אם אתה צריך מזומן יש לי בארנק צעקה לי אישתי מהחדר הסמוך כששמעה אותי מתלונן על כך ששוב אני צריך לחפש כספומט בבוקר. היות ואישתי עצמאית ורוב התקבולים שלה מתקבלים במזומן, זה תקופה ארוכה שהארנק שלה מהווה תחליף לכספומט. זה מאוד נוח במיוחד בהתחשב בעמלות הנוראיות שהבנקים טורחים לקחת מאיתנו על כל משיכת כספים.
שתי דקות מאוחר יותר אני מגיע אל החדר ומוסר לה את חיית המחמד הענקית אותה היא מכנה ארנק. קחי, אני אומר לה, אני תמיד מפחד שאני אפול פנימה או משהו. רגע לאחר מכן, אחרי מבט חצי מבודח קליק קלק אחד ושני ריצ'רצ'ים אני עם 200 שקל ביד ואישתי שולחת אותי להחזיר את חיית המחמד לתיק שלה.
הכל מתחיל זהה, אנחנו נולדים עירומים והורינו דואגים לנו לכל צרכנו. בבית הספר היסודי אנחנו מגלים את התענוג של לקנות קרטיב או קרמבו (תלוי בעונת השנה) בסוף יום הלימודים במכולת של וויצמן הזקן. אנחנו משנוררים אלף שקל מאבא, אלף שקל מאמא (שזה אומר "שקל חדש אחד" מאבא ו"שקל חדש אחד" מאמא, זמנים אחרים כסף אחר) ומהר מאוד אנחנו משיגים ארנקון כזה או אחר עם ציור של מיקימאוס (או דורה, תלוי מאיזו תקופה אתם) לשים בו את שני השקלים שלנו. כמה שנים מאוחר יותר, חטיבת הביניים כבר רחוקה יותר, וכל תלמיד מקבל שתי תוספות מהותיות – כרטיס תלמיד וכרטיסיה. בד"כ זה כרוך בשידרוג של הארנק ועדיין, הם נראים זהים.
והנה גיל 16 מגיע, ת.ז נדחפת אל תוך הארנק ובעקבותיה גם כרטיס כספומט לחשבון הבנק החדש, בגיל 17 מצטרף רשיון הנהיגה ובגיל 18 יתווסף פנימה גם החוגר ועדיין, הארנקים נראים פחות או יותר אותו הדבר. פה בערך, מתחיל הפיצול, בעוד שהארנקים שלנו נשארים ריקים ודקיקים הארנקים שלכן תופחים למימדי ענק.
אולי כל האשמה היא בצה"ל, עד לא מזמן חיילות שלא נשאו נשק חוייבו בפקודה לשאת תיק צד שחור מטופש שחולק להן בבקום. הסיבה הרשמית לקיומו של התיק הייתה שהוא שימש כמנשא ושליפה מהירה למיכל גז מדמיע עליו הייתן אמורות לחתום ביחד עם התיק. אמורות, כי בצה"ל, כמו בצה"ל בטח בדיוק נגמר, אזל, או שכחו להביא את המשלוח.
וכך, בעוד שאלה מאיתנו שנשאו נשק למדו להסתמך על חמשת הכיסים הקיימים במדים בלבד, רובכן מצאתן את עצמכן נגררות עם תיק ענק ריק – סוג של משקל נוצה לא נוח על הכתף.
לא הרבה אפשר להכניס בחמישה כיסים, במיוחד לא אם מדובר במדי א'. הכיס הקטן במכנס הוקדש בד"כ לחוסם עורקים (בשביל הפוזה) או לקופסת סיגריות (בשביל הריאות), הכיס השמאלי בחולצה הוקדש לת"א ופנקס שבי. הארנק והפלאפון תפסו עוד שני כיסים מה שמשאיר כיס נוסף אחד פנוי.
אתן לעומת זאת, השלכתן כל מה שהייתן זקוקות לו (וגם לא מעט דברים שלא) אל תוך התיק ככל הנראה פשוט כי הוא היה שם, והיה שם מקום, אחרת, אין לי שום דרך להסביר את כמות הג'אנק שהסתובבה בתיקים הללו.
ארנק נשי לעומת זאת, לפחות מהמדגם הלא ממש מייצג אבל די ברור, נמצא תמיד על סף פיצוץ. יש שם שלל כרטיסים שאין לך מושג מתי קיבלת ומאיפה, בחלקם את לא בטוחה שעוד תשתמשי, בחלקם האחר את בטוחה שלא תשתמשי ובכל זאת, מתי בפעם האחרונה העברת את הארנק שלך ניקוי? אני מנחש שבפעם האחרונה שהחלפת ארנקים.
כמובן שהארנקים הם רק סוג של מיקרוקוסמוס לאחיהם הגדולים יותר – התיקים. הנוהל של להסתובב עם תיק צד לא עוזב אתכן גם אחרי השחרור ואין מראה נפוץ יותר מאשר בחורה הצוללת במבט נואש אל תוך התיק שלה במטרה למצוא את מכשיר הסלולר לפני שהצילצול יפסק. הבחור הממוצע לעומת זאת יסחוב על עצמו לכל היותר פאוץ' בהצלב (כן, בדיוק כמו ה M16 מהצבא) שבתוכו יהיה ארנק, סלולר ומפתחות. גם זה כמובן, רק בהנחה שהוא לא נמנה על אותם בחורים עם ארנק בכיס האחורי, סלולר בחגורה ומפתח בכיס הקדמי של המכנס.
הבחור הממוצע, לא צריך לצלול בחיפושים אחר הסלולר שלו, הוא פשוט מכניס יד לפאוץ' ומוציא אותו.
התנצלות ובקשה
כן, הפוסט הזה אולי בעל ניחוח סקסיסטי אבל הוא נכתב בכוונה הומוריסטית וכך יש לקחת את כל הכתוב בו. חוץ מזה, אתם מוזמנים לצלם את הארנק שלכם ולכתוב מה הוא מכיל בתגובות. זה לא יהיה מדגם מייצג, אבל עלול להיות מדגם משעשע.
ולפעם הבאה, סקר קטן – ת.ז עליכם, כן, או לא?
[poll id="8"]
כתיבת תגובה