על חוק היובש נמשכים כבר יותר מחודשיים והחוק עצמו אושר כבר לפני חודש בקריאה ראשונה ושניה, עם זאת, החוק לא נכנס לתוקף לפני כחודש אלא רק היום.

הסיבה ברורה למדי, חוק היובש מטופש, לאף אחד לא תהיה בעיה לרכוש את הבקבוק ב 22:45 או אפילו ב 22:59, השעה 23:00 היא שעה פורמלית אבל היא לא יכולה להתמודד עם ילדים שהשחילו בקבוק וודקה בעגלת הקניות של הסופר או ששלחו את האח הגדול יותר להביא אותו מהפיצוציה, או אפילו שלחו את אחת מבנות החבורה שתחשוף מחשוף, תשרבב חיוך ותחזור עם בקבוק. אם חוק היובש היה נכנס לתוקפו לפני חודש או אפילו רק לפני שבוע ערוות המחוקק היתה נחשפת במלואה, ילדים היו ממשיכים להשתכר, קטטות אלימות היו ממשיכות להתפתח וילדים שיכורים היו ממשיכים להתאשפז בבתי החולים, על מנת להימנע מהמהצב המביך הזה, הוחלט לדחות את החלת החוק לתחילת שנת הלימודים, כך יוכלו לספר לכם סיפורים ואגדות ולסנוור אתכם עם סטטיסטיקות ומספרים על הצלחתו האדירה של חוק היובש.

אבל לא צריך לחכות הרבה, חגי ישראל הבאים עלינו לטובה יספקו בקרוב הרבה מאוד ימי חופש לחבורות הפוחזים הצעירות, אם אני לא טועה החופש הארוך המשמעותי הראשון הוא דווקא חג סוכות, מעניין יהיה לראות את הסטטיסטיקות.

הפוסט ההצלחה האדירה של חוק היובש פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

ההתחממות הגלובאלית, המאמצים להפחית את פליטת ה CO2 והטיפוס במחירי הדלק גרם להופעת פיתרונות המנסים להקטין את השימוש בבנזין. לצד השימוש בגפ"מ (הרבה יותר נקי, אבל יש לו בעיות משלו) הופיעה גם קטגורית הרכבים ההיברידיים – רכבים המשלבים פעולה של מנוע חשמלי ומנוע בנזין על מנת להגדיל את כמות הקילומטרים שעושה הרכב לכל ליטר בנזין. על פניו, אם איכות האוויר חשובה לך וברצונך גם לנסוע, גם לחסוך וגם לתרום לסביבה – עדיף לך לרכוש רכב היברידי. גם מגמת המיסוי הירוק שנותנת הנחה יחסית מכובדת על הרכב ההיברידי כביכול כולה זועקת "רכשו רכבים היברידים". אך בשורה התחתונה, לעקרונות שלנו יש מחיר יקר ומי שרוצה לזהם פחות כדאי שידע שעל העיקרון הזה מודבק תג מחיר יקר – כמה יקר? בערך 23 אלף שקלים.
כשבודקים מי מנסה למכור לנו את "רכשו רכב ירוק" מגלים שלא המדינה היא זו שעומדת מאחורי התהליך אלא דווקא יבואני הרכב. בין אם זה לתת חסות לתוכנית טלוויזיה כגון רצים למיליון, קמפיינים פירסומיים בטלוויזיה ואף העלאה של רכבים כאלה לכביש כשהם מקושטים (כדוגמת הסיוויק ההיברידית שמעוטרת בציור של גלובוס ירוק כחול) – חברות הרכב נמצאות מאחורי מהלך זה ולא בכדי.

רכבים היברידים הם יקרים יותר, יש פה עניינים של שוק חופשי, תהליכים של היצע וביקוש, טכנולוגיה חדשה, מאמצים מוקדמים והגרוע מכל – חוסר עידוד של המדינה. התשובה הנשלפת בד"כ מהשרוול היא שנכון שהמחיר של הרכב יקר יותר אבל זו השקעה שמחזירה את עצמה בהבדלים במחיר הדלק. לרוע המזל, לטענה הזו אין שום ביסוס במציאות והיא כרוכה כאמור בקנס טיפשות של כ 23000 שקלים.

הערות
1. השתמשתי במחיר של 6 שקלים לליטר מתוך הנחה שזהו המחיר הממוצע במשך 3 שנים, סביר להניח שהמחיר יהיה גבוה יותר, זה בסדר – החישובים רלוונטים גם לפי מחיר הליטר כיום.
2. הערכת ק"מ ממוצע – מאתר הלמ"ס – קובץ pdf.
3. מחירי הרכבים, נפחי מיכל הדלק, יחסי דלק לקילומטר – נלקחו מהאתרים הרשמיים של היבואניות.
4. החישוב בוצע לפי "צריכת דלק משולבת" שהיא סוג של מיצוע בין הצריכה העירונית לבין הצריכה הבין עירונית.

כפי שאפשר לראות בקלות ברכישה לשלוש שנים הטויוטה קורולה היא המשתלמת ביותר ואחריה המאזדה 3 עם הפרש של קצת פחות מ 2000 שקלים. למעשה, המקום היחיד שיש בו מקום לשיקול הזה הוא בהחלטה האם לרכוש את ההונדה סיוויק הרגילה או ההיברידית שכן על פני 3 שנים ההפרש הכולל הוא כ 2000 שקלים.

גם בדיקה לאורך תקופה ארוכה יותר לא מעלה תוצאות טובות יותר, למעשה אם מסתכלים על נתוני כל חמשת הרכבים הרי הקורולה ממשיכה להיות הרכב הזול ביותר להחזקה במשך 10 שנים מיום הרכישה שלה. רק בתום אותן 10 שנים מתרחש היפוך והפריוס הופכת להיות זולה יותר בחישוב המצטבר. אם לעומת זאת בודקים את הכדאיות של ההונדה סיוויק בגירסה הרגילה מול ההיברידית מתברר שכאן ההבדלים הם פחות קריטיים וההפרש מתהפך בשנה הרביעית.

חשוב לקחת בחשבון שאנחנו בודקים פה רכישה של רכב חדש מהיבואן ולא מסלולי קבלת רכב מהעבודה או רכישה של רכב יד ראשונה. גם החישוב נעשה על בסיס היחס ק"מ / ליטר המשוקלל ולא בהכרח יתאים לכל אחד שכן אין דינו של זה שנוהג רק בתוך העיר לבין אחר שעיקר נהיגתו בדרכים בין עירוניות.

האם הבעיה היא רק שלנו? כמובן שלא וכפי שכבר אמרתי יש פה לא מעט שאלה של היצע וביקוש ואת העיניין של טכנולוגיות חדשניות שבתחילת דרכן. לצורך העיניין, גם בארצות הברית ההבדל בין הפריוס לקורולה עומד על כ 8000$ ועם בדיקה של צריכת דלק ממוצעת על פני 3 שנים מדובר על הפרש של כ 6000$ לטובת הקורולה. ועדיין העובדה שמדינת ישראל קובעת את מיסי הרכב הרי שאם באמת היה פה רצון כן ואמיתי לשנות מישהו היה דואג לעדכן את החישובים כך שהרכבים ההיברידיים יהיו יותר רווחיים.

הפוסט כמה שווים העקרונות שלכם? פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

איזה חוף

הכל התחיל ממייל של רשת הולידי אין – יום העצמאות בהולידיי אין טבריה, זוג + 2 ילדים רק ב 680 שקלים, אין לי מושג איך לתמחר את הדיל הזה, אני מאוד אוהב את אזור הכינרת, אבל הפעם האחרונה שלי בטבריה הייתה אי שם בסביבות 2004. הכינרת מתייבשת מטרטרות לנו בראש הפרסומות ברדיו ובטלוויזיה, מיטב הדוגמניות מרשות לאמני הפוטושופ לגרום לפנים שלהן להתקלף ולהתפורר רק כדי להמחיש עד כמה חסר לנו מים ותמונות של רגבי אדמה מבוקעים מלוות בערך כל אייטם המתיחס לנושא הכינרת. היוצא מהכלל כמובן הוא נושא התיירותי, מסיבות לא ברורות, מישהו במדינתנו הקטנה טורח למלא מים קסומים בכינרת, מים שכבר מזמן אינם קיימים שם וככל הנראה הוא עושה את זה בעזרת מברשת השכפול של פוטושופ.

הציצו לרגע על התמונה שסיפקו בהולידיי אין טבריה (לחצו עליה להגדלה) לא נראה לכם מוזר שאנשים מספרים מחד כי קו החוף התרחק כמה עשרות מטרים טובים בעוד שבהולידיי אין של טבריה קו החוף נשאר במקומו כמו בימים הטובים? אני מניח שבהולידיי אין יגידו שזו תמונת יח"ץ שצילמו לפני הרבה שנים ופשוט לא חידשו אותה כי לבצע צילום שכזה כל שנה כשקו החוף מתעדכן זה סיפור יקר וכיוצ"ב.

אז הלכתי להציץ בגוגל מפות, לראות מה מצב קו החוף, נכון שזו לא תמונת לווין בזמן אמת אבל בוודאי עידכנו אותה לפחות פעם אחת במהלך השנה החולפת, בטח ובטח לפחות פעם אחת מאז מרץ 2004 בה הכינרת הייתה נמוכה רק ב 6 ס"מ מהקו האדום העליון. אך ראו זה פלא, על פי גוגל מפות הכינרת מלאה עד גדותיה, על פי גוגל מפות אפשר לשבת בטיילת של טבריה באחת ממסעדות הדגים שעל החומה ולשכשך את הרגליים במים. העובדה שהיום יש שם אדמה חרבה למשך כמה מטרים טובים בכלל לא נראית על גבי המפה. ברגע שמגדילים קצת את גודל התמונה ומנסים לראות משהו שהוא מעבר לקו החוף בלבד מתחילים להבחין במשהו מוזר – סוג של תבנית חוזרת מגורענת במיוחד שכל דמיון בינה לבין מים הוא מקרי בהחלט.

האם יתכן שלגוגל הייתה תקלה בסריקה? אולי נשפך משהו על צילום הלווין ישר לפני שהוא נסרק? ניגשתי אל יאהוו מפות והצצתי בצילומי הלווין של הכינרת, פה קצת יותר קשה לעלות על התרמית שכן המרחק שיאהו מספקת לגבי הכינרת הוא מספיק גדול כדי שלא ניתן יהיה להתמקד בחופים. אבל עדיין, יחסית לאגן מתייבש ממרחק גדול הכינרת עדיין נראית מלאה למדי שלא לדבר על כך שהיא נראית אחידה בצורה מחשידה. איפה המדרגיות של הכחול ככל שהמים מעמיקים?

טוב נו, חשבתי לעצמי, בכל זאת אלו אתרים מחו"ל ומה אכפת להם מהכינרת, ואולי קצת קשה להשיג עדכונים באיכות גבוהה אז הם תיקנו או משהו. נציץ לרגע בוואלה מפות שמקבלים את המפות שלהם מאטלסיטי (שמקבלים את צילומי האוויר שלהם מחברת אופק צילומי אוויר) בוודאי אתר ישראלי שיש לו קשר עם שירות צילום ישראלי מחזיק תמונות מעודכנות של מצב המים בכנרת. ובכן טעות הייתה בידי, ולמרות שבאתר של אופק ניתן לרכוש צילומים של "האי בכינרת" הרי שלא ניתן למצוא אף זכר שלו בחיפושים על גבי הכנרת. מי שיסרוק את התמונות לאורך החופים יוכל למצוא במפרצי העגינה חוסר התאמה מטריד בין הכחול צבוע של מימי הכנרת לבין הצבע הירוק הנובע מהצמחיה שהשתלטה על האדמה החרבה. מי שעשה את עבודת הצביעה לא טרח להכניס קצת מהמים הכחולים הללו אל תוך אותם מפרצים. מי שינסה להגדיל את התמונה עוד יותר, יגלה שמימי הכינרת הכחולים הם פשוט סוג של תבנית ששוכפלה לאורכה ולרוחבה של הכנרת.

התהייה
לא חדש לנו שמשפצים את המפות, והסיפורים על הבסיסים הצבאיים שהוחלפו בפארקים נרחבים הן הדוגמא הנפוצה ביותר. שירותי המפות המשלבים גם צילומי לווין נמצאים שם ככלי שתפקידו לספק מידע. אני רוצה לדעת כיצד נראה החוף בכינרת בתקופה הזו כדי לחפש את החוף הכי נגיש, לא כי אני רוצה לדעת איך נראית הכנרת כשהיא מלאה. למעשה, נראה לי שהאינטרס היחידי לצביעה ומילוי של הכינרת היא למטרת תיירות – על מנת לגרום לתיירים לבוא לאזור הכינרת, להשקיע במלונות והצימרים סביבה ולפמפם עוד קצת כסף לאזור גווע. לא יודע אם לצחוק או לבכות.

הפוסט קונספירציית התיירות של הכינרת? פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

למדינת ישראל אין בעיה של מים, למדינת ישראל יש בעית ניהול כושל שהנגזרת שלה מתחיל בירידת מפלס המים בכינרת ונגמר בשלל איומים על סגירת מים לבתים. כמו בתחומים רבים אחרים (תחבורה, אבטלה ועוד היד נטויה) היכולות הלקויות של ממשלותינו המסורסות פוגעות בנו גם בתחום הזה.

באמצע שנות התשעים, החליטה אימי שהיא רוצה להצמיד לשמה את התואר ד"ר – אמרה ונרשמה לפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. נושא עבודת הדוקטורט היה שימוש בצמחי מים צפים לטיהור קולחים ובמסגרתו הועמדו במכון הטיהור בחיפה שורה של מיכלים בהם זרמו המים שסיימו את שלב הטיהור.

כבן מסור, בילית את שעות הצהריים, אחה"צ והחופשות מהצבא בעזרה לאמא – סידור מיכלים, לקיחת דגימות של מים, מדידות במעבדה וכמובן ניתוח התוצאות והדפסה. זו הייתה עבודה מסריחה (במלוא מובן המילה) אבל למדתי הרבה על מה קורה עם המים שלנו.

איך עובד מכון טיהור

השלב הראשון שעובר הביוב שלכם הוא סינון. הביוב מוזרם לבריכה גדולה שבה מופרדים מהמים רוב המוצקים הגדולים. מדובר כאן בשקיות שנשאבו לביוב, קופסאות, מיכלים, ענפים ושאר מרעין בישין שאי אפשר "לטהר".
לאחר מכן, מועברים המים לאגני שיקוע ראשוני למשך מספר שעות. החומרים הכבדים במים שוקעים (חול, אדמה ושאר סחופת) והחומרים הקלים צפים (בעיקר שאריות שמנים, חתיכות קטנות של ענפים ועלים). את השכבה העילית גורפים וקוברים, את השכבה התחתונה (הנקראת בוצה) שואבים ומעבירים לטיפול. בהמשך יסחטו מהם הנוזלים והחומר המוצק יועבר לטיפול אנאירובי (ללא חמצן). התוצרים של הטיפול הזה הם גז מתאן – שהולך להפעלת הגנרטורים של מכון הטיהור וקומפוסט שהולך לחקלאות.
את המים שנותרו אחרי השיקוע הראשוני מעבירים אל אגני אוורור. בתהליך זה, מאווררים גדולים מחדירים אוויר רב למים ומערבלים אותם. הסביבה מאפשרת התפתחות של מיקרואורגניזמים המפרקים את שארית החומר האורגני.
אגני שיקוע קולטים את המים בתום התהליך ומאפשרים שקיעה של המיקרואורגניזמים (שנאספים ומוחזרים לשלב הקודם). לאחר השיקוע כבר יש מי קולחין ברמה טובה. בשלב הזה מועברים מי הקולחין אל תוך בריכות הכלרה שם מתווסף לתהליך כלור שנועד לחטא את המים ומשם מוזרמים המים, כמה עצוב – אל הים.

עצוב, אבל נכון

אחרי כל תהליך הטיהור נשפכים רוב המים ממכוני הטיהור אל הים (או אל נחלים שזורמים לים) לרוב בגלל שהחקלאים אינם מוכנים להשתמש בהם. נכון שהמים טוהרו אבל הם ממשיכים להכיל עומס של חנקן, נתרן ושאר תרכובות כלורופנוליות שבהשקייה מצטברת ממליחה את הקרקע החקלאית והופכת אותה ללא ראויה לגידולים.
בדיוק בשלב הזה עסקה עבודת הדוקטורט של אמי, שגילתה שע"י יצירה של סידרת בריכות בזרימה רציפה (המים עוברים בין בריכה לבריכה) והכנסה של צמחי מים צפים כגון יקינטון המים ניתן לסלק את רוב התרכובות הבעיתיות.
צמחי המים מפתחים בית שורשים צפוף שקולט את התרכובות הבעיתיות מהמים ומעשיר את המים בחמצן ומונע התפתחות אפשרית של אצות (הבעיה העיקרית של מאגרי מים עומדים).
השלב הזה אמור להיכנס בשלב שבין סיום הטיהור במכון והוצאת המים לחקלאות. איכות המים בשלב הזה היא כה גבוהה שהיא מאפשרת קיום חיים בתוכם, לא כל שכן איכותית להשקיה. לרוע המזל המחקר הזה נשאר בגדר עבודה על מדפי הטכניון ולא הגיע ליישום פעיל – אבל אם מישהו מכיר מישהו שאחראי על המים שלו, ספרו לו עליה.

מה אפשר היה לעשות
גם ללא שלב הטיהור בעזרת הצמחים עדיין יש מספר אפשרויות לשימוש במים הללו. אחת מהאפשרויות היא החדרה של המים הללו אל תוך שכבות האקוויפר ומאגרי מי התהום דרך פילטר חול. למעשה מאפשרים למים לחלחל לקרקע דרך כמות עצומה של חול. המים מחלחלים בקלות ואילו התרכובות הנותרות נתפסות ונלכדות בחול. כשהמים מגיעים למאגרי מי התהום הם כבר בשלב ראוי לשתיה. החדרה של כמויות מים שכזו אל תוך אקוויפר החוף למשל תוריד את כמות המים המליחים בו שנגרמו עקב כניסה של מי ים למאגר מי התהום בגלל שאיבה מוגברת שהפרה את האיזון.
פיתרון אחר, הוא הפיכה של אותם מים למאגרי "מים אפורים" לשימוש שאינו מי שתיה או השקיה.

צריכים מול צורכים?

כששואלים מישהו כמה מים צריך לשתות ביום התשובה המקובלת היא 10 כוסות מים. זו התשובה הרשמית שתקבלו מכל דיאטנית שתרכיב לכם תפריט ולרוב זו כמות גדולה יותר מכמות המים שאתם באמת שותים כל יום. אל 10 כוסות המים מצטרפים המים מהקפה / תה / קולה שאתם שותים. גם הירקות והפירות מכילים אחוזי נוזלים גבוהים שמצטרפים למאזן הנוזלים בגוף. אבל בסך הכל כמה מים אתם שותים ביום? אני מהמר שפחות מ 2 ליטר לאדם – זה מה שהגוף "צריך".
כשבודקים בכמה מים משתמש אדם במהלך יום מגלים כמות גדולה בהרבה. מה נפח מיכל ההדחה בשירותים שלכם? כמה ליטרים של מים שוטפים את גופכם בכל מקלחת? כמה ליטרים זורמים לביוב בכל פעם שאתם שוטפים כלים וכמה מים צורכת מכונת הכביסה שלכם?
הכמות הזו, שמגיעה למספר ליטרים עצום יחסית לאדם היא הכמות שאתם צורכים. אחוז מי השתיה שאתם צריכים הוא זניח לעומת כמות המים שאתם צורכים.

ועכשיו נשאלת השאלה – מדוע צריך לשטוף כלים במי שתיה, לא כל שכן להוריד את המים בשירותים? האם מכונת הכביסה שלכם באמת צריכה לכבס את הבגדים במי שתיה? זה באמת נראה למישהו הגיוני? מסתבר שכן.

מים אפורים הם מים שעברו טיהור וסינון ראשוני. הם לא ברמה מספקת למי שתיה אבל הם יהיו מצויינים כדי להוריד את המים באסלה, לשטוף כלים לכבס בגדים, וכן, אפילו בכדי להתקלח. אם זה נשמע לכם מופרך נסו להיזכר בפעם האחרונה שהייתם בבית מלון, לרוב על יד הברז באמבטיה כתוב שהמים אסורים לשתיה. בחו"ל זה מאוד מקובל וברוב המדינות המתוקנות יש מערכות אספקת מים וביוב כפולות. המים של האסלה והמים של שטיפת הכלים לא הולכים לאותו ביוב כמו שמי השתיה והמים לאסלה לא מגיעים מאותו הצינור. התמחור הוא לרוב בהתאם, עלות גבוהה על מי השתיה ועלות נמוכה מאוד על המים האפורים. מצד שני כמות מי השתיה ש"מתבזבזת" היא כמעט אפסית שכן צורכים רק מה שצריכים.

אל המים האפורים מצטרפים המים המליחים. מים אלו, הם מים נקיים לחלוטין שכמות המלח שבהם גבוהה יותר מכמות המלח במי השתיה אבל הם עדיין לא מים מלוחים. לשתות כוס של מים מליחים לא יהרוג אדם, זה יהיה בעיקר מגעיל אבל לא יותר מזה. מי שלעומת זאת ישתה 3-4 כוסות מים מליחים עלול למצוא את עצמו מאושפז בבית החולים מחובר לשלל אינפוזיות. בכמות גדולה כמות המלח במים משנה את ריכוז המלחים בדם ומכאן גורמת ליציאה של נוזלים מתוך התאים (זה המצב ההפוך להרעלת מים – מצב שבו ריכוז המלחים בגוף יורד ולכן מים נכנסים אל תוך כדוריות הדם ואלו מתפוצצות). מים מליחים אינם מתאימים להיות מי שתיה אבל כמים למקלחת, לשטיפת כלים, מכונת כביסה, שטיפת ריצפה ואפילו בישול הם מצויינים.

הבעיה העיקרית היא שעל מנת לספק מים אפורים לכל בית בישראל תאלץ מדינת ישראל לאשר הוצאה כספית ראשונית גדולה למדי. נכון שמדובר בתהליך שאפשר לפרוש על כמה שנים ולא חייבים לגמור בקיץ אחד ועדיין, ההשפעה שלו על משק המים תהיה מהירה בהרבה ורמת האפקטיביות תהיה גבוהה מלהתפיל מים. אבל במדינת ישראל, יעדיפו לממן את המיזם של אגאסי והמכוניות החשמליות מאשר לפתור את מצוקת המים – הרבה יותר פשוט לאיים בלסגור את הברז.

ואם כל זה לא מספיק, הרי שכמה פעמים בשנה, כשכבר יורדים גשמים ברכה המים הללו לרוב הולכים לאיבוד. בין אם מדובר בהצפות השנתיות באילון שזורמים לים או מי השטפונות במדבר יהודה – בשני המקרים מדובר בכמויות מים אדירות שהולכות לאיבוד. ברמת הגולן הקימו את תאגיד המים שלהם שאחראי על הקמת מאגרי ענק לריכוז מים. במאגרים הללו נאספות במהלך החורף כמויות אדירות של מים המספקות מים לישובי הגולן במהלך הקיץ.
הקמת מאגרים שכזו היא לא בלתי אפשרית, גם לא מדובר בפרוייקט יקר מדי ופריסה טובה שלהם יכולה להוריד את התלות שלנו במי התהום או במי הכנרת. אבל שוב מוכיחה מדינת ישראל חלמאות אדירה בתחום ומחליטה לוותר על הקמה של מאגרים כאלה ולשפוך את המים לים.

קריאה נוספת:
אתר סביבה – מוטי ניר – מספר דברים על מים אפורים
אתר סביבה – הרצליה: 7 מיליון קוב מים – לים
אתר סביבה – מים במיליונים נזרקים למדבר
רויטל סלומון – לא מגיע לנו גשם

הפוסט המים שלנו פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

בנקוק מסריחה, לא שלא ידעתי את זה כשבאתי לשם, אבל זה עדיין תופס אותך באף ברגע שאתה נכנס אל העיר ונושם את נשיפות אגזוזי התוקתוקים השחורות ביחד עם ריח הגחלים עליהם נצלים להם חרגולים ודיונונים. אבל סירחון הוא דבר יחסי, הוא תלוי מאיפה אתה מגיע ומה נשמת לאחרונה.
כי בין זיהום האוויר של חיפה ות"א ההגעה הראשונה שלי לבנקוק יצרה יותר הרגשה של הדר מאשר סירחון בלתי מתפשר. הפעם השניה שהגעתי אל בנקוק הייתה כבר בסוף הטיול, אחרי כשבועיים באיים שבדרום. בקופיפי יש בקושי קטנוע או שניים, בריילי ביץ' אפילו את זה אין, האוויר פשוט נקי. בשלב הזה, לפגוש את הסירחון של בנקוק זה קצת כמו בסרטי המד"ב כשהגיבור יוצא מהסביבה המבוקרת דרך מנעל האוויר אל סביבה גזית עויינת. ההרגשה הראשונית היא סוג של רצון להקיא, והוא לא ממש עוזב אותך למעשה.

גם תל אביב מסריחה, על ת"א נח באופן קבוע ענן צהוב של ערפיח שניתן לראות כבר מנתניה, גם לאשדוד יש ענן דומה, אני חושב שאפילו יותר גדול. נכון שגם בחיפה האוויר מזוהם, אבל זה יותר זיהום של חלקיקים מסרטנים ופחות סירחון, לא שזה משנה יותר מדי, זו נבלה וזו טרפה. הנקודה הבעייתית היא שאנחנו מוכנים לקבל את זה, סוג של השלמה – אין ברירה, אין מה לעשות – וזה קישקוש.

אי שם ב 2006 שפכה ספינה פנמית כמות עצומה של פסולת רעילה לים וכתוצאה מכך מתו 17 אנשים ועוד רבים נפגעו. בפסיקה, שניתנה רק לפני כמה ימים נגזרו עונשי מאסר של 20 שנה על הבכירים בחברה. בנוסף, נאלצה החברה לשלם פיצוי של יותר מ 200 מליון דולר.
אז אולי יגלחו להם קצת מעונשי המאסר על התנהגות טובה, ואולי הם גם ישבו בכלא שהוא יותר "שליו" ולא בחברת אסירים מסוכנים, אבל עדיין, אותה הפסיקה הייתה ברורה וחד משמעית – ליכלכת, שילמת ובגדול.
ופה? בארצנו? הדרך הלגיטימית להיפטר מזיהום היא להזרים אותו אל לב ים וחברות מזהמות כגון פרוטרום ממשיכות לפעול במרץ. הקישון הוא אחד הנחלים המזוהמים בארץ, ולראות להקות דגים מתות צפות בו זה לא מראה נדיר. בסך הכל, למצוא את האשמים בזיהום זה בכלל לא בעייתי, הולכים על גדת הנחל, מוצאים את הצינורות שמזרימים את הג'יפה, מוצאי את המפעל לו שייך הצינור הזה ומטפלים בו. במקום לעשות את הפעולה הפשוטה הזו, העדיפה המדינה להאבק באותם שייטים שנפגעו כי נאלצו לצלול בקישון במהלך שירותם הצבאי.
הפיתרון צריך להיות ענישה כבדה ברמת הנהלת החברה, אבל בישראל, כמו במדינת עולם שלישי, כשמתגלה זיהום מדלק מסביב לתחנת דלק אף בכיר בחברה לא מאבד את משרתו, לכל היותר החברה תקבל קנס וארכה כדי "לנקות" את הזיהום.

שני פחי זבל עמדו ליד החדר שלנו במלון בקו-סאמוי על אחד כתוב Garbage ועל השני Trash – האחד עבור זבל והשני עבור אשפה. מה ההבדל? אז זהו, שבעברית אין מבחינתנו הבדל הכל עף לפח. למעשה, אחת המילים מתייחסת לזבל לא מתכלה והשניה מתייחסת לזבל אורגני. לא לבריטים, להולנדים, לצרפתים, לגרמנים או כל תושב מדינה ארופאית היה איזשהו ספק למה משמש כל פח. התגובה הישראלית הטיפוסית הייתה בהיה לרגע (במקרה הטוב) ולאחר מכן השלכה רנדומלית של הפסולת לאחד הפחים.

בשדה התעופה בווינה, נתקלתי בפח הזה שלוקח את את הנושא עוד צעד קדימה – יש פה פח לזכוכית, אריזות, נייר ושאר פסולת וכולם יודעים מה לזרוק איפה ואכן עושים את זה.

בישראל אין הפרדה של פסולת, אף אחד לא רואה בזה צורך. היו כמה נסיונות במשך הזמן, די וויתרו עליהם בשלב זה או אחר, הרבה יותר זול להלשליך הכל בערימה אחת מאשר להפריד ולשנע את הפסולת למרכזי מחזור. חושבים שאני טועה? מתי בפעם האחרונה הלכתם לבקש את 25 האגורות שלכם על פחית הקולה שקניתם? לאיפה השלכתם אותה אחרי שסיימתם איתה?
זה בסדר, אל תדאגו, הקבצן התורן עושה סבב, הוא יוציא את הפחית מהפח, ישים אותה בשקית הפחיות שלו וילך לפדות אותה בסוף היום. עם כזה חוסר אכפתיות פלא שמי שאימץ את נושא מחזור הפחיות הן דווקא משפחות הפשע? שטויות, התרגלנו להביט לצד השני.

כילד, ההורים שלי נהגו לערום את עיתוני כל השבוע ולשלוח אותם כלאחר כבוד בסוף השבוע אל הפח הכתום של אמניר שעמד ברחוב שלנו. אני חושב שהיה לזה איזשהו קשר גם עם האגודה למען החייל, אבל לא סגור על זה. מישהו ראה פח שכזה בזמן האחרון? או שהעיתונים שלכם מגיעים אל פח הזבל?

ובסה"כ, מה הבעיה בלהפריד את האשפה שלנו? זה דורש עוד חצי דקה מחשבה ועוד פח, זה הכל. פסולת אורגנית אפילו לא צריך לשנע, כל מה שצריך לעשות זה להקים מרכזי קומפוסט בכל רחוב ובזאת נגמר הסיפור. פחות פסולת לפינוי משמעה פחות משאיות זבל, שפירושן פחות דלק שנשרף ופחות זיהום שנפלט. זה גם אומר שמרכזי פינוי הפסולת יצמחו בקצב הרבה יותר איטי מכיום וימנעו יצירת הרי זבל ענקיים.
את הקומפוסט שיווצר אפשר לפזר בגינות העירוניות או אפילו להחזיר לתושבים כדי שיפזרו בגינות שלהם.
הבעיה העיקרית היא, לדעתי לפחות, היא שיש חשש שהציבור הישראלי לא יסכים לקבל עליו את גזירת המיחזור. שהציבור יחליט שלא בא לו להפריד פסולת ולא בא לו למחזר. וכן, סביר להניח שזה בדיוק מה שיקרה. בעוד שיהיו כאלה שישמחו לשינוי, יהיו כאלה שזה רק יעצבן אותם, שיחליטו להמשיך להשליך את הפסולת ללא מיון. התשובה לכך היא חינוך כמובן, וגם אם השינוי הזה לא יתקבל בהערצה עיוורת בתוך כמה ימים הרי שעם הזמן הוא כן יתפוס. חוץ מזה, שגם אם רק 20% מהאוכלוסיה תפריד את הפסולת, עדיין ההשפעה תהייה חיובית יותר מאשר חברה שלא ממחזרת בכלל.

יאללה סע

בשנתיים האחרונות מקום העבודה העיקרי שלי היה בת"א. אל העיר הגעתי בעזרת הרכבת אבל כדי להגיע מהרכבת אל העבודה נאלצתי להשתמש באוטובוסים. זה היה נוח בתקופה שנענע ישבה ברחוב השלושה, אבל עם המעבר של נענע10 לרחוב כורזין בגבעתיים, המצב נהפך לבעייתי יותר. קו 56 הוא קו אכזרי מבחינת זמני ההגעה שלו והשילוב בינו לבין הרכבת אף פעם לא עבד כמו שצריך. אופניים היו עוזרים לי מאוד. גם בצד הכושר הגופני שדי הזנחתי וגם בחוסר התלות בקו האוטובוס. לרוע המזל, הרכבת לא מאפשרת להעלות אופניים אל הקרונות אלא אם מדובר באופניים מתקפלים. הפיתרון השני, של לרכוש זוג אופניים ולהעמידם ליד הרכבת מתבדה ברגע שרואים את זוגות האופניים המפורקים ליד התחנה. והנה עוד קפיצה קטנה לבנקוק, עמדות אופניים ציבוריות שכאלה פזורות בכל העיר, אפשר לקחת זוג אופניים בעמדה אחת ולהחזירם בעמדה אחרת. בעיקרון פיתרון אידיאלי שניתן היה להעתיק לישראל, לרוע המזל, היות ורוב מקומות העבודה לא מקימים מקלחות לטובת הציבור המדווש, גם הרעיון הזה נזנח.

לפני שנה, בוצעה רפורמה ברישיונות הנהיגה לרכבים דו גלגליים. קטגוריית ה 50 סמ"ק (אותה קטגוריה שאיפשרה לילדים בני 16 לעלות על הכביש) עודכנה ל 125 סמ"ק. אם קטנוע של 50 סמ"ק היה יותר מדי בשביל אדם בוגר, הרי שקטנוע 125 סמ"ק מסוגל לסחוב בצורה נאה אדם במשקל של כ 80 ק"ג בתוך העיר. נכון שזה לא יהיה אופנוע לטיולים או לנסיעות בין עירוניות, אבל בשביל להגיע למקום עבודה בתוך העיר זה די והותר. אגב, כל מי שמחזיק רשיון נהיגה ברכב מעל ל 3 שנים יכול להוציא רשיון ל 125 סמ"ק במבחן שליטה בסיסי בקטנוע, כל בית ספר לנהיגה ישמח להסביר את הפרוצדורה שיכולה להסתכם אומנם בכמה מאות שקלים (פחות מ 500) אבל לחסוך לא מעט כסף. עם ביצועים שמתקרבים ל 30 ק"מ לליטר (ואף יותר) החיסכון יורגש. גם כמות הזיהום שפולט רכב שכזה הוא נמוך בצורה משמעותית לזיהום הנפלט ע"י רכב.
המכונית החשמלית של אגאסי נשמעת ברגע הראשון כמו פיתרון מאוד מוצלח. רכב שמסוגל לנסוע בכביש בין עירוני על חשמל בלבד מבלי להתנהג בצורה נחותה – זה רעיון מצויין. זיהום אוויר? בהתחשב בכך שבמנוע חשמלי לא מתבצעת שריפה לא נפלטים לאוויר שום גזים – לכאורה, רעיון מעולה.

לפני שנה בערך, ניסיתי להתניע את האופנוע ללא הצלחה, מסתבר שהסוללה סיימה את מחזור החיים שלה. ניגשתי אל המוסך, רכשתי סוללה חדשה ונסעתי. קצת יותר משלוש שנים החזיקה אותה הסוללה מעמד, וגם זה נחשב יחסית מרשים. זה גם מעלה שאלה מעניינת – שלוש שנים אחרי שתעלה המכונית החשמלית על הכביש, מה יעשו עם גל הסוללות הגמורות שיווצר?
אגאסי יודע לספר עד כמה יהיה לו קל לפרוס תחנות טעינה בכל הארץ אבל השאלה החשובה יותר, היא מה הוא מתכוון לעשות עם כמויות הסוללות הגמורות הענקית שתיווצר? האם הוא הולך לקבור אותה כמו ברמת חובב? או שמא הוא הולך לייצר סוללות ירוקות שיהיו ברות מיחזור במלואן?

וזו שוב אותה הנקודה, חוסר הראיה לרחוק, כי עד שהמכוניות תצאנה לייצור המוני ועד שהן תתפוסנה נתח שוק ורק מאותו רגע עתידי צריך להתחיל לספור 3 שנים ומי יודע מה יהיה אז.
נכון, יכול להיות שבעוד 3 שנים יצליחו להמציא סוללה סופר ירוקה עם זמן חיים של עשור ויכולת מחזור של 90% ועדיין, מה יקרה אם לא?
וזו בדיוק הבעיה, חוסר הנכונות להתבונן קדימה ולהגיד הנה מצב בעייתי היום, איך אנחנו נערכים אליו בעוד שנה, חמש שנים ועשור. זה מאוד נחמד שכל שנה שחונה אנחנו מקבלים את תשדירי השירות של לסגור את הברז ואת האיומים על השקיית הגינה, אבל עצם העובדה שמישהו טרח לקבוע קו אדום, פירושו של דבר שידעו מראש שתהייה בעיה, ועם זאת, בחרו שלא להתמודד איתה.

הפוסט מחשבות בירוק פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

ברוב סרטי המדע הבדיוני מתנשאות הערים אל הגובה בגורדי שחקים ענקיים שיכולים להביש גם את קו הרקיע המפורסם של מנהטן. לא משנה אם מדובר באלמנט החמישי או במלחמת הכוכבים, ביניינים עצומים ממלאים כל מטר מרובע של העיר וביניהם, מרחפות להם מכוניות במסלולי נסיעה אוויריים.

בגישה היותר אופטימית, בתחתית הביניינים מתקיימים חיים – יש שם מדרכות, חנויות והולכי רגל בעוד שבגישה הפסימית, השכבות התחתונות כל כך מזוהמות כך שהן אינן מסוגלות לקיים חיים. לכאן או לכאן, הצורך לרדת ולעלות בערי הענק העתידיות כדי לעבור מבניין לביניין נראה לא סימפטי.

הבעיה הזו די מתבטלת אם הרעיון של המעברים הירוקים ייצא מאיזור הקונספט אל הפועל. מדובר במעין מחברי ענק ב 8 סוגים שונים שיכולים להתחבר זה לזה כמו אבני לגו ענקיות. בעזרת הרכיבים הללו ניתן לא רק לייצר גשרים פשוטים וקלים בין רבי קומות אלא גם להוסיף קצת ירוק בתוך ג'ונגל הבטון. הפרוייקט הזה הוא רק חלק קטן מפרוייקטים של בניה אקולוגית של חבורת ארכיאולוגים בשם Evolo מניו יורק ששמה לעצמה למטרה להפיץ ולקדם את הרעיון של בנית גורדי שחקים איכותיים יותר.

בהנחה שנצליח לשרוד את העשורים הקרובים, בנייה לגובה לא תהיה פיתרון מופרך כלל וכלל ורוב הסיכויים שאפילו תהפוך לאילוץ בהתחשב בקצב ריבוי האוכלוסין כאן על הפלנטה. הבעיה בלהשתלט על כל מ"ר לבניה מתמקדת בחיסולם של השטחים החקלאיים. כבר כיום, מרבית המושבים מעדיפים להפוך שטחים חקלאיים לחלקות בנה ביתך למטרת הגדלת היישוב, וביחד עם העליה במחירי המיים והירידה באיכות הקרקע, ככל הנראה שהיום שבו ייעלמו השטחים החקלאיים אינו רחוק.

ריאות ירוקות

למרות המודעות הגוברת בשנים האחרונות לנושא של התחממות גלובלית ופליטת גזים אל האוויר הרי שאנחנו מעדיפים לדבר על "צמצום" במקום על פתרונות אמיתיים. קל לדבר על צימצום בפליטת הגזים, אך הביצוע בפועל הוא בעייתי. מחד, תעשיית הרכב מייצרת רכבים טובים יותר שמזהמים פחות, אך מנגד, אחוזי החדירה לשוק הם יחסית קטנים. נכון שהשימוש ברכבי הליסינג דואג לכך שריבוי הרכבים על הכביש יהיה חדש, אבל אצל רוב המשפחות מבני המעמד הבינוני ניתן למצוא רכב בגיל של 5-10 שנים. עם כל הכבוד למכוניות ההיברידיות, מבלי אקט מעודד מצד הממשלות אנשים לא יעברו לרכבים שכאלה ואקטים מעודדים כידוע עולים כסף.

הגידול באוכלוסיה בא על חשבון השטחים הירוקים, תוכניות מתאר שלא מתביישות להרוס חורשה או יער לטובת מגורים. או סתם טיפשות של אדם זה או אחר במועצת העיר שמחליט לגזום את צמרות העצים בשדרות שלמות. הריאות הירוקות הללו מסוגלות לא רק לסנן את הפחמן הדו חמצני מהאוויר, אבל גם להוריד את הטמפ' בסביבה במספר מעלות. ערים שפיתחו מדיניות של ריאות ירוקות מדוחות על ירידה של הטמפ' במספר מעלות מכובד גם בימים חמים במיוחד.

חקלאות וטכנולוגיה

חזון הבינין הירוק כבר לא רחוק, כך למשל אינטל מקימה כיום במתחם מת"ם ביניין אקולוגי שכל התכנון שלו מיועד לחסוך באנרגיה. גם טכניקות גידול כגון גידולים הידרופוניים השתפרו בצורה משמעותית בשנים האחרונות ומאפשרות גידול של כמות מאסיבית של גידולים בעזרת כמות קטנה יחסית של מים. השילוב של ביניין ירוק, טכנולוגיות של מיחזור וטיהור מים והפקת חשמל ירוקה פותחת את הדרך לחקלאות ברבי קומות. חקלאות שכזו תאפשר לבנות גורדי שחקים בלב המרחב העירוני העתידי שיוכלו לספק את צרכי המזון, סינון האוויר, הצורך האנושי בירוק וכל זאת תוך שימוש מינימלי באנרגיה.

ואם כבר בניינים ירוקים, הרי שהארכיטקט ג'ף גורדון תיכנן עבור טורונטו ביניין ירוק אמיתי בן 48 קומות כאשר כל קומה מוקדשת לגידול אחר. גם העיר ניו יורק זכתה בתכנון של חווה לגובה, זו יודעת לעשות שימוש נוסף אף במי הקולחין של העיר על מנת להשקות את הגידולים.

בעוד שהאוכלוסיה כל הזמן גדלה, השטח הזמין לניצולנו נשאר קבוע, היות ותוכניות הארצה של כוכבים אחרים הן עדיין בגדר מדע בדיוני בלבד הרי שלא תהיה לנו ברירה אלא להתמודד עם בניה לגובה. הבעיה היא, שהבניה לגובה כיום היא בזבזנית בצורה משוועת. גורדי השחקים כיום הם צרכני חשמל אדירים ובזבזניים לא פחות. בעוד שהבניה מתקדמת מהר, הרי שבתחום האנרגיה ההתקדמות היא איטית ביותר. תחנות כוח חדשות כמעט ואינן מוקמות והתחנות הקיימות עברו ממצב של רזרבה לפני שנים ספורות למצב של עבודה על הקצה.

השטחים החקלאיים מצטמצמים, הקרקע נהרסת בגלל ניצול לא מושכל ודחיפה מאסיבית של דשנים שנתנו שיפור תקופתי אך הזיקו לקרקע שלא לדבר על כך שתהליך הייצור שלהם הוא בזבזני, רעיל ומסוכן.

הבניה לגובה אומנם מהווה פיתרון, אך אם לא תתבצע נכון, היא תביא יותר נזק מאשר תועלת. בניה ירוקה לגובה, שימוש בטכנולוגיות סולאריות על מנת להזין את צריכת החשמל של הבניין ויצירת מרכזי סינון קולחים ראשוני יכולים להוות את ההתחלה של עולם נקי יותר.

הפוסט ירוק עולה פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

הנה חלף עבר לו יום חמישי עם שעת ההאפלה בת"א שהפכה לסוג של קרנבל. ממספרים שנזרקו לחלל האוויר (ולא הצלחתי למצוא להם סימוכים מספריים בשום מקום) מדובר על כך שנחסך זיהום אוויר השקול ל 40 אלף מכוניות (חונות? נוסעות? בפקקים? חדשות? ישנות? מי אחראי למספר הזה?) . אמר כבר לרמן רק החגיגה מסביב ככל הנראה ייצרה הרבה יותר נזק. אבל מה חדש, אנחנו אלופים בזה, בלכבס את המציאות – הפיתרון שלנו ל"בואו נציל את הפלנטה" נסוב בעיקרו סביב ה"בואו נעשה קצת פחות נזק". כי עד כמה שכיבוי האורות הזה השפיע על צריכת החשמל של כלל מדינת ישראל, הרי שרק כמויות הג'יפה שניפלטהמהייצור של האורגיה הירוקה הזו בטח כיסתה על החיסכון הקודם. עם זאת, נקודה שמישהו כבר אמר והיא די צודקת – המטרה של יום כיבוי אורות, היא לא להציל את הפלנטה אלא לעודד מודעות, בדיוק כמו שיום ללא קניות לא בא לעודד אנשים להפסיק לקנות אלא להקפיד על הרגלי צריכה נכונים.

וכך, לכבוד כדור הארץ, מספר עצות שיכולים לעזור קצת לנו, והרבה לפלנטה הזו.
גגות ירוקים
הרעיון הוא פשוט מאוד, על גג שטוח מכינים שכבה שכל עוביה הוא כ 10 ס"מ (מורכבת משכבות איטום, ניקוז וכמובן אדמה) ועליה שותלים צמחים שונים. הפשוט ביותר – מרבדי דשא, אבל אפשר לשתול כל צמח שאינו דורש בית שורשים עמוק במיוחד.

יתרונות
1. טקס ה"היום מזפתים / מסיידים את הגג" נעלם – חוסך במשך הזמן הרבה מאוד כסף לדיירים.
2. משפר את הבידוד של הגג – חוסך בכסף על חימום בחורף ועל מיזוג בקיץ.
3. בערים כמו תל אביב – ערים של ברזל ובטון – כל חורף חוזרות ההצפות. ההצפות הללו מתרחשות כי למים אין לאן ללכת. הצמחים על הגגות הירוקים סופגים חלק ניכר מהמים.
4. המים שלא נספגים – מגיעים אל מערכת הניקוז אחרי שהם עברו סינון ראשוני (דרך שכבת הקרקע) שמנקה מהם לא מעט חלקיקי מזהמים שמצויים באוויר.
5. המים שהגיעו אל הקרקע – מגיעים לאט בחילחול מתון ולא בזרם מוצף, כך גם מתבטלות ההצפות כדוגמת אלו שת"א סובלת מהן מדי שנה וחשוב מכך – יש יותר סיכוי לחילחול של המים אל שכבות מי התהום – ובכך גם ריענון שלהם ומהילה של כמויות הג'יפה המצויות בהן.
6. אוויר נקי – הצמחים מבצעים פוטוסינטזה שקולטת מהאוויר פחמן דו חמצני ופולטת במקומו חמצן.

חסרונות
1. דורש השקעה ראשונית (שתחזיר את עצמה)
2. לא כל הגגות מתאימים.
3. בעייתי מבחינת צריכת מים בקיץ.

אגב, אל אפקט הפוטוסינטזה הנגרמת מהגגות הירוקים, ניתן להוסיף שתילה של מטפסים. הפסיפלורה למשל מתפשטת בקצב מהיר ויכולה לכסות בקלות רבה בתים בשכבה ירוקה שתסייע לפוטוסינטזה.

למה זה לא יקרה?
כי כל זמן שהחוק לא מחייב את זה – זה לא באינטרס של אף אחד. תל אביב למשל, שהיא שוק של דירות שכורות בעיקר לבעל הבית לא אכפת כמה צורך השוכר כל זמן שהוא משלם שכר דירה. השוכר לעומת זאת לא רואה בכך כל חשיבות כי מבחינתו זו השקעה בנכס שלא שלו ולכן אין בה טעם. המדינה (או העיריה) יכולה להעניק הטבות כגון הנחה בארנונה לבתים שכן התקינו גג ירוק, אך שוב – בשביל זה צריך שלבעל הבית יהיה אכפת וכל זמן שזה מושכר – זה לא יקרה.

תחבורה ציבורית
אם אני אשווה (ויסלח לי לרמן) בין ת"א לחיפה, הרי שבתחום הנוחות של התחבורה הציבורית, חיפה לוקחת את ת"א בכרטיסיה. כחיפאי שעובד במרכז אני יודע שאני יכול לצאת מהבית בשעה 7:00, לתפוס את האוטובוס של 7:03 ולהיות בתחנת הרכבת בשעה 7:08 דקות. אם איחרתי, ב 7:05 יהיה אוטובוס אחר שיביא אותי לרכבת ב 7:10. לעומת זאת, הרכבת מגיעה לת"א ב 8:35 ואז או שיעברו שני אוטובוסים ברצף או שאני אצטרך להמתין ל 9:15 לאוטובוס הבא. אני יודע שאני לא היחיד שמקטר על התחבורה הציבורית בת"א והסביבה ושאם נפלתם על קו של חברת קווים בכלל חבל על זמנכם, אבל אני מסרב לקבל את הטיעון של בת"א אין תחבורה ציבורית נוחה. הרשמים שלי, לפחות כמישהו שלא גר בת"א וצריך לפעמים להגיע מנקודה לנקודה על בסיס תחבורה ציבורית נוכחתי לדעת שהבעיה לרוב היא לא הפריסה של הקווים אלא הזמינות שלהם. נסיעות קצרות לוקחות זמן רב, האוטובוסים מגיעים פעם במתישהו וכל העסק לא סימפטי. עם זאת, לדעתי בהחלט יש פה קטע של ביצה ותרנגולת. אנשים לא נוסעים בתחבורה ציבורית כי "התחבורה הציבורית כאן שווה לתחת" (איתמר שאלתיאל, כאן) ומצד שני, התחבורה הציבורית מחורבנת כי הכבישים כל כך עמוסים שת"א היא פקק אחד גדול במשך רוב שעות היממה. ככה שבסופו של דבר, עד שאחד הצדדים לא יוותר לא יחול פה שינוי אמיתי, ובמקום קווי אוטובוס יעילים ומהירים ת"א תישאר פקוקה.

והנה רעיון, במקום שעה בלי חשמל – למה לא לעשות יום בלי רכב פרטי בת"א. זה בהחלט יכול לשנות את הפרופורציות.

ומה בינתיים?
אפשר להתארגן לנסיעה בקבוצות, במקום ארבעה אנשים עם ארבע רכבים להתארגן ארבעה אנשים ברכב אחד. בכך חסכתם זיהום של שלושה רכבים וכמובן חיסכון בהוצאות של הדלק ושל החניה. כלי רכב דו גלגליים כגון קטנועים או אופנועים מזהמים פחות מרוב הרכבים, צורכים הרבה פחות דלק מרוב הרכבים (האופנוע שלי לצורך הדוגמא, שומר על יחס של 20 ק"מ לליטר בנסיעה בתוך העיר וקופץ ל 24-25 ק"מ לליטר מחוץ לעיר) וגם תופסים הרבה פחות מקום בין אם על הכביש ובין אם חניה.

אגב, אם כבר תחבורה ציבורית ות"א, אני חייב לציין שאחד המראות שהכי חסרים לי בת"א זה מוניות שירות. כן יצא לי לראות כאלה על דרך נמיר אבל אלו בד"כ כאלה שמגיעות מהצפון. בתוך ת"א עצמה לעומת זאת לא יצא לי לחזות בתופעה הזו – האם באמת אין מוניות שירות בת"א?

חיסכון בחשמל

מלבד העובדה שאתם חוסכים פה כסף בחשבון החשמל החודשי שלכם, כל וואט שלא מיוצר חוסך עוד נפיחה של מזהמים אל רחבי האטמוספירה. מה אפשר לעשות? מסתבר שהרבה.

מזגנים – היו ראלים, אין טעם לכוון מזגן ל 18 מעלות כשיש בחוץ 30 מעלות, באותה המידה אין טעם לכוון חימום ל 30 מעלות כשיש בחוץ 12 מעלות. ככל שהפרש הטמפ' בין טמפ' הסביבה לטמפ' הרצויה גדול יותר – המזגן צריך לעבוד קשה יותר ולכן גם צורך חשמל רב יותר. אם המזגן מאפשר שימוש בטיימר, לכוון אותו כך שידלק חצי שעה לפני זמן החזרה הביתה על הטמפ' הרצויה יצרוך פחות חשמל מאשר להיכנס הביתה ולהעביד אותו על הקצה.
בויילר – בארצנו רוויית השמש, לא להחזיק דוד שמש ולהסתמך על בוילר בלבד – זה פשוט טיפשות. עם זאת, בתקופת החורף, כשקמים מוקדם והשמש יוצאת מאוחר לפעמים אין ברירה. בדוד תקין, רבע שעה של בויילר תפיק מקלחת גברית טיפוסית (כולל גילוח) ועוד תשאיר מים חמים. בשביל מקלחת נשית טיפוסית אולי שווה להשאיר את הבוילר דולק עוד כמה דקות. בכל מקרה, אם הבוילר שלכם זקוק לשעתיים לפני המקלחת כדאי להזמין טכנאי שיבדוק אותו – משהו שם לא תקין.
אגב, היות והדוודים מצויידים בטרמוסטט, אין צורך להיכנס להיסטריה של "שכחנו בויילר דולק". בוילר תקין יכול לשמור על מים חמים במשך כ 8 שעות, וצריכת החשמל כאשר המים חמים היא כמעט אפסית (נסו להדליק את הבויילר ב 2 בצהריים של יום שטוף שמש ולהביט על המונה – כמעט ולא תהיה השפעה).

נורות – אפשר לעבור לנורות חסכוניות, נורות ה  CFL מתהדרות באורך חיים של פי 10 ממנורות ליבון רגילות וצורכות פחות חשמל. כך למשל, נורת CFL של 15W שקולה לנורת ליבון של 75W – כלומר חמישית מצריכה של נורה רגילה. המחירים אומנם גבוהים יותר, אבל בהתחשב באורך החיים ביחד עם החיסכון בצריכת החשמל – העלות מחזירה את עצמה.

מכשירי חשמל – ככלל, מומלץ לוודא שכל מכשיר חשמלי חדש שאנחנו רוכשים הוא בעל דירוג אנרגטי אופטימלי. בין אם מדובר במקרר ובין אם מייבש כביסה, לאורך זמן יש פה בהחלט חשיבות לכמות החשמל הנצרך. יתר על כן, במוצרי חשמל יום יומיים כגון טלוויזיות ומחשבים מומלץ לכבות אותם כשהם אינם בשימוש ממושך (למשל במהלך היום כשאנחנו לא בבית או בלילה כשישנים).

ואני אקשר שוב למאמר הזה למי שעדיין לא קרא והפנים.

מה אתם עושים עם הפסולת שלכם?

תל אביבי ממוצע מייצר כמעט 3 ק"ג אשפה ביום, חיפאי – כ 2 ק"ג אשפה ביום, ירושלמי – קצת יותר מק"ג אשפה ביום. אם תעברו קצת על הזבל שלכם, תראו שיש מעט מאוד דברים שאינם ברי מחזור, שגם מהם, עם קצת יצירתיות ונכונות ניתן להיפטר יחסית בקלות.

פסולת נייר – פעם, ניתן היה למצוא בכל רחוב את הפחים הכתומים של אמניר / האגודה למען החייל שנועדו לאסוף פסולת נייר למחזור. בינתיים הפחים הללו נעלמו ואותם החליפו המרכזים למיחזור נייר ולמיחזור נייר עיתון. בזמנו היינו פשוט משליכים הכל לפחים הכתומים (החל מהעיתון וכלה בקופסאות של הקורנפלקס), היום יש הפרדה בין סוגי הניירות לקרטונים, נייר ונייר עיתון. מכולות לאיסוף קרטון ניתן למצוא ברוב האיזרוים המסחריים. בשביל למחזר נייר תאלצו לגשת למרכז מחזור.

פסולת אורגנית – צריך להבדיל פה בין מוצרים  מהחי לבין מוצרים מהצומח. שאריות של פירות וירקות למשל ניתן להפוך לקומפוסט, בשר ועצמות לעומת זאת אי אפשר. יש אנשים שהתברכו בחצר בה הם יכולים להעמיד מתקן קומפוסט, לאלה שלא שווה לבדוק עם גופים כמו מגמה ירוקה לגבי פתרונות קומפוסט מרוכזים, כל למשל הוקמו בטכניון פינות קומפוסט ליד חלק מהמעונות. בכל מקרה, תחת פסולת שמתאימה לקומפוסט נכנסות רוב שאריות האוכל שאינן מבוססות על בשר.

באשר לשאריות בשריות (כגון עצמות), אלו יזללו בשמחה ע"י רוב בעלי החיים הביתיים ויוחזרו לאחר מכן אל הטבע בצורה הרבה יותר ידידותית.

סוללות – אישית, אני מעדיף את הסוללות הנטענות של GP, לי יש סט  שהולך איתי כבר כשלוש שנים. אומנם מדובר בהשקעה ראשונית גבוהה (אם כי לא יותר מדי גבוהה)  אבל לאורך זמן כשמפסיקים לקנות חבילות על חבילות של סוללות, ההשקעה הזו מחזירה את עצמה. יתר על כן, למרות שבמקומות רבים ניתן למצוא מתקנים לאיסוף סוללות עדיין אנשים רבים מעדיפים להיפטר מהן בדרך הישנה והגרועה – ישירות לזבל. גם כשיבוא קיצן של הנטענות, עדיין הנזק הסביבתי שהן ייצרו יהיה פחות בהרבה מהנזק שהיו עושות סך כל הסוללות שהייתי קונה אם לא היו לי הסוללות הללו.

פחיות ובקבוקים – לא מזמן עברתי ליד מיכל מחזור בקבוקים שנשא עליו את השלט "אתה בכל מקרה עובר כאן". המסר ברור – פחי איסוף לבקבוקים הם יחסית נפוצים. אגב, למי שתהה מה אפשר לעשות עם בקבוקים ישנים, הרי שמעילי הפליז הם דוגמא אחת למוצרים כאלה. בנוסף לכך, בחלק מהפרקים של קק"ל ניתן לראות כי שולחנות הפיקניק מעץ המסורתיים הוחלפו והם נבנים עכשיו משאריות פלסטיק שהומס.

וקצת לביוב

רובינו רגילים לקבל את הביוב כעובדה מוגמרת ויעדיפו להתעלם מקיומו לפחות עד הפיצוץ הבא שיסריח את הבית. במדינות מתוקנות, מערכת הביוב היא כפולה – כך יש מערכת ביוב לשפכים רגילים – מקלחת, שירותים וכיוצ"ב, בנוסף לכך, ישנה מערכת לפינוי דטרגנטים אליה מחברים מכונות כביסה ומדיחי כלים. מערכות הביוב הנפרדות הללו מאפשרות להפריד בין שפכים שניתנים לטיהור פשוט לבין דטרגנטים שהטיהור שלהם מסובך ומורכב יותר.

בישראל אין לנו מערכת ביוב כפולה ואפילו זו שקיימת בקושי עובדת כמו שצריך. עם זאת, בביוב צריך להקפיד בעיקר על שני סוגים של מוצרים.

דטרגנטים – אבקת כביסה, מרכך כביסה, מלח למדיח, טבליות למדיח, מסירי שומנים למיניהם וכיוצ"ב נשפכים כל יום לביוב ומקשים מאוד על טיהור שפכים. שימוש בדטרגנטים שמסומנים כירוקים והימנעות מדטרגנטים חריפים במיוחד בהחלט יכול לעזור פה.

שמן – מה אתם עושים עם שמן הטיגון לאחר השימוש? רוב הסיכויים שאתם לא צוברים אותו כדי להכין ביודיזל ביתי אלא פשוט שופכים אותו ישירות אל תוך מערכת הביוב. בדומה למערכת הדם שבגופנו שנסתמות לאיטן בעקבות שקיעה של כולסטרול הרי שלשמן במערכת הביוב יש תסמינים דומים. השמן נוטה להיתפס על צינורות הביוב ולהצמיד אליו עם הזמן לא מעט ג'יפה. אותה ג'יפה מצירה את קוטר הצנרת ואף סותמת אותה לעיתים. גם את החלק של השמן שמגיע אל מכוני הטיהור קשה להפריד מהשפכים וקשה לטהר.

אלא אם אתם גרים באיזו פינה נידחת של הארץ, סביר להניח שבמרכז המסחרי הקרוב לביתכם תוכלו למצוא באזור הפחים את פחי הסילוק של חברת פנדנגו. החברה הזו אוספת פסולת שמן בעיקר ממסעדות מזון מהיר (כגון בורגראנץ', מקדונלדס, פלאפליות ודומיהן) בחביות ירוקות של החברה (אי אפשר לפספס אותן). את החביות החברה מרוקנת פעם בכמה זמן, ומשתמשת בו לייצור של צבעים ומזון לבע"ח (בתהליך המחזור של השמן ע"י החברה נוצרים מספר חומרים שמשמשים לייצור האוכל – לא מדובר פה בלדחוף לבע"ח שמן משומש). כל שנותר לעשות זה לאסוף את השמן בקופסה / בקבוק ולרוקן אותו אל תוך מיכל שכזה בכל פעם שהכלי מתמלא.

על קצה המזלג

מלבד אולי גגות ירוקים שדורשים עבודה מקיפה ומקצועית, הרי שרוב הנקודות שהעליתי פה הן לא מופרכות ודורשות בעיקר שינוי התנהגותי. גם אם לא תקמפסטו אלא רק תמחזרו בקבוקים וניירות עדיין הקטנתם את כמויות הפסולת שלכם בצורה משמעותית. אם תכבו את מכשירי החשמל בבוקר כשאין אף אחד בבית, אז אולי בקיץ לא נגיע אל שיא הצריכה וחברת החשמל לא תייצר "הפסקות חשמל יזומות". אבל מעל ומעבר לכל זה – השינוי הקטן הזה בכל אחד מאיתנו, במצטבר, משפיע על הסביבה שלנו ועל איכות חיינו. ובכל מקרה, זה בטח ובטח שיותר יעיל מלכבות את האורות לשעה בת"א.

קישורים נוספים:

רשימת מפעלי המיחזור בארץ - מתוך אתר מגמה ירוקה

לך תמחזר – רשימה של מדריכים עירוניים של מתקני מחזור (סוללות, עיתונים, בקבוקים) – דרך נענע 10

הפוסט כך תעזור לכדור פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

בעקבות הפוסט הקודם שלי לגבי מדוע שעת החשיכה בת"א לא תשפיע כהוא זה על זיהום האוויר שנפלט מתחנות הכוח התקבלה בתיבת הדוא"ל שלי הודעה מטעם עובד חברת חשמל. מדובר באדם פרטי ולא בתשובה רשמית של חברת חשמל וזו לשונה:

העקומות הסטטיסטיות משמשות להערכות המערכת, הוצאת יחידות לשיפוצים, זמינות של יחידות, רכישות דלקים וכו'
אבל, הייצור בפועל נקבע אך ורק עפ"י הביקוש בפועל, כלומר ברגע שמדליקים אור, קומקום, מזגן וכו', זה אוטומטית מעמיס את המערכת ומגדיל את הייצור בהתאם ולהיפך (כשמכבים זה מקטין את העומס על המערכת) לכן הקמפיין כן יקטין את צריכת החשמל, (הסיבה שעשו את זה רק בת"א ולא בכל הארץ היא שאמרו בחח"י שאם בתום השעה ידליקו בכל הארץ את החשמל, זה יגרום לנפילה של המערכת בשל עומס רגעי גבוה מדי)

יש לציין שכיבוי אורות הוא בעיקר תודעתי ונותן השפעה גדולה מבחינה חזותית, אבל מבחינת החשמל ההשפעה היא לא גדולה במיוחד. אם היו מכבים את המזגנים בקיץ, זה כבר היה חיסכון משמעותי.

אגב, אפשר לאגור חשמל בסוללות אבל נכון להיום אין טכנולוגיה שעושה את זה בעלות סבירה. אם היתה, זה היה מקטין את הצורך בהשקעה אדירה במערכת החשמל מכיוון שחלק נכבד מהיחידות המייצרות, פועל רק בשעות שיא ולא באופן שוטף, דהיינו אם היתה אפשרות להשתמש ב- 5% מהזמן בסוללות, זה היה חוסך השקעה של מאות מיליוני דולרים בתחנות כח שמייצרות מעט מאוד וגם עלות אדירה של ייצור באמצעות סולר (שהוא יקר מזהם ופולט גזי חממה כמו משוגע)

אז זהו, יש פה שתי נקודות שחיות אחת ביחד עם השניה ומצד שני האחת סותרת את טענותי והשניה מחזקת אותה.

ואם יש למישהו מספרים מדוייקים לגבי כמה נחסך, כמה נצרך ומה באמת הלך שם – יבורך.

הפוסט מודה ועוזב ירוחם פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

בימים האחרונים, עושה רושם שאין דבר שיותר מעניין את תושבי תל אביב מאשר תרומתם הקולקטיבית להפחתת זיהום האוויר. ביום חמישי הקרוב, בין 7-8 מכבים את האורות בת"א ובעוד 13 ערים ברחבי העולם. זה מפומפם דרך Ynet / ידיעות אחרונות, ברדיו, בפורומים, בבלוגים ואפילו, כספאם ישיר לתיבות הדואר, חבל רק – שאין שום קריאה אמיתית מאחורי האירוע הזה ובטח ובטח שאין בו כל "תרומה" מלבד איזשהו מיצג של "מודעות".

הפחתה בחשמל? לא בבית ספרנו.
אחת הבעיות עם רשת החשמל, היא שלא ניתן לאגור עודפי חשמל. אם חברת החשמל ייצרה ברגע נתון X קילוואט אבל באותו רגע נצרכו רק 0.8X קילוואט אז יש לנו 0.2X קילוואט שהלכו לאיבוד. אי אפשר לשמור אותם בצד, לאגור, לשחזר, לשים בבטריות – כלום – בערך כמו לשים קרטיבים בחוץ ביום קיץ חם – מה שלא אוכלים אבוד.

על מנת לייצר חשמל יש צורך לשרוף פחם (יש עוד דרכים, אבל כיום 70% מתוצרת החשמל מיוצרת משריפת פחם). לא צריך להיכנס לפיזיקה של התהליך, אבל מספיק לציין כי על מנת לייצר X קילוואט חשמל יש צורך לשרוף Y טונות של פחם, שפולט Z חלקיקים מזהמים לאוויר העולם.
חומרי הגלם הללו עולים כסף כמובן ומי שיעשה את החשבון המהיר יגיע לתובנה שכל וואט שחברת החשמל מייצרת ולא בא לידי שימוש אצל הלקוחות הוא למעשה כסף מבוזבז, והרבה זיהום אוויר שניתן היה לחסוך.

לצורך כך, תוך התבססות על נתונים סטטיסטיים של שנים, פיתחו בחברת החשמל מודלים של צריכת חשמל לפי מספר גורמים ביניהם שעת היום, טמפרטורה, לחות ומן הסתם יש עוד אלפי גורמים נוספים שנכנסים אל תוך המשוואות (ככל הנראה, מונדיאל למשל מגביר את הדרישה לחשמל). על הבסיס של המודלים הללו, יודעים בחברת חשמל להקטין את תפוקת החשמל בלילה ולהגביר אותה בשעות העומס. במילים אחרות, כשאתם קמים בבוקר ומדליקים בוילר בשביל מים חמים – חברת החשמל יודעת על כך מראש ונערכת לכך מראש. מהסיבה הזו, רשת החשמל לא קורסת כל בוקר עקב עומסים.

האם זה ישפיע?

ברמת העיקרון, אם באמת כל האורות בת"א יכובו, בהחלט יש מצב שבחברת חשמל יראו ירידה בדרישת החשמל – השאלה האמיתית היא, כמה זמן ייקח לחברת החשמל להגיב והאם היא תחליט להגיב לכך.
בסופו של דבר, מדובר פה בסך הכול על שעה, ושעה שהיא בעייתית גם ככה מבחינת צריכת החשמל. מי שיבדוק את התפלגות צריכת החשמל יראה שבחודש מרץ, השעות 6-10 בערב נחשבות שעות השיא של צריכת החשמל.
האם באמת מישהו בחברת חשמל יקטין את תפוקת החשמל על סמך אירוע שכזה? רוב הסיכויים שלא.

אבל זה בסדר, כאמור, כל הקטע פה הוא קטע גימיקי שיווקי שנועד ל"הגברת המודעות". ועל מנת להבין את זה מספיק לשמוע את ההצהרות מסביב. כך למשל, מכריזה עיריית ת"א שבכל המוסדות של העירייה יכובו האורות. שזה די מצחיק בהתחשב שמעולם לא ראיתי משרד של הרשויות שנשארו בו עובדים לאחר השעה 5. בטח ובטח שלא ביום חמישי בערב.

אבל צריך גם להסתכל מעבר, מי נקרא פה אל הדגל ומי יעדיף שלא להשתתף. כי נסה לשכנע זוג הורים שצריכים להילחם כל ערב עם זוג זאטוטים על שעורי בית – ארוחת ערב – טלוויזיה – לישון, שהם צריכים לכבות גם את האור בתוך הקרב הזה ותגלו שזה לא כל כך פשוט. וזו, רק דוגמא, ככל הנראה נגלה ביום חמישי בערב שיש אוכלוסיות שלמות שלא ממש יטרחו לכבות את האור.

ומה עם המחשב?

הסיבה שכל האירוע הזה מציק לי, היא שיש פה קריאה כאילו חינוכית ל"בואו נכבה את האור ונראה כמה חשמל אפשר לחסוך" אך למעשה במקום קריאה חינוכית יש לנו פה גימיק שיווקי ותו לא.
אתמול, יצא לי לצאת מהמשרד יחסית מאוחר, לקחתי לעצמי את החופש לבדוק כמה אנשים ממש טרחו לכבות את המחשב כשהם יצאו מהמשרד. ראו זה פלא – בערך 70% מהמחשבים נשארו דולקים למשך כל הלילה. תכפלו את זה במספר המחשבים במשרדים באזור תל אביב (או אף במדינת ישראל) ותראו כמה חשמל מבוזבז כאן.
אותו דבר לגבי המחשבים הפרטיים בבית – כמה אנשים באמת טורחים לכבות את המחשב בלילה? או במהלך היום כשהם לא בבית? הרי רובנו משאירים את המחשב דולק למשך כל שעות היום והלילה גם אם אנחנו לא משתמשים בו. כמה מאיתנו טרחו לעבור לנורות חסכוניות?

הבעיה היא, שמודולי הצריכה של חברת חשמל מבוססים על סטטיסטיקות של שנים. ושכל שינוי שיופיע בסטטיסטיקות הללו, צריך לשקף שינוי לאורך תקופה ארוכה. אם כולנו נקפיד לכבות את המחשבים כל ערב כשיוצאים מהמשרד. נכבה את המחשב בלילה כשהולכים לישון או במהלך היום כשאיש לא בבית – הרי שלאורך תקופה (לא כל כך ארוכה), הסטטיסטיקות של חברת חשמל תתעדכנה, תפוקת החשמל תרד וזיהום האוויר כמו גם כמויות דו תחמוצת הפחמן שנפלטות לאוויר ירדו בצורה משמעותית. באותה מידה, חינוך נכון לחיסכון ימנע מצבים בהם חברת החשמל יוצרת הפסקות חשמל יזומות עקב דרישה מוגברת.

לקריאה נוספת

הפוסט סנוב, את האור כיבית? פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה

את התמונה הזו (לחצו להגדלה) לקחתי מהמשרדים של לפ"מ בקומה ה 15 של מגדל שלום. מישהו החליט לנצל שטח גג, פרש מרבדי דשא (סינטטיים מן הסתם) הציב בריכה, עציץ עם דקל – ויאללה, פינה קטנה של שקט בלב ליבו של הטירוף.

באותו רגע, כשהסתכלתי ממרומי המגדל על גגות תל אביב, יכולתי לשים לב עד כמה שהעיר הזו מנוכרת – בטון ומגרשי חניה בכל מקום, בקושי יש עצים, קשה למצוא ירוק.
בתקופה הזו של השנה, אני מנסה לחדש את הגינה הזדנוחה שצמודה לביתי. חלק מהתוכנית כולל כמובן מדשאה והיות ויש לי חיבה לעבודת כפיים החלטתי להקים את הגינה בעצמי. במהלך החיפושים אחר מדריכי "דשא – עשה זאת בעצמך" נתקלתי במדריך שדיבר על הקמת גינות על גגות הבתים. קראתי אותו כי זה היה מעניין, אבל תייקתי אותו במאחורה של המוח תחת דברים שפעם קראתי ואין לי כל שימוש עבורם. ביום שני, בעודי משקיף על גגות ת"א ניקר לי בראש המאמר המדובר בהקשר של להחזיר את הירוק לת"א.
את המאמר כמובן היה לי קשה למצוא, ולכן ניגשתי אל גוגל בתחינה למידע אחר "גן על גג" והגעתי לכמה מאמרים מעניינים בנושא. הראשון, היה מאמר ב YNET שנשא את השם "גינות גג – טוב לנו, טוב לסביבה" והתברר יותר כניסיון למכור מגזין לאישה מאשר כתבה עניינית אם כי בהחלט הביא את הנושא על קצה המזלג. ב NRG ערוץ ירוק נושך כתב על פורום 15 הערים הגדולות והחלטותיו לגבי הפיכת גגות הבתים לירוקים.

יש הרבה יתרונות בגגות ירוקים, מסתבר שמרבדי דשא יכולים להוריד את הטמפ' בתוך הבית וחוסכים את העבודה של זיפות סיוד. בנוסף, כל מ"ר ירוק פולט כמויות של חמצן וקולט לא מעט פחמן דו חמצני מהאוויר. בין היתר, גם חלקיקי מזהמים נקלטים בירוק ירוק הזה ובכלל – ככל שיש יותר שטח ירוק באזור, ה"טיפול באוויר" איכותי יותר.

חיסרון נוסף במפלצות הבטון כגון ת"א הינו המחסור בשטחים פתוחים. כאשר רובה של שטח הפנים של העיר מכוסה בבטון ובאספלט יש מעט מאוד מקומות בהם יכולים מי הגשמים להיספג באדמה ולחלחל אל הקרקע. התוצאה, כפי שתושבי גוש דן חווים כמעט מדי חורף – רחובות מוצפים, ומערכות ביוב שקורסות. כמה ימים גשומים בת"א מספיקים כדי להציף את אילון, ולשטוף את הרחובות בביוב.
גגות ירוקים לעומת זאת, מחזיקים את המים לתקופה ארוכה יותר ולכן למעשה משחררים אותם בצורה איטית יותר. כך, גם בימים גשומים מאוד, העומס על הביוב יהיה קטן יותר.

יתרה מזאת, היות ומי הגשמים הם מים נקיים (יחסית) אפשר בעזרת תכנון נכון לרכז אותם ולהשקיע אותם אל תוך מי התהום. העברה של מי גשמים אל תוך מי התהום תוריד את כמות המליחות הנוצרת בגלל שאיבה מוגברת ובנוסף תדלל את כתמי הזיהום המסתובבים בשכבות מי התהום.

בשורה התחתונה, בניה של גגות ירוקים יכולה להתברר כהשקעה טובה במיוחד הן לעיר והן לאיכות החיים של תושביה. אם עיריית תל אביב תחליט לנצל את הפוטנציאל הזה, היא יכולה לעשות זאת על ידי שלל הטבות לתושבים שעל בתיהם גגות ירוקים (כגון הנחה בארנונה, חניונים יחודיים וכ'). ואולי בכלל היוזמה הזו צריכה לבוא מצד התושבים שידרשו את השירותים הללו מהעיריה. כך או כך – אם זה יקרה, זה לא רק "יהיה יפה".

אם גם אתם רוצים להקים גינה על הגג, אתם מוזמנים ליצור קשר עם משתלות גבעת ברנר שערכו בעבר הדרכות בנושא (ויתכן שעדיין עושים). מעיין גננים מתמחים בגינות גג, אבל ככל הנראה מדובר במשהו שהוא קצת מעבר לתקציב של סטודנט שרוצה גג ירוק.

הפוסט להחזיר את הירוק לעיר פורסם על ידי ~ניצן~ בבלוג המכללה